משנה יבמות טו י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טו · משנה י | >>

[עריכה]

ניתן לי יבם במדינת הים, אמרה: מת בעלי ואחר כך מת יבמי, יבמי ואחר כך בעלי, נאמנת.

הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים, אמרה: מת בעלי ואחר כך מת יבמי, יבמי ואחר כך בעלי, אינה נאמנת.

שאין ^כה האשה נאמנת לומר: מת יבמי, שתינשא.

ולא מתה אחותי, שתכנס לביתו.

ואין האיש נאמן לומר: מת אחי, שייבם אשתו.

ולא מתה אשתי, שישא אחותה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם,

אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי,

יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי,

נֶאֱמֶנֶת.

הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

אָמְרָה: מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי,

יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי,

אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת;

שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: מֵת יְבָמִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא;

וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ.

וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר: מֵת אָחִי, שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ;

וְלֹא מֵתָה אִשְׁתִּי, שֶׁיִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ניתן לי יבם - במדינת הים,

אמרה - מת בעלי, ואחר כך מת יבמי,

מת יבמי, ואחר כך בעלי - נאמנת.

הלכה, היא ובעלה ויבמה - למדינת הים,

ובאת ואמרה -

מת בעלי, ואחר כך מת יבמי,

יבמי, ואחר כך מת בעלי - אינה נאמנת.

שאין האישה נאמנת -

לומר מת יבמי - שתינשא,

ולא מתה אחותי - שתיכנס לביתה.

ואין האיש נאמן -

לומר מת אחי - שייבם את אשתו,

ולא מתה אשתי - שיישא את אחותה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

זה כולו מבואר ממה שהקדמנו, והוא הולך על העיקר הידוע שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ניתן לי יבם במדינת הים - שילדה חמותה במדינת הים, והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם:

מת בעלי ואח"כ מת יבמי וכו' - דתרווייהו קא שריא נפשה לשוק, נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי כו'. כדפירש הר"ב במשנה דלעיל ולא מתה אחותי כו' דלא מקלקלה בהכי. הלכך לא דייקא ומינסבא. ולשון הרמב"ם בפ"ג מה' יבום שלא האמינו עד אחד אלא משום התרת עגונה. ע"כ. והיא גופא מטעמא דאיתתא דייקא הוא. כפי' הר"ב ריש פרק י':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כה) (על המשנה) שאין כו'. כדפירש הר"ב במשנה דלעיל ולא מתה אחותי כו' דלא מקלקלה בהכי הלכך לא דייקא ומינסבא. וכתב הר"מ שלא האמינו עד אחד אלא משום התרת עגונה ע"כ וטעמא דאיתתא דייקא הוא: