מהרש"ל על הש"ס/יבמות/פרק יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קז עמוד א[עריכה]

גמ' ניחא להו כדי דליפוק כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רב יהודה כו' דאין תנאי בחופה כו'. נ"ב פי' והתם מסיק לאביי דלא פליג רב אלא בבעל לחוד ולא בנכנסה לחופה כלל וק"ל:

בא"ד וגרסי' הכא אמר רב יהודה אמר רב כו'. נ"ב ולפ"ז דגרסי' אמר רב בע"כ צריכין למימר דאף אביי סבר דטעמא דב"ה משום דמידע ידעי אבל לעולם אין תנאי בנשואין לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאל"כ תיקשי רב אדרב וגבי נכנסה לחופה ולא נבעלה צ"ל דטעמא דב"ה משום דיש תנאי ומה שהוקשה לתוס' מהא דנכנסה לחופה כו' ולא תירצו דמשום הכי צריכין ב"ה לטעמא דמידע ידעי משום נישואין דמודים דאין תנאי בנשואין ולא משום נכנסה לחופה היינו משום דס"ל לתוס' מאחר דקאמר תלמודא סתמא טעמא דב"ה משום דמידע ידעי משמע דאכל דברי ב"ה קאי בין אנשואין בין אחופה ומשום הכי הוצרכו לומר דגרסי' רב וסוגיא דתלמודא אליבא דלעולא קאי אבל אביי מתרץ אליביה מבחוץ דטעמא דב"ה גבי נשואין משום דמידע ידעי וגבי חופה משום יש תנאי ומה שאמר ר"י לעיל דאביי לא סבר דטעמא דב"ה משום דמידע ידעי כו' אלא משום דיש תנאי בנשואין היינו דר"י סובר דגרסי' שפיר שמואל ולא רב ולא חש לקושיא דתוס' מהא דנכנסה לחופה כו' משום דסבר שפיר מצי תלמודא למימר טעמא דמידע ידעי משום נשואין לחודה ואינו הכרח שקאי נמי אחופה ומשום הכי סבר לר"י שבחנם מחק ריב"ן שמואל וגרס רב ומה שהקשה מתחלה מהא דנכנסה לחופה דמשמע הכא משום דמידע ידעי כו' אבל לעולם אין תנאי בחופה היינו קודם שתירץ ר"י דסוגיא דהכא קאי אליבא דעולא כו' והיינו סוברים שזה הטעם דמידע ידעי הוא מוחלט ומדברי רב גופיה הוא ואינו מדברי התלמוד וא"כ אין שום טעם אחר אלא מידע ידעי לחוד אבל השתא דידעינן שמדברי התלמוד הוא ותירץ אליבא דעולא אבל לאביי איכא טעמא אחרינא משום דיש תנאי בנשואין א"כ נוכל לומר שפיר דאף לעולא לא קאי ה"ט דמידע ידעי אלא בנישואין לחודה ולא אחופה אלא שהתוס' ס"ל דזהו דוחק דטעמא דמידע ידעי כו' לא קאי אלא אנשואין לחודה ומשום הכי הסכימו לגירסת ריב"ן דגרסי' רב ולא כר"י וכן משמע להדיא בדברי תוס' דפרק המדיר ודו"ק נ"ל. (עיין במהרש"א):

בד"ה דא"א כו' ואכיל ואפילו הזמורות וגוף הקרקע אם כילה אין צריך לשלם כו' כצ"ל:


דף קז עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה דתני רמי כו' ומפותה אבל מת בעלה ולא מיאנה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה רוצה אני שמא חזרה כצ"ל:


דף קח עמוד א[עריכה]

גמ' שדר ר' זוגי דרבנן כו':

שם אמר רבי נראה כו'. נ"ב ואע"פ כן הלכה כר' יהושע אלפסי ורמב"ם ואשר"י:


דף קח עמוד ב[עריכה]

גמ' ותתייבם צרתה נמחק צרתה. ונ"ב ברי"ף וכן ברא"ש לא גרסי' צרתה אלא אהיא גופא קמיבעי וכן משמע בפרש"י אבל במקצת ספרים נמצא בפרש"י להדיא דאצרתה קמיבעי וכן יראה מדברי הטור שכתב עיקר הדין אצרתה וכתב אחר כך ונראה שאף היא חולצת אם תמאן ע"ש. (עיין במהרש"א). שם בר אשיאן אמר רב כשם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ומאי שנא כו' ליה לקמא הס"ד ואח"כ מ"ה דאיידי כו' דקמא ג"כ הס"ד:

תוס' בד"ה אלמא אתי כו' אגופה דסיפא כו' אמאי לא אמרי' כו' אחר גירושין דמותרת כו' כצ"ל:

ד"ה אזיל כו' צ"ל נמי אזיל כו':

בא"ד דלמא אזיל ומשבש לה דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרי' כצ"ל. ונ"ב פי' דלא גזרו משום דלמא אתא ומשבש לחודה אם לא שיש צד לאיסור דהוי מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דלא גירשה דליכא למיחש למידי לא גזרו משום אזיל ומשבש כו' ודו"ק:

בד"ה אר"א כו' דר"א נאמר וכה"ג כו' כצ"ל:

בד"ה לאיסור כרת כו' אבל גט לא מפקיע כו' כצ"ל:


דף קט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה קטנה כו' ומשקבל את גיטה כו' כצ"ל:

ד"ה וגדלה אצלו דאמרי' סתם כו' כצ"ל:

בד"ה מת בעלה כו' הקטנה וזיקתה כו' כצ"ל:

בד"ה כאבא שאול בפ' החולץ הס"ד:

תוס' בד"ה ויתרחק כו' ראיה שהיא בוגרת כו'. נ"ב לאו דוקא אלא גדולה קאמר וכן בפסקי תוס' כתוב גדולה. :


דף קט עמוד ב[עריכה]

גמ' שלוף דוץ. נ"ב עיין בערוך בערך שלוף דוץ:

שם ואית לי רבה ולא אזיל כו' א"ל רבין בריה דרב נחמן כו' כצ"ל:

שם הוא עדיף מינאי כו'. נ"ב לפי גירסת הראב"ד משמע דלא גרסינן אלא אמר הוא עדיף מינאי והכי פירושו רב ששת היה מקלס לרבין דעדיפא מיניה מתרץ הברייתא ע"ש ברא"ש:

רש"י בד"ה וא"ר אבהו במס' קדושין הס"ד:

בד"ה שלציון שם מקום שמניחים הלוה כו' כצ"ל:

בא"ד ל"א כו' שלוף דוץ הס"ד ואח"כ מ"ה שלוף דוץ שלוף כו':

בד"ה ולתקוע עצמו אסיפא דקרא כו' כצ"ל:

ד"ה אלא תורה צ"ל אין לו אלא תורה שאינו מקיים כצ"ל:

בד"ה אפי' תורה אין לו אפי' כו' כצ"ל:

בד"ה וגמר הלכה יודע הלכה אלא שאין דומה כצ"ל והד"א:

בד"ה גבורים דיינים הס"ד:

בד"ה מ"ט דר"ג כו' תצא יבמתו בולא כלום כו' כצ"ל:

בד"ה גדלי בהדה כו' והשתא מ"מ משגדלה כו' כצ"ל:

בד"ה ספק לא כו' בגט בע"כ ואלא כו' במיאון בע"כ כצ"ל:

תוס' בד"ה אתיא רדיפה כו' אי נמי התם כתיב כו' דלא הוה כתיב הכא ונפקא לן כו' כצ"ל:

בד"ה רעה אחר כו' ונעמה ורות המואביה כו' כצ"ל:

בד"ה אחוזי חרב כו' ואע"ג דבתורה כתיב חגור כו'. נ"ב פי' אפ"ה לא דרשינן ויחגור דוד אתורה כ"ש היכא דלא כתיב לשון חגורה דלא דרשינן אתורה אלא אדין ודו"ק:


דף קי עמוד א[עריכה]

גמ' שלא כהוגן ואפקעינהו כו':

רש"י בד"ה מאי לאו כו' כשגדלה הס"ד:

בד"ה וקא אפקעינהו כו' וישראל קאמר ורבנן כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה קסבר שמואל כו' מלתא דר"ג דפריך אמלתא כו'. נ"ב ותימה הא לעיל איתא להדיא דשמואל לית ליה דרבן גמליאל דהא לשמואל יש זיקה ולר"ג אין זיקה להכי פריך לשם אליבא דרב יהודה אמר שמואל דמוקי התם חדא ברייתא אליבא דר"מ דס"ל אין זיקה ואסור לבטל מצות יבמין ופריך והרי ר"ג אין לו זיקה ולא חייש לביטול מצות יבמין כו'. ובע"כ צ"ל מה שהקשו התוס' מר"ג אשמואל הכי מקשין מאחר דאשכחנא תנא להדיא דס"ל דלא אמרי' על דעת קדושין הראשונים הוא בועל וא"כ מנין כו' לחלוק עליו בזה אפילו חולק עליו במה דס"ל אין זיקה וסבר כאותן תנאי דס"ל יש זיקה אבל מנא לן לחלוק על רבן גמליאל בהאי סברא ולומר כל הבועל כו' א"כ בע"כ צריכים אנו לפרש דברי התוס' דה"ק ושמואל אית ליה דרבן גמליאל כו' פי' שלא תאמר דשמא לא ס"ל כלל לשמואל לאותן דברי ר"ג למשנה וכאילו בדותא היא ועל זה מביא התוס' ראיה דאית ליה שפיר מלתא דר"ג אליבא דר"ג דלית ליה זיקה א"כ אף הוא לא פליג עליה בזה שאמר כשגדלה הקטנה שתצא יבמתו משום אחות אשה ודו"ק:

בד"ה בההיא קאמר כו' דכותיה מתוקמא כו'. נ"ב ותימה גדולה בעיני דהא בע"כ צריכותא דהכא אזיל אליבא דאביי דהא למ"ד בבעל דברי הכל צריכה גט א"כ לא פליגי הכא אלא בכנסה סתם ולא בעל ומשום אחוליה לתנאיה והשתא לא נצטרך למעבד שום צריכותא דהא לא פליגי בקדשה על תנאי כו' בבעל ומדעבד צריכותא ע"כ אליבא דאביי הוא דעבדינא ודו"ק. (עיין במהרש"א):

ד"ה מאי לאו כו' שייך לעמוד השני:

בא"ד נשא חרשת והיינו שבשעת נשואין כו' כצ"ל:


דף קי עמוד ב[עריכה]

גמ' והתנן נתחרש הוא או נשתטה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה נכריות כו' גבי איהי מדהוא חרש מעיקרא איהי נמי חרשת מעיקרא כו' דלעיל חרשין מעיקרא כו' כצ"ל:

בד"ה כונס את כו' קטנה תפסול לה כצ"ל:

בד"ה חרשת קנויה במקצת ומשויירת וקטנה ספק כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וכ"ת כו' ונשואין דאורייתא הוה כו' כצ"ל:

בד"ה קסבר כו' ומשויירת וקטנה כו' כצ"ל:


דף קיא עמוד א[עריכה]

גמ' ה"נ מסתברא דכי מתרן רב חסדא אליבא דרב חרשת כו' ומת ובא יבם על הראשונה כו' כצ"ל. רש"י בד"ה חרשת כו' פסל את הקטנה אמאי כו' כצ"ל:

בד"ה אמאי כו' וקטנה לא דחיה לה כו' כנ"ל:

בד"ה אלא א"א כו' עילויה אבל כו' כצ"ל:


דף קיא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אבל אידך כו' דגדולה אחות אשתו היא כו' כצ"ל:

בד"ה לא נבעלתי כו' אנפשיה מלבעול והס"ד כצ"ל והד"א ואח"כ נ"ל הדבור לאחר ל' יום כו'. נ"ב דיותר מתלתין יום לא מוקי איניש אנפשיה משום הכי הוא נאמן:

תוס' בד"ה לאחר ל' כו' אין כופין כדי להתירה. נ"ב פי' משום מדות סדום וק"ל:

בד"ה יבמה יבא עליה כל דהו מדלא כתיב כו' כצ"ל. :


דף קיב עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה צרתה מהו כו' של זה הס"ד:

תוס' בד"ה אמר ר' אמי כו' הך משנה כו'. נ"ב פירוש הך ברייתא דיבמה שאמרה כו' ודו"ק:

סליק פרק בית שמאי