רבינו אשר על הש"ס/יבמות/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות קדמו וכנסו יוציאו ר"א אומר ב"ש אומרים יקיימו וב"ה אומרים יוציאו:

גמ' אמר רבה בר רב הונא אמר רב שלש אחיות יבמות שנפלו לפני ב' אחין יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם דחליצה פסולה היא וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ושמואל אמר אחד חולץ לכולן. והאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות אלמא חליצה מעולה בעינן מאי אחד חולץ לכולן אאמצעיות והא כולן קאמר כיון דרובן גביה קרו להו כולן ואבע"א כי קאמר שמואל חליצה מעולה בעינן ה"מ למיפטר צרה אבל נפשה פטרה. ורב אלפס ז"ל לא הביא שינויא קמא מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית משום דחשיב לשינויא בתראה עיקר ופטרה נפשה בחליצה גרועה ואינה צריכה לחלוץ משניהן: ונראה דשינויא קמא עיקר כי הוא אליבא דרב אשי כמו שהקשה ר"י אההיא שינויא דאחד חולץ לכולן אאמצעית דאכתי קשיא דהא מסקינן לקמן מלתיה דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר וחליצת רחל לא פטרה צרה כשהתחיל באחיות וכן חליצת צרה לא פטרה רחל אלמא כשאי אפשר בשתיהן אלא חליצה פסולה בעינן שיחלצו שתיהן וה"ה הכא בעינן חליצה דתרוייהו דלהך שינויא לא מפלגינן בין מיפטר נפשה למיפטר צרה. ותירץ דההיא סוגיא דמפרשינן לקמן התחיל ולא התחיל סברה כאידך שינויא דמשנינן הכא דמפלגינן בין מיפטר נפשה למיפטר צרה והאי שינויא אחד חולץ לכולן אאמצעית סבר לה כרב אשי דקאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות משום דלא אילימא זיקה לשויה לצרה כערוה הלכך חשיבה חליצת צרת רחל כשרה טפי מחליצת רחל משום הכי חלץ לרחל לא נפטרה צרה כיון דקיימא חליצה דכשירה טפי לא חליץ להאי חליצה גרועה אבל הכא חליצת כולם שוה לגריעותא הלכך האי שינויא עיקר ודוקא אמצעית חולצת מאחד אבל בשתים הראשונות אי נפול בבת אחת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת:

סימן ב[עריכה]

