עיקר תוי"ט על יבמות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה יבמות א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) חמש עשרה כו'. מניינא דהכא וכן דסיפא הרי אלו כו' למעוטי צרת אילונית שהכיר בה או צרת קטנה ממאנת ביבם גזירה משום צרת בתו ממאנת או צרת מחזיר גרושתו. גמרא:

(ב) (על המשנה) פוטרות. לא תני אוסרות אע"ג דודאי איסורא איכא ליבם ולחלוץ נמי שייך למיסר שאם אתה אומר חולצת אתי למימר דתתיבם אלא משום שכיון דבמקום מצוה היא דאסורה ושלא במקום מצוה כגון נכרי שנעשה תתנו ולו אשה אחרת ומת מותרת אשתו לחמיו כדתנן במשנה ג' משום הכי תני פוטרות דאי תני אוסרות משמע שהבת אוסרתה עליו ליקח והוא הדין שלא במקום מצוה. גמרא:

(ג) (על המשנה) פוטרות צרותיהן. דאלו הן עצמן דפטורות מלתא דפשיטא היא ולא אצטריך למתני דודאי דלא אתי עשה דיבום ודוחה לא תעשה שיש בו כרת והא דכתיב עליה כדמפרש הר"ב משום דרשא דלצור דאיצטריך ליה. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) דאמר קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתה הוקשו כל העריות כולן להדדי. גמרא:

(ה) (על המשנה) מן החליצה. שנאמר ועלתה יבמתו השערה וגו' מאן יבמי וגו' וחלצה נעלו כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אלא תפטור:

(ו) (על המשנה) ומן היבום. להכי לא סגי ליה למתני מן החליצה לחודיה לאשמעינן דמצות חליצה קודמת. גמרא:

(ז) (על הברטנורא)} בקל וחומר כו' ואף דאין עונשין מן הדין הכא גלוי מלתא היא. אי נמי אתיא הנה הנה ואתיא זימה זימה וטעם הסדר דלא ככתוב עיין בגמרא.

(ח) (על המשנה) חמותו. שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים. רש"י:

(ט) (על הברטנורא) דכתיב הכא כי ישבו אחים והתם כתיכ שנים עשר עבדיך אחים ולא ילפינן מלוט דכתיב כי אנשים אחים אנחנו דלהכי כתיב יחדיו (המיוחדים בנחלה) ואי כתיב יחדיו לחוד הוה אמינא עד דמיחדי באבא ובאימא. גמרא:

(י) (על הברטנורא) ולא נקטה בדיוקא אלא דבעי לפרושי לדברי הכל מיהו אליבא דהלכתא קיימא לן כרבנן דפרק ב' משנה ב' דאסורה עליו בין שנולד ואחר כך יבם ובין שיבם ואחר כך נולד. נ"י:

(יא) (על הברטנורא) מישבו ילפינן דיחדיו הא איצטריך לעיל. ואין להקשות דלמה איצטריך דרשא דישבו הא גבי בני יעקב לא מצינו אחים אלא כשהיו בעולם כאחד דפשיטא דאפ"ה אחין מקרו. תוספ':

(יב) (על הברטנורא) משום דלישנא דנמצאו הכי דייק וכך מפרש ר"א בגמרא דף י"ב. אבל רבא פסק הלכתא אפילו הכיר בה אחיו וקיימה והויא אשתו לא מתסרא צרתה משום צרת הבת. ופירש"י דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה והא כיון דאי, לונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא ליבום כדתנן במ"ה פ"ח הויא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ואלא הא דקתני שנמצאו תני שהיו:

(ב)

(יג) (על המשנה) מתה כו'. הא דלא נקט מיאנה או שנמצאת אילונית משום דמתניתין אתיא לאשמעינן אפילו כנס ולבסוף גירש ובמיאנה ואילונית אין שום חידוש דבטלי להו קידושי קמאי כו' א"נ משום דקאי אאחת מכל העריות האלו ומיאנה ואילונית לא שייך בכל העריות האלו. תוספ':

(יד) (על המשנה) חולצת כו'. ובריש פרק י"ג תנן בית הלל אומרים ממאנת ביבם ושם מ"ז אמר רבי אליעזר מלמדין שתמאן וכן פסק הר"ב שם. ולכו"ע אם מיאנה מיאנה אפילו הכי תנן הכא דלעולם צרתה חולצת ולא מתיבמת ואין לה תקנה במיאון כדמפרש בגמרא משום דמשעת נפילה נראית כצרת בתו והלכך גזרו שלא תמאן ליבומי צרתה דלא לזלזולי בצרת ערוה דלמא אתי למשרי:

(ג)

(טו) (על הברטנורא) והני ט"ו דלעיל נמי כשנישאו לאחרים צרותיהן מותרות ואלו חמורות דאסורות וצרותיהן מותרות:

(ד)

(טז) (על המשנה) וב"ה מכשירין. פשיטא לאפוקי דריב"נ דאמר בואו ונתקן להם לצרות שיהיו חולצות ולא מתיבמות קמ"ל דב"ה מכשירין דאפילו תקנתא דרבנן לית להו בצרות דלחלצו. גמרא:

(יז) (על המשנה) נתייבמו וכו'. הא תו ל"ל, איידי דתני חלצו תני נמי נתייבמו. גמרא:

(יח) (על המשנה) לא נמנעו ב"ש כו'. לא נצרכה אלא לצרה עצמה דלדידהו אסורה לשוק בלא תהיה וגו' דאלו בני הצרות לא שייך לאמנועי דבני חייבי לאוין נינהו וכשרים:

(יט) (על המשנה) כל כו'. מהכא שמעינן דמודיעי להו דאי מרישא איכא למימר דלא מודיעי והא דלא נמנעו דצרה קלא אית לה והוי ידעי. גמרא:

(כ) (על הברטנורא) לאו אפלוגתייהו פרכינן דעד כאן לא נשנית פלוגתא ואמאי לא פרכת עלה אלא כי פריך על לא נמנעו וכו' דאלו עשו כדבריהם. ועתוי"ט:

(כא) (על המשנה) עושין כו'. לב"ה נמי דאיצטריך דאשכחן נמי דמחמרי בטומאה כדתגן במסכת עדיות. תוי"ט: