משנה יבמות ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כיצד?

אשת אחיו - שלא היה בעולמו.

שני אחים -

ומת אחד מהן,

ונולד להם אח,

ואחר כך,

ייבם השני, את אשת אחיו - ומת.

הראשונה - יוצאה, משום אשת אחיו שלא היה בעולמו.

והשניה - משום צרתה.

עשה בה מאמר - ומת,

שניה - חולצת, ולא מתייבמת.

(ב) שני אחים - ומת אחד מהן,

וייבם השני - את אשת אחיו,

ואחר כך,

נולד להם אח - ומת,

הראשונה - יוצא, משום אשת אחיו שלא היה בעולמו.

והשניה - משום צרתה.

עשה בה מאמר - ומת,

שניה - חולצת, ולא מתייבמת.

רבי שמעון אומר:

מייבם - לאיזו שירצה,

או חולץ - לאיזו שירצה.

(ג) כלל אמרו ביבמה -

כל שהיא אסורה -

איסור ערווה - לא חולצת, ולא מתייבמת,

איסור מצוה, ואיסור קדושה - חולצת, ולא מתייבמת.

אחותה, כשהיא יבמתה - או חולצת, או מתייבמת.

(ד) איסור מצוה -

שניות - מדברי סופרים.

איסור קדושה -

אלמנה - לכוהן גדול,

גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,

ממזרת, ונתינה - לישראל,

בת ישראל - לממזר, ולנתין.

(ה) מי שיש לו אח מכל מקום -

זוקק את אשת אחיו - לייבום,

ואחיו הוא - לכל דבר,

חוץ ממה שיש לו - מן השפחה, ומן הנוכרית.

מי שיש לו בן מכל מקום -

פוטר את אשת אביו - מן החליצה, ומן הייבום,

וחייב - על מכתו, ועל קללתו,

ובנו הוא - לכל דבר,

חוץ ממה שיש לו - מן השפחה, ומן הנוכרית.

(ו) מי שקידש - אחת משתי אחיות,

ואין יודע - לאיזו מהן קידש,

נותן - גט לזו, וגט לזו.

מת,

ולו אח אחד - חולץ לשתיהן.

היו לו שנים - אחד חולץ, ואחד מייבם.

קדמו, וכנסו - אין מוציאין מידם.

(ז) שנים - שקידשו שתי אחיות,

זה אינו יודע - לאיזו קידש,

וזה אינו יודע - לאיזו קידש,

זה נותן - שנים גיטים,

וזה נותן - שני גיטים.

מתו,

לזה אח, ולזה אח -

זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן.

לזה אחד, ולזה שנים -

היחידי - חולץ לשתיהן,

והשנים - אחד חולץ, ואחד מייבם.

אם קדמו, וכנסו - אין מוציאין מידם.

לזה שנים, ולזה שנים -

אחיו של זה - חולץ לאחת,

ואחיו של זה - חולץ לאחת,

אחיו של זה - מייבם חלוצתו של זה,

ואחיו של זה - מייבם חלוצתו של זה.

קדמו שנים, וחלצו - לא ייבמו השנים,

אלא - אחד חולץ, ואחד מייבם.

אם קדמו, וכנסו - אין מוציאין מידם.

(ח) מצוה בגדול - לייבם.

ואם קדם הקטן - זכה.

הנטען -

על השפחה - ונשתחררה,

ועל הנוכרית - ונתגיירה,

הרי זה - לא יכנוס.

ואם כנס - אין מוציאין מידו.

הנטען -

על אשת איש - והוציאה מתחת ידו,

אף על פי שכנס - יוציא.

(ט) המביא גט - ממדינת הים,

ואמר:

"בפני נכתב, ובפני נחתם" -

לא יישא את אשתו.

"מת, הרגתיו, הרגנוהו" -

לא יישא את אשתו.

רבי יהודה אומר:

"הרגתיו" - לא תינשא אשתו,

"הרגנוהו" - תינשא אשתו.

(י) החכם -

שאסר את האישה - בנדר על בעלה,

הרי זה - לא ישאנה.

מיאנה, או שחלצה בפניו -

ישאנה - מפני שהוא בית דין.

וכולם, שהיו להם נשים,

ומתו - מותרות להינשא להם.

וכולם, שנישאו לאחרים,

ונתאלמנו, או נתגרשו - מותרות להינשא להם.

וכולם - מותרות לבניהם, ולאחיהם.

הדף הראשי של משנה יבמות ב

משנה יבמות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב