לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק ד

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ד

[עריכה]

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא והולד כשר וחייבין בקרבן אין הולד של קיימא יקיים ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי:

גמ' איתמר החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה רשב"ל אומר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה תניא כותיה דרשב"ל החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין אמר רבא הלכתא כרשב"ל בהני תלת חדא הא ואידך המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין בסוף ובין באמצע משום מתנה דבריו קיימין ואמר רבי שמעון בן לקיש לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני (ופלוני) ירשו שדה פלוני ופלוני (ופלוני) שנתתיה להם במתנה ויירשוה ואידך דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח דקנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר קנה לוקח דקנין פירות לאו כקנין גוף דמי:

אין הולד של קיימא יקיים . תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר"מ וחכמים אומרים יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס וגרסינן לקמן טעמא דהא מילתא דסתם מעוברת למינק קיימא וחיישינן דלמא מיעברא ומיעכר חלבא וקטלה ליה ואקשינן א"ה דידיה נמי ופרקינן דידיה ממסמסא ליה בביצים ובחלב דיהיב לה בעל אבל לדידה לא יהיב לה בעל ומתביישא למתבעינהו ליורשים בבית דין וקטלא לברה:

אמר רבא ולדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש וכן הלכתא ואפילו הוא כהן תניא רבן שמעון בן

(דף רי"ף יא.)


גמליאל אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוא איתמר מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן אינה חולצת רב שרביא משמיה דרבא אמר אחד זו ואחד זו חולצת וקיימא לן כרבינא דכיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל דאמרי אע"ג דלא שהה ולד מעליא הוא גבי אשת כהן דלא אפשר דאי חליץ לה איתסרא לה על בעלה עבדינן כרבנן ולא מצרכינן לה חליצה ולגבי ישראל דלית בה פסידא עבדינן כרשב"ג הלכך חליץ לה ועיילא לה לגברא ואי כשנתקדשה מותבינן לה תותי גברא כל שכן אם נשאת דלא מפקינן לה מתותי גברא והך דאמרינן התם לענין שומרת יבם שנשאת בלא חליצה לא שייך בהא מלתא דהתם ודאי בעיא חליצה אבל הכא דכיון דמית בתוך שלשים יום ספיקא הוי ומספיקא לא מפקינן איתתא מתותי גברא אלא אי בעלה ישראל חליץ לה יבמה ויתבה תותי גברא ואי בעלה כהן דאי חליץ לה יבמה איתסרא עליה יתבא תותיה בלא חליצה כדכתבינן:

(גרסינן (ד"ת מ"ז) בגמרא איבעיא להו מעוברת חבירו ומינקת חבירו דמינסבא לכהן מאי עבוד רבנן תקנתא לכהן או לא ומסיק דלא עבוד תקנתא וצריך להוציאה בגט אפילו כהן):

איתמר קידש אלמנת חבירו או גרושת חבירו בתוך שלשה חדשים וברח פליגי בה רב אחא ורפרם חד אמר משמתין ליה וחד אמר עירוקיה מסתייה הוה עובדא ואמר להו רפרם ערוקיה מסתייה וכן הלכתא:

תניא ר"א בן יעקב אומר לא יקח אדם אשה במדינה זו וילך ויקח אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה עם זה ונמצא אח נושא אחותו ואב נושא בתו ועל זה נאמר (ויקרא, יט) ומלאה הארץ זמה ועוד תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יקח אדם אשה ודעתו לגרשה משום שנאמר (משלי, ג) אל תחרוש על רעך רעה וגו':

ספק בן תשעה לראשון או בן שכעה לאחרון יוציא והולד כשר ואם לא הוציא הנולד אחר כן ספק ממזר הוי דף לז. ע"ש ואסור בבת ישראל ואסור בממזרת דקיימא לן כר' אליעזר דאמר בפרק י' יוחסין (דף עד.) ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור:

ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא אנא ונכסי דידי נינהו ויבם א"ל אנת ברי דידי את ולית לך ולא מידי הוי ממון המוטל בספק

(דף רי"ף יא:)