גופא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת הגט חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת מאמר. ואקשינן מאי שנא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות משום דהויא לה אחות אשה בזיקה חלץ לצרות נמי לא ליפטרו אחיות דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה ופריק רב אשי משום דלא אלימא זיקה לשוויה לצרה כערוה. ופסקו רבוואתא הלכתא כשמואל. וכתב הראב"ד ז"ל להאי פיסקא כשמואל לא הוה צריכא להא מלתא דהא ליכא פלוגתא עילויה אלא אפלוגתא דלעיל קאי דפליג בהדי רב בחליצה פסולה דאמר רב צריכה לחזור על כל האחין ופסקו כוותיה דשמואל מיהו הנ"מ גבי אמצעי' אבל בתרתי קמייתי כיון דאיכא שני יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דכל מאי דאפשר לאהדורי בתר חליצה כשירה מהדרינן ואפי' למיפטר נפשה ואי עבר וחלץ חד לכולהו נמי מאי דעבד עבד ושריין לעלמא עכ"ל הראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב בחידושיו דלדברי רב אלפס ז"ל הלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין דהכי קי"ל דהלכתא כרב באיסורי והוצרכו לפסוק כמימרא בתרייתא דשמואל במאי דאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות דל"ת כל חליצה פסולה צריכה לחזור ואלו שתיהן חליצות פסולות נינהו קמ"ל דכי אמרי' חליצה פסולה מחזרת ה"מ כששתי החליצות שוות אז צריכות לחזור על כל האחין וכ"ש על כל הצרות אבל אם אחת מהן מעולה מחבירתה אע"פ שהיא נמי פסולה כגון חליצות צרות במקום אחיות המעולה שבהם פוטרת והגרועה אינה פוטרת וזה ודאי דבר צריך הוא ונכון הוא וכן פסק ה"ר מאיר הלוי ז"ל דהלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור. ויראה מתוך דברי התוספות דאין הלכה כרב כי הקשו אהא דא"ר יוחנן לקמן מתה שניה מותר בראשונה ופריך ליה רבי יוסי ברבי חנינא ממתני' דארבעה אחין ואמאי ניקו חד מינייהו ולחלוץ לשניה וכו' ואמאי לא פריך לרב דלדידיה קשה טפי דיחלוץ לאיזו שירצה והאחרת תתייבם ותירצו משום דרב ס"ל חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ושניהם צריכין לחלוץ לאחת הלכך אי אפשר שתתייבם השניה ומה שלא דקדק הש"ס דלר' יוחנן לישני הכי משום דמוכחא מלתא דסבר ר' יוחנן אין צריכה לחזור שהרי כשהקשה לו רבי יוסי ברבי חנינא דליקו חד מינייהו וליחלוץ לשניה וראשונה תשתרי לאידך ורבי יוחנן לא השיב לו והלא שניהם צריכין לחלוץ לשניה אלמא לרבי יוחנן ס"ל דאין צריכה לחזור. ואפילו אי אית ליה לרבי יוחנן יש זיקה יכול לסבור אין צריכים לחזור כשמואל דאמר לעיל אחד חולץ לכולן אע"ג דס"ל יש זיקה והאי שינויא דסמכא הוא כי אי אפשר לתרץ קושיא זו בע"א וכיון דרבי יוחנן סבר כשמואל הלכתא כוותיה: איבעיא להו בעלת הגט ובעלת מאמר איזו מהן קודמת בעלת הגט עדיפא משום דאתחיל בה בגירושין או דלמא בעלת מאמר עדיפא משום דקרובה לביאה. ת"ש ומודה ר"ג שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט ואי גט עדיף לא ליהני מאמר בתרי' ואי מאמר עדיף לא ליהני גט בתריה ש"מ כי הדדי נינהו ש"מ פרש"י ותפשוט בעיין שאחת פוטרת חברתה ויחלוץ לאיזו שירצה שחליצת שתיהן גרועות והקשה ה"ר יצחק ברבי מאיר ז"ל דהך בעיא ע"כ אליבא דמ"ד יש זיקה דלמ"ד אין זיקה אפילו חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה כדאיתא לקמן פרק ר"ג דף נא.. ולמ"ד יש זיקה אפילו כששתיהן שוות לגריעותא צריכות שתיהן חליצה כדאמרינן לעיל התחיל באחיות לא יגמור בצרות אע"ג דחליצת צרה לא גריעה כשל רחל ונראה לפרש דכי הדדי נינהו וצריכות שתיהן לחליצה אבל אם לא היו שוות חולץ לאותה שחליצתה מעולה ונפטרה חבירתה ואע"ג דחליצה פסולה היא וחליצה פסולה לא פטרה צרתה ה"מ היכא דצרתה כיוצא בה אבל אי גריעה מינה או עדיפא מינה בכשרות מיפטרה בחליצה דידה. והא דאמרינן התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות דלא מיפטרה רחל בחליצת צרה ואע"ג דחליצת רחל גריעה מינה דלא מיפסלא צרה אלא משום לתא דידה דהיא צרת קרובת חלוצתו לא דמי דמכל מקום פסולייהו שוין דמדאורייתא צרת אחות אשה בכרת כמו אחות אשה גופה הלכך בזיקה דרבנן נמי יש להשוות צרת אחות חלוצה לאחות חלוצה ופסול אחד הוא ושם אחד הוא ולא דמי לבעלת הגט ולבעלת מאמר ומיהו אפשר לקיים פרש"י להך לישנא דאסיקנא לעיל אחד חולץ לכולן אאמצעית ורב אשי דמייתי הך ראיה דהכא סבר כההיא לישנא כדפרישית לעיל דלית ליה לרב אשי התחיל ולא התחיל וכיון דחליצת שתיהן גרועות חולץ לאיזו שירצה וכן עיקר:

סימן ג[עריכה]

אמר רב הונא אמר רב שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד חלץ לשניה הותרה חלץ לראשונה הותרה מתה ראשונה מותר בשניה ואין צ"ל מתה שניה שמותר בראשונה משום דהויא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון. ור' יוחנן אומר מתה שניה מותר בראשונה אבל מתה ראשונה אסור בשניה ומ"ט דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה. ורב ה"מ היכא דקאי באפה איסור אחות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן היא וקי"ל כר' יוחנן דכל רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן:

מתני' היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה והשני אסור בשתיהן איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת. היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה והשניה אסורה על זה איסור ערוה האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה וזו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת:

סימן ד[עריכה]

שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר. היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה. איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתייבמת: שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה וב"ה אומרים מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה וזו היא שאמרו אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו:

סימן ה[עריכה]

מתני' שלשה אחים שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת השניה יוצאת משום אחות אשה והראשונה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת. וה"ה אע"ג דלא עבד בה מאמר ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה והאי דקתני מאמר לאפוקי מב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי קמ"ל דצרתה חולצת: שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת: שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואח"כ מת נשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:

סימן ו[עריכה]

שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית וגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או מיאנו או שנתגרשו צרותיהן מותרות:

גמ' טעמא דגירש ואח"כ מת וכנסה המגרש ומת הוא דשריא אבל מת ואח"כ גירשה וכנסה המגרש ומת אסורה אמר רב אשי זאת אומרת יש זיקה אפילו בתרי אחי וקודם שגירשה היתה זקוקה לשני אחין נשואין שתי אחיות והויא לה צרת אחות אשה בזיקה הלכך אסורה עליו עולמית וא"ת היאך כנסה המגרש הא הויא לכל אחד ואחד צרת אחות אשה בזיקה וי"ל דלא שייך למיקרייה צרת ערוה אלא כשהיא והערוה נופלין בבת אחת כשהוא חי אבל לא כשמת המגרש והיתה היא צרת אשתו בזיקה ונופלות שתיהן בבת אחת לפני אח השלישי ומה שכתב בעל הלכות אם מת ולא גירש אסורה לתרוייהו לא שתאסר להו בחייהן אלא לכל אחד כשימות אחיו תהיה אסורה לו דהויא צרת אחות אשה בזיקה וכן כתב רב אלפס ז"ל דלא אסורה נכרית אלא אחר שמת המגרש:

סימן ז[עריכה]

מתני' וכולן שהיו בהן ספק קידושין או ספק גירושין הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קידושין. כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד זה הוא ספק גירושין וכן אם היתה עומדת ברה"ר וזרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק גירושין. כמו בקידושין דאמר רבא כל שיש בקידושין יש בגירושין ויש בגירושין שאין בקידושין וזהו דגירושין דקתני במתני' לאו דוקא הוא אלא משום דתנא זהו בקידושין תנא נמי זהו בגירושין וזהו בקידושין למעוטי זמן דליכא בקידושין ונראה דה"ה כתב ידו ואין עליו עדים דפסול דידיה משום זמן הוא דכתב ידו חשוב כעדים אלא דחיישינן שמא יקדים הזמן ויחפה על בת אחותו או משום פירי הלכך כשר בקידושין:

גמ' ומפני מה לא תקינו זמן בקידושין בשלמא למ"ד משום פירי איתקין זמן בגיטין משום הכי לא תקינו זמן בקידושין דארוסה לית לה פירי. אלא למ"ד משום זנות דבת אחותו ליתקון זמן בקידושין. ואסיקנא משום דלא אפשר דהיכי ליעבד לנחיה גבי דידה מחקה ליה לזמן לנחיה גבי דידיה דלמא מחפה על בת אחותו לנחיה גבי עדים אי דכירו ליתו וליסהדו ואי דחזו מכתבא ואתו ומסהדי רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם הלכך לא אפשר. וא"ת ומאי נפקא מיניה אי מסהדי ע"פ כתבם והא אמרינן בפרק גט פשוט דף קסח. מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד ועושין לו קיומו וכן אמרי' בהגוזל קמא דף צח: גבי שורף שטרותיו של חבירו אי דאיכא סהדי דידעי מאי דכתב בשטרא ליכתבו ליה שטרא אחרינא אלמא כשהעדים אחרים מעידים שראו שטר חתום בכתב ידי עדים לא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם כ"ש כשהן עצמם מעידים שחתמו על השטר וי"ל דודאי כשהן מעידים בפני ב"ד שראו שטר חתום והכירו חתימת עדים אין זה מפיהם ולא מפי כתבם דהוי כמו קיום שטרות דעלמא שהעדים מקיימין החתימה בפני ב"ד והוי כמו שנחקרה עדות העדים החתומים על השטר בב"ד וכן ה"נ אם היו העדים מעידים שחתמו בעדות זה על שטר זה לא קרינן מפיהם ולא מפי כתבם אלא דחיישינן הכא שלא יעידו שכך ראו בשטר אלא יעידו בעצמן על המעשה כאילו הן זוכרין אותו והם אינן זוכרין אלא על פי השטר ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ור"ת היה נוהג כשהעדים רחוקים מב"ד שהיו שולחים כתב ידם לב"ד ולא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם כיון שהם זוכרין עדותן. אבל רש"י פי' בפירוש חומש דברים יט ע"פ שנים עדים פרט שלא ישלחו כתבם לב"ד ואין להביא ראייה לדבריו מהא דתניא בפ' מי שאחזו דף עא. אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול לדבר ופריך אמאי הרי יכול לדבר מתוך הכתב שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם דדלמא שאני אלם שאינו הוי ראוי לבילה דלאו בר הגדה הוא כלל. ורב אלפס ז"ל כתב בסגנון אחר ומה שכתבתי דברי התוספות עיקר ואין להשיב. אי הכי גבי גרושין נמי נימא הכי התם להצלה דידה קא אתי להעיד שהיא פנויה והיא יראה למחוק בו דבר פן יפסל הגט הכא לחובה דידה קא אתי:

סימן ח[עריכה]

מתני' שלשה אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהם מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין ר"ש אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה:

גמ' אי זיקת שני יבמין מדאורייתא חליצה נמי לא תיבעי אלא מדרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות. ונייבם לחדא וניחלוץ לאידך גזרה שמא יאמרו בית זה מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמייבם והדר חליץ ה"נ אלא גזירה דלמא חליץ ברישא והדר מייבם וקם ליה בלא יבנה דרחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה. אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה דמיחלפא בבעלת הגט דעלמא. איכא דאמרי אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפילו היא דמאי דעבד שקליה ולקולא אזלינן בשל סופרים כלישנא בתרא והוא שפירש למאמרו ולא לזיקתו. והא דאמרי' בזיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא ה"מ דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה אלא אפילו היכא דליכא אלא יבמה ואיכא עליה זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה כדאמר לקמן בפרק האשה רבה דף צו: אמתני' דבן ט' שנים שבא על יבמתו אמר רבא הא דאמרי רבנן זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא הני מילי דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה דהא הכא דליכא צרה ומיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה:

סימן ט[עריכה]

מתני' שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהן ואח"כ מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת: שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה לזה ושל זה לזה הרי אלו חייבין משום אשת איש ואם היו אחין חייבין אף משום אשת אח ואם היו אחיות אף משום אחות אשה ואם היו נדות אף משום נדה ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן. ואם היו קטנות ולא היו ראויות לילד מחזירין אותן מיד ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה:

גמ' החליפו אטו ברשיעי עסקינן אמר רב יהודה תני הוחלפו:

סימן י[עריכה]

ואם היו קטנות ולא היו ראויות לילד מחזירין אותן ואי קשיא לך הא דתניא דף מב: קטנה שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין ג' חדשים ההיא גזירה היא וחילוף לא שכיח ומלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן. תנא אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אמר רבא מ"ט דר' יוסי אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ר' יהודה סבר שמא לא נתהפכה יפה יפה וחזינן למקצת רבוואתא דפסקו בהא הלכתא כרבי יהודה ואנן לא ידעינן מהיכא גמירי להא פיסקא דהא קי"ל דר' יהודה ורבי יוסי הלכה כר' יוסי וממתני' דמפרישין אותן ג' חדשים וכו' אין להביא ראייה לרבי יהודה דאפילו ר' יוסי מודה בה דטעמא דרבי יוסי משום דאשה מזנה מתהפכת והא מתני' דלאו זנות הוא דהא אוקימנא בהוחלפו ואי משום דאמרי' לקמן בפ' החולץ דף מא. דכל הנשים צריכות להמתין אע"פ שאינן ראויות לילד הנך בנשואות איירי ולא שייך בהן טעמא דאנוסה ומפותה דאשה מזנה מתהפכת הלכך קשיא לן האי פיסקא ולא קמנו על עיקרא דמלתא מהיכא גמרי לה והר"ז הלוי ז"ל כתב כיון דמחמרינן כולי האי בהבחנה דפסיקנא כרבי מאיר כתובות דף ס. דעקרה וזקינה ושאינה ראויה לילד צריכות להמתין ואין הלכה כר' יהודה במה שמיקל בענין זה כ"ש דאין הלכה כר' יוסי בהא שהוא מיקל יותר וחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה ועוד דשמואל בלישנא בתרא לא סבירא ליה כר' יוסי באנוסה ומפותה מדלא קא ממעט אלא קטנה בת ישראל בזנות אבל גדולה צריכה להמתין אע"ג דבגיורת ומשוחררת סבר שמואל כר' יוסי באנוסה ומפותה מיהת כרבי יהודה סבירא ליה ולאו מטעמיה דלא נתהפכה יפה יפה אלא משום דגזר בגדולה ישראלית זנות אטו נישואין כי היכי דגזרינן שאינן ראויות לילד אטו ראויות לילד ובקטנה דלא שכיח בה זנות לא גזרו בה כי היכי דלא גזרינן בחילוף דלא שכיח וכן במיאון קטנה לא גזר משום דלא שייך מיאון בגדולה אבל יוצאה בגט ובמיתת הבעל גזר אטו גדולה אבל גיורת ומשוחררת אפילו גדולה לא החמירו בהבחנה דידה למיגזר זנות אטו נשואין אבל בנשואין אפילו גר וגיורת צריכות להמתין כדתניא לקמן פרק החולץ דף מב. ובשבויה לא סבר שמואל כרבי יוסי שהרי לא הזכיר אלא גיורת ומשוחררת דכיון דבת ישראל היא מחמיר בה כר' יהודה:


הדרן עלך ארבעה אחין