משנה יבמות ב דפוסים
משנה יבמות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו? שני אחים, ומת אחד מהם, ונולד להן אח, ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה.
עשה בה מאמר ומת, השניה חולצת ולא מתייבמת.
משנה ב[עריכה]
שני אחים ומת אחד מהן, וייבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד להן אח, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה.
עשה בה מאמר, ומת, השניה חולצת ולא מתייבמת.
רבי שמעון אומר, מייבם לאיזו מהן שירצה, או חולץ לאיזו מהן שירצה.
משנה ג[עריכה]
כלל אמרו ביבמה, כל שהיא איסור ערוה, לא חולצת ולא מתייבמת.
[אסורה] איסור מצוה, ואיסור קדושה, חולצת ולא מתייבמת.
אחותה שהיא יבמתה, חולצת או מתייבמת.
משנה ד[עריכה]
איסור מצוה, שניות מדברי סופרים.
איסור קדושה, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר.
משנה ה[עריכה]
מי שיש לו אח מכל מקום, זוקק את אשת אחיו לייבום, ואחיו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית.
מי שיש לו בן מכל מקום, פוטר אשת אביו מן הייבום, וחייב על מכתו ועל קללתו, ובנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית.
משנה ו[עריכה]
מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש, נותן גט לזו וגט לזו.
מת, ולו אח אחד, חולץ לשתיהן.
היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מייבם.
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם.
משנה ז[עריכה]
שנים שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע איזו קידש, וזה אינו יודע איזו קידש, זה נותן שני גיטין, וזה נותן שני גיטין.
מתו, לזה אח, ולזה אח, זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן.
לזה אחד ולזה שנים, היחיד חולץ לשתיהן, והשנים, אחד חולץ ואחד מייבם.
קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם.
לזה שנים ולזה שנים, אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה.
קדמו שנים וחלצו, לא ייבמו השנים, אלא אחד חולץ ואחד מיבם.
קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם.
משנה ח[עריכה]
מצוה בגדול לייבם.
ואם קדם הקטן, זכה.
הנטען על השפחה ונשתחררה, או על הנכרית ונתגיירה, הרי זה לא יכנוס.
ואם כנס אין מוציאין מידו.
הנטען על אשת איש, והוציאוה מתחת ידו, אף על פי שכנס, יוציא.
משנה ט[עריכה]
המביא גט ממדינת הים, ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, לא ישא את אשתו.
מת, הרגתיו, הרגנוהו, לא ישא את אשתו.
רבי יהודה אומר, הרגתיו, לא תנשא אשתו.
הרגנוהו, תנשא אשתו.
משנה י[עריכה]
החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה, הרי זה לא ישאנה.
מאנה, או שחלצה בפניו, ישאנה, מפני שהוא בית דין.
וכולן שהיו להם נשים, ומתו , מותרות לינשא להם.
וכולן שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו, מותרות לינשא להן.
וכולן מותרות לבניהם או לאחיהן.
משנה יבמות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב