משנה יבמות ב ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ב · משנה ט | >>
המביא גט ממדינת הים, ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, לא ישא את אשתו.
מת, הרגתיו, הרגנוהו, לא ישא את אשתו.
רבי יהודה אומר, הרגתיו, לא תנשא אשתו.
הרגנוהו, תנשא אשתו.
משנה מנוקדת
הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם,
- וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם,
- לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.
- מֵת, הֲרַגְתִּיו, הֲרַגְנוּהוּ,
- לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הֲרַגְתִּיו, לֹא תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ.
- הֲרַגְנוּהוּ, תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ:
נוסח הרמב"ם
המביא גט - ממדינת הים,
- ואמר:
- "בפני נכתב, ובפני נחתם" -
- לא יישא את אשתו.
- "מת, הרגתיו, הרגנוהו" -
- לא יישא את אשתו.
- רבי יהודה אומר:
- "הרגתיו" - לא תינשא אשתו,
- "הרגנוהו" - תינשא אשתו.
- "בפני נכתב, ובפני נחתם" -
פירוש הרמב"ם
העיקר אצלנו אין אדם משים עצמו רשע, לפיכך אם אמר הרגתיו תנשא אשתו לאחר, אבל הוא לא ישאנה, גזרה שכל מי שיחשוק אשת איש יהרוג בעלה וישאנה.
רבי יהודה אומר אדם משים עצמו רשע, לפיכך אם אמר הרגתיו לא תנשא אשתו.
ואמרו הרגנוהו - אינו רוצה לומר אני הייתי אחד מהרוצחים, דהיינו הרגנוהו היינו הרגתיו, אבל רוצה לומר אני הייתי עם הורגיו.
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המביא גט ממדינת הים - צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. וטעמא מפורש בגיטין, למר משום שאין בקיאין לשמה, ולמר שאין עדים מצויין לקיימו:
לא ישא את אשתו - משום דאדבוריה סמכינן לח:
מת הרגתיו וכו' - הואיל ועל עדותו נישאת, איכא לזות שפתים, שמא עיניו נתן בה והעיד עדות שקר עליה. אבל תנשא לאחר, דאשה נישאת בעד אחד לט:
ר"י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו - בעדותו אפילו לאחר, מפני שהוא רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. ואין הלכה כר"י. דקיי"ל אין אדם משים עצמו רשע, דאדם קרוב אצל עצמו. ומהימנינן ליה שנהרג, אבל לא מהימנינן ליה במאי דאמר שהוא הרגו. והלכך אפילו כי אמר הרגתיו תנשא אשתו:
הרגנוהו תנשא אשתו - מפורש בגמרא, באומר אני הייתי עם הורגיו מ אבל אני לא הרגתיו:
פירוש תוספות יום טוב
ואמר בפני נכתב ובפני נחתם. כתב הר"ב וטעמא מפורש בגיטין ברפ"ק:
לא ישא את אשתו. כתב הר"ב משום דאדיבוריה סמכינן. וכתב נ"י וא"ת מ"ש מאותן נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה ואעפ"כ נאמנות להביא את גיטה ממדינת הים [כדתנן בסוף פרק ב' דגיטין ולקמן משנה ד' פרק ט"ו] ואף על גב דעלייהו קא סמכינן משום דאיכא כתבא י"ל דהתם כיון דמשום איבה בלחוד הוא דחיישינן לא מעיילא נפשה לשקורי כיון דאפשר דאתי בעלה ומכחיש לה חיישא ומרתתה אבל הכא דחיישינן שמא יצרו תקפו משקר ודאי כיון דעליה סמכינן ע"כ:
מת וכו'. פי' הר"ב הואיל ועל עדותו כו' אבל תנשא לאחר דאשה נשאת ע"פ עד אחד לקמן ברפ"י. ושם מפורש טעמא דאתתא דייקא עד שיודעת שמת ודאי ומנסבא. ומשום הכי מקשינן הכא בגמרא ארישא דתנן המביא גט ממדינת הים כו' הא בארץ ישראל שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ישא. ומאי שנא מאומר מת דהתם לא סמכינן עליה אלא אאתתא גופה ואפילו הכי לא ישא ומשני שאני גיטא דהא איכא כתבא וכדתנן במשנה ד' פרק ט"ו מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח וכן בסוף פרק ב' דגיטין. ועיין מ"ש פט"ו משנה ה':
הרגתיו הרגנוהו. לא הוה צריך למתני הרגנוהו כיון דאפילו [*במת לא ישא את אשתו *) (לא היה צריך למתני הרגנוהו) ואפילו] בהרגתיו תנשא לאחר ולא תני ליה אלא משום דר"י מפליג בין הרגתיו להרגנוהו. תוס'. ועיין גדולה מזו במ"ו פ"ק דביצה. [*ועיין במשנה דלקמן בסד"ה מיאנה כו']:
רבי יהודה אומר הרגתיו לא תנשא. פי' הר"ב אפילו לאחר מפני שהוא רשע. עי' בפירושו למ"ג פ"ג דסנהדרין:
הרגגוהו תנשא. כתב הר"ב מפרש בגמרא באומר וכו'. ופירשו התוספות דאע"ג דאמר הרגנוהו נעשה כאומר אני הייתי עם הורגיו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לח) (על הברטנורא) וא"ת מ"ש מאותן נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה ואעפ"כ נאמנות להביא את גיטה כו' משום דאיכא כתבא, י"ל דהתם כיון דמשום איבה בלחוד הוא דחיישינן לא מעיילא נפשה לשקורי כיון דאפשר דאתי בעלה ומכחיש לה חיישה ומרתתה אבל הכא דחיישינן שמא יצרו תקפו משקר ודאי כיון דעליה סמכינן. נ"י:
(לט) (על הברטנורא) לקמן בריש פ"י ושם מפורש טעמא:
(מ) (על הברטנורא) דאע"ג דאמר הרגנוהו נעשה כאומר אני הייתי עם הורגיו. תו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המביא גט ממדינת הים: ירושלמי פ' האומר דקדושין דף ס"ד:
מת הרגתיו: ביד פ"ג דהלכות גרושין סי' י' והסכימו רוב המפרשים דדוקא לכתחלה לא ישא אבל בדיעבד אם כבר נשאה לא יוציא. ובפ' שני דכתובות דף כ"ב הכריחו תוס' ז"ל דהרננוהו לא ישא את אשתו לא ששנים מעידין כן אלא כלומר שאומר עד א' שהרגו עם אנשים הרבה דאם השנים מעידין כן נאמנין הם דבשום מקום אין שנים חשודין דאפילו למאן דחייש לגומלין אם שנים מעידין על זה ושנים על זה נאמנין ע"כ. וכן פי' ותירץ שם ג"כ הר"ן ז"ל: ירושלמי אמרו לפני ר' יהודה מעשה בליסטים אחד שנתפס בקסרין שבקפודקיא עם כשהוא יוצא ליהרג אמר להם צאו ואמרו לאשתו של שמעון בן כהנא שהרגתיו בכניסתו ללוד ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו אמר להן ר' יהודה משם ראיה והלא לא אמר אלא הרגנוהו ע"כ. ואיתה בבבלי בשנוי לשון קצת:
תפארת ישראל
יכין
המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם: דכך צריך שיאמר כרפ"ק דגיטין:
לא ישא את אשתו: מדסמכו אעדותו:
מת הרגתיו: או או:
רבי יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו: אפילו לאחר אסורה מדהוא רשע:
הרגנוהו תנשא אשתו: דנעשה כאומר אני הייתי עם הורגיו, ואנן קי"ל דאין אדם משים עצמו רשע, ופלגינן דבוריה [ומהמנינן ליה שנהרג ולא במה שאמר שהוא הרגו והלכך אפי' כי אמר הרגתיו תנשא אשתו] [(שו"ע אה"ע יז, ז)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת