רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/יבמות/פרק יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכנס ברמיזה כך יוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית:

סימן ב[עריכה]

גמ' אמר רמי בר חמא מ"ש חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נישואין ומ"ש שוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נישואין דתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה מן הייבום חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקינו לה רבנן נישואין שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר אצל נחש בכפיפה לא תקינו להו רבנן נישואין ומאי שנא חרש דתקינו ליה רבנן נישואין ומאי שנא קטן דלא תקינו ליה רבנן נישואין חרש דלא אתי לכלל נישואין תקינו ליה רבנן נישואין קטן דאתי לכלל נישואין לא תקינו ליה רבנן נישואין והרי קטנה דאתיא לכלל נישואין ותקינו לה רבנן נישואין התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר מאי שנא קטנה דממאנה ומאי שנא חרשת דלא ממאנה דא"כ מימנעי ולא נסבי לה ומ"ש קטנה דאית לה כתובה ומ"ש חרשת דלית לה כתובה דא"כ מימנעי ולא נסבי לה וקטנה דאית לה כתובה מנלן דתנן הממאנת והשניה והאיילונית אין להן כתובה אבל יוצאת בגט יש לה כתובה וחרשת דלית לה כתובה מנלן דתניא חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להן עליו כלום רצו לקיימן יש להן כתובה מנה פקח שנשא חרשת או שוטה אע"פ שכתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה להזיק מנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה לא דא"כ מימנעי ולא נסבי לה א"כ פקחת לחרש נמי ליתקנו לה כתובה דא"כ מימנעי ולא נסבי ליה יותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא והא דאמרי' פקחת לחרש לית לה כתובה ה"מ דאינסיבא ליה מעצמה אבל אי אנסבוה ליה בי דינא וכתבו לה כתובה אית לה כדאמרי' ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה אמר רבא מאן חכים למיעבד כי האי מלתא אלא רב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבינן ליה כ"ש הכא דאיכא תרתי:

סימן ג[עריכה]

נשטית לא יוציא א"ר יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה אלא מה טעם אמרו אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ה"ד אילימא דיודעת לשמור עצמה ויודעת לשמור גיטה מי נהגי בה מנהג הפקר אלא דאינה יודעת לשמור עצמה ולא לשמור גיטה דבר תורה מתגרשת והא אמרי דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצאה זו שאין לה יד לגרש עצמה ותנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת לא צריכה דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבר תורה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ואמור רבנן לא תתגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית ש"מ הא דאורייתא והא דרבנן ש"מ. היה אומר ר"ת הא דאמרן יצאת זו שאין לה יד לגרש עצמה ה"מ שמת האב או שנשאת אבל נתארסה ויש לה אב קרינן בה יש לה יד לגרש עצמה דיד אביה היינו ידה וה"ה לתנא דבי רבי ישמעאל דדריש מי שמשלחה ואינה חוזרת דלא פליגי ר' ישמעאל ור' ינאי אלא משמעות דורשין איכא בינייהו ועוד כיון שיש לה אב קרינן בה נמי משלחה ואינה חוזרת שאביה ישיאנה לאחר ולא תשוב אליו עוד ודלא כפרש"י שפירש בפרק התקבל בגיטין דף סד: דקטנה שאינה יודעת לשמור גיטה דאינה מתגרשת אפי' בקבלת אביה אף מן האירוסין וכן מוכח בירושלמי דפירקין ה"א דגרסי' התם נשתטית לא יוציא דבי ר' ינאי אמרין מפני גרירה פי' שלא תהא נגררת אחר כל אדם לזנות ר' חנינא ור' עולא תרוייהו אמרי שאינה יכולה לשמור גיטה ר' נחמיה בר מר עוקבא בשם ר' יוסי אמר תלת פי' ג' דברים איכא בינייהו עבר וגירש מ"ד משום גרירה מותר מ"ד מפני שאינה יכולה לשמור גיטה אסור יש לה אב מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שאינה יכולה לשמור גיטה יש לה אב יכול לשמור גיטה פעמים שוטה פעמים חלומה מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שאינה יכולה לשמור גיטה יש לה עתים ויכולה היא לשמור:

מתני' א"ר יוחנן בן נורי מפני מה אמרו האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה אמרו לו אף זו כיוצא בה:

סימן ד[עריכה]

גמ' אמר רבא מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתו ותזר ואמר לה כנסי שט"ח זה ה"ז מגורשת מי לא אמר ר' יוחנן בן גודגדא דלא בעינן דעתה דאיתתא ה"נ לא בעינן דעתה פשיטא מהו דתימא כיון דאמר לה כנסי שט"ח זה בטולי בטליה קמ"ל דאם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו ומדלא אמר לעדים שמע מינה לא בטליה והאי דקאמר לה הכי מחמת כסופא הוא דקאמר לה:

מתני' שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או אחת פקחת ואחת חרשת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחים או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד פקח ואחד חרש הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין שתי אחיות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם שני אחין פקחין נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין ב' נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מייבם מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם שני אחין פקחין נשואין שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מייבם שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם:


הדרן עלך חרש