ירושלמי יבמות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: ירושלמי יבמות א א (עריכה)

משנה[עריכה]

חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם  בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בנה ובת בתו וחמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו ואחות אמו ואחות אשתו אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו

גמרא[עריכה]

כתיב "מצות תאכל" (ויקרא ו, ט), לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להיתירה הראשון? תלמוד לומר: "מצות תאכל" - מצוה .
כיוצא בו: "יבמהּ יבא עליה" (דברים כה, ה), מצוה לפי שהיתה בכלל היתר, ונאסרה, וחזרה והותרה, יכול תחזור להיתירה הראשון? ת"ל - "יבמה יבא עליה" - מצוה. ר' יוסי פתר מתניתא: "מצות תאכל" - מצוה, לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא הקדישה. רוצה לוכל - אוכל, שלא לוכל - אינו אוכל. הקדישה ונאסרה, קרב קומצה וחזרה והותרה, יכול תחזור להיתירה הראשון, רוצה לוכל אוכל שלא לוכל אינו אוכל? ת"ל - "מצות תאכל" מצוה .
כיוצא בו: "יבמה יבא עליה" - מצוה, לפי שהיתה בכלל היתר. עד שלא נישאת לאחיו, רצה לכנוס כונס שלא לכנוס אינו כונס, נישאת לאחיו ונאסרה ומת אחיו בלא בנים, חזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון, רצה לכנוס כונס שלא לכנוס אינו כונס? ת"ל "יבמה יבא עליה" - מצוה .
רב הונא פתר מתניתין: "מצות תאכל" מצוה, לפי שהיתה בכלל היתירה. עד שלא קדשה, רוצה לוכל חמץ אוכל מצה אוכל הקדישה ונאסרה, קרב קומצה חזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון רוצה לוכל חמץ אוכל מצה אוכל? ת"ל: "מצות תאכל" - מצוה .
כיוצא בו: "יבמה יבא עליה" מצוה, לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא נישאת לאחיו רצה לכנוס לשם תואר כונס לשם ממון כונס, נישאת לאחיו ונאסרה מת אחיו בלא בנים, חזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון רצה לכנוס לשם תואר כונס לשם ממון כונס? תלמוד לומר: "יבמה יבוא עליה" - מצוה.

אתיא דרבי הונה כאבא שאול, דתנא: אבא שאול אומר - "הכונס את יבמתו לשום נוי, או לשום דברים אחרים, הרי זו בעילת זנות וקרוב להיות הוולד ממזר". מה אבא שאול? כר' עקיבה. דר' עקיבה אמר: "יש ממזר ביבמה". מה דא"ר עקיבה ביבמה שזינתה מה דאמר אבא שאול ביבמתו.
אתיא כר' יוסי בר חלפתא, דרבי יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו, חמש חרישות חרש, וחמש נטיעות נטע, ודרך סדין בעל. אילו הן? רבי ישמעאל בי ר' יוסי, ר' לעזר בי ר' יוסי, ר' מנחם בי ר' יוסי, ור' חלפתא בר' יוסי, רבי אבדימוס בי ר' יוסי.

כתיב: "ערות אשת אחיך לא תגלה" (ויקרא, יח) משמע, הוא. בין אשת אחיו מאביו, בין אשת אחיו מאמו, בין אשת אחיו שהיה בעולמו, בין אשת אחיו שלא היה בעולמו, בין לחיים, בין לאחר מיתה, בין שיש לו בנים, בין שאין לו בנים - הותרה מכללה על ידי ייבום. יכול לכל דבר? נאמר כאן - "כי ישבו אחים יחדיו" (דברים, כה) ונאמר להלן - "שנים עשר עבדיך אחים אנחנו" (בראשית, ה), מה אחים שנאמר להלן באחים מן האב הכתוב מדבר, אף אחים שנאמר כאן באחים מן האב יחדיו, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו ומת אחד מהן הן מבחיים אפילו גירשה ומת זו פטורה. "ובן אין לו" הא אם יש לו בן פטורה! וכתיב (ויקרא, יח) "כי את כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרת" והלא אשת אחיו בכלל כל העריות הוית והותרה מכללה על ידי ייבום. יכול אף שאר כל העריות הותרו מכללן על ידי ייבום? רבי זעירה בשם רבי יוסי בן חנינה - עליה עליה. "יבמה יבא עליה" מה עליה שנאמר להלן באחין מן האב הכתוב מדבר, אף עליה שנאמר כאן באחין מן האב הכתוב מדבר.
ר' בנימין בר גידל ור' אחא הוו יתבין, אמר רבי אחא הדא דרבי יוסי בן חנינה. א"ל ר' בנימין בר גידל - או מה "עליה" שנאמר להלן בשאינה יבמה הכתוב מדבר, אף "עליה" שנאמר כאן בשאינה יבמה הכתוב מדבר. א"ל רב אחא - התורה אמרה ביבמה ואת אומר בשאינה יבמה. א"ל ר' בנימין בר גידל - התורה אמרה בשאינה יבמה ואת אומר ביבמה. ואיקפיד ר' אחא לקיבליה.
א"ר יוסי לא דרבי אחא פליג, אלא דהוא מקפד על לישנא דשמע מן רביה. מה כדון? "יבמה יבא עליה". מה "עליה" שנאמר להלן בשאינה יבמה, אף "עליה" שנאמר כאן אפילו יבמתו.

אמרה תורה - "ואשה אל אחותה לא תקח" (ויקרא, יח) אין לי אלא היא. צרתה מניין? ת"ל - "לצרור". לא לצרתה ולא לצרת צרתה. אין לי אלא אחות אשתו, שאר כל העריות מנין? ר' זעירה בשם ר' יוסה בר חנינה - קל וחומר, מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שיש לה היתר לאחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם, שאר כל העריות שאין להן היתר לאחר איסורן לא כל שכן. מה זו ערוה פוטרת צרתה אף שאר כל העריות פוטרות צרותיהן. עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל - קל וחומר, מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי הוא אסורה להתייבם, אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא אסורה להתייבם. מה נפיק מן ביניהון? אלמנה לכהן גדול. מאן דמר ערוה שיש לה היתר לאחר איסורה זו, הואיל ואין לה היתר לאחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם. מאן דמר ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי זו אסורה להתייבם, זו הואיל ואין חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא מותרת להתייבם.
ר' אייבו בר נגרי קריספי בשם רשב"ל "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" (דברים, כה) - זו אשה שהיא זרה לו. אמרה התורה: לא תהיה לו לאשה אפילו מצוה. מעתה לא תהא צריכה חליצה? אמר ר' ירמיה "יבמתו" "יבמתו" - התורה ריבתה בחליצה. אי "יבמתו" "יבמתו" התורה ריבתה בייבום? תני רבי ישמעאל - "מאן יבמי" (דברים, כה), זו שמיאן יבמי, לא שמיאינו שמים. מעתה לא תהא צריכה חליצה? הווי צורכה להון דאמר רבי ירמיה "יבמתו" "יבמתו", התורה ריבתה בחליצה.
רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעורה - אלמנה לכהן גדול מהו שתהא צריכה חליצה? אמר, לא איפשר לומר קידושין תופסין בה. ואת אומר אינה צריכה חליצה? א"ל, הרי איילונית קידושין תופסין בה ואת אומר אינה צריכה חליצה!? א"ל, הרי איילונית מטעם אחר הוצאתה "אשר תלד" (דברים, כה), יצתה זו שאינה יולדת.

עד שאת למד כל העריות מאחות אשתו לאיסור, למד כל העריות מאשת אחיו להיתר! א"ר מנא - למידין שני איסורין משני איסורין ואין למידין שני איסורין מאיסור אחד. ר' לעזר בשם ר' אבון - כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור, ודבר שאינו בא מחמת הגורם אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו. ומה אית לך? אמר רבי יוסי בי ר' בון - כגון אילו חמש עשרה נשים שלא תאמר בתו עד שלא נישאת לאחיו אסורה לו, נישאת לאחיו מותרת לו.
לוי בר סוסיי בעא קומי רבי - ניתני שש עשרה נשים! אמו, אנוסת אביו, נשואה לאחיו מאביו. אמר ליה - ניכר אותו האיש שאין לו מוח בקדקדו. ולמה אמר ליה? בגין דר' יודה, דר' יודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו. ולא מודי ר' יודה שאם קידש שתפסו בה קידושין, אלא בגין דתנינן שש עריות חמורות מאילו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות. ותני ר' חייה כן, אם יכולות להינשא לאחיו שלא בעבירה צרותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, ומכולם אין לך אלא אמו אנוסת אביו נשואה לאחיו מאביו למה לא תניתה? בגין דתניתה ר' חייה לא ניתנינה. כל שכן ניתנינה! אלא בגין דתנינן אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת. ואת משכח בכלהון אחותו שהיא יבמתה מתייבמת חוץ מאמו אנוסת אביו נשואה לאחיו מאביו.
יצחק בר איסטייה אמר רשב"ל - בעי ניתני שש עשרה נשים! חליצה פוטרת צרתה. א"ר יעקב דרומייא קומי ר' יוסי - ולמה לא תנינתה? בגין ר' עקיבה. דאמר ר"ע - יש ממזר בחלוצה. ניתנינה על דרבנן לא אתינן מיתני, אלא מילין דכל עמא מודיי בהון. אתייא דיצחק בר איסטייה כרבי אמי. רבי יסא אמר - איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל. ר' יוחנן אמר - הוא אינו חייב על החלוצה והאחין חייבין על החלוצה, בין הוא ובין אחים חייבין על הצרה. רשב"ל אמר - בין הוא בין אחין אינן חייבין לא על החלוצה ולא על הצרה. רבי אמי מחליף שמועתא. אמר רבי זעירא קומי רבי יסא - והא רבי אמי מחליף שמועתא? אלא דעון דעון אית לרבי יוחנן. ואפילו תאמר דעון דעון אית לר' יוחנן, דעון דעון אית לר"ש בן לקיש. מילתיה דיצחק בר איסטייה מסייעא לרבי אמי, ומיליהון דרבנן מסייעין לרבי יסא. דאמר רבי ירמיה רבי בא תריהון בשם רבי חייה בר בא - הכל מודין בצרה שהוא חייב. מה פליגין? בחלוצה. ר' יוחנן אמר - הוא אינו חייב על החלוצה והאחין חייבין על החלוצה. מיליהון דרבנין אמרי - חליצה פטור.

שמעון בר בא בעא קומי רבי יוחנן, מה בין חולץ ומה בין מגרש? א"ל - את סבור חליצה קניין, אינה אלא פטור. אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ, אבל חייבין עליה משום אשתו של מת. ר' יודן בעא כמה דאמר בין הוא בין אחין אינן חייבין על החלוצה אבל חייבין על הצרה? ניחא הוא אינו חייב על החלוצה שכבר נראה לפטור בה, וחייב על הצרה שלא נראה לפטור בה. אחין מה בין חלוצה אצלו  מה בין צרה אצלו  חזר ואמר אין את יודע משם מה את מחייבו אין משום אשתו של חולץ אי משום אשתו של מת  אמר ר' יוסי מה את סבור חליצה קניין אינה אלא פטור אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ  אבל חייבין עליה משום אשתו של מת  ר' יודן בעי כמאן דאמר הכל מודין בצרה שהוא חייב  קידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה נפקעו ממנה קידושין חלץ לחבירתה ובא עליה למפריעה חלו עליה קידושין אמר ר' שמי לא כן אמר ר' ינאי נמנו שלשים וכמה זקינים  מניין שאין קידושין תופסין ביבמה תלמוד לומר (דברים כה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר שלא יהא לה הוייה אצל אחר  אמר ליה ר' יוחנן ולא מתניתא היא או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת והיה ר' יוחנן מקלס לה (ישעיהו מו) הזלים זהב מכיס (משלי ג) בני אל יליזו מעיניך (משלי כז) חכם בני ושמח לבי (משלי ט) תן לחכם ויחכם עוד (משלי א) ישמע חכם ויוסף לקח  אמר ר' שמעון בן לקיש בתר כל אילין קילוסייא יכול הוא אנא פתר לה כר' עקיבה דר' עקיבה אומר יש ממזר ביבמה  אלא תמן יבמה אחת  והכא שתי יבמות  שנייא היא איסור יבמה אחת  שנייא היא איסור שתי יבמות  ר' יודן בעא כמאן דאמר הוא אינו חייב על החלוצה אבל חייב הוא על הצרה חליצה פטור ביאה פטור כמה דתימר חלץ לה נאסרה לאחין  ודכוותה בא עליה נאסרה לאחין  תני ר' חייה מת הראשון ייבם השני  מת השני ייבם השלישי  אמר ר' יוסי מה את סבר היא חליצה היא ביאה  כיון שחלץ לה נעקרה הימינה זיקת המת למפריעה  למפריעה חל עליה איסורו של מת אצל האחין  אבל אם בא עליה אשתו היא  ותני רבי חייא מת הראשון ייבם השני  מת השני ייבם השלישי  אחותו מאמו נשואה לאחיו מאביו  אחות אמו  גבר ובריה נסבין תרתין אחוון  אחות אשתו תרין אחין מסיבין לתרתין אחוון  ואשת אחיו מאמו  נאמר כאן אחוה ונאמר להלן (בראשית מב) שנים עשר עבדיך אחים אנחנו  מה אחים שנאמר להלן באחים מן האב הכתוב מדבר אף אחים שנאמר כאן באחים מן האב הכתוב מדבר אמר רבי יונתן נאמר כאן ישיבה ונאמר להלן ישיבה (דברים יז) וירשתה וישבת בה  מה ישיבה שנאמר להלן ישיבה שיש עמה ירושה  אף ישיבה שנאמר כאן ישיבה שיש עמה ירושה  ר' אבון בר ביסנא בשם ר' יונתן דבית גוברין ישבו את שישיבתן בבית אחד  יצאו אחים מן האם שזה הולך לבית אביו וזה הולך לבית אביו  יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו  ר' בון בר חייא אמר ר' בא בר ממל בעי איילונית ואשת אחיו שלא היה בעולמו היו בפרשה  מה חמית מימר איילונית צרתה מותרת  ואשת אחיו שלא היה בעולמו צרתה אסורה  אמר ליה איילונית מטעם אחר הוצאתה אשר תלד יצאת זו שאינה יולדת  לא דייך שאינה מתייבמת אלא שאת מבקש לאסור צרתה  אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו ערוה היא וערוה פוטרת צרתה  אסי אמר צרת איילונית אסורה  מתניתא פליגא על אסי וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהון מותרות  ר' בון בר חייה בשם ר' בא בר ממל מה דמר אסי כר' מאיר דרבי מאיר אמר כל שאין את מייבמיני אין את מייבם צרתי  וכלתו  אמר ר' יוסי זאת אומרת שמותר לאדם לישא את אשת בן אחיו


מתוך: ירושלמי יבמות א ב (עריכה)

משנה[עריכה]

הרי אילו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם וכולם אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרות שאין את יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו איילוניות או שמיאינו

גמרא[עריכה]

רבי יוחנן אמר ממאנת היא ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה  רב ורשב"ל תריהון אמרין אינה ממאנת ביבם לעקור זיקת המת ולהתיר צרה לאביה וכלה לחמיה רב ור' שמעון בן לקיש כבית שמאי דבית שמאי אומרים בבעל  מה אנן קיימין אם באומרת אי איפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך כל עמא מודיי שהיא עוקרת  אלא כן אנן קיימין באומרת איפשי בנישואין  רבי יוחנן אמר באומרת אי איפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך  רב ורשב"ל תריהון אמרין באומרת אי איפשי בנישואיך אבל בנישואי אחיך רוצה אני  מתניתא פליגא על רבי יוחנן וכולן אם מתו או מיאינו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרות  נתגרשו ולא הימינו  ודכוותה מיאינו הימינו  תני ר' חייה כן אם מיאינו או נתגרשו בחיי הבעל צרותיהן מותרות לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מייתבמות  אמר ר' יודן אביו דרבי מתניתא תיפתר שמתו ולא מיאנו דמתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת  כן מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאינה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת  אמר ר' אבא מרי אפי' תימר בקיימת תיפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה  ר' יונה אמר בלבד מן האירוסין  ר' יוסה אמר אף מן הנישואין במחזירה תנינה חזר בו רבי יוסי  אמר ליה ר' פינחס לא כן אלפן רבי מן הנישואין  אמר ליה והיא קבועה גבך כמסמרא  אמר ר' זעורה קומי ר' מנא יאות אמר ר' יוסי עד לא יחזור בה  אלו בתו מן הנישואין בלא איילונית צרתה אסורה מפני שניתוסף לה איילונית צרתה מותרת  אמר ליה איילונית כמי שאינה בעולם  אלו שתי יבמות אחת איילונית ואחת שאינה איילונית ובא היבם וחלץ לה ובא עליה שמא פטר בחברתה כלום הוי איילונית כמי שאינה בעולם  בתו  ובתו ממאנת  ולא בנישואי תורה היא את בתי נתתי לאיש הזה  ר' חונה בשם ר' שמעון בן לקיש תיפתר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה ר' אחא ר' חנינה בשם רבי שמעון בן לקיש זאת אומרת שאין קטנה יולדת דלא כן תמתין עד שתגדיל ותמאן בבעלה ותתיר צרתה לחתנה  כלתו של רבי ישמעאל מיאנה ובנה על כתיפה  ר' חקיה בשם ר' אבהו ר' יודה ור' שמעון ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד  תני עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר  רבי יודה אומר עד שירבה השחור  רבי שמעון אומר עד שתתפשט הכף  רבי זעורה ר' חייא בשם רבי שמעון בן לקיש עד שתתפשט הכף ויהא השחור רבה על הלבן  ר' אבהו ר' לעזר בשם ר' הושעיה הלכת כרבי יודן  רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יודה  אתא עובדא קומי ר' יסא אמר איזלון לגבי רבי אבהו דאית ליה אולפן הלכה כרבי יודה  אנן לית לן אולפן הלכה כרבי יודה  רבי חנינה אמר הלכה כרבי יודה  רבי יוחנן אמר לציפורייא אתון אמרין בשם רבי חנינה הלכה כרבי יודה  ולית היא כן  מאי כדון  חברייא בשם רבי חנינה מודיי רבי יהודה שאם נבעלה משהביאה שתי שערות שאין יכולה למאן  רבי זעורה בשם ר' חנינה מודיי ר' יודה שאם נתקדשה משהביאה שתי שערות שאינה יכולה למאן  על דעתיה דרבי זעורה דאמר נתקדשה משהביאה שתי שערות  הא אם נתקדשה עד שלא הביאה שתי שערות ונבעלה משהביאה שתי שערות יכולה היא למאן ניחא  על דעתין דחבריא דאינון אמרין נבעלה משהביאה שתי שערות הא אם נבעלה עד שלא הביאה שתי שערות יכולה היא למאן  וזה אימת עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות  וחיה היא  לא כן אמר רבי רדיפא רבי יונה בשם ר' אילא איתא עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתים  משהביאה שתי שערות היא ובנה חיים  עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערות היא חיה ובנה מת  מאי כדון  רבי ישמעאל <בר> רבי יהודה עד שירבה שחור כרבי שמעון על תנאי קידושי הראשון בעל  על דעתיה דרבי מאיר ורבי יודה דאמרי בסימנין הדבר תלוי ניחא  על דעתיה דרבי שמעון דו אמר לכשיוסיף בה קנין אחר מעתה אפילו גדולה  אמר ר' יצחק וכיני אלא כדי שלא יתפרצו בנות ישראל בזימה אתייא עובדא קומי ר' יוסי אמר יבדקו דדיה  מה כרבי יודה דרבי יודה אמר עד שירבה שחור  והוא דאמר רבי יהושע בן לוי אין בין ימות הנערות לימות הבגרות אלא ששה חדשים בלבד  ואמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין עושין מעשה  הדא דתימר בתוך הזמן  אבל לאחר הזמן עושין מעשה  ברם הכא ספק רבה שחור ספק לא רבה שחור כופו אני ליתן גט  רבה השחור אינו נוגע בגט


מתוך: ירושלמי יבמות א ג (עריכה)

משנה[עריכה]

באי זה צד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות האילו נשואה לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה אפילו הן מאה  <היא מתניתא כל היכולות למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת> באי זה צד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריות האילו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת וכל היכולה למאן ולא מיאינה צרתה חולצת ולא מתייבמת

גמרא[עריכה]

כיני מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת


מתוך: ירושלמי יבמות א ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

באי זה צד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריות האילו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת וכל היכולה למאן ולא מיאינה צרתה חולצת ולא מתייבמת

הלכה ד גמרא[עריכה]

כיני מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת


מתוך: ירושלמי יבמות א ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

שש עריות חמורות מאילו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו ואחות אביו אחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו

הלכה ה גמרא[עריכה]

מה אינה חמורה הכא כרת והכא כרת הכא ממזר והכא ממזר מהו חמורות שאינן יכולות להינשא לאחים שלא בעבירה ותני ר' חייה כן וכולן אם יכולות להינשא לאחין שלא בעבירה צרותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום תני רבי חייה אין צרה אלה מאח בלבד אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות ר' ירמיה בעי ותהא צרה מן השוק אמר ר' יוסה לא שמיע רבי ירמיה הדא דתני רבי חייה לא שמיע למתניתין מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות חזר ומר אין דשמיע אלא כאינש דשמיע מילה ומקשי עלה ר' ירמיה בעי הבא על הצרה מהו שיהא חייב עליה משום אשת אח אמר רבי יוסי אילו איפשר לצרה בלא אשת אח יאות איפשר לאשת אח בלא צרה איפשר לצרה בלא אשת אח ואשת אח לא יבמתו היא אמר רבי יוסה בי ר' בון תיפתר שהיה לה בנים מאחים


מתוך: ירושלמי יבמות א ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

בית שמאי מתירין את הצרות לאחים וב"ה אוסרין חולצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין נתייבמו ב"ש מכשירין ובית הלל פוסלין אע"פ שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו אילו מטהרין ואילו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אילו על גב אילו

הלכה ו גמרא[עריכה]

רבי סימון בשם ר' יוסי בשם נהוריי טעמון דבית שמאי (דברים כה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר החיצונ' לא תהיה לאיש זר אתייא דבית שמאי כאילין כותייא שהן מייבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות דאינון דרשין חוצה החיצונה מה מקיימין ב"ש (שם) ובן אין לו אמר רבי יעקב דרומייא קומי ר' יוסי ובן אין לו מן הנשואה החיצונה לא תהיה לאיש זר אמר ליה לא יחסדונן כותאי דאת מקיים דרשיהון תני רבי שמעון בן אלעזר נומיתי לסופרי כותים מי גרם לכם לטעות דלית אתון דרשין כרבי נחמיה דתני בשם רבי נחמיה כל דבר שהוא צריך למ"ד מתחילתו ולא ניתן לו ניתן לו ה"א בסופו כגון לחוץ חוצה לשעיר שעירה לסוכות סוכותה מתיבין לרבי נחמיה והא כתיב (תהילים ט) ישובו רשעים לשאולה אמר רבא בר זבדא לדיוטי התחתונה של שאול תני אמר רבי יוחנן בן נורי ראה היאך הלכה זו רווחת בישראל אם לקיים דברי בית שמאי הוולד ממזר מדברי בית הלל אם לקיים דברי בית הלל הוולד ממזר מדברי בית שמאי בואו ונתקן שיהו הצרות חולצות ולא מתייבמות תני לא הספיקו להתקין עד שנטרפ' השעה אמר רבן שמעון בן גמליאל ואם כן מה נעשה לצרות הראשונות שנישאו אמר רבי לעזר אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודין היו שאין הוולד ממזר שאין ממזר אלא מאשה שהוא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת אמר רבי טרפון תאב אני שיהא לי צרת הבת שאשיאה לכהונה שאלו את רבי יהושע בני צרות מה הן אמר להן הרי אתם מכניסין את ראשי בין שני ההרים הגבוהים בין דברי בית שמאי ובין דברי בית הלל בשביל שיריצו את מוחי אבל מעיד אני על משפחת בית ענוביי מבית צבועים ועל משפחת בית נקיפי מבית קושש שהיו בני צרות והיו בני בניהם כהנים גדולים עומדין ומקריבין על גבי המזבח ר' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי מעשה שנכנסו זקנים אצל ר' דוסא בן הרכינס לשאול לו על צרת הבת אמרו לו את הוא שאת מתיר בצרות אמר לון מה שמעתון דוסא בן הרכינס אמרו לו בן הרכינס אמר לון יונתן אחי הוה בכור שטן ומתלמידי בית שמאי הוזהרו ממנו שלש מאות תשובות יש לו על צרת הבת אזלון לגבי' שלח וכתב לי' היזהר שחכמי ישראל נכנסין אצלך עלון ויתיב להו קומוי הוה מסביר להון ולא סברין מיסבר להון ולא סברין שריין מתנמנמין אמר להן מה אתון מתנמנמין שרי מישדי עליהון צרירין ואית דמרין בחד תרע עלון ובתלתא נפקין שלח אמר ליה מה שלחת לי בני נש בעו מילף ואמרת לי אינון חכמי ישראל אתו לגביה אמרון ליה את מה את אמר אמר להן על המדוכה הזאת ישב חגי הנביא והעיד שלשה דברים על צרת הבת שתינשא לכהונה ועל עמון ומואב שהן מעשרין מעשר עני בשביעית ועל גירי תדמור שהן כשרין לבא בקהל אמר תלון שני עיני דניהמי לחכמי ישראל ראה את רבי יהושע וקרא עליו (ישעיהו כח) את מי יורה דעה זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה את ר"ע וקרא עליו (תהילים לד) כפירים רשו ורעבו מכירו אני שאדם גיבור בתורה הוא ראה את רבי לעזר בן עזריה וקרא עליו (תהילים לז) נער הייתי גם זקנתי מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועינוי דמיין לדידיה אמר רבי חנינה דציפורין אף ר' טרפון הוה עמהן וקרא עליו כהדא דרבי לעזר בן עזריה ר"נ בר יעקב אמר מקבלין גרים מן הקרדויין ומן התדמוריים ר' אבהו בשם ר"י מתני' אמרה כן שגירי תדמור כשירין תמן תנינן כל הכתמין הבאין מרקם טהורין הא גירי תדמור כשירין ר' יעקב אמר שמועתא רבי חנינ' ורבי יהושע בן לוי חד מכשיר וחד מקבל מאן דמכשיר מקבל ומאן דמקבל לא מכשיר רבי יוסי בי ר' בון בשם ר' נחמן בר יעקב אבל ליוחסין עד נהר זרוק רבי יוסי בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר עד נהר זרוק וחורנה אמר עד נהר וואניי רבי יהודה אמר בין הנהרות כגולה ליוחסין ר' חנינה ברוקא בשם רבי יהודה בני מישא לא חשו להו אלא משם ספק חללות וכהנים ששם לא הקפידו על הגרושו' תמן קריין למישא מתה למדי חולה עילם וגווכאי גוססות חבל ימא תכילתא דבבל שניות עוונייא וגווכיא וצוצרייה תכילתא דחביל ימא אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מב"ש אלא נוהגין באמת ובשלום שנא' (זכריה ח) והאמת והשלום אהבו ממזרות בנתיים ואת אמר הכין היך עבידא קידש הראשון בשוה פרוטה והשני בדינר על דעתיה דבית שמאי מקודשת לשני והוולד ממזר מן הראשון על דעתי' דבית הלל מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השני ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מודין ב"ש לבית הלל לחומרין מעתה בית שמאי ישאו נשים מבית הלל דאינון מודיי להון ובית הלל לא ישאו נשים מבית שמאי דלית אינון מודיי להון רבי הילא בשם ר' יוחנן אילו ואלו כהלכה היו עושין אם כהלכה היו עושין בדא תנינן שלחו להן ב"ש ופחתוה שב"ש אומרים עד שיפחות את רובה אמר רבי יוסי בי רבי בון עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמאי נוגעין בו משבא מעשה אצל בית הלל לא היו בית שמאי נוגעין בו אמר ר' אבמרי יאות מה תנינן טימאו טהרות למפרע לא מיכן ולהבא רבי יוסי בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר אילו ואילו כהלכה היו עושין וחד אמר אילו כהילכתן ואילו כהילכתן ממזרות בנתיים ואת אמר הכין המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר (קוהלת ב) והכסיל בחושך הולך כקולי אילו ואילו נקרא רשע אלא או כדברי בית שמאי כקוליהם וכחומריהם או כדברי בית הלל כקוליהם וכחומריהם הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי ב"ה וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה תני יצאתה בת קול ואמרה אילו ואלו דברי אלהים חיים הם אבל הלכה כבית הלל לעולם באיכן יצאת בת קול רב ביבי בשם רבי יוחנן אמר ביבנה יצאת בת קול