משנה יבמות א

יבמות פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר נשים • מסכת יבמות • פרק ראשון ("חמש עשרה") • >>

פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם.

ואלו הן: בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בנה, ובת בתה, חמותו ואם חמותו, ואם חמיו, אחותו מאמו, ואחות אמו, ואחות אשתו, ואשת אחיו מאמו, ואשת אחיו שלא היה בעולמו, וכלתו, הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום, עד סוף העולם.

וכולן אם מתו, או מיאנו, או נתגרשו, או שנמצאו איילוניות, צרותיהן מותרות.

ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו איילוניות או שמיאנו.

משנה ב

כיצד פוטרות צרותיהן? היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אשה אחרת, ומת, כשם שבתו פטורה, כך צרתה פטורה.

הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני, ולו אשה אחרת, ומת, כשם שצרת בתו פטורה, כך צרת צרתה פטורה, אפילו הן מאה.

כיצד אם מתו צרותיהן מותרות? היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אשה אחרת, מתה בתו או נתגרשה, ואחר כך מת אחיו, צרתה מותרת.

וכל היכולה למאן ולא מיאנה, צרתה חולצת ולא מתייבמת.

משנה ג

שש עריות חמורות מאלו, מפני שנשואות לאחרים, צרותיהן מותרות.

אמו, ואשת אביו, ואחות אביו, אחותו מאביו, ואשת אחי אביו, ואשת אחיו מאביו.

משנה ד

בית שמאי מתירין הצרות לאחים, ובית הלל אוסרים.

חלצו, בית שמאי פוסלין מן הכהונה, ובית הלל מכשירים.

נתייבמו, בית שמאי מכשירים, ובית הלל פוסלין.

אף על פי שאלו [אוסרין ואלו מתירין, אלו] פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי.

כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו.

משנה מנוקדת

(א)

חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים,

פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם,

עַד סוֹף הָעוֹלָם.

וְאֵלּוּ הֵן:

בִּתּוֹ,
וּבַת בִּתּוֹ,
וּבַת בְּנוֹ.
בַּת אִשְׁתּוֹ,
וּבַת בְּנָהּ,
וּבַת בִּתָּה.
חֲמוֹתוֹ,
וְאֵם חֲמוֹתוֹ,
וְאֵם חָמִיו.
אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ,
וַאֲחוֹת אִמּוֹ,
וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,
וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ,
וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ,
וְכַלָּתוֹ.

הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם,

עַד סוֹף הָעוֹלָם.

וְכֻלָּן אִם מֵתוּ,

אוֹ מֵאֲנוּ,

אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ,

אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיוֹת,

צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת.

וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חָמִיו שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת אוֹ שֶׁמֵּאֲנוּ:

(ב)

כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן?

הָיְתָה בִּתּוֹ, אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ, נְשׂוּאָה לְאָחִיו,

וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת,

וָמֵת,

כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה,

כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה.

הָלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי,

וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת,

וָמֵת,

כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה,

כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה,

אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.

כֵּיצַד אִם מֵתוּ צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת?

הָיְתָה בִּתּוֹ, אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ, נְשׂוּאָה לְאָחִיו,

וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת;

מֵתָה בִּתּוֹ אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,

וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו,

צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת.

וְכָל הַיְכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵאֲנָה,

צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

(ג)

שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ,

מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים,

צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת.

אִמּוֹ,
וְאֵשֶׁת אָבִיו,
וַאֲחוֹת אָבִיו,
אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו,
וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו,
וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו:

(ד)

בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים,

וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים.

חָלְצוּ,

בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה,

וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים.

נִתְיַבְּמוּ,

בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִים,

וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵלוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין,

לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל,

וְלֹא בֵּית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי.

כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין,

לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טְהָרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ:

נוסח הרמב"ם

(א) חמש עשרה נשים -

פוטרות צרותיהן, וצרות צרותיהן,

מן החליצה, ומן הייבום - עד סוף העולם,

בתו,

ובת בתו, ובת בנו,

בת אשתו,

ובת בתה, ובת בנה,

חמותו, ואם חמותו,

ואם חמיו,

אחותו,

ואחות אימו,

ואחות אשתו,

ואשת אחיו מאימו,

ואשת אחיו שלא היה בעולמו,

וכלתו,

הרי אלו - פוטרות צרותיהן, וצרות צרותיהן,

מן החליצה, ומן הייבום - עד סוף העולם.

וכולם -

אם מתו,

או מיאנו,

או נתגרשו,

או שנמצאו אילוניות,

צרותיהן מותרות.

ואין אתה יכול לומר -

בחמותו,

ואם חמותו,

ואם חמיו,

שנמצאו אילוניות, או שמיאנו.

(ב) כיצד פוטרות צרותיהן?

היתה בתו, או אחת מכל העריות האלו - נשואה לאחיו,

ולו אישה אחרת - ומת,

כשם שבתו פטורה - כך צרתה פטורה.

הלכה צרת בתו - ונישאת לאחיו השני,

ולו אישה אחרת - ומת,

כשם שצרת בתו - פטורה,

כך צרת צרתה - פטורה,

אפילו הן מאה.

כיצד אם מתו הן - צרותיהן מותרות?

היתה בתו, או אחת מכל העריות האלו - נשואה לאחיו,

ולו אישה אחרת,

מתה בתו, או נתגרשה,

ואחר כך - מת אחיו,

צרתה מותרת.

וכל היכולה למאן - ולא מיאנה,

צרתה - חולצת, ולא מתייבמת.

(ג) שש עריות חמורות מאלו,

מפני שהן נשואות לאחרים,

צרותיהן מותרות,

אימו,

ואשת אביו,

ואחות אביו,

ואחותו מאביו,

ואשת אחיו מאביו,

ואשת אחי אביו.

(ד) בית שמאי -

מתירין את הצרות - לאחין.

ובית הלל - אוסרין.

חלצו -

בית שמאי - פוסלין מן הכהונה.

ובית הלל - מכשירין.

נתייבמו -

בית שמאי - מכשירין.

ובית הלל - פוסלין.

אף על פי -

שאלו פוסלין - ואלו מכשירין,

אלו אוסרין - ואלו מתירין,

לא נמנעו -

בית שמאי - מלישא נשים מבית הלל,

ולא בית הלל - מבית שמאי.

וכל הטהרות, והטומאות -

שהיו אלו מטהרין - ואלו מטמאין,

לא נמנעו -

עושין טהרות, אלו - על גב אלו.

פירושים

משנה יבמות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב