מהרש"ל על הש"ס/יבמות/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ואם חמותו כו' זה חמותו הס"ד:


דף ג עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה [אתיא כו'] בתו מאשתו צ"ל דבתו כו' ולשון אישות ע"י כו' כצ"ל:

בד"ה כיון דבמקום כו' שיש לו בנים הס"ד:


דף ג עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שאין צרה כו' לא דמי איסור כו' כצ"ל. תוס' בד"ה לפי שאינן כו' דדוקא בטומאה דכתיב גבי בעל הוי כעריות כו'. נ"ב פי' דומיא דטומאה דכתיב בעריות אל תטמאו בכל אלה וק"ל:

בד"ה טעמא כו' ורבא לא הוה צריך למימר אלא להיתירא לא מצית אמרת כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש לא הל"ל ערוה גופה לא צריך קרא דאין עשה דוחה כו' אלא ה"ל לאוקמי עליה לאיסור ולמידק מיניה הא בעלמא דחי מאי אית לך למימר אם כן נידרש להיתירא כמו שפירש להיתירא לא מצית כו' (ועי' במהרש"א):


דף ד עמוד א[עריכה]

גמ' בשומרת יבם הכתוב מדבר. נ"ב פי' קרא דלא יגלה כנף אביו:

רש"י בד"ה לא תלבש שעטנז וכו' ודחי לא תעשה. נ"ב אבל יש לתמוה לפי מאי דבעי לאשכוחי דדחי עשה את לא תעשה שיש בו כרת וכן הוא לפי המסקנא זולת רבא שחולק על זה א"כ קשה נימא דבא הסמיכות לאסור כלאים בציצת וליכא לתרוצי מהיכא תיתי להיתירא דהא שמעינן דדוחה עשה את לא תעשה אפילו יש בו כרת ואדרבה מוכרחים אנו לומר שבא לאיסורא דאי להיתירא מאי בעי קרא דמהיכי תיתי לאיסורא ונראה דלק"מ דאפילו שמעינן דבכל דוכתא דוחה עשה את לא תעשה מ"מ מציצית לא שמעינן דדוחה דלמה לו לדחות את לא תעשה בכדי ילבש בגד של צמר ויעשה לו ציצית ולא ילבש של פשתים מה שאין כן בכל אינך שצריך לקיים המצוה שבאה לידו כגון יבום ומצורע וכל כה"ג א"כ מהיכא תיתי להיתירא דנימא שבא הסמוכים לאיסורא אלא ודאי להיתירא בא כנ"ל עיקר אף שהתוס' לקמן דף ו' פירשו בענין אחר:

בד"ה סמכו כו' דסמוכה פ' מכשף כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וסמיך ליה כו' ורבנן לא דרשי. נ"ב התוס' לא גרסי בגמ' ורבנן כו' וק"ל:


דף ד עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה א"כ לשתוק כו' כל לאפנויי כו'. נ"ב ואין להקשות סוף סוף הלא לרבי ישמעאל לא מצית למימר דשעטנז מופנה אי לאו אף כל דר' ישמעאל כו' דהא אי לאו ג"ש דשעטנז לא הוה ידענא בהעלאה דהוה צמר ופשתים דהא כתיב בגד לחוד גבי העלאה אי לאו שתאמר דשמעינן מאף כל דר' ישמעאל והשתא אייתר שעטנז להפנאה דלמא משום דק"ו הוא לבישה דאית ביה נפישת הנאה אינו אסור אלא תרי מיני ק"ו העלאה כדאיתא בפ' (בכל מערבין) [במה מדליקין דף כז.] והשתא נמי לא ק' סוף סוף מאחר דאית לן הא דרבי ישמעאל א"כ בגד דכתיב גבי העלאה הוה צמר ופשתים נמי מופנה וא"כ תרי אפנויי ל"ל ולא קשה מידי מאחר דאתא שעטנז לאפנויי לגבי ציצית לית כאן גזירה שוה וצריך לן צמר ופשתים גבי לבישה לגופא וק"ל. (עיין במהרש"א):

בד"ה ואפילו צמר כו' הדר ביה רבא וסבר דאף כל לאתויי שרצים כו' כצ"ל. ונ"ב פי' לא מהאי דהכנף אלא מהאי דלעיל מיניה לשם ושם פירשו התוס' מאחר שחזר רבא כו' א"כ סבר דאף כל דרבי ישמעאל אתא לאתויי שרצים אבל לא שנאמר כך להדיא והכי פירושו א"כ מאחר דלא אתיא כל דרבי ישמעאל לציצית אלא לשרצים א"כ יכול רבי ישמעאל לסבור שפיר כרבא ולומר דהכא גבי ציצית חייבין כל המינים מריבויי דכנף ולא דרשינן אף כל אלא לשרצים לחודא אבל תימה הלא כבר תירצו התוס' דהכנף לאו רבוי הוא וכן פירשו בפ' התכלת והוסיפו בטעם דלא מצית למידרש הכנף לרבויי ונראה בודאי דהנך תרי שנויי בתוס' מחולקים בין שנוי ראשון שכתבו התוס' דהכנף לאו רבוי הוא אתיא כסוגיית התוס' דפ' התכלת ושנוי בתרא שפירשו התוס' בדבור זה דסוגיא דהכא כרב נחמן ב"י היינו סוגיית התוס' דפ' במה מדליקין ע"ש אבל בענין אחר א"א ליישב הנך תרי דיבורי תוס' נ"ל:


דף ה עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ת"ל ראשו כו' שוה בכל הוא כו'. נ"ב הקשה לי אחד מן המשכילים בדרך על מה שפרש"י פה שנזיר אינו שוה בכל ובפ' שני נזירים משמע בהדיא שלאו דנזיר שוה בכל וליכא למיפרך בנזיר אלא מה שישנה בשאלה וכמו שהביא התוס' כאן ובחפזי אמרתי טעות סופר הוא דבלאו הכי קשה לפירושו א"כ נילף מתנא דידן דמוקי ראשו בלאו דלא תקיפו באם אינו ענין דנפקא לן מזקנך ומה לנו לאידך תנא ובבואי לישוב אמרתי עם הספר דודאי דברי רש"י כנים ואמיתים הם כי לא נאמר לשם להדיא דנזיר שוה בכל אלא שהוא שוה בכל נגד לאו דכהנים ומכהן לא אתי אבל לעולם חשוב אינו שוה בכל נגד שאר לאוין וזו היא סברא ברורה ואינה צריכה רבה ועוד משום הכי פרש"י לשם דשוה בכל לפי שקשה לשם נילף מתרוייהו במה הצד כמו שהקשו התוס' ע"כ תפס רש"י נמי סברא זו דהשתא לא קשה מידי דאיכא למיפרך מה לתרוייהו שכן שוין בכל ומה שאמרתי בלבי שקשה לפי דברי רש"י א"כ נילף מראשו דתנא דידן דמוקי בלא תקיפו באם אינו ענין דזקנך לא קשה מידי דס"ל לרש"י כמו שפירשו תוס' באידך שנויא דסוגיא דהכא ס"ל דאצטריך ראשו לאשמועינן דהקפת כל הראש שמיה הקפה לכן בעינן לאידך תנא דמוקי ראשו בנזיר נראה לי. (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה שכן ישנן כו' ובפרק ב' נזירים בתר דקאמר כו' דאיכא למיפרך כדאמרן פירש מה כו' כצ"ל. ונ"ב ולשם פירש ר"י משום דאיכא למיפרך מה לעשה דמצורע דאיכא ביה שלום בית וכי האי גוונא איתא בפ' שלוח הקן ע"ש:


דף ה עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה מקרא קמא כו' ודקאמר לרבנן דלא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה עד שיהא כו' מהם בגד ביחד ומיחדו נפקא כו' כצ"ל. :


דף ו עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ואפ"ה לא דחי בתמיה נמחק וצ"ל שם ד"ה אפי' הכי לא דחי בתמיה ולגמור כו':

ד"ה והא תנא בעלמא קאי כו' דשבת דחמירי הס"ד:

תוס' בד"ה טעמא כו' למ"ד נשים פטורות מציצית ולעיל דהוה כו' את לא תעשה משמע כו' כצ"ל:

בד"ה שכן הכשר כו' מן ועוד דלקמן לפי האמה עד שיש בו כרת נמחק. ונ"ב בה"א אינו ובודאי הוא גליון ולעיל בתוס' תירצו קושיא זו עיין שם. (עיין במהרש"א):


דף ו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לחלק שלא כו' שבת בכל מלאכות כו'. נ"ב דבר תימה פי' לומר שלא יחייב סקילה כי אם בעשות כל המלאכות יחד דהא כתיב לא תעשה כל מלאכה וכל אחת קרויה מלאכה אלא לענין חילוק חטאות איירי דלא תימא שאם עשאן כולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וכן פירש להדיא בסנהדרין פרק ד' וכן איתא להדיא בפרק כלל גדול בשבת נ"ל:

תוס' @88בד"ה או אינו אלא אפילו בשבת משום מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא כל זה נמחק וצ"ל אחר ד"ה מושבות ד"ה טעמא כו' ואח"כ ד"ה לא ר' יוסי:

בד"ה טעמא כו' וא"ת והיכי כו'. נ"ב האי וא"ת לא קאי אדברי רבי יוסי אלא על סוגיא שלנו אבל ר"י לא בא ליישב אלא שסוגיא שלנו אתיא ככ"ע אבל בודאי ר"ש דדריש למקלקל בהבערה חייב לא דרש כלל לחלק דמנא לן א"ל דיליף לחלק ממקום אחר כדשמואל וכן מאן דיליף לחלק מהכא לית ליה מקלקל בהבערה חייב ודו"ק:

בד"ה לא ר' יוסי ואו אינו דקאמר משום דשבת עשה ול"ת אי נמי משום דשאני לאוי דשבת דחמירי והקשה ה"ר יהודה כהן היכא בעי כו' כצ"ל:

בא"ד אי לאו לא תבערו כו'. נ"ב לישנא דברייתא נקטי התוס' ולאו דוקא אלא אמושבותיכם קא קפיד ודו"ק:


דף ז עמוד א[עריכה]

גמ' ומה שלמים מיוחדין כו'. נ"ב פי' ובא לרבות כל הקרבנות ולא תימא דוקא שלמים אין מידי אחרינא לא ואין להקשות למה לא דרשינן בכלל ופרט ואין בו אלא שלמים די"ל מאחר דהכלל רחוק מהפרט אין דנין אותה בכלל מדה זו כדאיתא בפ' באות מצה ודו"ק:

תוס' בד"ה לפי שיצא כו' ושאר חטאות אינן טעונות כו'. נ"ב וה"ה שאר אשמות נמי אינן טעונות נסכים חוץ מאשם מצורע כדאיתא להדיא במנחות בפ' ב' מדות ולאו דילפינן אשם מחטאת אלא בפירוש כתיב נסכים במצורע אלא הכא מקשין התוס' מנין לו דחטאת גופא טעון מתן דמים נימא שאף הוא יצא לידון בדבר החדש ודו"ק:


דף ז עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה וראה קרי כו' ונבילה דטמא שרן ואפי' טמא מת נכנסים במחנה כו' כצ"ל:

בא"ד שלא תטמא העזרה. נ"ב פי' עזרת נשים:

בד"ה שחדשו כו' חדשו מטמא מת עצמו וי"ל כו. כצ"ל. :


דף ח עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה תינח היכא כו' על זה הס"ד ואח"כ מ"ה ואח"כ נשא חי את אחותה כו':

בד"ה ה"ג כו' ולענין העראה קנסיב ליה ר"י כו' כצ"ל:


דף ח עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה ויבמה כו' שלח ושלח ושלחה. נ"ב זהו לפי' ר"ח ע"ש:


דף ט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה מה עבודת כוכבים דבר שזדונה כו' כצ"ל. :


דף ט עמוד ב[עריכה]

גמ' אי בעית מן האונסין תהוי אי בעית מן הנשואין תהוי אבל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ר"ש פליג כו' דפטורה ומשני כו' הד"א:

בד"ה וכן בת אשתו כו' ראובן מאמו אסורה לו ומותרת לשמעון כו' כצ"ל:

בא"ד לאחר מיתת אחותה כו'. נ"ב לא היה צריך לפרש שנשא ב' אחיות אלא נשא ב' נשים נכריות והוליד עמהן ראובן ושמעון ולאותן ב' נשים היו להן אחיות מן אמהן מאיש אחד שהוליד מאמהן ודו"ק. וכה"ג האריך בשיטה זו בכמה מקומות נ"ל. (עיין במהרש"א):

בא"ד וילדה לו בת מחלה את ראובן ובת נועה את שמעון כו' כלב ממחלה שהיא כו' כלב מנועה שהיא כו' כלב ממחלה ואם כו' יחצאל מטעה ואשת כו' לראובן וכן אשת כו' שנשא בלהה ולה נפתלי מאיש אחר והוליד כו' ומותרת לשמעון וכן אחות אשת נפתלי כו' בהיתר דכשנולד זבולן כו' ויהודה כלתו כגון כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ורב יהודה מתרגם להא דרב הס"ד:


דף י עמוד א[עריכה]

גמ' נולד ויבם לרבי הני כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אנס כלתו ועבר על דת הס"ד ואח"כ מ"ה ואע"ג דמהדר ליה רבי ללוי כמדומה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לעולם כו' דלר' אליעזר הוה גט כו'. נ"ב אבל המסקנא התם דאף רבנן מודים בזה לר' אליעזר ע"ש:

בא"ד שמא תנשא לו. נ"ב תימה דתוס' גופא כתבו התם בריש המגרש דלא חיישינן ולא דמי לתבעלי דחיישינן שמא יבעלנה באונס וכ"כ הרא"ש במסקנא:

בא"ד אי חשיב שיור כמו כו'. נ"ב פי' ורבי אליעזר פסק דאף שיור בגט הוי גט מ"מ סבר היכא דבנשאת לאחר בינתיים שבטל האי שיור שהרי נתקה מאיסור הראשון לאפוקי ע"מ שלא תנשאי דהוי תנאי בגט צריך להיות קיים לעולם וכל היכא דבטל התנאי בטל הגט למפרע ונמצא בניה ממזרים ועכשיו מפרשים התוס' היכא דמתנה ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אי דמי לחוץ מפלוני כו' ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בא"ד תדע דלא תני לוי חייבי לאוין כו' אפי' לרבנן כגון שבא כו' כצ"ל:

בא"ד וקדשה סתם כו'. נ"ב פי' דאהני קדושי דידיה לאיסורא קמא דאי לאו הכי אלא קדשה נמי חוץ מראובן אישתכח דקדושי שמעון לאו מהני וא"כ אין אני קורא בה אשת המת של שמעון ודו"ק:

בא"ד ומת שמעון ונפלה לפני לוי אחיו וצרת צרתה נמי משכחת לה כגון שקדשה אינש דעלמא חוץ משני אחין ואחר כך קדשה ראובן חון משמעון אחיו ויש לראובן אשה אחרת ומת ויבם שמעון צרתה כו' כצ"ל. ונ"ב ונראה בעיני לפרש דראובן היה אינש דעלמא דאי היה אחיהם א"כ אישתכח דהוה על לוי אשת אח של ראובן ומה לנו בזה שהיא נמי אשת אח סוף סוף היא אשת אח שלא במקום יבום וכבר תני במתני' אשת אחיו מאמו והשתא בעי לאשכוחי ערות אשת איש לחוד ותדע דאי איירי באחים ע"כ כשמת שמעון היא מותרת נמי לראובן מצד יבום א"כ מצית לאשכוחי צרת צרה כגון שיבם ראובן את צרתה ומתה אותה ראשונה ויש לו עוד אשה אחרת ומת ונפלו לפני לוי ולא צריכא לאדחוקי בג' אחין ובאינש דעלמא אלא ש"מ כדפרישית ודו"ק:

בא"ד דכבר נאסרה עליו לפני קדושי אחין משום אשת אח כדמשמע בהמגרש ליתני הכא כו' כצ"ל:

בא"ד ומשכחת בהן נמי צרת צרה ומיהו בפרק ג' משמע כו' כצ"ל. ונ"ב חוזר אדלעיל בענין דחוץ והכי פירושו כגון שקדשה ראובן חוץ משמעון ולוי ובא שמעון וקדשה נמי חוץ מלוי דאהני קדושי שמעון למיסר אראובן ומתו ראובן ושמעון ויבם לוי צרת אשת שני מתים ויש לו עוד אשה אחרת ומת ונפלה לפני יהודה כו' אבל בענין דרבי יוחנן לא משכחת צרת צרה ודו"ק:

בד"ה דקתני כו' לא קא מיירי או דאי לא קא מיירי כו' כצ"ל:

בד"ה לרבי יהודה כו' מתניתין סברא דלא כו' כצ"ל:


דף י עמוד ב[עריכה]

גמ' דאחין קעביד איהו שליחותא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ולימא ליה רבי יוחנן לריש לקיש הס"ד:

תוס' בד"ה החולץ ליבמתו כו' וחזר ובא עליה כו'. נ"ב נ"ל לפרש ולהגיה וחזר אחד מן האחין וקדשה וה"פ והוה פלוגתייהו בכה"ג לר"ל דחייבין כרת עליה א"כ לית בה תפיסת קדושין ואינה זקוקה ליבום ולרבי יוחנן דאין חייבי כרת א"כ זקוקה ליבם ודו"ק היטב. (עיין במהרש"א):

בד"ה איהו הוא כו' דמוקי לא יבנה נמי אצרה כו'. נ"ב פי' ולפ"ז ל"צ שום יתור דלא לחלוץ לאחת וליבם לאחת דהא אשניה נמי קאי לא יבנה כמו על אותה שחלץ אבל לעולם עיקר קרא דלא יבנה בא לנתק כולן מכרת ודו"ק:


דף יא עמוד א[עריכה]

גמ' פוטרת צרתה. נ"ב דוקא משום ביאתה וחליצתה היא דנפטרה הא לאו הכי לא נפטרה צרתה אמינא כו':

תוס' בד"ה צריך צ"ל צריכה חליצה מן האחין ומתיבמת כו' וכצ"ל:

בד"ה צרת סוטה כו' לפטרה בלא חליצה ומיהו קשה דפריך בפ"ק דסוטה תתיבם יבומי והא להחמיר עשו ספק כודאי ולמאי דפרישית לעיל כו' כצ"ל. ונ"ב לעיל דף ג' עמוד ב' ד"ה לפי שאינן בצרת צרה ע"ש:

בד"ה ר"ש אומר כו' אבל לכתחלה לא. נ"ב פירוש לא לה ולא צרתה וק"ל:


דף יא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה פסולה כו' וכשרה לכל העולם כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הויה ואישות כו' ואפילו רבנן לא פליגי. נ"ב פי' ומוקי כולי קרא בגירושין רק דמעקרי אחרי אשר הטומאה אסוטה עם הלאו אבל לעולם והיתה לאיש אחר או כי ימות האיש האחרון בודאי אגירושין קאי ומ"ה פרש"י דהויה ואישות היינו להיות לו לאשה וא"א לעקר אחרי אשר הוטמאה זולת להיות לו לאשה דעלה קאי אחרי אשר הוטמאה ודו"ק:

בד"ה או היא כו' צריך לחזור על כל האחין היינו כו' כצ"ל:

בא"ד דלא נפטרו צרות. נ"ב פי' ולמ"ד יש זיקה והויא כאחות אשה וק"ל:

בא"ד וכן חלץ לבעלת גט דלא נפטרה כו' כצ"ל:


דף יב עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אלא לאו כו' בראשון ומכח נישואין כו' כצ"ל:

בד"ה צרת אילונית כו' מן הצאן ומת כו' בגדול לייבם ומ"מ דרשינן כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הרי אלו כו' האחרון דכתיב כו' הד"א:

בד"ה כאן שהכיר כו' תלד ומתניתין כו' הד"א:


דף יב עמוד ב[עריכה]

גמ' מחזיר גרושתו כולן מותרות וכולן שמתו או שמיאנו כו' תני רב ביבי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה סנדל ולד כו' דוחק האחד את כו'. נ"ב פירוש השני את הראשון כן פי' לקמן דף ק"א עמוד ימין וכן בתוס' דהמפלת להדיא דף כ"ה:

תוס' בד"ה שמא תעשה כו' דוקא בן קיימא כו'. נ"ב פירוש לא מצינו שתהא אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת להיות שניהן בני קיימא ודו"ק:

בד"ה אחר הזמן הזה כו' דאין לפרש אחר שנת י"ב כו'. נ"ב פי' אינו קאי על זמני השנים דהיינו י"א וי"ב אלא הכל תלוי בגדלות וכמו שאם הביאה ב' שערות אחר י"ב ויום אחד דהויא גדולה ה"ה נמי אם הולידה בני קיימא אפילו בתוך י"ב שנים אז למפרע משעת עיבור היתה גדולה וה"ק קודם שנה שלפני גדלות פי' שהיה גדלות שלה שתוכל להתעבר עיבור בני קיימא אז קודם שנה שלפני זה אינה יכולה להתעבר אבל היא מתה כו' ואותו זמן גדלות אינו ידוע אלא להש"י והשתא שפיר קאמר רב ביבי שנת י"ב חיישינן שמא תמות דשמא הוא תוך שנה שלפני גדלות וג"כ יכול להיות שלא תמות וכבר התחיל גדלות שלה מימי עיבור ומש"ה לא תמצא חמותו ממאנת או מתה ודאי או הויא גדולה ואין להקשות א"כ לרב ביבי למה קטנה בת י"א משמשת כדרכה שמא יבא גדלות שלה שתהא ראויה להריון בני קיימא בתוך י"ב חדש וא"כ הוי השתא תוך שנה שלפני גדלות ותמות אפשר משום דלא שכיח שתתעבר מאחר שהיא כ"כ קטנה בשנים ולא חשו ליה ודו"ק היטב שוב מצאתי בגליון תוס' כדברי מאחר דלא שכיחא לא חשו חכמים:

בד"ה שכבר ילדו כו' דרב ביבי לא ק"מ. נ"ב וקשה פשיטא דלא קשה מידי לרב ביבי דהא איהו קאמר כמו רבה בר שמואל וי"ל דה"ק בשלמא לרבה בר שמואל דאיירי סתמא יכול לומר דבגדולה איירי רק שלא הביאה שערות מש"ה לית בה מיאון מדרבנן דגזרינן שהעולם יסברו כו' אבל רב ביבי דאיירי בקטנה ממש א"כ ה"א דלא גזרינן שהעולם יסברו כו' לכך אמר לרב ביבי לק"מ ונוכל לתרץ שהלידה מונעת כדפריך לרבה בר שמואל ודו"ק. (עיין במהרש"א). בד"ה אפי' לר"י וזאת החמותה שנבעלה כו' כצ"ל:


דף יג עמוד א[עריכה]

רש"י ד"ה נתגרשה צרתה מותרת ואפילו כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ממאנת כו' בבעל וביבם למאמרו כו' בפ' ר"ג דצריכה גט כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה מיאנה כו' אסורה לאביו הס"ד:

בד"ה ו' עריות כו' אצל זה צרותיהן מותרות כו' כצ"ל:

בד"ה אם אינה יכולה כו' שיש לו בנים הס"ד:


דף יג עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה ב"ש מכשירין אותן לכהנים כו' כצ"ל:

בד"ה מדלא כתיב תגודו לשון אגודה כצ"ל:

בד"ה אמינא לך כו' כאן אגודות הס"ד:


דף יד עמוד א[עריכה]

גמ' ובפלוגתא דרב ושמואל רב אומר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה היו כורתים כו' של מילה קסבר ר"א כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מי סברת כו' ר' יוחנן לר"ל כו'. נ"ב פי' לפי טעמא דר"ל דלא מחלק בין מקום א' כו' ודו"ק:

בא"ד וי"ל דאין חושש לדקדק כו' כצ"ל:

בד"ה לא עשו כו' דעשו דהטה ר' טרפון כו'. נ"ב פי' דקאי אקריאת שמע בריש ברכות:


דף יד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה ובספק א"א כו' (כדתנן) [כדתניא] בפרק מי שאחזו מה היא כו' כצ"ל [והד"א]:

בא"ד בעילתו תלויה כו'. נ"ב פי' אם ימות מחולי זה הוי גט למפרע ואם לא הויא אשת איש:

בא"ד צריכה הימנו גט שני ושם איפליגו בה כו'. נ"ב פי' בשכיב מרע שנתייחד עם אשתו אם צריכה לגט אחר:

בא"ד המגרש ולנה עמו בפונדקי הוא דאיפליגו בה כו' כצ"ל:

בד"ה גט ישן והמגרש את כו' כצ"ל. ונ"ב פי' שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה:

תוס' בד"ה בשלמא לב"ש כו' אודועי הוו מודעי להו אפי' למ"ד כו'. נ"ב י"א א"כ לגירסא זו לא גרסינן מאי אולמא דהך כו' ואני ראיתי בס"א כגירסת ר"ח ושפיר גרסינן ליה ונ"ל דבע"כ אפילו לפי גירסא שלנו צ"ל מאי דקאמר ה"נ מסתברא אינו בא לחזק תירוץ שלו כדי שלא תקשה עליו עוד דא"כ מאי מסיק ה"א צרה קלא אית לה מאי נ"מ סוף סוף מתורץ הקושיא אלא מדברי התלמוד לחזק הסברא דאמרינן אודועי מודעי ונפקא מינה לכל שאר דברים כדאיתא במרדכי וא"כ אפי' לפי גירסת ר"ח שפיר פריך מאי אולמא כו' כלומר מאחר שאינו אלא להוכיח דאמרינן אודועי מודעי א"כ מאי נ"מ אי דייק מחד מאן דאמר או מתרוייהו בפרט מאחר דהמסקנא לקמן כמ"ד עשו ואין לומר דשמא לפי גירסת ר"ח הוא מדברי התרצן לחזק התירוץ שלו שלא תקשה על מ"ד עשו דהא אפי' למ"ד לא עשו נמי קשה זה אינו דא"כ הל"ל וליטעמיך ולא בלשון הכי נמי מסתברא ודו"ק:

בד"ה פשיטא כו' חילוף היה הדברים תצא והולד ממזר משמע דהוי ממזר כו' כצ"ל:


דף טו עמוד א[עריכה]

גמ' ולא מתייבמות לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה א"ל רשב"ג מה נעשה להם לצרות הראשונות מעתה אי אמרת כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל שהוא מהופך וכן בתוספתא ובירושלמי ודו"ק:

שם ר' טרפון תאבני כו' נ"ב צ"ל תאב אני וכן מצאתי בתוספתא ובס"א ג"כ:

שם בשביל קטן כו'. נ"ב פי' בשביל שהיה לה ג"כ בן קטן כבן חמש ולא היה יכול לפרוש מאמו וק"ל:

רש"י בד"ה לצרה עצמה כו' לשוק קאי והאי כו' כצ"ל:

בד"ה יש תנאי כו' מותרת ואחרים כו' הד"א:

תוס' בד"ה ונהג כו' וחלק המעשר לעניים כו'. נ"ב דאי לאו הכי היה צריך בפעם השניה להרבות במעשרות והמרבה במעשרותיו הן מקולקלין ומש"ה פי' כה"ג שוב מצאתי בגליון תוס' דפ"ק דר"ה ממש כדברי:

בד"ה עירבו מקואות כו' זו לזו ומפסיק הכותל משמע כו' כצ"ל:


דף טו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה צריכא כו' מכשיר כשמן ומ"ה נקבו כדי שיצא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה צריכא כו' לא גזרו על המסיקה. נ"ב פי' למסוק בטהרה כמו שגזרו על בציר לבצור היין בטהרה:

בד"ה מה לאלמנה כו' נילף בק"ו שתתחלל כו'. נ"ב כאן שייך ובהחולץ נמי יליף כו' וקאמר וכי תימא כו' דבא עליה עשאה זונה ול"ל טעם דעשאה זונה היא גופא תתחלל ועוד דדחינן לקמן כו' כצ"ל:

בא"ד או מאלמנה או מחלל כו' כצ"ל:


דף טז עמוד א[עריכה]

גמ' אמרו מי ילך כו' צרת הבת אסורה כו'. נ"ב שנשאת לכהן ירושלמי:


דף טז עמוד ב[עריכה]

שם קרתויי פסולים. נ"ב צ"ל על דרך שאמרינן בשביעית קרתנא שמכר לירושלמי שקרתנא הוא בן כפר כלומר בן כפר אינו מיוחס וחשוב:

רש"י בד"ה וקדושה ראשונה כו' בשביעית הס"ד:

בד"ה הכתמים שנמצאו בבגדים הס"ד:

בד"ה שהם גרים ודמם מטמא הס"ד:


גמ' וערי מדי חלח זו חלזון וחבור כו' כצ"ל. תוס' בד"ה אמוראי נינהו כו' דהא קסבר עובד כוכבים ועבד כו'. נ"ב אבל לפרש"י שפירש לפי שהן כישראלים ואין נזהרין באיסור ממזרים אין ראיה כלל מהאי סוגיא שסבר ר' יוחנן להדיא הולד ממזר ודו"ק:

בא"ד אבל יש עליה קדושין מעל אחרים כו' משום דסברא דהולד כשר דבתר עובד כוכבים ועבד כו' כצ"ל. ונ"ב עבד דקאמר לאו דוקא דלא מצינו שיהא עבד מבת ישראל לשום מ"ד אלא לומר כשנוהג עצמו כעובד כוכבים הרי הוא כשאר עובד כוכבים וכמעט שאין בהם דין ישראל ודוקא כשמתגיירים הרי הם כשרים ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה בשלמא למ"ד כו' עבדי שלמה דעבדים אסורים בישראל כו' כצ"ל. ונ"ב פי' ולא נשאו ישראלית כלל ודו"ק:

בד"ה קסבר כו' על בת ישראל הולד ממזר כו'. נ"ב פי' דקאמר ר"י הכל מודים עונד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומפרש הכל מודים שמעון התימני הוא משמע התם דכך ס"ל אבל מ"מ בהדיא ל"ג ומה שגרס התם ר"י בהדיא שפסק כך ע"כ ל"ג כמו שהגהתי שם ומה שפירשו התוס' לעיל ס"ל הולד ממזר היינו למ"ד אין מקבלין גרים מן התרמודים ולא ס"ל הלכה כסתם משנה ודו"ק. בא"ד דמתני' דהאומר שכיוצא בה כו' כצ"ל. בד"ה פסוק זה כו' כי לקח אותו המית יתיה כו' כצ"ל:

בד"ה עובד כוכבים שקדש כו' וחוששין לקידושי ממזר ותימה כו' כצ"ל:

בא"ד דכר"ע דאמר הולד ממזר מעובד כוכבים ועבד כו' כצ"ל. ונ"ב כן הוא כאשר הגהתי ולית נגר ונר נגר דליפרקיה דאי סבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אמאי חוששין לקדושי ממזר וכן תמצא בתוס' דעשרה יוחסין שנוכל לומר ולחלק שסבר כר"ע בהא דעובד כוכנים ועבד הולד ממזר ולא ס"ל כר"ע בהא דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין שוב ראיתי בגליון תוס' שבא לתרץ דהא דקאמר חוששין לקדושין איירי בקידש ממזרת או גיורת ודוחק גדול לומר דאי הוי איירי בכה"ג דוקא ולא הוה מפרש אלא נראה עיקר כמו שפירשתי:

בא"ד בסה"ד הולד כשר הכא משמיה דרב אסי דאמר כצ"ל. ונ"ב פי' וממילא כשהוא בן העובד כוכבים לא נהג עצמו כישראל אצל אמו שהוא כעובד כוכבים ממש כדפריך לעיל ואין חוששין לקדושין ודו"ק:

דף יז עמוד א[עריכה]

גמ' זו חדייב נהר גוזן זו גינזק וערי מדי זו חמדן כו' כצ"ל. ונ"ב ארץ אשכנז ערוך:

שם א"ל בנך קרוי בנך ואין בנך כו' כצ"ל. ונ"ב [הבא מישראלית] אינו מן הגמ' אלא הוא מפרש"י:

רש"י בד"ה לפסול רובן ממזרים שנטמעו בנות עשרה שבטים בעובדי כוכבים ובניהן הרי הן כישראלים כו' כצ"ל. ונ"ב כך נ"ל להגיה דאי לאו הכי קשה ר"י אדר"י דלקמן בפרק שני סבר להדיא כשמואל דבן הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנה ולא בנך וכן פרש"י בפרק עשרה יוחסין רק שפירש התם אע"ג דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל לא הוי ממזר מ"מ הוי פגום ופסול והכא משני משום שאינן נזהרין באיסור ממזרות ומה שפירש הכא משום שאינם נזהרין כו' ולא פי' כפשוטו כהאי דהתם משום פגום כדי לקיים אף הגירסא שגרס בפ"ב לקמן נימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל שיהא הולד כשר כו' ודו"ק:

בד"ה כי אמריתה כו' דרב יהודה משמיה דרב אסי קאמר לאחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל וקאמר כו' דרב אסי קמיה דשמואל כו' אמר בנך הבא כו' יסיר את בנך כו' כי תסיר דאי כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה ואין בנך כו' וקשה לר"ת לפירושו דילפינן כו' כצ"ל:

בא"ד בעובד כוכבים הבא על בת ישראל. כו' נ"ב הג"ה ולפי פירושם בנך קרוי בנך היינו בנך הבא מאביו ואמו ישראלית. גליון:

בד"ה משאול לתרמוד שאול קורא בבל כו'. ונ"ב פירש עמוקה כשאול ונ"ב עוד היינו דקשה לתוס' דאי הוי כפרש"י דשאול הוא הגיהנם ומשום דגרע משאול א"כ למה מתגלגלין מתרמוד למישן הא גרע תרמוד ממישן והל"ל איפכא ודעת רש"י כשנויא קמא דתוס' דאישתרבובא הוא עד שגדלו כו' ודו"ק: