משנה יבמות טו ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טו · משנה ז | >>
אמרה: מת בעלי ואחר כך מת חמי, תינשא ותיטול כתובתה, וחמותה אסורה.
היתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר, אין זו דרך מוציאתה מידי עברה, עד שתהא אסורה לינשא, ואסורה לאכול בתרומה.
קידש אחת כא מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש, כל אחת אומרת: אותי קידש, נותן גט לכל אחת ואחת, ומניח כתובה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת.
גזל אחד מחמשה ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר: אותי גזל, מניח גזילה ביניהן ומסתלקכב, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד.
משנה מנוקדת
אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי,
- תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ,
- וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה.
- הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,
- תֹּאכַל בִּתְרוּמָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
- תֹּאכַל בִּתְרוּמָה,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה;
- עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא,
- וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.
קִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ,
- כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת: אוֹתִי קִדֵּשׁ,
- נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת,
- וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק,
- דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,
- עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת.
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,
גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה גָּזַל,
- כָּל אֶחָד אוֹמֵר: אוֹתִי גָּזַל,
- מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק,
- דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
- מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,
- עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:
- אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה,
נוסח הרמב"ם
אמרה - מת בעלי,
- ואחר כך - מת חמי,
- תינשא - ותיטול כתובה,
- וחמותה - אסורה.
- ואחר כך - מת חמי,
- הייתה, בת ישראל לכוהן -
- תאכל בתרומה,
- דברי רבי טרפון.
- רבי עקיבה אומר:
- אין זו דרך - מוציאתה מידי עבירה,
- עד שתהא - אסורה להינשא, ואסורה לאכל בתרומה.
[ו] קידש - אחת מחמש נשים,
- ואין ידוע - איזו מהן קידש,
- וכל אחת ואחת אומרת - אותי קידש,
- נותן גט - לכל אחת ואחת,
- ומניח כתובה ביניהן - ומסתלק,
- דברי רבי טרפון.
- רבי עקיבה אומר:
- אין זו דרך - מוציאתו מידי עבירה,
- עד שיתן גט, וכתובה - לכל אחת ואחת.
- גזל - אחד מחמישה בני אדם,
- ואין ידוע - איזה מהן גזל,
- וכל אחד ואחד אומר - אותי גזל,
- מניח את הגזילה ביניהם - ומסתלק,
- דברי רבי טרפון.
- רבי עקיבה אומר:
- אין זו דרך - מוציאתו מידי עבירה,
- עד שישלם את הגזילה - לכל אחד ואחד.
פירוש הרמב"ם
( ראו משנה ו )
משנה ו [נוסח הרמבם]
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי - חמותה אסורה, שאין כלה מעידה על חמותה. יט ואע"ג דאמרה ברישא מת בעלי דתו אינה כלתה והויא נכרית, אפילו הכי לא מהימנה כ:
היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה - ובהא נמי הלכה כר' טרפון. אבל בקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזה מהן קידש, וכן גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל, בתרווייהו הלכה כר"ע:
פירוש תוספות יום טוב
ואחר כך מת חמי כו' וחמותה אסורה. פי' הר"ב שאין כלה מעידה על חמותה דכמו דחמותה אינה מעידה לכלה וטעמא ששונאה ה"נ כלה שונאה לחמותה דכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כ"ז) גמרא דף קי"ז. וכתב הר"ב אע"ג דאמרה ברישא מת בעלי ונמצא שאין זו חמותה והרי היא לה כנכרית אפילו הכי לא מהימנה אחמותה משום דאמרינן לא בעלה מיית ולא חמוה מיית והא דקאמרה הכי לקלקולא לחמותה הוא דקא מכוונא סברה לבתר שעתא כשישוב בעלי ובעלה תדחה לחרפות ולא תיתי לטרדן. גמרא שם. ואיצטריך לאשמועינן בצרה ואיצטריך לאשמועינן בחמותה דאי אשמועינן בצרה בהא קאמר ר' טרפון דמשקרא משום צערא דגופה שמונעת לה תשמיש מבעלה אבל בחמותה [דצערה מילי דעלמא] אימא מודה ליה לר' עקיבא דלא מחזקינן לה כשקרנית כולי האי ואי איתמר בחמותה בחמותה הוא דקאמר רבי עקיבא וכו'. גמרא:
קידש וכו' וכן גזל וכו'. אוקימנא בגמרא דוקא קידש בביאה דאיסורא דרבנן עבד בהא סבר ר"ע דקנסוהו רבנן אבל קידש שלא בביאה לא נחלקו אלא מניח כתובה ביניהן ומסתלק. וגזל נמי דוקא הואיל ואוסורא דאורייתא עבד סבר ר"ע דקנסוהו רבנן אבל לקח מקח לא נחלקו שמניח ביניהם ומסתלק. ותנא קידש להודיעך כחו דר"ע דאע"ג דלא עבד אלא איסורא דרבנן קניס. ותנא גזל להודיעך כחו דר' טרפון דאע"ג דאיסורא דאורייתא עבד לא קנס:
מחמש נשים. עיין פרק י"א משנה ג' מ"ש שם:
ומניח כתובה ביניהן. הרמב"ם בפ"ט מה' אישות כתב כגון שכתב לה כתובה ואבדה וכל אחת אומרת לי כתבת ונאבדה ולטעמיה אזיל דס"ל דארוסה אין לה כתובה. וכן התנה עוד שם על משנה ב' פ"ד דכתובות המארס כו' דמיירי שכתב לה כתובה והר"ב ורש"י שמפרשים שם דקסבר דיש לארוסה כתובה הוא הדין הכא נמי קסברי דיש לה כתובה והוי להו לפרש כן ובמשנה ח' פרק ז' דכתובות מפרשים סתם. כתובה מאירוסין. ועיין בגמרא סוף פ"ט דכתובות דף פ"ט ע"ב דלא מייתי ראיה מהני מתניתין דיש לארוסה כתובה ונ"ל משום דאפילו כי מתוקמא בכתב לה קמ"ל טובא ואין להאריך בזה [* ועיין פ"ד דכתובות דף מ"ד ע"א בתוספות בד"ה והלכתא] ומש"ה נמי לא מייתי ממשנה ב' פי"א דכתובות דאף על גב דבכתב לה אצטריך לאשמועינן פלוגתא דר"ש. וכן בריש פ"ד דסוטה. ודעת הטור בסימן נ"ה דיש לארוסה כתובה ותימה עליו שבסימן מ"ט העתיק לשון הרמב"ם במשנתנו דמוקי לה בכתב כתובה. והלא לסברתו אין צורך:
ומניח כתובה ביניהן ומסתלק. לאו דוקא ביניהן דשקלי להו כולהו ואזלי דהא לדידן מספקא לן למי היא הכתובה. והוי כספק הינוח דלא יטול. כדמוכח מתניתין ג' פ"ב דב"מ. אלא יניח עד שיתברר הדבר מי הם הבעלים. גמרא פ"ג דב"מ דף ל"ז:
רבי עקיבא אומר וכו' עד שיתן כו'. אחר שישבעו כדמפרש הר"ב במשנה ג' פ"ג דב"מ וע"ש. ופסק הר"ב בקידש וגזל כר"ע וטעמא כמ"ש הרי"ף דקי"ל כר"ע מחבירו ור"ט חבירו הוא כדאמרינן בהכותב [פ"ד:] ע"כ ולעיל פסק כר"ט. משום דבגמרא פסקו בהדיא כמותו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על הברטנורא) דכמו דחמותה אינה מעידה לכלה וטעמא ששונאה ה"נ כלה שונאה לחמותה דכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. גמרא:
(כ) (על הברטנורא) משום דאמרינן לא בעלה מיית לא חמיה מיית והא דקאמרה הכי לקלקולא לחמותה היא דקא מכוונה סברה לבתר שעתה כשישוב בעלי ובעלה תדחה לחרפות ולא תיתי לטרדן. ואיצטריך לאשמועינן צרה וחמותה כו' כדאיתא בגמרא:
(כא) (על המשנה) קידש כו' גזל. אוקימנא בגמרא דוקא קידש בביאה דאיסורא דרבנן עבד, בהא סבר ר"ע דקנסוהו רבנן, אבל קידש שלא בביאה מודה. וגזל נמי דוקא הואיל ואסורא עביד אבל לקח מקח מודה. ותנא קידש להודיעך. כחו דר"ע כו', וגזל להודיעך כחו דר"ט, דאע"ג דאיסורה דאורייתא לא קניס:
(כב) (על המשנה) ומסתלק. לאו דוקא ביניהן דשקלי להו כולהו ואזלי דהא לדידן מספקא לן למי הוא הכתובה והוי כספק הינוח דלא יטול אלא יניח עד שיתברר מי הם הבעלים. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מת בעלי ואח"כ מת חמי וכו': בפירקי' דקי"ז מפ' דחמותה אסורה משום דאמרי' לא בעלה מיית ולא חמוה מיית והאי כו' וכתבו שם תוס' ז"ל ומ"מ מתירין אותה לינשא דכיון דחזיא דחמותה אסורה אף היא לא מקלקלה נפשה ע"כ. וביד פ"ט דהל' תרומות סי' ד' ופסיק שמואל בגמ' דהלכה כר"ט בהני תרתי ודייק לה נמי אביי מדתנן בסמוך ניתן לי בן במדינת הים מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת וחוששין לדבריה יתור לשון הוא אלא למעט לדבריה הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין כר"ט ש"מ:
קידש וכו': פ"ט דהלכות אישות סי' כ"א ובטור א"ה סי' מ"ט:
ישלם כתובה לכל אחד: אפי' לדברי הגאונים ז"ל שאמרו דארוסה אין לה כתובה אלא בשכתב הכא משכחת לה בשכתב סתם לארוסתו ולא נודע שמה והלכו העדים למדינת הים א"נ במידה שכתב ואינו יודע לאיזו כתב וכל אחת אומרת לי קידש וכתב ודעת הרשב"א ז"ל שיש כתובה לארוסה אע"פ שלא כתב נמוקי יוסף. ושם בפ"ט דהלכות אישות פתב הרמב"ם ז"ל דרך אחרת וכגון שכתב כתובה לאחת מהן ואבדה וכל אחת אומרת לי הוא שכתבת ונאבדה וע"ש עוד במגיד משנה: וה"מ דמניח כתובה ביניהם ומסתלק כשקדש בכסף או בשטר אבל אם קדש בביאה דעביד פריצותא ואיסורא דרבנן דהא רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה לפיכך קנסוהו חכמים שיתן כתובה לכל א' ואחת:
גזל וכו': פ"ט דהלכות תרומות סי' ד' ובגמ' דייקי' קידש קתני אבל בעל דעשה בה מעשה וגינה אותה אפשר דמודה ר"ט. גזל קתני דהואיל ועבד איסורא קניס ליה ר' עקיבא אבל לקח מחמשה אפשר דמודה ר"ע ומני מתני' לא ת"ק ולא ר"ש בן אלעזר דתניא רשב"א אומר לא נחלקו ר"ט ור' עקיבא על שקידש דמניח ומסתלק על מה נחלקו על שבעל וכן לא נחלקו על שלקח מחמשה שמניח דמי מקח לכולהו ומסתלק על מה נחלקו על שגזל וכו' ומדקאמר רשב"א בקידש ולקח ל"פ מכלל דת"ק סבר פליגי והשתא מני מתני' אי ת"ק ליתני קידש ולקח ואי רשב"א ליתני בעל וגזל ומשני לעולם רשב"א ומאי קידש קידש בביאה: ובהגוזל קמא דף ק"ג מייתי ברייתא בהדיא דפליגי בלקח נמי ודלא כר"ש בן אלעזר דכתיבנא. ביד פ"ד דהל' גזילה אבדה סי' ט' ובפ' כ' דהלכות מכרה סי' ב' ובטור ח"מ סי' רכ"ב וסי' שס"ה ומפורש שם שכל א' נשבע שזה גזלו ואז משלם גזלה לכל אחד ואחד:
תפארת ישראל
יכין
ומניח כתובה ביניהן: לאו דוקא, רק מניח בב"ד עד שיתברר:
עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד: ובכולהו הלכה כר"ע מחבירו, ונקט רישא לרבותא דרע"ק דאע"ג דלא עשה חטא, וגם בשעה שקידש עדין לא חייב כלום, אפ"ה נותן כתובה לכל א' וא'. ונקט בבא דגזל לרבותא דר"ט אע"ג דעשה חטא, ותיכף כשגזל חייב להשיב, אפ"ה סגי במניח גזלה ומסתלק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת