משנה יבמות טו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טו · משנה ב | >>
בית הלל אומרים: לא שמענו אלא בבאה מן הקציר, ובאותה מדינה, וכמעשה שהיה.
אמרו להן בית שמאי: אחת הבאה מן הקציר, ואחת הבאה מן הזיתים, ואחת הבאה מן הבציר, ואחת הבאה ממדינה למדינה.
לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר,
- וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה,
- וְכַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
- אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:
- אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר,
- וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים,
- וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר,
- וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה.
- לֹא דִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר,
- אֶלָּא בַּהוֹוֶה.
- חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי:
בית הלל אומרין:
- לא שמענו - אלא בבאה מן הקציר בלבד.
- אמרו להם בית שמאי:
- אחת - הבאה מן הקציר,
- ואחת - הבאה מן הזיתים,
- ואחת - הבאה ממדינת הים,
- לא דיברו בקציר - אלא בהווה.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
זה מבואר, לפי שהוא נתן לה רשות כשתנשא תטול כתובתה, לפי שמתנאי הכתובה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי:
בבאה מן הקציר - כמעשה שהיה שהלכו בני אדם לקצור חטין ונשכו נחש לאחד מהם ומת, ובאה והודיעה בבית דין ושלחו ומצאו כדבריה. ולא התירו חכמים אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב, אבל ממדינת הים ו אינה נאמנת:
אלא בהוה - מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לשאר מקומות:
בבאה מן הקציר וכו'. כתב הר"ב ולא התירו כו'. אבל ממדינת הים אינה נאמנת. וכך כתב בדברי בית שמאי והוא הדין לשאר מקומות וכפירש"י. ומשמע דלא קפדי ב"ה אלא שיהא ממקום קרוב וכדבריהם מוכח בגמרא דתניא אמרו להן בית שמאי לבית הלל לדבריכם אין לי אלא קציר חטים. קציר שעורים מנין ואין לי אלא קוצר. בוצר. מוסק. גודר. עודר מנין אלא מעשה שהיה בקציר והוא הדין לכולהו ה"נ מעשה שהיה והוא הדין לכולהו. ובית הלל באותה מדינה דשכיחי אינשי מירתתא ממדינה למדינה אחרת דלא שכיחי אינשי לא מירתתא ובית שמאי הכא נמי שכיחי שיירתא. הא קמן דאף לב"ה בבאה מן הקציר לאו דוקא אלא הוא הדין לכולהו וקשיא למאן תני ליה בבאה מן הקציר ומיהו בעדיות פ"ק משנה י"ב ל"ג אלא בבאה מן הקציר בלבד. וכן בנוסחא דוקנית דהכא. ואם כן לא נקיט בקציר אלא כלומר בקרוב שהקציר סביבות העיר הוא אלא התוספות הביאו ירושלמי למה קציר. אמר רבי מנא דאונסא דשכיח שאני החמה קודחת בראשו של אדם בשעת הקציר. הה"ד (מלכים ב' ד') ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי. ורבנן אמרי דריחשא שכיח. ע"כ. נראה לומר דבדוקא נקטי קציר. ואלא מיהת מודו בכל דדמו ליה כדחשבי להו ב"ש בברייתא. ובא"י כל אלו הדברים נעשים בימות החמה שהיא קודחת כו' וא"נ דשכיח ריחשא [* וכשגגה מהתוספות שכתבו הירושלמי אסיפא. דלפירש הר"ב בסיפא והוא פירש"י לא שייכא קושית הירושלמי וכן הוא בירושלמי ארישא]:
(ו) (על הברטנורא) רש"י ומשמע דלא קפדי ב"ה אלא שיהיה ממקום קרוב. והתוספ' הביאו ירושלמי למה קציר ומשני דאונסא דשכיח הוא משמע דבדוקא נקטי קציר ובדדמי ליה שהוא שכיח. ובת"ח מפרש דהתוספ' מפרשי דהירושלמי אסיפא קאי וה"פ דמתניתין דברו חכמים בהווה ורגיל ושכיח וב"ה קודם חזרה הוי ס"ל דוקא קציר כמעשה שהיה ולא בדדמי ליה:
בה"א לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד: א"ל ב"ש אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזתים ואחת הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אלא בהווה חזרו ב"ה וכו' כך היא הגרסא בהרא"ש ז"ל ובקצת מקומות וכן בפ"ק דעדויות וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל אבל בגמ' גרסי' אלא בבאה מן הקציר ובאותה מדינה וכמעשה שהיה א"ל ב"ש אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזתים ואחת הבאה ממדינה למדינה לא דברו וכו':
חזרו ב"ה להורות וכו': עי' במ"ש בפ"ט דמסכת פרה סימן ו':
יכין
בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר: שאז בימי קציר חטין שהוא בשלהי קיץ דקשה בחמימות יותר מקיץ [כיומא דכ"ט א'] שכיח שימות מנחשים או מחמת שקודחתו אז וה"ה בכל עת קיץ שהאויר חם:
ובאותה מדינה: שב"ד שם יראה לשקר:
ובמעשה שהיה: שבאה לב"ד ואמרה שמת בנשיכת נחש כשקצר חיטין, ומצאו חכמים כדבריה, לכן לא התירו רק דוגמתו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת