ירושלמי יבמות ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יבמות פרק ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ב >>




מתוך: ירושלמי יבמות ב א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין ומת אחד מהן ונולד להן אח ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו ומת ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשנייה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שנייה חולצת ולא מתייבמת

הלכה א גמרא[עריכה]

(דברים כה) יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו דלא כן מה אנן אמרין מת בלא בנים תהא אשתו אסורה להינשא שמא יוליד אביו בן ותהא אשתו זקוקה לייבום מעתה אפילו מתה אמו תהא אשתו אסורה להינשא שמא ילך אביו וישא לו אשה אחרת ויוליד בן ותהא אשתו זקוקה לייבום ויאמר קרייה ובן ואב אין לו אלא כן אנן קיימין כשמת והניח את אשתו מעוברת שלא תאמר אילו מת והניח את אשתו מעוברת שמא אינה צריכה להמתין לידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא אף הכא תהא צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא ואם אינו כן קיימא לפום כן צריך מימר יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו יבמה יבא עליה זה הביאה ולקחתה לו לאשה זה המאמר יכול יהא כשם שהביאה גומרת בה כך יהא מאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עורה את כל הפרשה כולה לייבום הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה אם כן מה הועיל בה מאמר לאוסרה לאחין רבי שמעון אומר המאמר או קונה או לא קונה מה טעם דרבי שמעון יבמה יבא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר וכשם שהביאה גומרת בה כך המאמר גומר בה או יבמה יבא עליה והרי היא לקוחה לו והמאמר לא הועיל בה כלום רבי לעזר בן ערך אומר המאמר קונה קניין גמור ביבמה מה טעם דרבי לעזר בן ערך ולקחה לו לאשה הרי היא כקידושי אשה מה קידושי אשה קונין קניין גמור אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה אי זו היא מאמר ביבמה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף בין רבנין בין ר' שמעון מודיי בה כרבנין צד שקנה בה מאמר כנגדו אסור בצרה וצד שלא קנה בה מאמר כנגדו הותר בצרה לפיכך חולצת ולא מתייבמת כרבי שמעון קנה מאמר שתיהן מותרות אסורות לא קנה מאמר הראשונה אסורה והשנייה מותרות מספק חולצת ולא מתייבמת מה נפיק מן ביניהון בא על השנייה על דעתין דרבנין ביאות ערוה מפני שעשה בה מאמר הא אם לא עשה בה מאמר מת יבמת ואין לו זיקה בה א"ר חגיי קיימתה כההוא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה והכא כיון שמת בטלה זיקתו


מתוך: ירושלמי יבמות ב ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

שני אחין ומת אחד מהן וייבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשנייה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שנייה חולצת ולא מתייבמת ר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה

הלכה ב גמרא[עריכה]

ר' שמעון אומר המאמר או קונה או לא קונה ואת אמר הכין ומייבמין לבעלת מאמר וחש לומר שמא קנה מאמר ונמצא מתחייב עליה משם אשת אחיו שלא היה בעולמו וחולצין לבעלת מאמר וחש לומר שמא קנה מאמר ונמצאת השנייה זקוקה לו הוויי מה דאמר רבי שמעון על רישיה אמר רבי יוחנן מודה רבי שמעון בראשונה אשכח תני עוד היא במחלוקת מה בין ראשונה ומה בין שנייה ראשונה בא ומצאה באיסור והשנייה בא ומצאה בהיתר רבי יוחנן בעי אשת אביו שמצאה לפני אחד מן השוק מה אמר בה רבי שמעון מפני שמצאה בהיתר מותרת לא אמר רבי שמעון אלא על ידי אחין מן האב רבי יעקב בר אחא אמר רבי שמעון בן לקיש בעי אשת אחיו מאמו שמצאה לפני אחד מן השוק מה אמר בה רבי שמעון מפני שמצאה בהיתר מותרת לא אמר רבי שמעון אלא על ידי אחים מאב רבי יודן בעי צרת אחות אמו שמצאה לפני אחד מן השוק מפני שמצאת בהיתר מותרת רבי אבין בעין גרושה שנעשית אלמנה את אמר מה דאמר ר' שמעון על ראשה מה אמר רבי שמעון בבעלת מאמר נישמעינה מן הדא רבי שמעון אומר ביאתה וחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה ואם חלק לבעלת מאמר אף השנייה צריכה חליצה את אמר ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה מה נפשך קנה מאמר שתיהן נשיו נפטרה בחליצת חבירתה לא קנה מאמר אין הראשונה צריכה חליצה ואם חלץ לבעלת מאמר אף השנייה צריכה חליצה שמא לא קנה מאמר ולא נגעה בה חליצה וייבום שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חבירתה מה נפיק מן ביניהון חלץ לראשונה ובא על השנייה על דעתין דרבנין ביאת ערוה על דעתיה דרבי שמעון אינה ביאת ערוה בא על הראשונה ובא על השנייה על דעתין דרבנין הראשונה ביאת ערוה והשנייה צריכה גט וחליצה על דעתיה דרבי שמעון שתיהן צריכות גט הראשונה צריכה גט שמא קנה מאמר והשנייה צריכה גט שמא קנה ייבום שמא קנה מאמר נפטרת מחליצת מביאת חבירתה רבי זעורה בשם רבי ששת תני תמן דברי רבי שמעון שתיהן אסורות וקשיא קנה מאמר שתיהן מותרות לא קנה מאמר אלא זיקה וקשיא קנה זיקה שתיהן מותרות לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשנייה מותרת שמא זיקת ר' שמעון כמאמר דרבנן כמה דרבנן אמרו המאמר קנה ומשייר כן אמר זיקה קונה ומשיירת וקשיא צד שקונה זיקה כנגדו אסור בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו היתר בצרה אמר שמי וכי מה נפשך בעריות מה כדון כהיא דאמר ר' אחא בשם ר' בון בר חייה כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון לשם ערוה וערוה פוטרת צרתה


מתוך: ירושלמי יבמות ב ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

כלל אמרו ביבמה כל שהיא אסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת אחותה שהיא יבמת' או חולצת או מתייבמת

הלכה ג גמרא[עריכה]

אמר ר' זעירא עד דאנן תמן אפקינן ארבע עשרה מן דעד אחותה שהיא יבמתה מתייבמת חוץ מבתו דסלקינן להכא שמעינן הכא דתני ר' חייה דתני ר' חייה בתו מאנוסתו נשואה לאחיו מאביו ולו אחות מאם מאיש אחר נשואה לאחיו השני ומת בלא בנים הרי זה אסור בבתו ומותר באחותה הדא היא אחותה כשהיא יבמתה מתייבמת פשיטא הדא מילתא איסור מצוה ואיסור קדוש' חלץ נפטרה צרתה ובא עליה רבי יוסה אמר איתפלגון ר' לעזר ור' יוחנן אמר לא נפטרה צרתה ר' שמי מחלף שמועה מסתברא על דרבי שמי דבכל אתר ר' לעזר סמך לרבי חייה רבה דתני ר' חייה איסור מצוה איסור קדושה חלץ לה ובא עליה נפטרה צרתה


מתוך: ירושלמי יבמות ב ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

איסור מצוה שניות מדברי סופרים איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין

הלכה ד גמרא[עריכה]

