רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק יג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק יג

בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות ובה"א ארוסות ונשואות בש"א בבעל ובה"א בבעל וביבם בש"א בפניו ובה"א בפניו ושלא בפניו בש"א בב"ד ובה"א בב"ד ושלא בב"ד אמרו ב"ה לב"ש ממאנת והיא קטנה אפילו ד' או ה' פעמים אמרו להן ב"ש אין בנות ישראל הפקר אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא:

גמ' אמר ר' הושעיא ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו לומר דאע"ג דממאנת למאמרו ולא בעיא גיטא צריכה חליצה לזיקתו מ"ט מאמר וביאה דאיהו עבד בה מציא עקרה זיקה דרחמנא רמא עלה לא מציא עקרה עולא אמר ממאנת אף לזיקתו ולא בעיא חליצה מ"ט נשואין קמאין קא עקרה והלכת' כותיה איתיביה רבא לעולא כל היכולה למאן

(דף רי"ף לו.)

ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת אמאי תמאן השתא ותעקרינהו לנשואין קמאין ותתיבם צרתה ופריק צרת ערוה שאני דתני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת בתו והלכתא כעולא א"ר מיאנה בזה אסורה לאחיו מידי דהוה אבעלת הגט בעלת הגט לאו כיון דאיתסרה לה לחד איתסרה לכולהו הכא נמי לא שנא ושמואל אמר מיאנה בזה מותרת לאחיו ולא דמיא לבעלת הגט בעלת הגט הוא דקא דחי לה הכא איהי קא דחיא ( נפשה) דקא אמרה ליה לא רעינא בך ולא צבינא בך בך הוא דלא רעינא הא באחיך רעינא והלכתא כשמואל דקאי ר' יוחנן כותיה דכי אתא רבין א"ר יוחנן מיאנה בזה מותרת לאחיו וכן הלכתא:

בית שמאי אומרים בפניו כו' עד כאן לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין אבל שלשה בעינן דתנן החליצה והמיאונין בשלשה ותניא נמי הכי מיאון בית שמאי אומרים בבית דין ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין אלו ואלו מודים שצריך שלשה ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר ברבי שמעון מכשירין בשנים אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג:

מתני' אי זו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה אלא במפותה בת ישראל לכהן

(דף רי"ף לו:)

לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה:

גמ' אמר רב יהודה ואמרי לה במתניתא תנא בראשונה היו כותבין גט מיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה כיון דחזו דקא נפיש דיבורא אמרי אתי לאיחלופי בגיטא תקינו הכי ביום פלוני מיאנה פלוניתא בת פלוני בפלוני בן פלוני באנפנא תנו רבנן אי זהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי יתר על כן אמר רבי יהודה אפילו הושיבה באפריון והוליכוה מבית אביה לבית בעלה ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון יתר על כן אמר רבי יהודה אפילו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהן ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון יתר על כן אמר רבי יהודה אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו והלכה והביאה החפץ משלו ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה:

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן כלומר כמי שלא נתקדשה דמיא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס תנא קטנה שלא מיאנה ועמדה ונשאת משום רבי יהודה בן בתירה אמרו נשואיה הן הן מיאוניה איבעיא להו עמדה ונתקדשה מאי תא שמע דתניא קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה משום רבי יהודה בן בתירה אמרו קדושיה הן הן מיאוניה והלכתא כר' יהודה בן בתירה ואפילו בנשואין דקמא:

ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה אלא כמפותה כו':

תניא ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואינו מטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון רבי יהושע אומר מעשה קטנה כלום ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון והלכתא כרבי יהושע חדא דרבי אליעזר ור' יהושע הלכה כרבי יהושע ועוד דרב ושמואל תרוייהו דחו לה להא דרבי אליעזר וסברי להא דרבי יהושע דגרסינן בכתובות בפרק אלמנה ניזונת (דף ק:) רב תאני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכ"ש ממאנת ושמואל תאני ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ממאנת לא פסלה מן האחין ולא פסלה מן הכהונה יוצאת בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה ממאנת אינה צריבה להמתין ג' חדשים יוצאה בגט צריכה להמתין ג' חדשים מאי קמ"ל תנינא הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו וכו' צריכה להמתין שלשה חדשים איצטריכא ליה דלא תנן ואמרינן לימא כתנאי ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה כו' ורבי יהושע אומר מעשה קטנה כלום וכו' לימא רב דאמר כרבי אליעזר ושמואל דאמר כרבי יהושע ואמרינן אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי כלומר דלית הלכתא כוותיה אלא כי פליגי אליבא דרבי יהושע שמואל כרבי יהושע ורב עד כאן לא קאמר ר' והושע התם אלא מדידה לדידיה אבל מדידיה לדידה לא ושמעינן מינה דבין לרב ובין לשמואל הא דרבי אליעזר ליתא ותנן נמי מאימתי יורש אדם את אשתו קטנה בית שמאי אומרים משתעמוד בקומתה ובית הלל אומרים משתכנס לחופה ורבי אליעזר אומר משתבעל ותריצנא לדרבי אליעזר משתגדיל ותבעל וקמו להו בית שמאי וב"ה בחדא שיטתא דמעשה קטנה כלום ובעל יורשה והוה

(דף רי"ף לז.)

ליה רבי אליעזר יחיד במקום רבים ותנן נמי בגיטין בפרק הניזקין (דף נה.) העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה ושמעינן מהני כולהו דקטנה שלא מיאנה בעלה יורשה וכן הלכה:

מתני' הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו כל שיצאת ממגו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו:

גמ' הא מתני' אקשינן רישא אסיפא דקתני רישא מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו טעמא דנתאלמנה או נתגרשה הא מיאנה מותרת לחזור לו אלמא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה וקתני סיפא הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו כל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ופריק רבי אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ועולא אמר כגון ששילשה בגיטין דמחזיא כגדולה ומשום הכי לא אתי מיאון דחבריה ומבטיל גיטא דידיה ומאן תנא ישמעאל ברבי יוסי היא דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (איכה, ה) מימינו בכסף שתינו בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי שיצאת מראשון בגט ומשני במיאון מהו שתחזור לראשון שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל את רבי עקיבא בבית האסורין ואסר ואת ר' יהודה בן בתירה בנציבין ואסר א"ר ישמעאל בר' יוסי לא לזו הוצרכנו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש ברם כך היתה שאלה הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן עכשיו לעקור נישואין הראשונים ותתיבם צרתה יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר ואת רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר פירוש ואע"ג דקי"ל דיש מיאון לאחר מיתה הכא בשנייה לא דהא בתו לא ממאנת לאחר מיתה ותתיבם צרתה משום דרמי בר יחזקאל ה"נ אי שדייה להאי שניה למאן אחר מיתה אתו למישרא צרת בתו וסוגין דמיאון דידיה מבטל גיטא דידיה אבל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה כיון דמכרת בקריצותיו וברמיזותיו אזיל משביש לה ועביד לה דממאנת ביה בחבריה ומהדר לה איהו הילכך לא אתי מיאון דחבריה ומבטיל גיטא דידיה:

הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה כו' זה הכלל כל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו:

אמר רב יצחק בר אשיאן אמר רב כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו ואף על גב דאיהו הוא דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו אבל אחיו אינה מכרת ברמיזותיו ובקריצותיו אפילו הכי גזרה אחיו אטו הוא וכן הלכה:

מתני' המגרש את אשתו והחזירה מותרת ליבם ורבי אלעזר אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ורבי אלעזר אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה יתומה בחיי האב והחזירה אסורה ליבם:

(דף רי"ף לז:)

גמ' מאי טעמא דר' אלעזר דגזר הני אטו יתומה בחיי האב וקיימא לן כרבנן תניא מודים חכמים לרבי אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה יתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה בד"א בזמן שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת או חולצת או מתיבמת משום ר' אלעזר אמרו חולצת ולא מתיבמת בעא מיניה רבא מרב נחמן צרתה מה היא ומסקנא צרתה או חולצת או מתיבמת והוא הדין לצרתה של יתומה בחיי האב לרבנן:

מתני' שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות קטנות ומת בעלה של אחת מהם תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה יוצאה משום אחות אשה מת בעלה של גדולה ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה רבי יהושע אומר אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר וכן א"ר אלעזר הלכה כר' אליעזר:

איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני ואוקימנא להא דאמר רב אינה צריכה גט משני כשבעלה הראשון אחר שגדלה אצלו אבל אם לא בעלה אחר שגדלה אצלו קדושי קטנה ולא כלום הוא

(דף רי"ף לח.)

וצריכה גט משני ושמואל סבר אף על גב דבעלה אחר שגדלה צריכה גט משני שכל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל ואותבינן עליה דרב מהא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלויין מאי קידושיה תלויין לאו דכי גדלה גדלו בהדה ואע"ג דלא בעל ופריק לה מילתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי בעל אין ואי לא בעל לא ולא איפסקא הכא הלכתא בהדיא וחזינן מאן דכתב דהא מילתא ספיקא היא ועבדינן בה להומרא דהא תניא המקדש את הקטנה קידושיה תלוין ואע"ג דשנינן לה אשינויא לא סמכינן ואי לא בעל ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה והאי סברא סברא מעליא הוא דגרסינן בהדיא בפרק יוצא דופן (דף מו.) בענין שתי שערות של בת אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו והני מילי היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהויא ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא (בס"י הגי' כגון) כיון דקדיש ובעל תוך זמן ( (ד"ת מ"ז.) אבל קדיש תוך זמן) ולא בעל אחר זמן חיישינן שמא נשרו אבל בדקינן לה אי איתיאת שתי שערות אמרינן גדולה היא ולא ממאנה ואי לא אשכחן שתי שערות אמרינן עדיין קטנה היא ותצא במיאון משום דנשואי קטנה מדרבנן הוא והוה ליה ספיקא דרבנן לקולא ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון אלא צריכה גט מדרבנן וכיון דמדרבנן הוא דצריכה גט תפשי בה קדושי שני וצריכה ממנו גט ומסתבדא לן שאם רצה השני לכנסה מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא כי ההיא דגרסינן בגיטין בפרק המגרש את אשתו (דף פט:) לא מצאו דבר על בוריו מה הוא אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא גזירה דילמא אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין והא נמי כיוצא בה ודוקא היכא דלא בא עליה קודם גירושי ראשון אבל בא עליה קודם גירושי ראשון אסורה לתרוייהו וצריכה גט מתרוייהו דהויא לה כאשה שהלך בעלה למדינת הים שהיא אסורה על זה ועל זה וצריכה גט מזה ומזה אבל ממזר לית בה דנישואי דרבנן נינהו ולאו נישואי תורה והיכא דבעל לאחר שגדלה קנאה קנין גמור מדאורייתא ואינה צריכה גט משני כרב וליתא דשמואל דאמר כל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל והא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלויין מכל מקום הויא תיובתא לשמואל:

מתני' מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנות ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה וכן שתי חרשות קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה פקחת וחרשת ביאת הפקחת פוטרת את החרשת ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת גדולה וקטנה ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה:

גמ' וכן שתי חרשות וחרשת בת חליצה היא והתנן חרש שנחלץ וחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה אמר רב גידל אמר רב כי קתני וכן שתי חרשות אביאה אבל חרשת ודאי לאו בת חליצה היא:

קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה כיצד (בגמ' איתא כיצד תקנתן כו' ) התרתן אמר רב חסדא אמר רב כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד

(דף רי"ף לח:)

שתגדיל ותחלוץ ולרבי אליעזר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ומיבם לה לחרשת וכן הלכתא:

מתני' מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנות ומת ובא היבם על הראשונה וחזר ובא על השניה או שבא אחיו על השניה לא פסל את הראשונה וכן שתי חרשות:

קטנה וחרשה ובא על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת פסל את הקטנה בא היבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת פקחת וחרשת בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הפקחת בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת או שבא אחיו על הפקחת פסל את החרשת גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה לא פסל את הגדולה בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה ר' אליעזר אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר וכן אמר ר' אלעזר הלכה כר' אליעזר:

מתני' יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ ובזמן שהוא מודה אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה ואם נתכוונה לכן אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה:

גמ' ועד שכופין אותו לחלוץ נכפייה ליבם אמר רב כשגיטה יוצא מתחת ידה שכיון שנתן לה גט קודם בעילה פסלה על ידי עצמו תניא יבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי בין שהוא אומר בעלתי ובין שהוא אומר לא בעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הרי זו יוצאה בגט הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי צריכה גט וחליצה

(דף רי"ף לט.)

הנהו שנים מודים דאתו לקמיה דרבא אמר להו רבא חלוצו לה ושרו לה תיגרא לאלתר אמר להו רב שרביא לרבא והתניא צריכה גט וחליצה א"ל אי תניא תניא בעי מיניה הון מרב נחמן צרתה מהו אמר ליה וכי מפני שאנו כופין ומבקשין נעשה מעשה תנן התם (נדרים צ, ב) בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראייה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים איבעיא להו נטולה אני מן היהודים לגבי יבם מהו מי מסקא אדעתה דמאית בעלה ונפלה קמי יבם ואין כופין אותו שיחלוץ לה או לא רב אמר יבם אינו כבעל וכופין אותו שיחלוץ לה וכן הילכתא ונפקא מינה דלא הוי מורדת וטעמא דנדרה בחיי בעלה הא לאחר מיתת בעלה הויא מורדת ושמעת מינה דליתא לדשמואל (כתובות סד, א) דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם:

גרסינן במסכת נדה (דף מה:) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה שנה בן שנים עשרה שנה ויום

(דף רי"ף לט:)

אחד נדריו נבדקין בן שלש עשרה שנה ויום אחד גדריו קיימין ובודקים כל שלש עשרה קודם לזמן הזה אע"פ שאמרו יודעים אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יורעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדר והקדישן הקדש:

גמ' איבעיא להו תוך זמן שהוא שנת שתים עשרה לתינוקות ושנת שלש עשרה לתינוק כלפני זמן או כלאחר זמן ואסקה רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן תניא (נדה מו, א) בן תשע שנים ויום א' שהביא שתי שערות שומא. מבן תשע שנים ועד בן שתים עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ועדיין בו שומא ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן בן שלש עשרה שנה ויום א' דברי הכל סימן אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת אינה ממאנת אלמא גדולה היא ואי גדולה היא תחלוץ וכי תימא מספקא ליה והא אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין הני מילי בסתמא אבל היכא דבדקנא ולא אשכחן שתי שערות לא אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו הניחא למאן דאמר חוששין אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר אפי' למאן דאמר אין חוששין הני מילי לענין חליצה אבל לענין מיאון חיישינן מכלל דלמאן דאמר חוששין חלצה והא ווששין בעלמא קאמר אלא לעולם דלא בדקי ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא הזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו והני מילי דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהוי ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא:

מתני' משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה צמל כיון שבגרה אין לאביה בה רשות אי זה הוא סימניה ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד רבי עקיבא אומר משיטו הדדין בן עזאי אומר משתשחיר הפטומת ר' יוסי אומר כדי שיתן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור:

גמ' אמר שמואל לא שיעלה הקמט ממש אלא שתחזור ידה לאחוריה ונראית כמי שעלה הקמט תחת הדד שמואל בדק באמתיה ויהיב לה ארבע זוזי דמי בושתה שמואל לטעמיה דאמר שמואל (ויקרא, כה) לעולם בהם תעבודו לעבודה נתתים ולא לבושה שמואל מיחד להו בהדי עבדי רב מחליף להו קמייהו כי היכי דיהבי עינייהו עלייהו רב ששת מסר להו לערבאי ואמר להו הזהרו מישראל:

רבי יוסי אומר כדי שיתן ידו על העוקץ כו':

אמר שמואל עוקצו של דד. תנו רבנן אלו הן סימני בגרות רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משיתקשקשו הדדין רבי יוחנן בן ברוקא אומר משיכסיף ראש החוטם משיכסיף אזקינה לה אלא אמר רב אשי משיפצל

(דף רי"ף מ.)

ראש החוטם רבי יוסי אומר משתקיף העטרה רבי שמעון אומר משיתמעך (נדה מז, ב) הכף וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר שלשה סימנין נתנו חכמים באשה מלמטה וכנגדן מלמעלה פגה מלמעלה בידוע שלא הביאה שתי שערות בוחל מלמעלה בידוע שהביאה שתי שערות צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמר רב הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלה מתמעך והולך שאלו את רבי הלכה כדברי מי א"ל הלכה כדברי כולן להחמיר רבי יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו הלכה כדברי כולן להחמיר שאם הביאה אחד מן הסימנין הללו מחזקינן לה גדולה להחמיר כלומר אם היה בה אחד מכל הסימנין הללו וקדשה עצמה בחיי אביה קידושיה קדושין וצריכה גט ואין אביה מפר נדריה ואם קדשה אביה שלא לדעתה צריכה גט:

מתני' (נדה שם) בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראיה שהיא בת עשרים והיא איילונית לא חולצת ולא מתיבמת בן עשרים שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם אלו דברי ב"ה ב"ש אומרים זה וזה בני י"ח שנה רבי אליעזר אומר הזכר כדברי בית הלל והנקבה כדברי בית שמאי שהאשה ממהרת לבא לפני האיש:

