רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק יב[עריכה]

מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו ג' הדיוטות חלצה במנעל חליצתה כשרה באנפליא חליצתה פסולה סנדל שיש לו עקב כשר שאין לו עקב פסול מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה:

גמ' ומאחר דאפילו הדיוטות דיינין למה לי הא קמ"ל דבעי' שיודעין להקרות כעין דיינין תנינא להא דתנו רבנן מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות ר' יהודה אומר בחמשה אמר רבא אמר ר"נ הלכה מצות חליצה בשלשה הואיל וסתם לן תנא כוותיה במקום מחלוקת דתנן סמיכת זקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר בחמשה החליצה והמיאונין בשלשה ולא קא מפליג רבי יהודה ש"מ הדר ביה אמר רבא

(דף רי"ף ל"ב ע"ב)

צריכי דיינין למיקבע דוכתא דכתיב (דברים, כה) ועלתה יבמתו השערה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא בחמשה כמאן כרבי יהודה והא הדר ביה ר' יהודה לפרסומי מילתא כעלמא אמר רב כהנא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה אמר לי תיב אזירזא דקני למלויי חמשה לפרסומי מילתא רב שמואל הוה קאי קמיה דרב יהודה אמר ליה סק ותא לזירזא דקני למלויי חמשה לפרסומי מילתא א"ל תנינא בבית דין של ישראל ולא בבית דין של גרים ואנא גר אנא אמר רב יהודה כגון רב שמואל בר יהודה מרענא שטרא דממונא אפומיה אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה דכתיב שם טז שום תשים עליך מלך עליך הוא דבעיא מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו ואם היתה אמו מישראל דן ואפילו ישראל ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל (בגמרא איתא שנאמר ונקרא שמו בישראל ) מאי טעמא תרי בישראל כתיבי:

חלצה במנעל חליצתה כשרה אמר רבא אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל לכתחילה שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ומנעל לכתחילה מ"ט לא גזירה משום מנעל המרופט אי נמי משום חצי מנעל אמר רב אי לאו דחזיתיה לחביבי דחלץ בסנדלא דאית ליה שנאצי אנן לא הוה חליצנא אלא בסנדלא דטייעא מ"ט משום דמיהדק טפי והאי דידן אף ע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא כי היכי דתיהוי חליצה מעלייתא פירוש סנדלא דטייעא כגון האי דקארו ליה ישמעאלים תאסומ"א דעביד ליה לפי מדת איסתוירא דכרעיה ועביד ליה חומרתא ומכניף רצועות דסנדל כולה ומעייל להו בחומרתא וכד בעי מעייק ליה וכד בעי מרווח ליה אמר רב יהודה אמר רב התרת יבמה לשוק כשמיטת רוב העקב מיתיבי התיר רצועות מנעל וסנדל או ששמט רוב הרגל חליצתה פסולה טעמא דשמט הוא הא שמטה היא חליצתה כשרה רוב הרגל אין רוב העקב לא לא היינו רוב הרגל היינו רוב העקב ואמאי קרו ליה רוב העקב משום דכולה חילא דכרעא עליה דחיס מסייע ליה לרבי ינאי דאמר רבי ינאי בין שהתיר הוא ושמטה היא בין שהתידה היא ושמט הוא חליצתה פסולה עד שתתיר היא ותשמיט היא וכן הלכה:

אמר רב יהודה אמר רב יבמה שגדלה בין האחים מותרת לינשא לאחד מהם ואין חוששין שמא חלצה לאחד מהן טעמא דלא חזינא הא חזינא חיישינן שמא כיוונה ואע"ג דתניא בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהן כאחת הני

(דף רי"ף ל"ג ע"א)

מילי למישרייה לעלמא אבל לאחין מיפסלה אמר רב יהודה אמר רב סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו משום שנאמר יחזקאל טז ואנעלך תחש בעא מיניה ר' אלעזר מרב הוא של עור ותרסיותיו של שער מהו אמר ליה מי לא קרינא ביה ואנעלך תחש אי הכי אפילו כולו שער נמי אמר ליה ההוא קורקא מיקרי הא דתנן באנפליא חליצתה פסולה אוקמא רבא באנפליא של בגד אבל באנפליא של עור חליצתה כשרה תניא החולצת מן הגדול בין עומד בין יושב בין מוטה והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למידחסיה לכרעיה. נסחא אחרינא לתרוצי לכרעיה אמר ליה רב אשי לאמימר והתניא בין עומר בין יושב בין מוטה אמר ליה ולעולם דדחיס ליה לכרעיה אמר אמימר האי מאן דמסגי אלוחתא דכרעיה לא לחלוץ אמר רב אשי למאי דקאמר אמימר לא בר אבין חליץ ולא בר קפין חליץ איכא למאן דאמר לית הלכתא כאמימר מדאמר רב אשי למאי דקאמר אמימר מכלל דאיהו לא סבירא ליה ועוד דהא תנן מארכובה ולמעלה חליצתה פסולה מארכובה ולמטה חליצתה כשרה ואנן לא סבירא לן הכי דאי איתיה להאי סברא הוה ליה אמימר מפליג אמתניתין וליכא למימר דפליג אמימר אמתניתין ועוד אי פליג אמתניתין הוה מותבינן ליה תיובתא מינה ומדלא אותבינן

(דף רי"ף ל"ג ע"ב)

עליה מינה שמעינן מינה דמתני' טעמא לחוד ואמימר טעמיה לחוד דסבירא ליה לאמימר דמ"אן דאיפ"סיקא רג"ליה מארכ"ובה ולמ"טה דבע"י לתרו"צי לשא"רא ע"ל אר"עא וח"ליץ וכ"ן נ"מי בד"לא איפס"יקא רג"ליה בעי לתרוצה על ארעא וחליץ כדקאמר בהדיא מאן דחליץ צריך למידחסיה לכרעיה והאי דמסגי אלוחתא דכרעיה לא מצי לתרוצי לכרעיה על ארעא הילכך לא חליץ ומתני' דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה לאו דנקטעה רגלו אלא כגון שקשר רצועות מנעל למטה מארכובה ושמעינן מינה דשוקו נמי מעל רגלו קרינא ביה וכיון שהתירתן יבמה משם מעל רגלו קרינא ביה והכי גרסינן בירושלמי (הל"א) אמר רב כיני מתניאתא בקשור מן הארכובה ולמטה וגרסינן נמי התם עיקר חליצה התרת הרצועות וכיון דהתירתן מעל שוקו מקום מצוה הוא דמעל רגלו אמר רחמנא ושוקו מעל רגלו הוא הילכך לא קשיא לדאמימר ולא מידי דליכא בין מימרא דיליה ובין מתני' דקתני מארכובה ולמטה חליצתה כשרה פלוגתא דמתניתין טעמא לחוד וטעמיה דאמימר לחוד והאי דקאמר רב אשי נמי למאי דקאמר אמימר לא שמעינן מינה דלא סבירא ליה דאי לא הוה סבירא ליה כאמימר הוה אמר בהדיא דלית הלכתא כאמימר ומדלא אמר הכי לא מצינן למידחי שמעתא דאמימר בכי הא מילתא קלישתא הילכך איתא לדאמימר:

מתני' חלצה בסנדל שאינו שלו בסנדל של עץ בשל שמאל בימין חליצתה כשרה חלצה בגדול שהוא יכול להלך בו בקטן שחיפה את רוב רגלו חליצתה כשרה (ור"א פוסל):

חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל בשמאל חליצתה פסולה ור"א מכשיר:

גמ' ת"ר נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מנין תלמוד לומר נעל מ"מ א"כ מה תלמוד לומר נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו ולקטן שאינו חופה את רוב רגלו ופרט לסנדל המסולייס שאין לו עקב אביי הוה יתיב קמה דרב יוסף אתאי ההיא איתתא לחלוץ אמר ליה הב ליה סנדלך יהב ליה דשמאלא אמר ליה אימור דאמור רבנן דאיעבד לכתחלה מי אמור אי הכי בסנדל שאינו שלו נמי אימור דאמור רבנן דאיעבד לכתחלה מי אמור אמר ליה הכי קאמינא לך הב ליה ואקני ליה וכן הלכה:

סנדל של עץ חליצתה כשרה ודוקא במחופה עור אבל שאינו מחופה עור אפילו דאיעבד נמי לא:

רבא בר חייא קטפסאה עבד עובדא במוק וביחידי ובלילה אמר שמואל כמה רב גובריה דעבד כיחידאה דתניא אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק וביחידי ובלילה למימרא

(דף רי"ף ל"ד ע"א)

דלית הילכתא כותיה:

מתני' חלצה ורקקה ולא קראה חליצתה כשרה קראה ורקקה ולא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראה אבל לא רקקה רבי אליעזר אומר חליצתה פסולה ר' עקיבא אומר חליצתה כשרה אמר רבי אליעזר (דברים, כה) ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אמר ליה רבי עקיבא משם ראיה ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש:

גמ' שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה תחלוץ מכלל דאיפסלא לה מאחים ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת דכסדרן לא מעכבא דתניא בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה להליצה מה שעשה עשוי שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ שאי אפשר לדם בלא צחצוחי רוק ודוקא במוצצת אבל בשותתת לא וגידמת חולצת בשיניה דלא כתיב וחלצה בידה:

מתני' החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה (נ"א כשרה) פסולה חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול חליצתה פסולה ורבי שמעון ור' יוחנן הסנדלר מכשירין ומעשה שחלצה בינו לבינה בבית האסורין ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר:

גמ' החרש שנחלץ והחרשת שחלצה חליצתן פסולה אמרי דבי ר' ינאי לפי שאינן באמר ואמרה ומתני' דקתני חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה בדיכלה למיקרי כדר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו:

והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה אמר ר"י אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכ"א אין חליצת קטן כלום דאפי' לגבי אחים לא פסלה אלא עדיין היא זקוקה ליבום:

קטנה שחלצה תחלוץ לכשתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר דאמר מקשינן אשה לאיש אבל חכ"א איש כתוב בפרשה אבל

(דף רי"ף ל"ד ע"ב)

אשה בין גדולה בין קטנה רבא אמר עד שתגיע לעונת הנדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות:

חלצה בשנים או בשלשה ונמצא וכו':

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין הלכה כאותו הזוג דאפילו דאיעבד בתרי חליצתה פסולה וכן הלכה:

ת"ר חליצה מוטעת כשרה ואי זו היא חליצה מוטעת אמר רבי שמעון בן לקיש כגון שאומרין חלוץ לה ובכך אתה כונסה אמר לו רבי יוחנן אני שונה בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה ואת אמרת חליצתה כשרה אלא היכי דמי חליצה מוטעת שהיא כשרה כגון שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז תניא נמי הכי חליצה מוטעת כשרה ואי זו היא מוטעת כגון שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאינו הגון לה ואמרו לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז בא מעשה לפני ר' חייא והכשיר ההיא איתתא דאתאי לקמיה דר' חייא בר אבא דהות כעורה וקא בעי יבם ליבמה למיכליה לממונה אמר לה בתי לא ניחא לך אמרה ליה לא א"ל חלוץ לה ובכך אתה כונסה לבתר דחליץ לה אמר ליה השתא מינך איפסילא לה זיל חלוץ לה חליצה מעליא כי היכי דתשרי לעלמא ת"ר חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול חליצה מעושה פסולה גט מעושה כשר היכי דאמי אילימא דאמר רוצה אני אפילו חליצה נמי אי דלא אמר רוצה אני אפילו גט נמי לא ה"ק חליצה מוטעת לעולם כשרה וגט מוטעה לעולם פסול חליצה מעושה וגט מעושה זמנין כשר וזמנין פסול ולא קשיא הא דאמר רוצה אני והא דלא אמר רוצה אני דתניא (ויקרא, א) יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת"ל שם לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין אע"פ שאין מכירין וממאנין אע"פ שאין מכירין לפיכך אין כותבין גט חליצה אלא א"כ מכירין ואין כותבין גט מיאון אלא אם כן מכירין חיישינן לב"ד טועין דילמא לא דייקי בתר עדים ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא אם כן מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אע"פ שאין מכירין וכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין

(דף רי"ף ל"ה ע"א)

ולא חיישינן לב"ד טועין מ"ט דבי דינא בתר בי דינא הוא דלא דייקי אבל בתר עדים דייקי וכבר כתבנוהו בפרק יש נוחלין והלכה כרבא:

מתני' מצות חליצה בא הוא ויבמתו לב"ד והן נותנין לו עצה ההוגנת לו שנאמר (דברים, כה) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה ובלשון הקדש היו אומרים ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו רוק שנראה לדיינים שם וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו עד כאן היו מקרין אותו וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עכו וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות מקרין את כל הפרשה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל:

גמ' נותנין לו עצה ההוגנת לו מאי עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך:

גרסי' בסנהדרין בפרק שלישי (דף לא:) והיבמה הולכת אחר היבם להתירה א"ר אמי אפי' מטבריא לציפורי שנאמר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה:

אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל דמצוה הכי ואי אפיך לית לן בה אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה לא ליקדייה לדידה לא לחודיה אבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי בבת אחת ולא ליקרייה לדידיה לא לחודיה חפצתי לקחתה לחודיה דמשמע חפצתי לקחתה אלא לא חפצתי לקחתה בבת אחת רבא אמר אסוקי מילתא לית לן בה רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי אמר ליה לא סבר לה מר להא דרבא דאמר אסוקי מילתא לית לן בה אמר ליה מודה רבא בלא אבא יבמי דאסוקי מילתא הוא כר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו הכא נמי אם ראוי למיקרייה בבת אחת לא מעבבא קריאתה ואי לא מעכבא:

אמר אביי האי מאן דכתב גיטא דחליצה צריך למכתב הכי אקרינוה לדידה מן מאן יבמי ועד יבמי ואקרינוהי לדידיה מן לא עד לקחתה ואקרינוה לדידה מן ככה ועד חלוץ הנעל מר זוטרא משרטט וכתיב לכולה פרשה מתקיף לה מר בר רב אשי היכי כתיב כולה פרשה והא לא ניתן ליכתב והלכתא כמר זוטרא:

אמר אביי רוק שקלטתו הרוח ולא כלום הילכך הוא ארוך והיא גוצה וקלטתו הרוח איכא בפניו היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל אמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא כד נפיק מפומה דיבמה דכתיב (דברים, כה) לעיני הזקנים וירקה (אמר רבא אכלה

(דף רי"ף ל"ה ע"ב)

תומא ורקקה או אכלה גרגישתא ורקקה ולא כלום הוא מ"ט וירקה מעצמה בעינן וליכא):

ונקרא שמו בישראל מצוה בדיינין תניא א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון באה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם ואמרו חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל:

סליק פירקא

סדר חליצה[עריכה]

סידור חליצה ברישא צריכין בית דין למקבע דוכתא ביממא ועבדין סנדלא דאית ליה עקב ושנאצי ודלא תאפיר בכיתנא ומשוי ליה ברגליה דימינא ומקרו ליבמה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי כלשון הזה בלשון הקדש ומקרו ליבם לא חפצתי לקחתה וצריך יבם לדחוסי רגליה בארעא ואתיא יבמה ושריא שנאצי דסנדלא ושלפא ליה מרגליה ושדיא רוקא על ארעא מפומה קמי יבם וצריכין דיינין למיחזי רוקא כד נפיק מפומה ובתר הכין מקרו לה (דברים, כה) ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל וכל דיתבין תמן ענו בתרה חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל תלתא זימני וכד כתב גט חליצה צדיך לסרגוליה במסרגולא ולא בדיותא וצריך למיכתב במותב תלתא כחדא הוינא ומיחתם עליה תלתא ובלבד שיודעין להקרות:

ביום פלוני דהוא יום כדין לירח פלוני דהוא כדין וכדין לבריאת עולם למנינא דרגילנא לממני במתא פלוניתא אנחנו דייני דמקצתנא חתימין לתתא במותב תלתא כחדא הוינא יתבין בבי דינא וסליקת קדמנא פלוניתא בת פלוני ארמלת פלוני והקריבת לקדמנא גברא חד דשמיה פלוני בר פלוני וכן אמרה לנו פלונית דא פלוני בר פלוני אחוהי דפלוני דנא מאבוה הוינא נסיבנא ליה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית ומחסין ומקים שמא בישראל לא שבק והדין פלוני אחוהי חזי ליבומי יתי בען רבנן דייני אמרו ליה אי צבי ליבומי יתי ייבם ואי לא ליטלע לי קדמיכון רגליה דימינא ואשרי סיניה מעל רגליה ואירוק באנפוהי ואישתמודענוה לפלונית דא דהויא אינתתיה דפלוני מיתנא ואישתמודענוהי לפלוני דנא דאחוהי דפלוני מאבוהי הוא ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יתה תא יבם ואי לא אטלע לה קדמנא רגלך דימינא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך ועני ואמר לית אנא צבי ליבומי יתה מיד אקרינוהא לפלונית דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להאי פלוני אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואטלע לה רגליה דימינא ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באפוהי דוקא דאיתחזי לנא מפומה על ארעא ותוב אקרינוה לפלוני דא (דברים, כה) ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ותוב אקרינוה שם ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דייני וכל דהוו יתבי קמן ענינא בתרה חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאתעביד עובדא דנא קדמנא שרינוה לפלונית דא למהך להתנסבא לכל מאן דתציבי ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם ובעית מיננא פלונית דא גיטא דחליצותא דנא וכתבנא וחתמנא ויהבנא לה לזכות כדת משה וישראל:

וחתמין תלתא עליה. ולא בעיא לאמתוני בתר חליצה תלתא ירחי אלא שריא לאלתר לאינסובא לכל מאן דבעיא ואין אומר דבריו אלא בעמידה:

אילו מאן דשכיב בלא זרעא ואית ליה אחא מן אבוהי דה"ל ישיבה בעולמו כדכתיב שם כי ישבו אחים יחדו מחייב איהו ליבומי לאנתתיה וכדבעי ליבומי ליקדיש והדר מיבם דאמר רב מצות יבום מקדש והדר בועל שנאמר שם ולקחה לו לאשה ויבמה ומקמי הכי הוה כתובת יבמה על נכסי בעלה הראשון והשתא תקינו לה רבנן משני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

ביום פלוני דהוא כדין לירח פלוני וכו' איך פלוני בר פלוני אתא לקדמנא וכן אמר לנא אחי דמן אבא שכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ומורית ומחסין ומוקים שמא בישראל לא שבק ושבק ההיא איתתא דשמה פלונית בת פלוני דממתא פלונית וחזי לי מדאורייתא ליבומי יתה כדכתיב בספר אורייתא דמשה שם יבמה יבא עליה וצביאת פלונית דא ואתיבמת לפלוני בר פלוני יבמה בדיל לאוקמי שמא בישראל כדכתיב שם והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ודין נדוניא די הנעלת פלוניתא דא מבית אבוה לבית יבמה בדין וכדין וכתב לה פלוני לפלונית יבמתיה עשרים וחמשה זוז דחזון לה דהוו כתיבן בכתובתה דכתב לה בעלה קמאה ואוסיף לה מדיליה כדין וכדין וקביל עליה פלוני דנא אחריות ותוספת כתובתא דא ועל ירתיה בתריה ממקרקעי ומטלטלי אפילו מגלימא דעל כתפיה וכו' כדכתבינן בשטרי כתובות דעלמא:

סליק סדר חליצה