איסור מצוה עריות מדברי סופרים מצוה מן התורה לשמוע את דברי סופרים ואיסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (ויקרא כא) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב ואית דמחלפין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (ויקרא כו) אלה המצות וכל שם מצוה אחת ואיסור קדושה עריות מדברי סופרים אמר רבי יודה בן פזי ולמה סמך הכתוב פרשת עריות לפרשת קידושין ללמדך שכל מי שהוא פורש מן העריות נקרא קדוש שכן שונמית אומרת לאישה (מלכים ב ד) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא אמר רבי יונה קדוש הוא ואין תלמידו קדוש רבי אבין אמר שלא הביט בה ורבנן אמרין שלא ראה טיפת קרי מימיו אמתיה דרבי שמואל בר רב יצחק אמרה מן יומי לא חמית מילה בישא על מנוי דמרי כתיב (שם) ויגש גיחזי להדפה מהו להדפה אמר רבי יוסי בן חנינה שנתן ידו בהוד שביופיה בין דדיה מניין לשניות רבי הונא אמר (ויקרא יח) האל קשות מיכן שיש למטה מהן ואלו הן השניות אם אביו אם אמו אשת אבי אביו ואשת אבי אמו אשת בן בנו ואשת בן בתו אשת אחי אמו ואשת אחי אביו מאמו תני רבי חנין אומר כולהון אין להן הפסק חוץ מאשת אבי אמו בר קפרא אמר כולהון יש להן הפסק דבר קפרא מוסיף אם אבי אמו ואם אבי אביו רב אמר כלת בנו יש לה הפסק מה פליג כלת בנו ממקום אחר באת רב אמר זרע היוצא ממנו אסור אמר רבי יוסי בי רבי בון טעם דרב אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל רב אמר זרע היוצא ממנו אסור אמר רבי יוסי בי רבי בון טעם דרב אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל רב אמר כל שאילו נקיבה מן התורה אסורה כיוצא בו זכר אשתו אסורה אחות אביו נקיבה אסורה אחי אביו זכר אשתו אסורה אחות אמו נקיבה אסורה אחי אמו זכר אשתו אסורה בת בנו נקיבה אסורה בן בנו זכר אשתו אסורה בת בתו נקיבה אסורה בן בתו זכר אשתו אסורה אמר ר' יעקב דרומייא קומי ר' יוסי אית לך אף תרתי אמו תורה אם אמו שנייה לה אסרו אם אביו מפני אם אמו אשת בנו תורה אשת בן בנו שנייה לה אסרו אשת בן בתו מפני אשת בן בנו א"ר מתנייא אית לך אף תרתי אשת אביו תורה אשת אבי אביו שנייה לה אסרו אשת אבי אמו מפני אשת אבי אביו אשת אחי אביו מאביו תורה אשת אחי אביו מאמו שנייה לה אסרו אשת אחי אמו מאמו מפני אשת אחי אביו מאמו רבי חונה שמע כולהון מן הדא קרייא (ויקרא יח) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה זימה זימה לגזירה שוה מה למטן שלשה דורות אף למעלן שלשה דורות מה למטן בלא תעשה אף למעלן בלא תעשה מה למעלן דרך נישואין אף למטן דרך נישואין מה למעלן בשריפה אף למטן בשריפה מה למטן עשה בת זכר כבת נקיבה אף למעלן עשה אם זכר כאם נקיבה מה אית לך למימר אם חמיו ואם חמותו לא תהיה אם אביו כאם חמיו לא תהיה אם אמו כאם חמותו אסרו אשת אבי אביו מפני אם אביו אסרו אשת אבי אמו מפני אם אמו לא תהיה אשת בן בנו כבת בן אשתו לא תהי' אשת בן בתו כבת בת אשתו התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי והא מתניתא פליגא על רב מותר הוא אדם באשת חורגו ואסור בבתו אלא חורגתו שמא אינו אסור בה הרי חורגו זכר ואשתו מותרת רבי זריקן בשם רבי חנינה אשת חמיו אסורה מפני מראית העין אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת איה שנאמר (שמואל ב יב) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך רבי ירמיה בשם רבי לעזר שני חורגים שגדלו בבית אחד אסורין להינשא מפני מראית העין אתא עובדא קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו אמר יסבון באתר דלא חכמין להון תמן תנינן רבי יוסי אומר אם עבר הזקן ונשאה מה עבר עבר על דברי סופרים ר' יוסי בשם ר' אבהו שאל לר' יוחנן הדא אמרה שניות אין להן הפסק אמר ליה וכי שנייה לשניות שנינו לא שנייה לדברי תורה וכולהון משום כלת בנו רבי חזקיה בשם יונה רבי אבהו לא אמר כן אלא רבי לעזר שאל לרבי יוחנן שמנה שניות שנינו וזה הרי תשע וכולהון משום כלת בנו


מתוך: ירושלמי יבמות ב ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשת אחיו לייבום ואחיו לו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית


מתוך: ירושלמי יבמות ב ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן הייבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית

הלכה ו גמרא[עריכה]

רבי אבין בעי ובנו לכל דבר אפילו לפריי' ורביי' ולשנייה בן גוי שבא על בת ישראל וילדה בן ישראל שבא על גויה וילדה משום בת משבאת לישראל וילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן גוי שבא על גויה וילדה רבי יוחנן אמר גוים יש להם יחסים רבי שמעון בן לקיש אמר גוים אין להם יחסין והא כתיב (מלכים ב, כ) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו על ידי שכיבד זקינו זכה להתיחס והא כתיב (מלכים א, טז) וישלח המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר קוצץ בן קוצץ כמה דאת אמר (אסתר, ט) כי המן בן המדתא וכי בן המדתא היה אלא צורר בן צורר אוף הכא קוצץ בן קוצץ א"ר תנחומא כך משיב רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן והא כתיב (שמואל ב, ט) ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים ועבדים יש להן ייחוס באלמנות שומטין של מפיבושת שפחה (שמות, כא) האשה וילדיה תהיה לאדניה נכרית רבי יוחנן אמר בשם רבי שמעון בן יוחי כתיב (דברים, ז) לא תתחתן בם וכתיב (שם) כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה יעקב איש כפר גבוריה אזל לצור אתון שאלין ליה מהו מיגזר בריה דארמיית' בשובתה וסבר מישרי לון מן הדא (במדבר, א) ויתילדו על משפחות' לבית אבותם שמע ר' חגיי אמר ייתי אייתוניה דילקי אמר לי' מאיכן אתה מלקיני אמר לי' מן הדא דכתיב {{(עזרא, י) ועתה נכרות ברית לאלהינו אמר ליה מן הקבלה את מלקיני אמר ליה (שם) וכתורה יעשה אמר ליה מן הדא אורייה א"ל מן ההיא דאמר רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוחי כתיב (דברים, ז) לא תתחתן בם וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה. אמר ליה חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא


מתוך: ירושלמי יבמות ב ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע אי זו קידש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ את שתיהן היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידו

הלכה ז גמרא[עריכה]

מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע אי זו קידש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן בכל אתר את אמר אין חליצה אחר חליצה והכא אמר הכין כאן בוודאי כאן בספק היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבים בכל אתר את אמר בכל מקום שאומרים לו ייבם אין אומרים לו חלוץ והכא את אמר הכין כאן בוודאי כאן בספק קדמו וכנסו אין מוציאין מידן


מתוך: ירושלמי יבמות ב ח (עריכה)

הלכה ח משנה[עריכה]

שנים שקידשו שתי אחיות זה אינו יודע לאי זו שקידש וזה אינו יודע לאי זו קידש זה נותן ב' גיטין וזה נותן ב' גיטין מתו לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן לזה אחד ולזה שנים היחידי חולץ את שתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מייבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן

הלכה ח גמרא[עריכה]

תני אחד ישראל ואחד כהנים כסדר הזה הדא דאת אמר בשחלץ ואחר כך ייבם אבל אם ייבם בתחילה אסור שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות יבמתו אמר רב חסדא אמר הדא אמרה הבא על אחות חלוצתו לא פסלה מן הכהונה אמר רבי יוסי בר רבי בא תני רבי חייה הבא על אחות חלוצתו לא פסלה מן הכהונה מתו לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן בכל אתר את אמר אין חליצה אחר חליצה והכא אמר אכין כאן בוודאי כאן בספק לזה אחד ולזה שנים היחידי חולץ לשתיהן והשני' א' חולץ ואחד מייבם בכל אתר את אמר כל מקום שאין אומרים לו ייבם אין אומרים לו חלוץ והכא את אמר אכין כאן בוודאי כאן בספק קדמו וכנסו אין מוציאין מידן


מתוך: ירושלמי יבמות ב ט (עריכה)

הלכה ט משנה[עריכה]

לזה שנים ולזה שנים אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה קדמו שנים וחלצו לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מייבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן

הלכה ט גמרא[עריכה]

הדא דאת אמר בישראל אבל בכהנים אסור


מתוך: ירושלמי יבמות ב י (עריכה)

הלכה י משנה[עריכה]

מצוה בגדול לייבם ואם קדם הקטן זכה הנטען על השפחה ונשתחררה ועל הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אף על פי שכנס יוציא

הלכה י גמרא[עריכה]

מצוה בגדול לייבם שנאמר (דברים כה) והיה הבכור אשר תלד מה אנן קיימין אם בנולד יאמר קרייה יקום על אחי שם אביו המת אלא עד שיהא הנולד בכור מעתה אפילו היה לו בנים ומתו ואחר כך מת הוא לא תהיה אשתו זקוקה לייבום ויאמר קרייה ובנים לא היו לו אלא אם איננו עניין לנולד תניהו עניין למייבם מצוה בגדול לייבם הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס קידש כמי שכנס אמר שלא לכנוס וכנס מוציאו מידו גירש מהו שיחזיר אם אומר את כן לא נמצאת מוצי' ליזה על בניה הנטען על אשת איש רב אמר בנטען בעדים רבי יוסי בעי אם בנטען בעדים בהא תני והוציאוה מתחת ידו אף על פי שכנס יוציא ומתחת ידי אחר יקיים אם נטען בעדים אפילו מתחת ידי אחר יוציא אלא כן אנן קיימין בנטען שלא בעדים והוציאוה מתחת ידי אחר יקיים


מתוך: ירושלמי יבמות ב יא (עריכה)

הלכה יא משנה[עריכה]

המבי' גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו או הרגנוהו לא ישא את אשתו רבי יהודה אומר הרגתיו לא תינשא אשתו הרגנוהו תינשא אשתו

הלכה יא גמרא[עריכה]

מהו נאמן שמואל אמר נאמן ליתן גט אסי אמר נאמן לכנוס רב הונא אמר בשם רב נאמן לכנוס רבי יוחנן אמר נאמן לכנוס ואין למידין הימינו דבר אחר מהו אין למידין הימינו דבר אחר אחת משדותיי מכרתי ואיני יודע למי מכרתיה ובא אחד ואמר אני הוא שלקחתיה לא כל הימינו אף בקידושין כן אחת מבנותי קידשתי ואינו יודע למי קדשתיה ובא א' ואמר אני קידשתיה לא כל הימינו מתניתא פליגא על רב המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו תמן הוחזקה אשת איש בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים לכשיבאו שנים ויאמרו זה הוא שקידש מתניתא פליגא על רבי יוחנן שמואל זה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה שניהן נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס פתר לה באומר לאחד משני אילו קידשתיה ואיני יודע אי זה הוא רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן קדם אחד מהן וכנס אין מוציאין מידו הדא דאת אמר בשזה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה וקדם אחד מהן וכנס אבל אם אמר אני קידשתיה וכנסה ובא אחר ואמר אני קידשתיה לא כל הימינו ותני כן אם משכנסה בא אחר ואמר אני קידשתיה לא כל הימינו הרגתיו מה נפשך קטלי' החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו לא קטליה בחיים הוא הרגנוהו מעתה קטלי' תינשא לאחרים ולא לו אמרו לפני רבי יודה מעשה בליסטים אחד שנתפס בקיסרין שבקפודקיי' עם כשהוא יוצא ליהרג אמר להן צאו ואמרו לאשתו של שמעון בן כהנא שהרגתיו בכניסתו ללוד ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו אמר להן רבי יודה משם ראייה והלא לא אמר אלא הרגנוהו


מתוך: ירושלמי יבמות ב יב (עריכה)

הלכה יב משנה[עריכה]

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה מיאינ' או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד וכולן שהיו להן נשים ומתו מותרות להינשא להן וכולן שנישאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות להינשא להן וכולם מותרות לבניהם ולאחיהם

הלכה יב גמרא[עריכה]

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה אומר אני לכך מתכוין מתחילה מיאנה או שחלצה בפניו ישאינה מפני שהוא בית דין שאין שנים מצויין לחטוא מפני אחד תמן תנינן המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר ימכור בפני בית דין מפני השב אבידה לבעלים אמר רב אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מה יהא בדמים רב יהודה אמר מחלוקת רבי עקיבה ורבי טרפון תני בית דין לא יקחו רבי עקיבה אמר ר' חייה בי רבי שבתי מקשי הכא את אמר מיאנה או שחלצה בפניו ישאינה מפני שהוא בית דין והכא את אמר הכין אמר רבי יוסי תמן המקח דרכו להשתלש ברם הכא אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרות להינשא להן לא אמרה אלא מתו הא אם נתגרשו לא וכולן שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות להינשא להן שאין אדם מצוי לחטוא לאחר זמן וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו