לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/יבמות/פרק י

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





סריקא - ריקה כמו אילן סרק (ב"ב דף כז:):

ולא נעשה מתים כחיים - ותחזור לזיקה אם ימות בנה לאחר זמן:

דרכיה דרכי נועם - וזו שהיה לה בן ולא נזקקה ליבם וניסת לשוק ומת בנה אם תאמר תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה הילכך על כרחך בן אין לו בשעת מיתה קאמר והרי יש לו:

פרק עשירי - האשה רבה


מתני' האשה באו ואמרו לה כו': בעד אחד כדדייקינן בגמרא מסיפא: תצא מזה ומזה - כשאר אשת איש שזינתה דהך לאו אנוסה היא ואע"ג דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עיגונא טעמא מאי משום דהיא גופא דייקא עד דידעה בקושטא ומינסבא והא דלא דייקא קנסי לה:

וצריכה גט מזה ומזה - אם תרצה להנשא לאחר וטעמא דבעיא גט משני מפרש בגמרא:

מזונות - ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו:

בלאות - ואפילו שחיקת בגדים שהיו לה לא תוציא משם:

והולד ממזר מזה ומזה - אם ילדה משני ממזר גמור ואם שוב החזירה ראשון וילדה לו הוי ממזר מדבריהם:

נפסלה מן הכהונה - משום זונה:

מן המעשר - קנסא וכן תרומה דרבנן:

יורשין כתובתה - בגמרא פריך כתובה מאי היא:

חולצין - אחיו של ראשון מדאורייתא חולץ ורבנן גזור דלא לייבם ואחיו של שני חולץ מדרבנן משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו' כדמפרש בגמ' (לקמן פח:) גבי גט:

ביאתה או חליצתה - ארישא פליג דקתני לא מייבמין:

ואין הולד ממזר - אם החזירה הראשון:

ניסת שלא ברשות ב"ד - שבאו שני עדים ואמרו מת בעליך וניסת מעצמה שהרי לא היתה צריכה להיתר ב"ד:

מותרת לחזור לו - דאנוסה היא:

ופטורה מן הקרבן - דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:

שלא על פי ב"ד - אלא בעדים חייבת קרבן דשוגגת היא ואין זה אונס להפטר מן הקרבן דאיבעי לה לאמתוני:

גמ' הא אישתיק מהימן - ולא אמרינן חולין לעזרה קא מייתי:

אי נימא תרי - אמרו לו אכלת חלב:

וכי לא מכחיש ליה מהימן - אלמא עד אחד מהימן באיסור והיתר דקא מייתי חטאת אפומיה ומיתאכלא דאי לא מהימן היכי מתאכלא דלמא חולין בעזרה נינהו:

ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי - הרי זה נאמן לפטור עצמו מקרבן דאין עדים מצו להכחישו בהא הילכך אי אמר נמי לא אכלתי נאמן ומדאיפליגו בהא מכלל דרישא עד אחד אומר אכלת כו ' דדייק מינה הא אישתיק חייב דברי הכל היא:



מאי טעמא מחייבי בה רבנן - כי אישתיק:

אי נימא כו' - אלא הא דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה סברא הוא:

ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן - והא ודאי פשיטא לן דסמכי' עליה כל זמן שלא נחשד דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו:

לא איתחזק איסורא - בההיא חתיכה:

הא לא דמיא - קושיא היא:

מידי דהוה אטבל והקדש וקונמות - דאע"ג דאיתחזק איסורא סמכינן עליה:

אי קדושת הגוף - קדשי מזבח:

אי קסבר יש מעילה בקונמות - דקדשי בדק הבית הן משאמר קונם דבר זה עלי:

ואי קסבר אין מעילה - דקונם לשון נדר הוא:

שהחמרת עליה בסופה - שאם בא בעלה אתה נותן עליה כל הדברים האלו שבמשנתנו:

הקלת עליה בתחלה - להתירה לינשא מפני שהיא חוששת שמא תתקלקל ולא מינסבא עד דבדקה שפיר:

לא תצא - קס"ד לא תצא משני:

אנן הוינן בהדיה כו' - הלכך לגבי עד אחד מהימני אבל לגבי תרי הואיל וניסת לא תצא:



ברי לי - כגון ע"י סימנים ואשם תלוי אינו בא אלא על מי שלבו נוקפו:

שבאו עדים - ואמרי לא מת ואוקימנא לההיא בכתובות (דף כב:) באשה שניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי:

כי קאמר רב נמי כשבאו עדים כו' - וה"ק רב לא שנו אלא בעד אחד דהתם אע"ג דניסת ואח"כ בא בעלה כדקתני מתני' תצא אבל ע"פ שנים עדים אפי' בא בעלה ואח"כ ניסת לא תצא אי לא ידעינן ליה וכדתריצנא:

ולאפוקי מדרבי מנחם - מדלא איצטריך מילתיה דרב אלא בהכי על כרחך בהכי מיתוקמא ואשמעינן הלכה כת"ק:

ואיכא דאמרי - הא אתא רב לאשמועי' טעמא דניסת ואחר כך באו עדים כי מתניתין התם הוא דדייקית אבל בשני עדים לא תצא אבל בעלמא אפילו בשני עדים כגון באו עדים ואחר כך ניסת תצא ומדאמרה רב למילתיה אמתני' ש"מ אבל בעלמא לא אלמא כרבי מנחם ברבי יוסי סבירא ליה:

מנין שאם לא רצה - כהן להתקדש מן טומאה ומנשים פסולות:

דפנו - הכהו וקדשו בעל כרחו:

היכי דמי כו' - דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי' באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה:

אלא לאו כה"ג - דנשאת תחלה לאחד מעדיה ואח"כ באו עדים שהיה חי באותה שעה ומת ולא רצה להוציא משום זונה:

וקתני דפנו - וקשיא לרב ובעד א' לא מצי לאוקומי דא"כ למה לי קרא הא ודאי אין אחד במקום שנים:

דפנו בעדים - ב"ד מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה אבל משניסת לא תצא:

ואיבעית אימא - לעולם דניסת וכגון דבאו עדים ואח"כ ניסת ובהא מודה רב:

מאי לא תצא דקאמר רב - לעיל אבל בשני עדים לא תצא:

מהיתירה הראשון - דחוזרת לראשון דאנוסה הואי:

לא שנו - מתני' דתצא:

אי נימא בבי תרי - דאמרי זה בעלה:

הרי כאן שנים - הרי הוא חשוב כשנים כגון בעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה לומר נטמאה:

ואין דבריו של אחד - דאמר לא מת במקום שנים:

הכא - דכי מכחשא לא נפקא:

בפסולי עדות עסקינן - ולעולם בתרי כגון קרובים או נשים אתו בהדיה דאמרי זהו וקמשמע לן שמואל דאזלינן בתר רוב דעות הואיל ואין כאן עדות כשרה:

וכדר' נחמיה - כל מקום שהאמינה תורה עד אחד אין דין עדות בדבר מדעד אחד נאמן בה הלכך פסולים נאמנים ככשרין והלך אחר הרוב:

ועשו שתי נשים - המכחישות איש אחד כשני אנשים באיש אחד דמהימני הלכך אילו לא בא הבעל ועד אומר מת ושני פסולי עדות אומרים לא מת לא נפקא לה מחזקת אשת איש דהלך אחר רוב דעות וכן כשבא הבעל ואלו שני פסולי עדות עמו האומרים זהו והיא אומרת שאין מכרת אם זה אם לאו כי לא מכחשא להו נפקא דהא שתי נשים מכחישות עד הראשון שהשיאה ולא יצתה מחזקתה אבל היכא דאמרה ברי לי שאין זה דל עד קמא מהכא אין פסולי עדות נאמנים להעיד על אדם כשר אפילו הן אלף שכל אדם נאמן על עצמו באיסורין בדבר הברור לו אלא אם כן יש עדות כשרה בדבר הלכך כמאן דליתנהו דמו ומחזקת אשת איש יצתה לה על פי ראשון:

ואיבעית אימא כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא - דאמר מת אפילו ק' נשים אתיין אחר שנשאת ואמרי לא מת כעד אחד דמיין והוו להו עד מכחיש עד ואחרון אינו כלום כדעולא ולא נפקא ולשמואל אפילו שתקה והכא דכי שתקה אמר שמואל תצא כגון שניסת על פי אשה מעיקרא הלכך כדהדרן ואתיין תרי אי שתקה איהי הוה ליה רוב דעות לאיסורא:

ותרצה לדרבי נחמיה כו' - ולא תני בה עשו שתי נשים באיש אחד כו':

כפלגא ופלגא דמו - כעד מכחיש עד ואפילו שתקה איהי לא תצא הואיל וניסת כדעולא דראשון נאמן כשנים והנך כולהי כעד אחד:

גזירה שמא יאמרו - כשרואין הראשון חי סבורים ששני זה כשנשאה על ידי שגירשה ראשון נשאה ואשת איש גמורה היא ואם מוציאה שלא בגט נמצאת אשת איש כו':

נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה - כלומר אתי למימר דמותר להחזיר גרושתו משנתארסה דסברי גירש זה וקידש זה וחזר וגירש וחזרה לראשון:



שנתן לה אחרון גט - שאירסה:

מכלל דלא בעיא גט - אפילו מדרבנן דאי בעיא גט הא קי"ל (לקמן דף צד.) דאפי' ריח הגט פוסל לכהונה:

סיפא - לגבי קידושין ודאי כדקאמרת דלא בעיא גט ודקשיא לך שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו' לא אתי למימר הכי אלא אמרי מדנפקא בלא גט קידושי טעות הוו כגון על מנת שאני כהן ונמצא ישראל:

קנסוה רבנן - ולא תלינן לקולא:

תנאי כתובה - מזונייכי וכסותייכי ופירות שאכל נמי לא משלם אע"ג דאין לה כתובה משום דרבנן קנסוה ומשום דאשכחן באלמנה דיש לה פירות שאכל הוא דאיצטריך למימר הכא דאין לה:

אין תורמין מן הטמא כו' - משום הפסד כהן:

בשוגג תרומתו תרומה - כדרבי אלעאי לקמן:

ההיא גריוא - דתרומה:

את השירים - את הטהור שזה היה עושה אותו שירים:

אבל תרומה הוי - וקדשה ויחזור ויתרום מן הטהור:

דלמא פשע - ולא הדר מפריש מן הטהור ולקמן פריך כיון דמדאורייתא תרומה היא מדקתני בשוגג תרומתו תרומה היכי מפקעינן לה מקדושתה משום דלמא פשע:

ונמצאת מרה - שוגג הוא מדקתני נמצאת מכלל דמעיקרא לא הוה ידע:

בתרי מאני ציית - כלומר התם כיון דמתרי מאני כי אמרת ליה הדר תרום מאידך ציית לך וליכא למגזר דלמא פשע אבל מטמא על הטהור דתרוייהו בחד מנא רבו בעציץ נקוב כי אמרת ליה תן זו וחזור והפרש אחרת אינו שומע לך ונותן את הטמאה לכהן ומוטב תחזור זו לטיבלה ויתן טהורה לכהן:

אבל תרומה הוי - והכהן מדליקה מיד:



מאי שנא מהא דתנן - לא תאכל לכהן עד שיתן על סאה זו תרומה ומעשר ממקום אחר דמחזקינן ליה בטבל גמור [וכאן כמו כן לא היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו כדמוכח בפרק במה מדליקין (שבת כו.)]:

שאני הכא - בטמא וטהור דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא אבל מן הנקוב על שאין נקוב הוה ליה מהחיוב על הפטור וכיון דאפטור קא מפריש לא חייל עלה שם תרומה הלכך טבל הוא ואסור אף לכהן ורבנן הוא דגזרי למתבה לכהן הואיל וקרא עליה שם תרומה וישראל זה שנתנה צריך להפריש עלה תרומה ומעשר ואין צריך לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב דתרומה דיליה מדרבנן היא והא אפריש עליה ומן שאין נקוב על הנקוב דאמרינן לעיל תרומה היא ומותר לכהן דהוה ליה מן הפטור על החיוב הלכך אע"ג דהא דאפריש עלה לא מיפטר בהך תרומה ולא חייל עליה שם תרומה אפי' הכי לא אמרי' לא תאכל כו' דהא לא איכפת לן אי אכל לה כהן בטבל דאין עליה דין טבל ותרומה כו':

ולא תשאו - הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה:

לאוסרו בבת ישראל - וקנסא בעלמא הוא ולהחמיר ולעשות סייג לתורה ואין זו עקירה אבל להקל על דברי תורה עקירה היא:

את אשתו קטנה - אם מתה ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו הואי וביתומה עסקינן:

משתעמוד בקומתה - כשתגיע לפרקה בשנים ובהבאת שער:

ואע"ג דלא נכנסה לחופה - והא קי"ל (לעיל דף כט:) אפי' בגדולה אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה מתה אין יורשה:

והאמר ר' אליעזר אין מעשה קטנה כלום - בפרק ב"ש (לקמן קח.):

מדאורייתא אבוה ירית לה - כלומר קרובי האב ירתי לה דנישואי קטנה מדרבנן נינהו משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר בחרש שנשא פקחת (לקמן קיב:) אבל תורה לא זיכתה לקדש את הבת לא לאמה ולא לאחיה:

הפקר ב"ד (היה) הפקר - וכל מידי דממונא לאו עקירה היא:

כל אשר לא יבא וגו' - בספר עזרא:

וראשי האבות למטות - הוי ליה למכתב וראשי מטות בני ישראל:



אכל תרומה - בשוגג:

משלם חולין טהורים - דכתיב (ויקרא כב) ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש בפרק כל שעה (פסחים לב.):

בשוגג תשלומיו תשלומין - אם בשוגג שילם טמאים כסבור טהורים הם:

במזיד אין תשלומיו תשלומין - דקנסינן ליה:

תבא עליו ברכה כו' - אמאי קנסת ליה מאי מזיד יש כאן אע"פ שיודע שהן טמאים נתכוין הוא לתשלומין הגונים:

דאכל מיניה וכו' - ואע"ג דתשלומין נעשים תרומה ולא חזו ליה בימי טומאה הא מיהא לתשלומין מעליא איכוון:

תרומה טמאה לא חזיא לאכילה - כהן טהור קאי עלה בעשה בפ' הערל (לעיל עג:) וכהן טמא קאי עלה במיתה דלא חלק הכתוב לגבי טומאת הגוף בין קדשים טהורים לקדשים טמאים:

כל דהו - ואפי' חולין טמאים:

והכא דמדאורייתא תשלומין מעליא נינהו - דחולין טמאים נמי ראויין להיות קדש כדרבי אילעי לעיל (דף פט:):

ואמור רבנן אין תשלומיו תשלומין כו' - מדר' מאיר קמותיב:

קנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו - לרבי מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין ולא בעי לשלומי תו טהורים ואתו רבנן למימר בין בשוגג בין במזיד בעי מיהדר תשלומין:

אבל בעלים נתכפרו - ולא בעי לאתויי קרבן אחרינא:

שב ואל תעשה - לאו עקירה היא כגון אכילת בשר עשה היא ואמור רבנן שב ואל תאכל לאו עקירה בידים הוא אלא ממילא היא מיעקרא אבל תרומה דקאמר לא עשה ולא כלום ומפקת לה לחולין עקירה ממש היא:



אמר ליה - רב חסדא לרבא:

בעאי לאותובך ערל והזאה וכו' - דכל הני עוקרין בית דין דבר מן התורה:

ערל - דאמר בפסחים (דף צב.) הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וגר שנתגייר ערב הפסח אין שוחטין עליו ואמר בגמרא טעמא דבית הלל גזירה שמא יטמא לשנה הבאה כו' בפרק האשה אלמא משום גזירה דרבנן מבטלינן ליה מפסח:

הזאה - שבות ולית עלה בשבת אלא איסורא דרבנן ועומדת בפני הפסח ומבטלתו דאמרי' הזאה שבות ואינה דוחה שבת:

ואזמל - לגבי מילה אמור רבנן (שבת דף קל:) אין מביאין אותו דרך גגות וקרפיפות והוצאה דידהו מדרבנן ומיעקרא מילה בזמנה:

וסדין בציצית - דמדאורייתא שרי דכתיב (דברים כב) לא תלבש שעטנז אבל גדילים תעשה לך וגזור רבנן משום כסות לילה שפטור מן הציצית והוי כלאים שלא במקום מצוה במסכת מנחות בהתכלת (דף מ.):

וכבשי עצרת - לא קבלתי מרבותי ומ"מ כך נראה בעיני וכשר הדבר ששנו בתוספתא ומייתי לה במסכת ביצה בגמרא פרק שני (דף כ:) כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה והרי הן כשלמים דעלמא ואם היתה שבת שחלה עצרת בשבת וניתנה שבת לדחות אצל לשמן וטעה זה ושגג בשלא לשמן לא יזרוק ואם זרק הורצה כו' והא הכא דזריקה בשבת שבות בעלמא הוא כדשנינן התם שאני שבות דשבת כו' וקתני לא יזרוק ועקרא שבות דרבנן ג' עשה דזריקת דם ודהקטרת אימורים ודאכילת בשר אלא שב ואל תעשה שאני: שופר ולולב מצות עשה ומבטלינן להו בשבת מדרבנן משום גזירה שמא יטלנו בידו כו':

אליו תשמעון - בנביא אמת כתיב:

כגון אליהו בהר הכרמל - שהקריב בבמה ושעת איסור הבמות היתה ואיכא כרת דשחוטי חוץ וכרת דהעלאה:

מיגדר מילתא - לעשות גדר ותקנה כי התם שהשיבן על ידי כן מעבודת כוכבים:

ביטלו - בעל ששלח גט לאשתו וקדם ובא אצלה או ששלח לה שליח ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל ותנן (גיטין דף לב.) בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו ולא היה מודיע לה התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תקון העולם דזימנין דמבטל ולא ידעה ואינסבא ובניה ממזרים ועלה תני בטלו לגט לפני בית דין במקום אחר אחר תקנת רבן גמליאל מבוטל:

והא הכא דמדאורייתא מצי מבטל ליה - עד דמטי לידה דכתיב (דברים כד) ונתן בידה ועד דמטי לידה לאו גיטא הוא:

מה כח ב"ד יפה - שהתקינו שלא לעשות כן:

אדעתא דרבנן - תולה בדעת חכמים דהא כדת משה וישראל קאמר:

ואפקעינהו רבנן - על ידי גט זה לקידושין מינה ושוינהו למעות דקידושין מתנה למפרע דהפקר ב"ד היה הפקר:

התינח קדיש בכספא - איכא למימר אפקעתא דשוינהו למעות מתנה:

קדיש בביאה - מאי אפקעתא איכא למימר האי ביאה מאי שויוה:

א"ל - כיון דבדעתא דרבנן תלה ורבנן אמור דכי יהיב לה גט כי האי תבטל ביאה דתיהוי בעילת זנות ואית דאמרי תינח קדיש בכספא דקידושי כסף דרבנן קדיש בביאה דקידושין דמדאורייתא נינהו מאי איכא למימר וטעות גדול הוא בידם דקידושי כסף דאורייתא נינהו ומג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון גמר לה במסכת קידושין (דף ב.) וג"ש בסיני נאמרה וכל י"ג מדות ואי קידושי כסף מדרבנן מי קטלינן נפשא עלייהו דבעל ארוסה בסקילה ועוד מאי שינויא דשני שויוה רבנן כו' הא קשיא ליה היכי מצו רבנן לאפקועי מידי דאורייתא ומשני ליה שויוה רבנן הא נמי אפקעתא היא:

שהיה רוכב על סוס - ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה (ביצה דף לו:):

וסקלוהו - כמחלל שבת גמור:

צריכה לכך - היתה עת צרה והיו פרוצין בעבירה:

שהטיח - בעל:

כדי שלא תתגנה על בעלה - כגון נדרי עינוי נפש שלא ארחץ שלא אתקשט:



פשיטא - זונה היא:

לויה שנשבית - וחיישינן שמא נבעלה לעובד כוכבים:

או שנבעלה בעילת זנות - כגון לעובד כוכבים ועבד וחלל וכל הנך דאמר באלמנה לכ"ג (לעיל סח.) דמפסלא בהו בת כהן מתרומה גבי לויה לא פסלי ממעשר:

בתרומה דרבנן - דאילו בתרומה דאורייתא לא איצטריך למיתני דכיון דקנסוה אמעשר כ"ש אתרומה:

כתובה מאי עבידתה - הא תנן ברישא אין לה כתובה:

כתובת בנין דיכרין - דתנן בכתובות (דף נב:) כתובת בנין דיכרין דיהוין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון ואם מתה בחייו ונשא שניה וילדה לו ומת הוא בני שניה אפי' הן נקבות נוטלין כתובת אמן כחוב גמור שהרי נתאלמנה מאביהן ובני ראשונה אם יש זכרים נוטלין כתובת אמן ואף על גב דמתה בחייו דרבנן תקון כתובת בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו והכא לא שקלי יורשין דילה כתובת בנין דיכרין אלא בני הכשרה נוטלין כתובת אמן והשאר חולקין בשוה:

ולא מייבם מדרבנן - דרבנן קנסוה:

אחיו של שני חולץ מדרבנן - דמדאורייתא לא רמיא קמיה ורבנן הוא דאצרכוה חליצה משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כדאמרן לגבי גט:

ביאה דעיקר איסורא לא קניס - דקתני ביאתה קונה אותה לפטור צרתה:

הני דיתבא תותיה - ואיכא למימר אתי לקיומה הואיל ונוהג בה מנהג נשים ואפי' הכי לא קנסי כ"ש כתובה דזהו תחלת גירושין כי שקלה כתובה:

דמחיים - בחיי בעלה:

נשאת שלא ברשות - רבי שמעון קאמר לה:

בקמייתא - ביאתה או חליצתה כו' בנשאת בעד אחד:

מכלל דפליגי - רבנן עליה דר' שמעון בסיפא בנשאת בעדים:

כל עריות - שאמרו שהן ערוה אין צריכות גט ממנו אם ניסת למי שהיא ערוה עליו:

חוץ מאשת איש - שניסת בעד אחד ע"פ בית דין דאצרכוה רבנן גיטא כדאמרן במתני':

לא בעיא גט - דאנוסה היא:

עשו בהוראתן - הורוה לינשא בעד אחד:

כזדון איש באשה - כהבא בזדון על אשת איש ונאסרה על בעלה:

כשגגת איש באשה - ולא נאסרה:

אידי ואידי לא בעיא גט - מדקא מדמי ליה לזדון ולשוגג:

אלא לאו רבנן היא - ושמע מיניה בעדים מודו:

לעולם רבי שמעון היא - הך קמייתא דקתני חוץ מאשת איש כו':

ככוונת איש באשה - כפנויה שנתכוון לקדשה דבעיא גיטא:

כשלא בכוונה - כבא על הפנויה שלא לשם קדושין:

לענין איסורא - ולעולם כדקא ס"ד מעיקרא כזדון איש באשת איש ומיהו לענין גט לא קמיירי דאע"ג דמדמי לה לזדון בעיא גיטא:



ולא מייתא קרבן - דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כדילפינן בהוריות (דף ב:) מבעשותה:

הך קמייתא - דקתני חוץ מאשת איש כולה רבנן היא ולא תיתני שניסת דמשמע אבל בעדים לא אלא תריץ ושניסת ומשתמעין תרוייהו:

חוץ מאשת איש - דהיינו בעדים ושניסת ע"פ ב"ד בעד אחד דתרוייהו בעו גט וכיון דבעינן גיטא אלמא מילתא היא ומתסרא אקמא:

כתב לשם מלכות שאינה הוגנת - סופר שהיה צריך למנות למלכי ישראל או לשם מלכות אחרת כגון לשם מלכי רומי ותנא קרי לה שאינה הוגנת משום דאין להם לא כתב ולא לשון כדכתיב (עובדיה א) בזוי אתה מאד:

תצא מזה ומזה - אם ניסת באותו גט:

כל הדרכים - כל הנך קלקולי דמתני':

מאי הוה לה למיעבד - סבורה היתה שהוא גט כשר:

לאקרויה לגיטא - לפני חכם:

והלכה צרתה ונשאת לשוק - שנפטרה בייבום חברתה ואח"כ נמצאת זו אילונית ואין ביאתה פוטרת צרתה כדאמר בפ"ק (דף יב.) פרט לאילונית שאין יולדת:

תצא - צרתה מזה שניסת לו ומיבמה ורבי עקיבא היא (לקמן דף צב.) דעביד חייבי לאוין כגון יבמה לשוק כחייבי כריתות כאשת איש ממש:

כל עריות שאמרו פוטרות צרותיהן - לשוק בלא חליצה ויבום כגון ט"ו נשים דפ"ק (דף ב.):

הלכו צרות אלו ונישאו - לשוק ונמצאת הערוה אילונית ונודע שהוזקקה צרתה לייבום למפרע דערוה אילונית אינה פוטרת צרתה דאילונית מקח טעות הוא ולאו אשתו היא ואין זו צרת ערוה וזקוקה ליבם כדתנן בפ"ק (שם) וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות:

תצא - הצרה מזה ומזה כו':

גט לאיש ושובר לאשה - שהבעל נותן שכר הגט והאשה כותבת שובר לגבות כתובתה מן בעלה ולתת לו השובר שאם לא היתה נותנת לו שובר לא יפרע לה כתובה:

ונתנו זה לזה - כסבורה זו לקבל גט מיד בעלה וקבלה שובר והיא נתנה לו גט:

גט קרח - בגט מקושר קמיירי כדאמר בבבא בתרא (דף קס.) גט פשוט עדיו מתוכו גט מקושר עדיו מאחוריו כשהיה כופלו חותם העד על הכפל וחוזר וכופלו וחותם עד שני וכן שלישי ואם היו קשריו מרובים מעדיו היינו גט קרח ופסול:

סבר למיעבד עובדא במאי הוה לה למיעבד - ולהחזיר לבעלה אשת איש שנשאת בעדים:

והתניא כל הני - ולא אמרינן מאי הוה לה למיעבד:

אמר ליה ולא שנינהו אמר ליה ואשינויי לסמוך - אם זה דוחק ומתרץ לדחוק התשובה אנן ממילא שמעינן דלא אמרינן מאי הוה לה למיעבד (: ופסק.) ונמנע ולא עבד עובדא:

ולקלא לא חיישינן - אם ניסת בבית דין ואח"כ יצא קול שבעלה חי ולפנינו לא בא:



כל קלא דבתר נשואין - כגון כהן שנשא אשה ואח"כ יצא עליה קול גרושה או זונה:

כיון דאתאי לב"ד ושרינן לה - הואיל והוצרכה לבא לב"ד להתירה אלמא בחי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי קמ"ל:

הורו בית דין ששקעה חמה - בשבת והתירו לעשות מלאכה:

אין זו הוראה - לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם או אם עשו צבור על פיהם אין מביאין פר כשאר העלם דבר אלא כל אחד כשבה או שעירה שאין זה העלם דבר אלא טעות כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא דהא לכ"ע גליא השתא דטעות הואי והכא נמי דמתני' טעות היא כסבורים שמת והנה בא בעלה והכל רואים אלא אעד סמוך:

תדע דהוראה היא - ע"י הוראת ב"ד היא ניסת ועלייהו תליא ולא אעד דהא בכל התורה עד אחד לא מהימן והכא מהימן דתורה לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו:

מאי טעמא לאו משום דהוראה היא - וכשהורו שחלב הקיבה מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו והכא נמי אדעתייהו הוא דסמוך דאמרי כל אשה דייקא ומינסבא ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא:

חזו טעמא - טעם מובהק:

וכי הדר אמרי להיתירא - בטעם שאינו מובהק מי משגיחין בהו:

אתו תרי ואסרוה - הרי טעם ברור:

כי הדר אתא עד - אחד ואמר עכשיו מת שרינן לה:

מ"ט לאו משום - דאמרינן עד קמא אטעיין והאי בתראה מהימן דאי קמייתא הוראה היא דאדעתין סמכי מכי חזינן טעמא על ידי השנים הללו דלא אורינן שפיר היכי מצינן למיהדר לדעתין קמייתא:

יקוב הדין את ההר - בניסת ע"פ ב"ד לא אמרינן ע"פ ב"ד הוא ומפטרא אלא הולכין אחר עומק הדברים ואמרינן טעותא הוא דאעד סמוך ותביא חטאת שמינה:

א"כ מאי יקוב כו' - מדתני הכי משמע דאי לא מעיינין בה שפיר לפום ריהטא הוה פטר לה:

כל שכן אלמנה לכהן - דלהכי לא שריוה:

על כל ביאה וביאה - קסבר רבי אלעזר ביאות מחלקות וטעמא במס' כריתות (דף טו.):

קרבן אחד על הכל - הואיל ולא נודע לה בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד:

מתני' ואחר כך מת בנך - ולא הוזקקה לייבום ונשאת לשוק:

ראשון ואחרון - מפרש בגמ':

ממזר - וכר"ע מיתוקמא דאמר (לעיל דף מט.) יש ממזר מחייבי לאוין:

קיים היה - כשניסת:

הולד הראשון - שהיה לה בעודנו חי:

גמ' אין ממזר מיבמה - שנשאת לשוק בלא חליצה הואיל וליתה עליה אלא בלאו:

האי תנא - וחכ"א אין ממזר מיבמה אלמא סבירא להו דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן תנא דבי ר"ע היא דאיכא תנא בפר' החולץ (לעיל מט.) אליבא דר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין דשאר דמחמת קורבה כגון אנוסת אביו לר' יהודה דאמר קאי עלה בלאו בפ' נושאין (לקמן צז.) וכגון נושא את חלוצתו דקאי עלה בלא יבנה (דברים כה) ולאו דקורבא הוא הוי ממזר:

מחייבי לאוין גרידי - כגון יבמה לשוק ודומה לה:



בעניותינו - מתוך עניות דעתנו שאין אנו יודעים פי' המקרא:

אי ללאו הוא דאתא - הרי היא כשאר חייבי לאוין ותפסי בה קדושין:

אם היה יבמה כהן - וזו נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ואמר שמואל בעיא גט וכיון דיהיב לה גיטא מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה:

חולץ לה - יבם ושריא לבעלה:

והותרה לו - ליבם:

נשואין יש בה - קס"ד לענין גט דאם ניסת לזר שאמרו לה מת בעליך ואח"כ בנך צריכה גט:

בזנות - דהוי כזנות ומיתסרא איבם כרב המנונא ורב אשי דאמר לעיל נותן לה שני גט והותרה לו לית ליה דרב המנונא:

כדאמר מעיקרא - נשואין יש בה לענין גט ולאו משום דקדושי נינהו אלא משום דאי מפקעת לה בלא גט אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למדינת הים וניסת ע"פ ב"ד בעד אחד תצא בלא גט אבל נתקדשה לא בעיא גיטא דהא אשת איש גופה שנתקדשה על פי ב"ד בעד אחד תצא בלא גט כדתנן אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה:

נמנו וגמרו כו' - דדרשינן לא תהיה לא תהא בה הויה:

אינה מקודשת - כיון דהשתא לא תפסי בה קדושי לקמיה נמי לא תפסי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

מי משכחת מרגניתא - אי לאו דאמרי לך לא הוית מסיק אדעתיך דטעמא משום דלא תפסי בה קדושי השתא הוא אלא דאין מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו יש בידו לעשות עכשיו:

אמר ליה ריש לקיש - לרבי יוחנן:



קונם שאני עושה לפיך - אשה שאמרה לבעלה מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם:

אינו צריך להפר - דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה לא מציא נדרה:

שמא תעדיף עליו כו' - דתנן (כתובות דף סד:) מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי כו' וטפי לא משעבדא ליה ואהעדפה חייל נדר ואע"ג דעדיין לא נעשית המלאכה:

ופליגא דרב נחמן - הא דאוקימנא דלר"ע אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

רב הונא כרב - כלומר מרב שהוא רביה קבלה ורב מרבי ינאי וכן כולם זה למעלה מדורו של זה היה:

המוכר פירות דקל - בימות הגשמים:

עד שלא באו לעולם - אם בא לחזור בו קודם ניסן שאז האילנות מוציאין יכול לחזור בו:

משבאו לעולם אין יכול לחזור בו - דכי אתו חייל זביני אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

האומר לחברו - קודם שקנה את השדה:

קנה - והויא מתנה אלמא מרב שמיע ליה:

נגה ליה - שהה יותר מזמנו:

עילוייהו - ואע"ג דאכתי לא אתו:

למען תלמד - גבי תרומה ומעשרות כתיב ואכלת לפני ה' וגו':

כל הימים אלו יו"ט ושבתות - הוי למד להזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל תיקון הטבל:

למאי הלכתא - ומה אתא קרא לאזהורי:

אי נימא עשורי בשבתא ומיכל - ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דשבת הוא מתקנן פשיטא וכי איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן הפרשת מעשרות בשבת אינה אלא משום שבות דתנן אלו הן משום שבות לא מגביהין תרומות ומעשרות במסכת ביצה (דף לו:) והיכא אסר לן קרא טלטול בעלמא דאיצטריך למשרייה הכא:



אלא לאו כה"ג - דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת:

והא אקריון בחלמא - ליל שבת זה:

קנה רצוץ - מקרא אחד ושמו קנה רצוץ:

מאי לאו הנה בטחת כו' - ולאו שפיר עבדית:

לא - קרא אחרינא אקריוך:

קנה רצוץ לא ישבור - סיפיה דקרא לאמת יוציא משפט דשפיר עבדת:

על מנת לשחררו - ומוזהר שלא להשתעבד בו:

לכשיביאו שליש - דהוי גמר מלאכה כדאמר בר"ה (דף יג.) ועשת את התבואה לשלש אל תקרי לשלש אלא לשליש:

עד אחד ביבמה - מעיד שמת בעלה כדי שתתייבם:

דרחמא ליה - אוהבת את יבמה:

הולד ממזר - דבר חייבי כריתות הוא דאשת אח שיש לה בנים בכרת:

מת בעלי תנשא - אם אין כאן יבום:

יבמה לעלמא - עד אחד מתירה לשוק שאומר לה מת יבמיך או מת בעליך ואח"כ מת בנך:



דסניא ליה - ליבם:

והולד ממזר - כר"ע:

בעדי הזמה - שהאחרונים הזימו את הראשונים ואמרו עמנו הייתם דרחמנא הימנינהו כדכתיב ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר (דברים יט) ומוקמינן ליה בעמנו הייתם במסכת מכות (דף ה.):

שאכנס לביתה - ואינסבא לבעלה:

סיפא דקתני כו' - הא עד אחד מהימן בתמיה מי מהימן עד אחד לומר מתה אשתך לישא אחותה:

אלא - לא תידוק מיניה הא עד אחד מהימן דהיא גופה איצטריך לאשמועי' דלא מהימנא ואליבא דר"ע איצטריך דסד"א הואיל ואמר ר"ע יש ממזר מיבמה לשוק חיישא אקלקולא וכי אמרה מת יבמי תנשא קמ"ל דלא מהימנא משום דזימנין דסניא ליה וכדאמרן אבל גבי בעלה לא אמרי' סניא ליה ואית דגרס קמ"ל דאקלקולא דידה חיישא כגון מת בעלי דאי אתי בעלה אמרינן תצא מזה ומזה וכל קלקולי דמתניתין בה הלכך מהימנא אקלקולא דזרעה כגון מת יבמה דאי נמי משקרא לא מקלקלא אלא זרעה ואפילו לר"ע לא חיישא ולא נהירא לי דהא לר"ע היא גופה מקלקלא בכל קלקולי דמתני' כדתנן במסכת גיטין (דף פ.) ולעיל בשמעתין מייתינן לה בתיובתא הכונס את יבמתו והלכה צרתה וניסת כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואוקימנא כר"ע אלמא ביבמה לשוק נמי אית לן כל הני קלקולי ועוד אי איהי לא מיקלקלא למה לי למיתנייה כלל הא מסיפא שמעינן דאקלקולא דזרעה לא חיישא דקתני אינה נאמנת לומר מתה אחותי שאכנס לביתה והני ודאי לדברי הכל ממזרים נינהו וקתני דלא מהימנא וכ"ש מת יבמי דחייבי לאוין בעלמא נינהו אלא הא איצטריך לאשמועינן דאע"ג דאיהי מיקלקלא דתצא מבעלה ומיבם לא מהימנא משום דזימנין דסניא ליה:

לאיסור כרת - לומר מת בעליך הנשאי:

לא נתגרשה אלא מאישה - כגון שכתב לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שלא נתגרשה זו לגמרי אלא מאישה נפרדה:

פסולה לכהונה - אם מת והותרה לינשא: ה"ג והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה:

מתני' מותרת לחזור לו - דקדושי שניה אינן כלום והרי היא כזנות ואמר בגמ' (לקמן צה.) אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה:



ומותר בקרובות השניה - לישא בתה דקי"ל (לקמן דף צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה:

ר' יוסי - בגמ' מפרש לה:

גמ' וגיסו - בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך ולזו אמר מת בעליך ועמד ונשאה ואח"כ באו אשתו וגיסו:

לימא מתני' - דקתני מותרת לחזור לו:

דלא כר"ע דאי ר"ע - כיון דבעיא הך גיטא מיניה הויא ליה אשתו אחות גרושתו:

חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד - ומשום גזרה שמא יאמרו גירש זה כו כדאמרינן לעיל בפירקין (דף פח:) ר"ע מוסיף. והשתא ס"ד אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו בעיא גט וכן באחות אשה וטעמא לא ידעינן דהכא ליכא למימר גירשה זה ונשאה זה שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה וכן לגבי אחות אשה מאחר שבאת אשתו גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין ואפ"ה קניס לה ר"ע אגיטא דאמרי אינשי. כי חזו לארוס קמא אמרי מדנסבה אחוה תנאה הוה ליה לקמא בקדושין ולא נתקיים והא בתרא שפיר נסיב ואי מפיק לה בלא גט נמצאת אשת איש נראית יוצאה בלא גט וכן אחות אשה כו': אבל נשואין כי מתני' דאשתו הראשונה היתה נשואה לו מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין הא כ"ע ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום אי ר"ע. אי מתני' ר"ע היא דקמהפכת לאוקומי נמי כר"ע ליתני חמותו אמרו לו מתה אשתך ונשא אמה דלר"ע חמותו לאחר מיתת אשתו שריא:

ואת אחת מהן - שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ואמרה רחמנא אחרונה שנשא באיסור תשרף: אותו ואת שתיהן כדקבעינן התם בסנהדרין מאי בינייהו הא ודאי אשתו גמורה לא אמר ר"ע דבשרפה שהרי עניה זו מה חטאה הרי בהיתר נשאת לו ואמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו דר"ע סבר תרתי כתיבי חמותו ואם חמותו נפקי מהאי קרא דבשרפה דהכי אמר קרא איש כי יקח את אשה ואמה ושתיהן לאיסור כגון שנשא חמותו ואם חמותו באש ישרפו ור' ישמעאל סבר חדא כתיב חמותו לחודה שמעינן מינה דהאי כי יקח את אשה היינו אשתו הראשונה הנשאת בהיתר ואת אמה זו חמותו ואמר רחמנא ישרפו אותו ואת אחת מהן ואם חמותו דבשרפה מג"ש נפקא לן באלו הן הנשרפין (סנהדרין עה:) ורבא אמר חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו דלר' ישמעאל בשרפה דה"ק אותו ואת אחת מהן אפי' אין שתיהן קיימות כגון שמתה אשתו ונשא את אמה תשרף ור"ע סבר אותו ואת שתיהן בזמן ששתיהן קיימות אשתו וחמותו ישרפו אותו ומסתמא כדינו כן דין חמותו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומתני' דלא קתני חמותו הניחא לאביי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו לר"ע נפקא ליה אם חמותו מהאי קרא ולר' ישמעאל לא נפקא ליה מהכא ולא איירי ר' ישמעאל ור"ע בחמותו לאחר מיתה כלל שפיר אלא לרבא ליתנייה ומשנינן נהי דמיעטה קרא לחמותו אחר מיתה משרפה כו':

ותאסר - אשתו הראשונה עליו בשכיבתה דאחותה:

מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים - דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון ואע"פ שהיא שוגגת ואמאי קתני מתני' מותרת לחזור לו: ומשנינן לא דמי אשה שהלך כו':

דבמזיד מיתסרא מדאורייתא - דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה דמשמע איסורא הלכך בשוגג כגון ע"פ ב"ד גזרו בה רבנן:



אחות אשה - דאפילו במזיד בא על אחותה לא מיתסרא אשתו עילויה מדאורייתא כדקתני לקמן הלכך בשוגג כו':

אותה - ושכב איש אותה:

והלא דין הוא - שתאסר ולכך נאמר אותה:

מקום שבא על איסור קל - לקמן מוקים לה באשת איש ואמאי קרי לה איסור קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו שהרי היתר יש בגט:

נאסר האוסר - נאסר בה בעלה האוסרה לאחרים:

מקום שבא על איסור חמור - כגון אחות אשתו שאשתו אוסרת את אחותה כל ימיה:

אינו דין שנאסר האוסר - שתאסר אשתו האוסרת את אחותה לכך נאמר אותה:

בבא על חמותו - שפוסל את אשתו עליו ולקמן יליף לה מקרא:

שב"ש אומרים פוסל - מק"ו כדאמרן ואותה לא דרשי:

אמר ר' יוסי לא נחלקו כו' שלא פוסל - דדורשין אותה:

שבש"א פוסל - דדרשי' אותו ואתהן כדלקמן:

לפי שבתחלה כו' - רבי יוסי מפרש טעמא דלא נחלקו על אחות אשה:

שבתחלה - עד שלא קדש אשתו:

הוא אוסרה - על כל אדם והיא אוסרתו בקרובותיה:

לא נאסרה במותר לה - כדדרשינן (לעיל דף נו:) הא נתפשה מותרת:

שגג באסור לו - באחותה:

וזה הדין לשוגג - הדין הזה מלמדנו על השוגג שלא פסלה:

מאי טעמא דרבי יהודה - דאמר הבא על חמותו פסל את אשתו:

וכי כל הבית כולו בשרפה - אשתו מה חטאת:

אסריתה עלך - לאנתתך:

בא עליה האי - כשנשאה האחרון אסרה על הראשון:

בא עליה האחד - גירשה השני והחזירה הראשון הרי לך איסור קל בלאו ואסרה על השני דהדר הויא לגביה גרושתו משנשאת והיינו נאסר האוסר נאסר שני זה שהיה אוסרה על זה הראשון שהחזירה:

מה למחזיר כו' - תאמר בבא על אחות אשתו שתאסר אשתו שלא נטמא גופה ואיסור אחות אשתו אינו איסור עולם שאם מתה אשתו מותר באחותה: איסור ברוב לא גרסי':

יבמה למאן - מי בא עליה באיסור:

אילימא יבמה לאחר - שבא עליה אחד מן השוק והיינו איסור קל דלאו בעלמא וקתני נאסר האוסר נאסר בה יבמה שהיה אוסרה על זה וכדרב המנונא:

ואיסורה ברוב - לכל אדם היא באיסור עד שלא חלצה תאמר באחות אשה שאינה אסורה אלא לזה:

אלא יבמה לאחין - שבא עליה אחד מן האחין באיסור אסרה על האוסרה עליו והיכי דמי דעבד בה קמא מאמר ואסרה על אידך והאי מאמר יבמין דרבנן הוא ולאו קדושין גמורין למיהוי אשת איש וכי בא עליה שני בא על איסור קל הוא ואפ"ה אסרה על הראשון האוסרה עליו:

מאי איריא בא עליה - שני דקתני מקום שבא על איסור קל אפילו חזר ועשה בה מאמר נמי אסרה לבעל המאמר הראשון כרבנן דאמרי יש מאמר אחר מאמר:

אלא אפילו נתן גט - כלומר אלא פריך הכי אפילו עשה זה מאמר ובא אחיו ונתן גט או חלץ פסלה על ידו:

סוטה למאן - למי נבעלה דקרי לה איסור קל:

אי נימא לבעל - שנבעלה לבעל אחר שקינא לה ונסתרה דאסירא ליה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה) וקתני נאסר האוסר אסרה על הבועל אפילו לאחר מיתתו או אפילו כשיגרשנה:

מאי איריא בא עליה - בלא בא עליה נמי משעה שנסתרה עמו נאסרה על בעל ועל בועל לעולם עד שתשתה כדתנן (סוטה דף כז:) נטמאה נטמאה שתי פעמים אחד לבעל ואחד לבועל:

אלא סוטה - שנבעלה לבועל נאסר בעלה האוסרה עליו:

והאי - מי הוי בא על איסור קל איסור חמור הוא דהיינו אשת איש:



אלא אמר רבא אשת איש - והיינו איסור קל לגבי אחות אשה לפי שאין האוסר אוסרה כל ימיו שאפילו בחייו יש לה היתר בגט אבל אשתו האוסרתו באחותה אוסרתו כל ימיה: ה"ג כל שאין פוסל ע"י עצמו אין פוסל על ידי אחרים מבעי ליה:

אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה - הואיל ואהנו הני נשואין לפוסלה על בעלה אהנו נמי להיות חשובה כאשתו ולאסור את אחותה עליו משום אחות אשה מדרבנן:

כל שאין פוסל מאי עבידתיה - אינו פוסל מאן איירי בה לעיל:

א"ר אמי - האי כל שאינו פוסל ארישא קאי דאיירי באינו פוסל ע"י אחרים דאיירי לעיל בנשאת על פי עדים תצא והיא מותרת לבעלה וקתני סיפא ואחר כך באתה אשתו מותרת לחזור לו לא שנא ע"פ עדים שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת גיסו שריא לחזור לבעלה לא שנא ע"פ עד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא:

וקא"ל רבי יוסי - בעל פי ב"ד פליגנא עלך דהואיל ופוסל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו אבל בעל פי עדים מודינא לך:

לעולם אסיפא - כדנקט ואזיל סידרא דמתניתין בנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואין פוסל איכא חדא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים וחדא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת הים:

וקא"ל רבי יוסי אשתו דליכא למימר תנאה הואי ליה - להאי באשתו ראשונה וכ"ע ידעי דנשואי שניה טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דסהדי אטעינהו אינו פוסל ע"י גיסו כשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם הוא דאתי למימר גירש זה כו' ואי מחזיר אמרי זה מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל הכא לא הלכך אין פוסל נמי על ידי עצמו אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין ואמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאה הוה לו בקדושי ראשונה ולא נתקיים ואי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משניסת הלכך הוא פוסל על ידי אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור לאו משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו משנשאת אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר הלכך כל מאן דנסבה פסל לה אקמא: ה"ג הא דאזיל אשתו וגיסו והא דאזיל ארוסתו וגיסו וה"ג אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין דאין פוסל על ידי אחרים: לישנא אחרינא גרס לה הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו ואין אדם יכול להעמידה:

הלכה כרבי יוסי - קסלקא דעתך אכולא מילתא דרבי יוסי קאי שמואל ואמר דהאי דמתסרא אשה הנשאת בעד אחד משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והוא מחזיר גרושתו משנשאת וכל היכא דאיכא למימר הכי מיתסרא ואפילו היא אחות ארוסתו של ראשון הואיל ואיכא למימר תנאה הוה ליה בקמייתא:

הרי היא כאשת איש - רב הונא מפרש מאי היא:

ואמר רב הונא - מאי אשת איש דקאמר רב כגון שקידש אחיו אשה כו' שאלמלא נשאה ראשון תרווייהו מודו דמותרת לחזור לו דליכא למימר מחזיר גרושתו הוא דהא הכל יודעים שטעות היתה שאם גירשה לא היתה נשאת לאחיו אבל קידש בההיא אמר רב הרי היא כאשת איש הניסת בעד אחד שאסורה לבעלה וזו נמי אסורה לראשון שהוא עכשיו יבמה דאמרי אינשי הראשון תנאה הוה ליה בקדושין ולא נתקיים ומותרת היתה לשני ועכשיו יוצאה משני ונושאה ראשון ונמצא נושא את אשת אחיו:

ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא - לראשון דלא אמרי תנאה הוה דמלתא דלא שכיחא היא אלא ידעי דטעות הוא ואטעינהו סהדי אלמא לשמואל לא מסקי אינשי תנאה אדעתייהו וגבי ארוסתו וגיסו אמאי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי דמיתסרא אשת גיסו לגיסו:

דלמא אדרבי אמי - כדתרצה רבי אמי לטעמא דרבי יוסי דלא איירי בתנאה כלל דאפילו באשתו וגיסו נמי פוסל ואע"ג דליכא למיחש לתנאה ודשמואל אדשמואל תו לא קשיא דלא דמי אחות אשה ואשת אח דאחות אשה אי קדים ואתא גיסו מקמי אשתו הא מיתסרא אשת גיסו מיד אגיסו ובעיא גט משני משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואי אמרת משום אחות אשה אמרי מתה אשתו אבל באשת אחיו מכי חזו דאתא אחיו תו לא אמרי גירש זה ונשא זה דהא גרושת אחיו היא לו:

וא"נ אדרבי יצחק נפחא ממאי דאפוסל - קאמר שמואל הלכה ותקשה לך דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל והאי דקאמר הלכה כרבי יוסי אאין פוסל קאמר לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא:



הכי גרסינן אי נמי ליתא לדרב הונא כלל ובדרב המנונא קמיפלגי: והא אפליגו בה חדא זימנא - בהאי פירקא גופיה (לעיל דף צב:) דאמר שמואל בעניותינו צריכה גט:

מתני' אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה - שלא מאמה:

וחזרו ואמרו לו מתה - השנייה ונשא אחותה של שנייה מאמה ולא מאביה ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה ולא קרובתה היא:

חזרו ואמרו לו מתה - ונשא אחותה של שלישית זו מאביה ולא מאמה נמצאת רביעית רחוקה מן השנייה וכ"ש מן הראשונה:

חזרו ואמרו לו מתה - ונשא אחותה מאמה ורחוקה מן השלישית ואח"כ אמרו לו כולן קיימות:

מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית - שאין קרובות זו לזו ואף על גב שהשלישית אחות השנייה היא שריא דקדושי שנייה לא תפסי דאחות אשה היא והויא לה כאנוסה ומפותה ותניא (לקמן דף צז.) אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה והיכא דלא תפוס קדושין לאו אשה היא וכן חמישית אף על פי שהיא אחות הרביעית מותרת הואיל ותפסי קדושי שלישית נמצאת ביאת רביעית שהיא אחות שלישית ביאת זנות ולא אסרה חמישית עליו:

ופוטרות צרותיהן - אם מת ובא יבם וייבם את אחת מהן נפטרה צרתה:

ואסור בשניה וברביעית - בשניה משום ראשונה וברביעית משום שלישית:

לאחר מיתת הראשונה - שאמת היו הדברים של ראשונה ושאר הדברים שקר היו:

ואסור בשלישית - מפני שנייה ובחמישית מפני רביעית:

הוא פוסל תחלה - כשבעל תחלה אבל לא בסוף כדמפרש בגמרא:

פוסלין על ידו - דביאתו לא קנייה לגמרי אלא כמאמר בעלמא והא קי"ל (לעיל דף נ.) דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר:

גמ' לבסוף לא פסיל - אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר:

והתני רב זביד כו' - ומשני ביאת בן תשע פסלה אפי' בסוף אבל מאמרו של בן תשע אם הוא תחלה פסיל לבסוף לא פסיל:

והא קתני הוא פוסל תחלה - ומפרש ביאה לאלתר אלמא אביאה קאי:

חסורי מחסרא כו' - אבל ביאה אפי' בסוף כיצד בן ט' שנים שבא על יבמתו פסל ע"י אחין שעשו בה מאמר תחלה דהא כיצד אבסוף קאי:

יש לו גט - לפוסלה ע"י אחין דקיימא עלייהו בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

עשו חליצת בן ט' - לדחות כגט בגדול שפוסל ע"י אחין וצריכה חליצה כן חליצת בן ט' אינה לפטור אלא לפסול:

אית ליה - גט:

וזוטר - מגט דגדול אבל חליצתו הויא כגט דגדול ומשום הכי לא תני כגיטו והשתא קמפרש ואזיל מאי בצירותיה דגטו מגט דגדול לר"ג כו':



מתני' פוסל על ידו - דהויא ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתא עליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

ור' שמעון אומר לא פוסל - כדתני טעמא בגמ' וכגון דבביאת שני שגגה דאי במזיד הא קי"ל (נדה דף מה.) ביאתו ביאה ונהרגת עליו:

פסלה - לראשונה על עצמו וכ"ש לשנייה דבית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהניא ביאת שנייה להצריכה גט וכיון דיהיב גט קם כוליה ביתא בלא יבנה:

ור"ש אומר לא פוסל - דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא אלא ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קני לגמרי ולא קמהניא ביאת אחיו וכן ביאתו בצרתה ואי לאו קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו ומותר לקיים הראשונה אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים:

גמ' ביאת שני אינה ביאה - דקי"ל (לעיל דף נ.) אין ביאה אחר ביאה והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא וכיון דשוגגת היא שריא:

מתני' דלא כבן עזאי - מתני' דחשיב ביאה זו כמאמר וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות כי סיפא בין שני יבמין ויבמה אחת כגון רישא דלא כבן עזאי:

יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת - דתרוייהו מעיקרא לענין זיקה כי הדדי נינהו ומאמר דקמא לאו קנין גמור הוא דביאה הוא דכתב רחמנא ורבנן הוא דאמור דליהני משום גזירה כדמפרש בפ' רבן גמליאל (לעיל דף נ:) הילכך לא גרע בתרא מקמא דלכל חד וחד תקינו מאמר בה:

ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד - שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה ודחה את השנייה. ואית דגרס לה איפכא ולשון ראשון נראה וכן שמעתי: מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת. שיש עליה זיקת שני יבמין שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה וחלה עליה זיקת נפילה שנייה ותנן בפ' ארבעה אחין (לעיל דף לא:) מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין:

נשא אשה - שאינה יבמתו ולו אחין:

הרי זו פטורה - ואע"ג דביאתו ביאה קידושיו אינן קידושין ואין קנין קטן כלום עד שיביא ב' שערות אבל ביבמה הואיל וזקוקה ליה שויוה רבנן כמאמר:

אם לא ידע את הראשונה משהגדיל ראשונה חולצת ולא מתייבמת - דזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעה משהגדיל ולא יצאה מידי נפילה ראשונה:

ר' שמעון אומר מייבם לאי זו שירצה - דלית ליה זיקת שני יבמין ובהא נמי פליג רבי שמעון בארבעה אחין (שם):

וחולץ לשנייה - דהא לאו צרות נינהו לאיפטורי חדא ביבום חברתה ויבומי תרוייהו לא הואיל והויא צרתה במקצת במאמר דרבנן אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות:

אחד בן ט' ואחד בן עשרים - שניהם שוים לכל דין של מעלה דכל כמה דלא מייתי שערות קטן הוא:

גמ' לא תימא היכא דאיכא צרה - כגון הך דארבעה אחין (שם) דתנן ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואמרי' בגמ' אי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי ומשנינן מדרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות כו':

ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול - לדחות אשתו גמורה מייבום כי ההיא דד' אחין (שם) דקתני הרי אלו חולצות ואפי' אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין ואמאי קתני מתני' שנייה או חולצת או מתייבמת: וכן אמר רבי יוחנן עשו ועשו:

ויעשו - ואמאי מייבמה שנייה:

בנגר שיש בראשו גלוסטרא - שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש ונחלקו בו לענין נעילת דלת רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו:

חברותא נמי - את תלמידי אתם עושים חבירי שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים:

וכן עשה יהושע - העיד עליו המקרא שכל מה שעשה מפי משה עשה ואפי' מה שאמר סתם שהרי א"א בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/יבמות/פרק_י"