גמ' ורמינהו אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות א"ר שמואל בר יצחק אמר רבי והוא שנולדו בו סימני סריס אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס שמע מינה וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תאני רבי חייא עד רוב שנותיו כי אתו לקמיה דר' חייא אי כחיש אמר להו זילו אבריוה ואי בריא אמר להו זילו אכחשוה דהני סימנין זימנין דאתו מחמת כחישותא וזימנין דאתו מחמת בריותא אמר רב הלכה ככוליה פירקין מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן דלא תנן לא תנן כלומר שנת עשרים שלא שנינן בה ויום אחד לא בעינן מעת לעת והילכתא כעולא דתניא כוותיה ר' יוסי בן כיפר אמר משום ר' אלעזר שנת עשרים שיצאו ממנו שלשים יום הרי היא כשנת כ' לכל דבריה ואמר רב יצחק בר נחמני אמר רבי אלעזר מסתברא דרבי יוסי בן כיפר מדכולה פירקין קתני יום א' והכא לא קתני שמע מינה הלכתא כוותיה:

מתני' בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתיבמת בא העליון עד שלא בא התחתון אע"פ שאי אפשר רבי מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתיבמת מפני שאמרו אפשר לבא התחתון עד שלא יבא העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא יבא התחתון:

גמ' אף על פי שאי אפשר והלא בא בא לרבי מאיר ואע"פ שאי אפשר לרבנן וניתני בא עליון עד שלא בא התחתון ואנא ידענא דמשום דאי אפשר אי לא תנא אע"פ שאי אפשר הוה אמינא רוב תחתון אתי ברישא ומיעוט עליון ור"מ לטעמיה דחייש למיעוטא והני מילי בסתמא אכל היכא דבדקן ולא אשכחן מודו לר' מאיר דעליון קדים אתי קא משמע לן דאי אפשר אלא ודאי תחתון אתי ומנתר נתר והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים דכולי עלמא מיהא אתחתון סמכינן מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא (במדבר, ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן א' ואימא או האי או האי כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון תניא נמי הכי אמר ר' אליעזר בר' צדוק כך היו מפרשין ביבנה כיון שבא תחתון שוב אין משגיחין בעליון ת"ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכך

(דף רי"ף מ:)

היה ר' אליעזר מוסר לאשתו ורבי ישמעאל מוסר לאמו רבי יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספקות על פי נשים רבי שמעון אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן או גדולה היא שתחלוץ אמר מר ר' יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן בשלמא לפני הפרק בעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו אלא לאחר הפרק למה לי והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אין צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין כי אמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה תוך הפרק אין נשים בודקות אותן קסבר תוך הפרק כלאחר הפרק לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקן נשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים ולא בדקן נשים רש"א אף תוך הפרק נשים בודקות אותן קסבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל הא מאן קתני לה אי בעית אימא רבי יהודה ואתוך הפרק ואי בעית אימא רבי שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא אשכחן לחד מרבוואתא דכתב הכי קיימא לן בהא כרבי שמעון דסבר תוך זמן כלפני זמן דסוגיין דפסקינא הלכתא תוך זמן כלפני זמן וכיון דר' שמעון דקיימא לן כותיה דחי חזקה דרבא שמע מינה הא הזקה דרבא דחויה היא ולא סמכינן עלה ותו האמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין וקיימא לן כותיה אלו דבריו של מפרש זה ואנן לא סבירא לן הכי חדא דהאי חזקה דרבא הלכה היא וליכא לדחוייה דהא קא מותבינן מינה תיובתא לדרבי יהודה ופריק כי אמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה ואי לאו הלכה היא לא הוה מותבינן מינה תיובתא ועוד דהא קי"ל דר' יהודה ורבי שמעון הלכה כר' יהורה וכיון דר' יהודה אית ליה חזקה דרבא ממילא שמעי' דחזקה דרבא הלכה היא וכ"ש דסתם מתני' ורבי אליעזר ור' ישמעאל ור' יהודה כולהו קיימי בחדא שיטתא וסבירא להו דלאחר הפרק נשים בודקות אותן דאיכא חזקה דרבא והוה ליה ר' שמעון יחיד אצל רבים וקיימא לן דאין הלכה כיחיד אצל רבים הילכך ליתא לדר' שמעון אלא לענין תוך זמן כלפני זמן בלחוד ולא אמרינן כיון דהלכתא כותיה בהא הויא הלכתא נמי כותיה בהא דלאו מילי דתליאן בהדדי נינהו אלא כל מילתא מינייהו קיימא באנפי נפשה ולא שייכא בחברתה תדע דהא רבא הוא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים והוא דפסק הלכתא (בדף מו.) תוך זמן כלפני זמן והואיל וכך ליכא למשמע מהאי דסבירא לן דתוך זמן כלפני זמן למידחי חזקה דרבא אלא ודאי האי טעמא פריכא הוא וליכא למיסמך עליה אלא ודאי מדרבי יהודה אית ליה חזקה דרבא וקיימא לן דרבי יהודה ורבי שמעון הלכה כר' יהודה שמעינן דחזקה דרבא הלכה היא וכ"ש דלא איתברר דרבי שמעון לית ליה חזקה דרבא אלא בדרך אפשר יש לומר הא דאמרינן לית ליה חזקה דרבא דהכי קא אמרינן הא מאן קתני לה אי בעית אימא ד' יהודה ואתוך הפרק ואי בעית אימא ר"ש ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא וכיון דאפשר דרבי יהודה קתני לה אתוך הפרק לא איתברר דר"ש לית ליה חזקה דרבא ומכל מקום בין דסבירא ליה לרבי שמעון חזקה דרבא בין דלא סבירא ליה חזקה דרבא הלכתא היא מהני טעמי דאמרינן הילכך כל הנבדקות נבדקות על פי נשים הלכה היא בין לחליצה בין למיאון דסמכינן אחזקה דרבא והא דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין ולחליצה ולמיאונין ודאי איכא לאקשויה אדרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין דאמרינן הכי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין וקי"ל דהלכה היא היכי משכחת לה אי קודם זמן ותוך זמן הא קיימא לן דשומא נינהו ולא עבדינן בהו עובדא ואי לאחר זמן האמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ואע"ג דבדקנוה לאחר זמן ולא אשכחן בה מידי הא איפסיקא הלכתא דחיישינן שמא נשרו ואם כן הא דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין היכי משכחת לה ואנן עיינינן בה ואשכחנא פירוקא בסיעתא דשמיא והדין הוא פירוקא דהאי קושיא האי דאיפסיקא הלכתא דחיישינן שמא נשרו לא איפסיק הכי אלא היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דאורייתא כדכתבינן לעיל אבל היכא דלא בעל אחר זמן דהוו להו נישואין דרבנן לא אמרינן חיישינן שמא נשרו ולא אמר רבא דלא בדקינן לה דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא לענין איסורא דאורייתא דעבדינן לחומרא ולא בדקינן דחיישינן שמא נשרו אבל בספיקא דרבנן בדקינן ואי משכחינן שתי שערות לא ממאנה דהויא לה גדולה ואי לא משכחינן שתי שערות לא חיישינן שמא נשרו אלא אמרינן קטנה היא וממאנת והיינו דאמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין היכא דקדיש לפני זמן או תוך זמן ובעל בתוך זמן ולא בעל לאחר זמן דלאו נישואין דאורייתא נינהו אלא נישואין דרבנן נינהו ואיפרק קושיאן כהוגן הדין הוא סברא דילן וסברא תריצא ומעליא הוא וחזינן למקצת רבוואתא בהאי ענינא דכתבין מילי דלא מיסתברן ומשום הכי לא כתבינן להו:

(דף רי"ף מא.)

מתני' (נדה נב, א) תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וחולצת או מתיבמת וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצות האמורות בתורה וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן רבי יהודה אומר משירבה השחור:

גמ' ולית הלכתא כר' יהודה ואע"ג דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר הלכה כר' יהודה לית הלכתא כוותיה דגרסינן בפרק מי שמת (דף קנו.) ולמיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר משירבה השחור אמר רב הונא ב' שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אף ע"פ שאין שערות א"ר יהודה אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואחת על הביצים תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו ואפילו אחת בגבה ואחת בכריסה אחת על קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר"ש בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון ורבנן אמר רב אסי עד שיהו שתי שערות במקום אחד והלכתא כרבנן תנו רבנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן רבי יוסי אומר עד שתקיף העטרה בן שלקית אומר עד שתכלכל אמר ר"ש מצאני חנניה בן חכינאי בצידן ואמר לי כשאתה מגיע אצל ר' עקיבא אמור לו עד מתי הבת ממאנת ואם יאמר לך עד שתביא שתי שערות אמור לו והלא בן שלקית העיד במעמד כולכם ביבנה משתכלכל ולא אמרתם לו דבר ובשבאתי אצל ר"ע אמר לי כלכול זה איני יודע בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וכן הלכה:

מתני' שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רבי ישמעאל ר"א אומר כדי לקרוץ בצפורן ר' עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג:

גמ' אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר (ע"ב במס' נדה שם) :

סליק פירקא