רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ב[עריכה]

כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו ב' אחין ומת אחד מהן ונולד להן אח ואח"כ יבם השני את אשת אחיו ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתייבמת שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואח"כ נולד להן אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתייבמת רבי שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה:

גמ' אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא כתיבא אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא (דברים, כה) כי ישבו אחים אחים שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו יחדיו המיוחדין בנחלה פרט לאחין מן האם:

א"ר יהודה אמר שמואל שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא קא סבר יש זיקה ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירא דתנן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו אומרין לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה וצריכא

(דף רי"ף ד' ע"א)

דאי אשמעינן יש זיקה הוה אמינא ה"מ בחד אבל בתרי אין זיקה קמ"ל הלכה כר' יהודה בן בתירא ואי אשמעי' הלכה כר' יהודה בן בתירא הוה אמינא ה"מ מחיים אבל אחר מיתה פקעה לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה וכן הלכתא:

מתני' כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת איסור מצוה שניות מדברי סופרים איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר:

גמ' אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. אחותה דמאן אילימא אחותה דאיסור מצוה כיון דמדאורייתא רמיא קמיה קא פגע באחות זקוקתו אלא אחותה דאיסור ערוה (לשון הרב אלפס ) כגון שלשה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות והיתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה רצה חולץ רצה מיבם וזו היא שאמרו אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת:

איסור מצוה שניות מדברי סופרים ואמאי קרו לה איסור מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים:

איסור קדושה אלמנה לכהן גדול . ואמאי קרו לה איסור קדושה דכתיב (ויקרא, כא) קדושים יהיו לאלהיהם:

אלמנה לכהן גדול וכו':

לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין ת"ר מה הן שניות אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב או מן האם וכלת בנו וכלת בתו ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו ואסור בבת חורגו וחורגו מותר באשתו ובבתו ואשת חורגו אומרת אני מותרת לך ובתי אסורה לך:

בת חורגו דאורייתא היא דכתיב שם יח את בת בנה ואת בת בתה אלא משום דקא בעי למיתני סיפא אשת חורגו אומרת אני מותרת לך ובתי אסורה לך דאף על גב דבתי אסורה לך מדאורייתא בדידי לא גזרו רבנן תנא רישא נמי בת חורגו אי הכי אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתי אסורה לך הא פסיקא ליה והא לא פסיקא ליה דזמנין

(דף רי"ף ד' ע"ב)

דמתה אשתו ומותר באחותה:

אמר רב ארבע נשים יש להן הפסק ונקיט רב בידיה תלת אשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן האם וכלת בתו וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו:

תני רבי חייא שלישי שבבנו ושבבתו ושבבן אשתו ושבבת אשתו שניה רביעי שבחמיו ושבחמותו שניה אמר ליה רב אשי לרב כהנא שניות דבי ר' חייא יש להן הפסק או אין להן הפסק ואתינן למיפשטה מהא דאמר רב ד' נשים יש להן הפסק ארבע ותו לא מידי דשמעת מינה דהני דר' חייא אין להן הפסק ודחינן כי קאמר רב לההיא מתניתא קאמר ואתיא למיפשטא מדרבי חייא גופיה דתני שלישי ורביעי שלישי ורביעי אין טפי לא ודחינן דילמא משלישי ואילך ומרביעי ואילך ולא אפשיטא בהדיא:

ירושלמי (הלכה ד) תני בר קפרא מוסיף אם אבי אביו ואם אבי אמו:

(מס' ד"א פ"א ע"ש) אשת אחי אביו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אביו מותר באשתו ובבתו אשת אחי אמו אסורה לו ובתו מותרת לו אחי אמו מותר באשתו ובבתו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו המחזיר גרושתו משנשאת חולצת ולא מתיבמת צרתה מתיבמת:

(שם בריש הפרק) לעולם אין אדם פוסל את אשתו ואפי' בא על אחותה או על אמה או על בתה:

הוא במשנה ריש פ"ו דף עג:

בשנוי לשון כל העריות האמורות בתורה הבא עליהן שוגג או מזיד פסלה מן הכהונה:

ומה בין עריות לשניות עריות עבר ונשאה יוצאת בלא גט והולד ממזר שניות יוצאת בגט והולד כשר וזו וזו אין להן כתובה עריות פוטרות צרותיהן שניות חולצות ולא מתיבמות צרת שניה או חולצת או מתיבמת וגרים אסורים בעריות כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל בשניות מותרין אמר ר"נ גרים הואיל ואתו לידן נימא בהו מילתא אחים מן האם לא יעידו ואם העידו עדותן עדות אחים מן האב מעידין לכתחלה אמימר אמר אפילו אחים מן האם נמי מעידין לכתחלה ומאי שנא מערוה ערוה לכל מסורה עדות לבית דין מסורה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:

מתני' מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן העובדת כוכבים מי שיש לו בן מכ"מ פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן העובדת כוכבים:

גמ' מ"מ לאיתויי מאי אמר רב יהודה לאיתויי ממזר ושמע מינה דחייבי לאוין מדאורייתא בני יבום נינהו כדקיימא לן בכ"מ שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב

(דף רי"ף ה' ע"א)

ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה אלא מ"ט אמור רבנן חייבי לאוין חולצין ולא מיבמין גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה והיינו דקתני (לעיל דף כ:) גבי פצוע דכא וכרות שפכה ואם בעלו קנו ואסור לקיימן בביאה שנייה משום שנאמר (דברים, כג) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה':

ואחיו הוא לכל דבר למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו:

חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן העובדת כוכבים מ"ט אמר קרא (שמות, כא) האשה וילדיה תהיה לאדוניה אשכחן שפחה עובדת כוכבים מנא לן אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי אמר קרא דברים יז כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מבתך קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה:

וחייב על מכתו ועל קללתו וכו':

קרי כאן (שמות, כא) ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך בשעשה תשובה ה"מ לענין חיובא אבל לענין איסורא אפילו לא עשה תשובה אסור לו לבן להכותו לאביו ולקללו דגרסינן בסנהדרין בפרק אלו הן הנחנקין (דף פה:) אמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו לא להכותו ולא לקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה דברים יג לא תחמול ולא תכסה עליו:

הא דתנן ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן העובדת כוכבים אמרי רבואתא ה"מ שפחה דאחרים דומיא דעובדת כוכבים דלית ליה קנין בגוה אבל שפחה דידיה לא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואיתמר משמיה דרב נטרונאי גאון הכי הא דתנן (בקדושין דף סו:) וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמוה ואי זו זו ולד שפחה ועובדת כוכבים ה"מ שפחה דאחרים דומיא דעובדת כוכבים דלית ליה קנין בגוה אבל בא על שפחה דידיה וילדה ממנו בת אע"ג דלא נקיטא גט חירות בתו היא דאמור רבנן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם בא עליה חייב משום בתו ואם בא עליה בנו חייב משום אחותו וחזינן לגאון אחר דמספקא ליה מילתא ומתוך דבריו נקיטינן בהא מילתא לחומרא לגבי איסורא דהיכא דאית ליה איתתא ומית ולית ליה זרעא אלא האי דאוליד מן השפחה נקיטינן לחומרא וחולצת ההיא איתתא ולא מתיבמת ולענין ממונא נקיטינן לקולא ולא ירית ליה אבל איהו גופיה לא מזבני ליה יורשין ואי בעא למיסב בת ישראל מצריכין גט שחרור ואי קדיש מקמי גט שחרור מצריכינן לה גיטא מיניה ואי בעי למנסב שפחה לא שבקינן ליה:

מתני' מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע אי זו מהן קידש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן:

גמ' שמעת מינה קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין הכא במאי עסקינן שהוכרו ולבסוף נתערבו האי קושיא והאי פירוקא אליבא דרבא הוא דסבר קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין ולית הלכתא כותיה דקיימא לן כאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו הלכך בין הוכרו בשעת קידושין ולבסוף נתערבו בין לא הוכרו כלל נותן גט לזו וגט לזו כפשטא דמתני':

היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם. דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות זקוקתו:

(דף רי"ף ה' ע"ב)

מתני' שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע אי זו קידש זה נותן שני גיטין וזה נותן ב' גיטין מתו לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן לזה אחד ולזה שנים היחידי חולץ לשתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין אותן מידן לזה ב' ולזה ב' אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת אחיו של זה מיבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה קדמו שנים וחלצו לא ייבמו שנים אלא אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין אותן מידן:

מצוה בגדול ליבם ואם קדם הקטן זכה:

גמ' אחד חולץ ואחד מייבם דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות זקוקתו:

לזה שנים ולזה שנים וכו':

ומ"ש מהא דתנן ארבעה אחים שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות התם משום זיקה הכא כל חד וחד אימור דידיה קא מתרמי ליה:

קדמו וכנסו אין מוציאין מידן. תאני שילא ואפילו שניהם כהנים מ"ט איסור חלוצה לכהן מדרבנן הוא וספק חלוצה לא גזרו בה רבנן:

מצוה בגדול ליבם ת"ר (דברים, כה) והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת יקום על שם אחיו לנחלה אתה אומר לנחלה או אינו אלא אם שמו יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נאמר כאן יקום על שם אחיו המת ונאמר להלן בראשית מח על שם אחיהם יקראו בנחלתם מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן נחלה ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי אמר רבא אע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי ג"ש ואפיקתיה לגמרי:

מתני' הנטען מן השפחה ונשתחררה מן העובדת כוכבים ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו

(דף רי"ף ו' ע"א)

הנטען מאשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא:

גמ' אמר רב ובעדים כלומר אם הוציא אותה בעלה בעידי טומאה מחמת זה הנטען וכנסה זה הנטען מוציאין אותה מתחת ידו אבל אם הוציא אותה בעלה בלא עידי טומאה אלא בעדי

(דף רי"ף ו' ע"ב)

דבר מכוער בלבד וכנסה זה הנטען אין מוציאין אותה מידו ודייק רב מדקתני הוציאוה ולא קתני הוציאה מכלל דבית דין הוציאוה ובית דין אין מוציאין אלא בעדים ואותבינן עליה דרב מהא דתניא במה דברים אמורים בשאין לה בנים מן הנטען הוא שמוציאין אותה מידו אבל אם יש לה בנים מן הנטען לא תצא ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא דאלמא מפקינא לה מן הנטען בלא עדי טומאה ואוקמה רב כרבי דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר א"ר הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה א"ר הואיל ומכוער הדבר תצא והלכתא כוותיה דרב והלכתא כוותיה דרבי קשיא הלכתא אהלכתא דהא רב לא מפיק לה מן הנטען אלא בעדי טומאה ורבי מפיק לה בעדי דבר מכוער לא קשיא בקלא דפסיק עבדינן כרב ולא מפקינן לה אלא בעדי טומאה ובקלא דלא פסיק עבדינן כרבי ומפקינן לה בעדי דבר מכוער וקלא דלא פסיק עד כמה אמר אביי אמרה לי אם דומי מתא יומא ופלגא ולא אמרן אלא דלא פסיק ביני וביני אבל פסק ביני ביני הא פסק והוא דפסק שלא מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה כמה דלא פסק דאמי דמחמת יראה הוא דפסק ולא אמרן אלא היכא דליכא אויבים דמפקי להו לקלא עליה מעיקרא אבל היכא דאיכא אויבים לנטען דמפקי ליה לקלא עליה מעיקרא לאו קלא הוא דאמרינן אויבים הוא דקא מפקי ליה לקלא ושמעינן מהא דתניא בד"א בשאין לה בנים דהיכא דאית לה בנים מן הנטען אע"ג דאיכא עדים בדבר המכוער לא מפקינן לה מיניה אבל אי איכא עדי טומאה שזינתה עמו כשהיא תחת בעלה מפקינן לה מיניה ואפילו יש לו בנים והני מילי מבועל שהוא הנטען אבל מבעל עצמו לא מפקינן לה אלא בעדי טומאה בין יש לה בנים בין אין לה בנים כדגרסינן בקדושין (דף סו.) בפרק האומר לחבירו איבעיא להו זינתה אשתו בעד אחד מהו אמר רבא הוה דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני עדים והיכי דאמי עדי טומאה כדגרסינן בס"פ כיצד העדים נעשין זוממין ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר שמואל במנאפים משיראו כמנאפין הך סיומא ובכלאים עד שיכניס כו' אינו בסוף פרק קמא דמכות רק בב"מ דף צא:

ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת אבל במנאפין לא בעינן עד שיראו שהכניס כמכחול בשפופרת וכן הלכה:

ואם הוציא אותה בעלה בדבר מכוער והלכה ונישאת לאחר ואפסקא ההוא אחר לקלא ובתר הכין גירשה לא תנשא לההוא נטען לכתחלה ואם נשאת (וכנסה) לא תצא שלח ליה רבה בריה דרב הונא לרבה בריה דרב נחמן ילמדנו רבינו הא דתנן המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר אם חזר וכנס מהו שיוציא ואסיקנא אינו מוציא דלא דמי לנטען דנטען כיון שכנס אלומי אלמיה לקליה ולפיכך יוציא אבל במחזיר את אשתו אמרי קים ליה לקליה דליתיה:

מתני' המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפ"נ לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר"י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו:

גמ' טעמא דממדינת הים דעליה קא סמכינן אבל מא"י דלאו עליה קא סמכינן ישא את אשתו:

מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו:

הוא ניהו דלא ישא את אשתו אבל לאחר תנשא ולא אמרי' רשע הוא והתורה אמרה (שמות, כג) אל תשת ידך עם רשע עד דקי"ל כרבא דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם

(דף רי"ף ז' ע"א)

משים עצמו רשע וגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה אבל גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה:

מתני' החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זו לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין:

וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרות לינשא להן וכולן שנישאו לאחרים ומתו או נתגרשו מותרות לינשא להן וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן:

גמ' מתני' דקתני לא ישאנה ביחיד מומחה דקיימא לן דהפרת נדרים ביחיד מומחה וכיון דיחיד הוא אתי לידי חשדא ולפיכך לא ישאנה אבל בי דינא דבי תלתא לא חשידי כדתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ולאו דוקא ב"ד אלא אפילו תרי נמי לא חשידי דתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים על דבר זה אלא אם רצה אחד מן העדים לקנות אותה שדה או לישא אותה אשה הרשות בידו ולא חיישינן לחשדא והאי דקתני במתני' מפני שהוא ב"ד קמשמע לן דמיאון בשלשה לאפוקי ממאן דאמר מיאון בשנים ולית הלכתא הכין דקיימא לן מיאון בשנים כדאיפסיקא הלכתא בהדיא בפרק אין ממאנין (דף קז:) :

ירושלמי שאין שנים מצויין לחטוא מפני אחד:

וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו איבעיא להו כנס מהו שיוציא ואסיקנא משמיה דרב אשי כנס אינו מוציא דברננה לא מפקינן :

וכולן שהיו להן נשים ומתו מתו אין נתגרשו לא והתניא אפילו נתגרשו מותרות לינשא להן לא קשיא הא דהוי קטטה הא דלא הוי קטטה ואיבעית אימא הא והא דלא הוי קטטה הא דארגיל הוא הא דארגילה היא:

וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן וכ"ש לאביהן משום דבזיז מיניה פירוש מתבייש מיניה :

ומ"ש מהא דתניא הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה נשי לגבי נשי שכיחן דאזלן גברי לגבי גברי לא שכיחי דאזלי אי נמי נשי דלא אסירא שכיבתן

(דף רי"ף ז' ע"ב)

אהדדי לא קפדן אהדדי גברי דאסירא שכיבתן אהדדי קפדי אהדדי:

סליק פירקא