רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק י[עריכה]

מתני' האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון (דף רי"ף כ"ט ע"א) ממזר :

גמ' ת"ר זו דברי ר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר ביבמה אמר רב יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר (דברים, כה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהא בה הויה לזר ושמואל אמר בעניותינו צריכה גט מספקא ליה לשמואל האי לא תהיה אי ללאו הוא דאתא אי דלא תפסי בה קידושי הוא דאתא אמר ליה רב מרי בר רחל לרב אשי הכי אמר אמימר הילכתא כוותיה דשמואל אמר רבא השתא דאמר אמימר הילכתא כוותיה דשמואל אם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא ליה איתגורי איתגר אם כן מצינו חוטא נשכר אלא אם היה יבמה ישראר נותן לה שני גט והותרה לו אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב יבמה קידושין אין בה נישואין יש בה משום

(דף רי"ף כ"ט ע"ב)

דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים פירוש קידושין אין בה אם נתקדשה לאחר קודם שיחלוץ לה יבמה אינה נאסרת על יבמה אלא אם נישאת נאסרת על יבמה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואיתמר משמיה דרב יהודאי גאון ז"ל שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למד"ה אבל אם נתקדשה ולא נשאת אם היה יבמה ישראל נותן לה המקדש גט ומותרת ליבם ולמי שקידשה אסורה לו עולמית כדי שלא יהא חוטא נשכר נשאת והיו לה בנים אם היה בעלה ישראל חולץ היבם ויושבת תהת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת הולד ממזר מזה ומזה ואם אתה אומר תצא אתה מוציא לעז על בניה ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים ממנו אינה חולצת אלא פורש ממנה ואסור לו לבא עליה כל ימיו של יבם ואם מת היבם מותרת לבעלה ואם מתו בניה בלא זרע בחיי היבם תצא מבעל בגט ומיבם בחליצה אלו הדברים שנאמרו משום רב יהודאי גאון ז"ל ואיכא מאן דאמר דהני מילי לאו דסמכא הן דליתיהון בגמרא ועוד דגרסינן בהדיא בתלמוד ארץ ישראל בזה המקום ובמסכת גיטין בפרק הזורק יבמה שנשאת בלא חליצה רבי ירמיה אמר זה חולץ וזה מקיים ורבי יוחנן אמר תצא ורבי אילא אמר תצא אמר רב זבידא מתניתין מסייעא ליה לר' יוחנן הכונס את יבמתו וצרתה נשאת לאחר ונמצאת זו אילונית תצא מזה ומזה ושלשה עשר דבר בה והא מתני' בשיש לה בנים היא דקתני והולד ממזר מזה ומזה שמעינן מינה דאפילו יש לה בנים א"ר יוחנן תצא מדאמרינן מתני' מסייע ליה ואסיקנא אלו דברי ר' מאיר שאמר משום רבי עקיבא רביה וחכמים אומרים אין ממזר ביבמה הא לצאת מזה ומזה דברי הכל תצא ואמר ר' יוחנן תצא ר' יוסי שאל לרבי פינחס היך רבי סבר א"ל כר' ירמיה דאמר זה חולץ וזה מקיים אמר ליה חזור בך דאי לא כתיבנא עלך זקן ממרא השתא דתניא לא אפרישו בין יש לה בנים לבין אין לה בנים אלא סתם שנינו תצא ורבי יוחנן אמר תצא מנא לן להתיר מספק ומסתברא דלא אמר רבי ירמיה זה חולץ וזה מקיים אלא בשיש לה בנים וברור הוא אילין מילי דאשכחנן למקצת רבואתא ומילי דסברא נינהו דלא שבקינן תלמוד ערוך ואזלינן בתר סברא ודאי אי איתנהו להני מילי דמר רב יהודאי לא הוה שתיק גמרא מינייהו:

בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו מי אמרינן טעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר או דילמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופה דייקא ומינסבא והכא זימנין דרחמא ליה לא דייקא ומינסבא מאי ופשט רב ששת דעד אחד מהימן איכא דאמרי הא לא תיבעי לך דאפילו היא נמי מהימנא דתנן (דף קיד:) האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם אלא כי קא מיבעיא לי למישרי יבמה לעלמא ופשט רב ששת דמהימן ורבא נמי פשט דעד אחד נמי נאמן ביבמה מקל וחומר לאיסור כרת התרתה לאיסור לאו לא כל שכן וקאמרי רבואתא אע"ג דדחינן להא דרב ששת ולהא דרבא הנך דחיאתה לאו דסמכא נינהו אלא קיימא לן דעד אחד נאמן ביבמה כדפשט רב ששת וכדפשט רבא וכן הילכתא:

מתני' אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו ואע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה זה מדרש

(דף רי"ף ל' ע"א)

דרש רבי אלעזר בן מתיא (ויקרא, כא) ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה:

גמ' אמר רב הוה ליה לאלעזר בן מתיא למידרש בהאי קרא מרגניתא ודרש בה חספא מאי מרגניתא ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה כגון דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אע"ג דלעלמא לא הוו גרושין ולא שריא לאינסובי בהאי גיטא לדידיה מיהא איפסלא דאי כהן הוא איפסילא מיניה והיינו ריח הגט דפסיל בכהונה:

מתני' מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה ואחר כך באה אשתו מותרת לחזור לו ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשניה אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר רבי יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו:

גמ' ואף על גב דאזלא אשתו וגיסו למדינת הים דאהנו הני נשואין דקא מיתסרא אשת גיסו אגיסו אשת גיסו אסירא ואשתו שריא ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו תיאסר אשתו עליו לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי רבי עקיבא הויא לה אחות גרושתו דתניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין או ע"פ עדים ורבי עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה כיון דאמר רבי עקיבא בעיא גט ממילא איתסרא עליה דהויא לה אחות גרושתו ולאו מי איתמר עלה אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב האי אשת אח היכי דמי כגון שקידש אחיו את האשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו דאמרי אינשי הך קמא תנאה הוה ליה בקידושין והאי שפיר קא נסיב והאי אחות אשה נמי היכי דמי כגון שקידש אשה והלכה לה למדינת הים ושמע שמתה ועמד ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאה הוה ליה בקידושין והאי שפיר נסיב אבל בנשואין דליכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין לא אמר רבי עקיבא דצריכה הימנו גט הילכך הויא מתניתין כוותיה וכיון דמתניתין כוותיה הלכתא כוותיה וחזינן מאן דכתב כל האסורות לאדם איסור ערוה ובא עליהן אין צריכות הימנו גט חוץ מאחות אשתו ואשת אחיו ואשת איש שנשאת על פי בית דין מפני שיש להן היתר אחר איסורן גזירה שמא יאמרו בהיתר נשאת ויוצאת בלא גט ולא קא מפליג בין נשואין לקדושין ואנן כתבינן מאי דסבירא לן:

תניא (במדבר, ה) ושכב איש אותה אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל שהיא אשת איש שאין האוסרה אוסרה כל ימיו נאסר האוסר מקום שבא על איסור חמור שהיא אחות אשה שאחותה אוסרתה על בעלה כל ימי חייה אינו דין שנאסר האוסר אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על אחות אשתו שבית שמאי אומרים פסל ובית הלל אומרים לא פסל א"ר יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית

(דף רי"ף ל' ע"ב)

הלל בבא על אחות אשתו שלא פסל ועל מה נחלקו בבא על חמותו שבית שמאי אומרים פסל ובית הלל אומרים לא פסל אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יהודה ההוא דעבד איסורא מחמותיה אתייה רב יהודה ונגדיה אמר ליה אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר' יהודה אסרתה לאיתתך עלך איסורא דלעלם:

רבי יוסי אומר כל שפוסל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו וכו' איבעיא לן מאי קאמר רבי יוסי אמר ר' אמי רבי יוסי ארישא דמתני' קאי דקתני נשאת ע"פ תצא ופטורה מן הקרבן ע"פ ב"ד תצא וחייבת בקרבן ות"ק סבר לא שנא ע"פ ב"ד ולא שנא על פי עדים אשתו שריא ואמר ליה רבי יוסי על פי ב"ד דפסיל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו על פי עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל על ידי עצמו ורבי יצחק נפחא אמר לעולם ר' יוסי אסיפא דמתני' פליג דשמעיה לתנא קמא דקאמר לא שנא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ולא שנא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתך ומת גיסך ונשא את אחותה ואחר כך באו אשתו וגיסו אשת גיסו אסורה אגיסו ואשתו מותרת לו אמר ליה ר' יוסי ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקידושין והאי דנסיב לאחותה שפיר קא נסיב ובעיא גיטא מיניה דלא לימרו אשת איש יוצאה בלא גט דפסיל לה ע"י אחרים דהיינו גיסו דכיון דנפקא מיניה בגיטא איפסילא לה מבעלה הכי נמי פוסל ע"י עצמו ואיתסרא ליה איתתיה עליה דהויא לה אחות גרושתו אבל היכא דאזול אשתו וגיסו למדינת הים וקא נסיב לה לאחותה דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין ושפיר קא נסיב לה להאי כדאיכא למימר באירוסין דלא בעיא גיטא מיניה ולא קא פסיל על ידי אחרים דהא לא איתסרא אשת גיסו אגיסו אינו פוסל נמי על ידי עצמו ושריא ליה איתתיה דהא ליתא אחות גרושתו אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואיסתפק לן בגמרא דהא דאמר שמואל הלכה כר' יוסי אליבא דמאן אי אליבא דרבי אמי אי אליבא דר' יצחק נפחא וכיון דלא איתברר כמאן מינייהו

(דף רי"ף ל"א ע"א)

פסק לא שרינא לאשת גיסו אגיסו מספיקא:

מתני' אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסור בשניה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרת צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחים והאחים פוסלין על ידו אלא שהוא פוסל תחלה והאחים פוסלים תחלה וסוף כיצד בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פוסל על ידי אחים באו עליה אחים או עשו בה מאמר או נתנו גט או חלצו פוסלים על ידו:

גמ' ולבסוף לא פסיל והא תאני רב זביד בר אושעיא העושה מאמר ביבמתו ואח"כ בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה פסלה אמרי ביאה פסיל ואפילו בסוף מאמר תחלה פסל ולבסוף לא פסל:

גרסינן בנדה (דף מה.) בפרק יוצא דופן בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל ואקשינן ולכי גדיל כגט סגי ליה והתניא עשו ביאת בן תשע שנים כמאמר בגדול מה מאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אף ביאת בן תשע צריך גט לביאתו וחליצה לזיקתו ופרקינן הכי קאמר עד שיגדיל ויבעול ויתן גט:

מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת נשא אשה ומת הרי זו פטורה:

גמ' תנינא להא דת"ר שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהן פטורות מן החליצה ומן היבום:

סליק פירקא