רבינו אשר על הש"ס/יבמות/פרק טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם באה ואמרה מת בעלי תינשא מת בעלי תתייבם שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם קטטה בינו לבינה ושלום בעולם באה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ר' יהודה אומר לעולם אינה נאמנת אא"כ באה בוכה ובגדיה קרועים אמרו לו אחת זו ואחת זו תינשא ב"ה אומרים לא שמענו אלא הבאה מן הקציר בלבד אמרו להם ב"ש אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים לא דברו חכמים אלא בהווה וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש:

גמ' אמר רבא מ"ט דמלחמה משום דאמרה בדדמי דס"ד בכל הני דאיקטיל איהו פליט ואת"ל כיון דשלום בינה לבינה נטרי וחזיא זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברא ודאי מיית ליה ואיכא דעבדו ליה סמתרי וחיי לפיכך אינה נאמנת אמר רבא רעבון גריע ממלחמה דכי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואילו רעבון לא מהימנא עד דאמרה מת וקברתיו מפולת הרי הוא כמלחמה דאמרה בדדמי שילוח נחשים ועקרבים הרי הוא כמלחמה דאמרה בדדמי דבר אמרי לה כמלחמה ואמרי לה אינו כמלחמה אמרי לה כמלחמה דאמרה בדדמי ואמרי לה אינו כמלחמה דסמכה אדאמרי אינשי ז' שנין הוה מותנא ואיניש בלא שניה לא אזל: איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר דאי בעיא אמרה שלום בעולם או דלמא כיון דקי"ל חזקה דאמרה בדדמי לא אתיא מה לי לשקר ומרע לחזקה ולא איפשיטא ועבדינן לחומרא עישנו עלינו בית עישנו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת דאמרי' לה כי היכי דלדידה איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא נפלו עלינו עובדי כוכבים נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת כדרב אידי דאמר אשה כלי זיינה עליה כלומר שמניחין אותה כדי לבוא עליה ההוא גברא דבשילהי הלוליה איתלאי נורא בי גנני אמרה להו דביתהו חזו גברא חרוכא אתו חזו גברא חרוכא דשדי ופסתא דידיה דשדיא רבא אמר נאמנת ורב חייא בר אבין אמר האי גברא חרוכא דלמא איניש מעלמא אתא לאצוליה ואכלתיה נורא והאי פיסתא דחתנא הוא ומחמת כיסופא ערק ליה ואזיל לעלמא:

סימן ב[עריכה]

איבעיא להו עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקר ה"נ לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי גופא דייקא ומינסבא והכא לא דייקא דאמרה בדדמי וסומכת על דברי העד ואתינא למיפשטא מהא דתניא מעשה בשני ת"ח שהיו באין בספינה עם אבא יוסף בן סימאי וטבעו והשיא ר' נשותיהן על פי נשים והא מים כמלחמה דמו ומאה נשים כעד אחד דמו וקתני והשיא ר' נשותיהן אלמא עד אחד מהימן במלחמה ודחינן ותסברא והא מים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא היכי דמי הכא כגון דקאמרן אסקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דידהו דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנים הוא דסמכינן וליכא למיגמר מיניה דסמכינן אנשים וה"ה לעד אחד ולא איפשוט בעיין ומיהו כיון דאמרינן בפירקין דלקמן דף קכא. ההוא גברא דטבע בדגלת ואסקוה אגשרא דשביסתנא ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביניה לבתר חמשה יומין שמעינן דעד אחד במים שאין להן סוף נאמן ודוקא היכא דקאמר אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר ואשתמודע לי דאיהו פלוני וכדאמרי'בהאי גברא דטבע בדגלת ואסקוה אגשרא וכדאסיקנא בהך עובדא דשני ת"ח וה"ה לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא קמסהדי הכי אפילו תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכ"ש עד א' או אשה דחיישינן דלמא באומדן דעתן קא מסהדי וכן הלכתא ומ"ש רב אלפס ז"ל דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמ' מדקאמר והא מים דכמלחמה דמו ומאה נשים כעד אחד דמו משמע אי הוו כשני עדים לא אמרי בדדמי וכן מסתבר דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן והראב"ד ז"ל כתב דעד אחד במלחמה לא בעי מת וקברתיו ומנסבא לה לכתחלה ודייק לה מעובדא דחסא בפרק בתרא דף קכא: דאינסיבא אפומא דחד סהדא דאמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ולא אפקוה אפילו במים שאין להן סוף אלמא במים שיש להם סוף אפילו לכתחלה מנסיבא לה ואפילו לא אמר קברתיו ואינו נ"ל ראיה דמים שיש להם סוף לא דמי למלחמה דלא שייך למימר בהו בדדמי דכיון דעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כדי שתצא נפשו ודאי מת ויראה הא דבעינן ואסוקינהו קמן וחזינהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי דכיון שראו שנפלו למים בדבר מועט יאמרו שאלו הם שנפלו למים אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעת עין לחודיה נאמן ואין מדקדקין אחריו ואותן שראו הטביעה היינו משום דאמרי בדדמי וכן פירש ר"י הא דבעינן הכא סימנין ולא סגי בטביעת עין לחודיה היינו משום דראו הטביעה יאמרו בדדמי וכ"כ הר"ז הלוי ז"ל ור"ח פי' מדבעינן הכא סימנין שמעינן דאשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני וכ"ש עובד כוכבים מסיח לפי תומו ונהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו על ידי הכרה בטביעות עין בלא סימנין ואפשר דמיירי הכא בשלא נמצא הגוף שלם דאכלוה כוורי ולא נשאר מהם אלא מה ששנוי במשנה פרצוף פנים עם החוטם אבל אם גופו שלם ומכירין אותו ואפי' לאחר כמה ימים מהני טביעות עין וכן פר"ת לקמן דף קכ. גבי אין מעידין אלא עד ג' ימים ולמאי דפרישית שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא:

סימן ג[עריכה]

ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א"ל הב לי שומשמי א"ל שקליתינהו א"ל והא כן וכן הוויין ובחביתא רמיאן א"ל דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו סבר רב חסדא למימר היינו שני ת"ח דלא אמרי' אזול הני לעלמא והני אחריני נינהו א"ל רבה מי דמי התם קאמרי סימני הכא שומשמי מאי סימני אית בהו ודקאמר ליה כך וכך הויין אימר חושבנא איתרמויי אתרמי ליה מאי הוי עלה רב יימר אמר לא חיישינן שמא פינן רבינא אמר חיישינן והלכתא חיישינן ירושלמי פ' שני דמעשר שני הלכה י' ר' יונה ור' יוסי הוו שותפי בגרבי דחמרא כד דמך ר' יונה א"ר מנא בריה דר' יונה לר' יוסי כל גרבא דכתיב ביה יונה דידי הוא א"ל אישתקד הוה דידך השתא דידי אינון:

סימן ד[עריכה]

יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטובא לאספמיא ושכיב שלחו מתם חיישינן לתרי יצחק או לא ומיירי בלא הוחזקו ושכיחי שיירתא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן וקי"ל כרבא. ד' קטז ע"א ההוא גיטא דאישתכח בסורא וכתב ביה בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך ית פלונית אינתתי ובדוק רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעא ואתו סהדי ואמרי כי איכתיב האי גיטא ענן בר חייא גבן הוה בנהרדעא אמר אביי אפי' לדידי דחיישנא הכא לא חיישינן דהא קאמרי סהדי דההוא יומא דאיכתוב האי גיטא ענן בר חייא גבן הוה בנהרדעא מאי בעי בסורא אמר רבא אפי' לדידי דלא חיישנא הכא חיישנא דלמא בגמלא פרחא אזל אי נמי בקפיצה א"נ מילי מסר כדאמר רב לספריה וכן א"ר הונא לספריה כי יתביתו בשילי כתיבי בשילי אע"ג דמסירי לך מילי בהיני כי יתביתו בהיני כתובו בהיני אע"ג דמסירי לכו מילי בשילי והלכתא כרבא:

סימן ה[עריכה]

היכי דמי קטטה באומרת לבעלה גירשתני וניהמנא מדרב המנונא דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני ושיילינהו ואמרו להד"מ מכאן נראה דהלכה כרב המנונא מדפריך סתמא דהש"ס מיניה וכן בפ"ב דכתובות דף כב: בגמרא אמרה נשביתי דחיק לאוקמא לכולהו אמוראי דהתם כרב המנונא וכן בפרק התקבל דף סד: פריך על מילתיה דר' יוחנן מרב המנונא וכן בסוף גיטין דף פט: מייתי לה הש"ס והא דבשילהי נדרים דף צא. דחי רבא למילתיה שמא לא פליג אלא דיחויא בעלמא הוא ואפילו איפליג הלכתא כרב המנונא מכל הלין ראיות שהבאתי וא"ת הא אמרי' בשילהי הכותב דף פט. גבי הוציאה גט א"ר יוסף הב"ע כשאין שם עידי גרושין דמיגו דיכול לומר לא גירשתיה יכול לומר גירשתיה ונתתי לה כתובה והיאך יכול לומר כן כיון דמעיזה פניה לומר גירשתני מהימנא וי"ל כגון דהואי קטטה בינייהו דאז לא מהימנא א"נ מאחר שתובעת כתובתה אינה נאמנת דשמא מחמת חימוד ממון היא אומרת כן כדאמרינן לקמן דף קיז. באתה לב"ד ואמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין ונותנין לה כתובה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה מ"ט דקטטה רב חנניא אומר משום דמשקרא רב שימי אמר דאמרה בדדמי מאי בינייהו איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה ועבדינן לחומרא איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו ולא איפשיטא:

סימן ו[עריכה]

מתני' ב"ש אומרים תינשא ותטול כתובתה וב"ה אומרים תינשא ולא תיטול כתובתה אמרו להם ב"ש התרתם הערוה החמורה ולא תתירו את הממון הקל א"ל בית הלל שכן מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה אמרו להם ב"ש והלא מספר כתובה נלמד שכך כתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וחזרו ב"ה להורות כב"ש:

גמ' אמר רב חסדא נתייבמה יבמה נכנס לנחלה על פיה הם דרשו מדרש כתובה אנן לא נדרש מדרש תורה יקום על שם אחיו המת אמר רחמנא והרי קם. אר"נ באתה לב"ד ואמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה מ"ט אדעתא דכתובה אתאי איבעיא להו התירוני לינשא ותנו לי כתובתי מהו כיון דקאמרה תנו לי כתובתי אדעתא דכתובה אתאי או דילמא כל מידי דאית ליה לאיניש קאמר בבי דינא תנו לי כתובתי והתירוני לינשא מהו הכא ודאי אדעתא דכתובה אתאי ולא מהימנא או דלמא משום דלא ידעית במאי משתריא תיקו:

סימן ז[עריכה]

מתני' הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה הכתב מוכיח:

גמ' תניא ר' יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה אמרו לו אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל כלומר כשם שבת הבעל אינה מעידה לאשת אב ומשום דסניא לה כך אשת האב אינה מעידה לבת הבעל דסניא לה וכלה הרי היא בכלל חמותה כשם שאין חמותה מעידה לכלה משום דסניא לה כך הכלה אינה מעידה לחמותה דסניא לה דכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אמר רב הונא בר רב עוזא בעו במערבא חמותה לאחר מיתה מהו מי מסקא אדעתא דמית בעלה ונפלו קמי יבם וסניא לה או לא ולא איפשטא:

סימן ח[עריכה]

מתני' ע"א אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא שנים אומרים מת ועד אחד אומר לא מת אע"פ שלא נשאת תינשא אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תינשא ותטול כתובה וזו שאומרת לא מת לא תינשא ולא תטול כתובה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"מ אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר' יהודה ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא:

גמ' עד אחד אומר מת ונשאת ובא אחד ואמר לא מת הרי זו לא תצא טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תינשא והאמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. ה"ק עד אחד אומר מת והתירוה לינשא ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהיתירה הראשון ומתקנתא דרבנן שריא לינשא אלא דקאמר הש"ס בפ"ב דכתובות דף כב: דטוב הוא שלא תנשא משום הסר ממך עקשות פה. עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא פשיטא אין דבריו של אחד במקום שנים לא צריכא בפסולי עדות פי' שתי נשים וכר' נחמיה דתניא ר' נחמיה אומר כ"מ שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ואי בעית אימא כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כעד אחד דמו אלא כגון דאתיא אשה מעיקרא ותרצה לדרבי נחמיה הכי א"ר נחמיה כ"מ שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דיעות ועשו ב' נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמו שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת אע"פ שלא נישאת תינשא מאי קמ"ל בפסולי עדות וכר"נ דאזלינן בתר רוב דיעות היינו הך מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות ה"מ לחומרא אבל לקולא לא קמ"ל דאפילו לקולא ואע"פ שלא התירוה עדיין לינשא תינשא אבל אם היה עד כשר אם התירוה לינשא לא תצא מהיתירה הראשון אבל אם לא התירוה לינשא לא תינשא ופי' בתרא עיקר. אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת וכו' טעמא דאמרה לא מת הא אישתיקא תינשא הא אין צרה מעידה לחבירתה לא מת איצטריכא ליה ס"ד אמינא האי מימת מיית והאי דקאמרה לא מת לקלקולה לצרה קא מכוונה ותמות נפשי עם פלשתים הוא דקא עבדא קמ"ל דלא תינשא: אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"מ אומר וכו' וליפלוג נמי ר"מ ברישא א"ר אלעזר במחלוקת שנויה ור"י ור"ש היא ר' יוחנן אמר אפילו תימא ר"מ בהא אפי' ר"מ מודה דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא דלקלקולה שלא תינשא קא מכוונה תנן עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא לא תינשא בשלמא לר' אלעזר סתמא כר"מ אלא לר' יוחנן קשיא קשיא הא דפריך לר' יוחנן משום דמשמע ליה דאשה אומרת לא מת מיירי אפי' בצרה דאי לאו הכי היינו רישא ועד אומר לא מת ולפי סברת המקשה קאמר הש"ס קשיא אבל ר' יוחנן לא חש לאותה קושיא דמוקי מתני' באשה דעלמא ומתניתין נקט בין בעד כשר בין בעד פסול וכן מוכח בירושל' הלכה ה הלכה כר' יוחנן ולכך לא הביא רב אלפס ז"ל כל זה דמלתא דפשיטא דהלכה כרבי יוחנן נגד רבי אלעזר תלמידו אבל אם היה הלכה כרבי אלעזר משום דר' יוחנן נשאר מוקשה אז הויא הלכה כסתמא בתראה דהכחשת צרה הויא הכחשה:

סימן ט[עריכה]

מתני' האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תינשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי תינשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון ר' עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתה כו':

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון:

סימן י[עריכה]

מתני' קידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר"ע אומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן כתובה לכל אחת ואחת גזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע לאיזה מהם גזל וכל אחד ואחד מהם אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד:

גמ' ואוקימנא למתניתין כרבי שמעון בן אלעזר ומאי קידש דקתני במתני' קידש בביאה דתניא אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו רבי טרפון ור"ע על קידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו מהן קידש שמניח כתובה ביניהן ומסתלק על מה נחלקו על שבעל שר' טרפון אומר מניח כתובה ביניהן ומסתלק ור' עקיבא אומר נותן כתובה לכל אחת ואחת לא נחלקו ר' עקיבא ור' טרפון על שלקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק על מה נחלקו כשגזל ר' טרפון אומר מניח גזילה ביניהם ומסתלק ורבי עקיבא אומר עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד רבי עקיבא סבר אע"ג דאיסורא דרבנן עבד דקדיש בביאה קנסוה רבנן ומשלם כתובה לכל אחת ואחת וכ"ש גזל דאיסורא דאורייתא עבד ור' טרפון סבר אפילו בגזל דאיסורא דאורייתא עבד לא קנסוה רבנן אלא מניח גזילה ביניהם ומסתלק וכ"ש כשקדש בביאה דלא קנסוה רבנן וקי"ל דהלכה כרבי עקיבא מחבירו ורבי טרפון חבירו הוה כדגרסינן בכתובות דף פד: דכולי עלמא ר' טרפון חבירו של רבי עקיבא הוא:

סימן יא[עריכה]

מתני' האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת ניתן לה בן במדינת הים ואמרה מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת ניתן לה יבם במדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי ואח"כ מת יבמי מת יבמי ואח"כ מת בעלי נאמנת הלכה היא ובעלה ויבמה למד"ה באה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת יבמי מת יבמי ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא ולא מתה אחותי שתכנס לביתה ואין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו ולא מתה אשתי שאשא את אחותה:

סימן יב[עריכה]

בעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה ליבמה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו א"ל תניתוה חוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת אלמא זימנין דסניא ליה וזימנין דרחמא ליה הלכך המזכה גט לאשתו במקום יבם חולצת ולא מתייבמת א"ל רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית ליה קטטה בהדה זכות הוא לה או דלמא ניחא דגופא עדיף לה ת"ש דא"ר שמעון טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלתא:


הדרן עלך האשה שהלכה