וממון המוטל בספק חולקין ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא אנא ונכסי דידי נינהו ובני יבם אמרי אחונא את ומנתא אית לך בהדן סברי רבנן למימר היינו מתני' דתנן הוא לא יורש אותן והן יורשין אותו והכא איפכא הוא דהתם אינהו אמרי ליה אייתי ראיה דאחונא את ושקול וה"נ איהו אמר להו אייתו ראיה ושקולו אמר ליה רב משרשיא מי דמי התם אינהו ודאי ואיהו ספק הכא אידי ואידי ספק נינהו אלא אי דמי למתני' דמי לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם דהתם אמרי ליה אייתי ראיה דאחונא את ושקול נקוט האי כללא בידך כל היכא דחד ודאי בירושה וחד ספק מוקמינן לנכסי בחזקת הודאי ואמרינן להאיך אייתי ראיה דאית לך ושקול והיכא דתרוייהו ספיקא הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין וספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם בתר דפליג יבם בהדיה בנכסי מיתנא פלוגתא דרבי אבא ורבי ירמיה רבי אבא אמר קם דינא אע"ג דאמר להו מה נפשך אי אחוכון אנא הבו לי מנת' בהדייכו ואי לאו אחוכון אנא אהדרו לי נכסי דאבא דפליג אבוכון בהדאי ולא הדר דינא ולא מפקינן מינייהו ולא מידי ורבי ירמיה אמר הדר דינא ומפקינן מינייהו ממה נפשך ופסקו רבואתא הלכתא כרבי אבא משום דקים ליה כרבנן דפליגי עליה דאדמון במי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכמים אומרים יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר:

וספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא דהוא אבא דיבם ספק אומר אנא בר מיתנא אנא ופלגא דנכסי דידי נינהו ובני יבם אמרי ליה את אחונא את ומנתא הוא דאית לך בהדן פלגא דקא מודי להו שקלו ותלתא דקמודו ליה שקיל פש דנקא הוי ממון המוטל בספק וממון המוטל בספק חולקין:

(דף רי"ף יב.)


מתני' שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים בית שמאי וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאים עמה בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וב"ה אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב

(דף רי"ף יב:)


כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:

גמ' כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר למאי הלכתא א"ר יוסי בר חנינא מלמד שמגרשה בגט ומחזירה:

ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

מתני' מצוה בגדול ליבם לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל הגדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או יבם תלה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממדינת הים ובחרש ובשוטה אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או יבם:

גמ' איתמר ביאת קטן וחליצת גדול פליגי בה ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ביאת קטן עדיפא וחד אמר חליצת גדול עדיפא איכא דאמרי בביאה כ"ע לא פליגי דביאת קטן עדיפא כי פליגי בחליצה והכי איתמר חליצת קטן וחליצת גדול פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר חליצת גדול עדיפא וחד אמר כי הדדי נינהו האי קטן לאו קטן ממש הוא דהא תנן והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה אלא האי קטן לא הוי פחות משלש עשרה שנים ויום אחד והביא שתי שערות והאי דקרי ליה קטן משום דלגבי אחוה קטן הוא תנן התם בבכורות מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה וכו'. אמר רב אין כופין כי אתו לקמיה דרב אמר ליה אי ניחא לך יבם ואי לא חלוץ וכן אמר רב יהודה אין כופין מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה איך פלונית בת פלוני קריבת פלוני יבמה קדמנא ואישתמודענוהי דהדין פלוני אחוהי דמיתנא מן אבוהי הוא ואמרנא ליה

(דף רי"ף יג.)


אי צבית ליבומי יבם ואי לא אטלע לה רגלך דימינא ואטלע לה רגלא דימיניה ושרת סיניה מעל רגלוהי ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומא על ארעא בבי דינא ורב אחא בריה דרב אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה ואקרינוה מה דכתיב בספר אורייתא דמשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל ואקרינוהו לא חפצתי לקחתה דף קו:

עד ואישתמו' מר זוטרא משרטט וכתב להני קראי והלכתא כוותיה:

ואישתמודענוהי דהדין פלוני אחוהי דמן אבוהי דמיתנא הוא פליגי רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר בקרוב ואפי' אשה והלכתא גלויי מלתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה וכיון דקיימא לן דאישתמודענוהי להדין פלניא גלויי מלתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה מהימני דלאו אמילתא דאיסורא קמסהדי ולאו אממונא מסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלו דהדין ניהו גברא פלן והא ניהי איתתא פלניתא וכיון דמודעי ליה הכי הרי איתחזק גביה דההוא סהדא מפומא דהאי קרוב או מפומא דהאי איתתא דהאי ניהו פלניא והא ניהי פלניתא הלכך שרי ליה לסהדא למיסמך אפומייהו ולמיסהד עלויה דההוא גברא או עילוה דהך איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא ודוקא היכא דליכא חששא דחשדא אכל היכא דאיכא חששא דחשדא לא מיבעי ליה לסהדא למיסהד בין במילתא דאיסורא בין במילתא דממונא אלא עד דבדיק בהדי אחריני דאמרינן בגט פשוט (דף קסז:) ההוא תברא דהוה חתים עליה (בגמ' אי' ר' ירמיה בר אבא ע"ש ) רבה בר רב חנן אתא לקמיה דאביי אמר ליה לאו אנא הואי אמר ליה אנא נמי אמרי להו לאו איהי היא ואמרו לי מקש הוא דקשא לה ובגר לה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק ואמרינן נמי אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נדבר עם הארץ בהדיה דלמא מחלפי לה מיניה אלמא היכא דאיכא חששא דחשדא בין באיסורא בין בממונא חיישינן ולא סמכינן אקרוב ואשה וכן הלכתא:

ועכשיו שאין מתכוין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום אמר רב אסי בר אבא א"ר יוחנן (נסחא אחריתי אמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק) חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה ותמה רב נחמן אכשור דרי ופרקינן מעיקרא סברוה כאבא שאול ולבסוף סברוה כרבנן דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכמים אומרים יבמה יבא עליה מכל מקום וקי"ל כרבנן דאמרי יבמה יבא עליה מכל מקום:

מתני' החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחים בנחלה ואם יש שם אב הנכסים של אב הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ר' יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסים של אב:

גמ' וקיימא לן כרבנן וליתא לדרבי יהודה:

מתני' החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה בבתה ובת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחים מותרין היא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו:

גמ' איבעיא להו גזרו שניות בחלוצה

(דף רי"ף יג:)


או לא בערוה דאורייתא גזרו בה רבנן בחלוצה דרבנן לא גזרו או דלמא לא שנא ומסקנא דגזרו שניות בחלוצה:

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו מ"ש רישא ומ"ש סיפא הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בה רבנן והאי דלא אזלא בהדה לבי דינא לא גזרו בה רבנן פירוש כיון דאזלא אחתה בהדה לבי דינא בעידן חליצה אתו לאיחלופי בהדדי ולא ידעי הי מינייהו דחלצה ואי שרית לה לצרת אחותה סברי צרת חלוצה היא ואתו למישרי צרת חלוצה דעלמא הלכך גזרו רבנן למיסר צרת קרובת חלוצתו דלא ליתו למיטעי בצרת חלוצתו אבל צרת חלוצתו דלא אזלא בהדי חלוצתו לבי דינא לא גזרו רבנן באחותה דכיון דלא אזלא צרתה בהדה לבי דינא לא אתו למטעי:

אמר רב טבי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא ולית' להא דשמואל דגרסינן בפירקא קמא (דף י:) איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אינו חייב על חלוצה כרת והאחים חייבין על חלוצה כרת ובין הוא ובין אחין חייבין על צרה כרת ורבי יוחנן אמר בין הוא ובין אחין אין חייבין על חלוצה כרת ולא על צרה כרת ואמרינן מאי טעמא דריש לקיש אמר קרא (דברים, כה) אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה איהו הוא דקאי בלא יבנה הא אחין באיסור אשת אח כדקיימי קיימי ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימא קיימא ור' יוחנן מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי מיבם ואי בעי להאי מיבם והשתא קאי עלה בכרת אלא הוא שליחותא דאחים קעביד איהי נמי שליחותא דצרה קעבדה ואמרינן תו איתמר הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת מ"ד בעשה כרבי יוחנן ומאן דאמר בכרת כריש לקיש וקי"ל דכל היכא דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן (יבמות לו, א) בר מהני תלתא דמנינן וכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא (פסחים עד, ב) הלכה כדברי המיקל וכל שכן הכא דקאי רבי יוחנן כוותיה הלכך ליתא לדשמואל דאמר הולד ממזר:

מתני' החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום:

גמ' וכן ס"ד אימא אבל המגרש את אשתו וכו' אמר רבי שמעון בן לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה אסורה מדברי תורה אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים:

מתני' שומרת יבם שקידש אחיו אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשח חלצו אחים או כנסו יכנוס את אשתו מתה היבמה יכנוס את אשתו מת היבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה:

גמ' אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה איבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ורבי חנינא אמרי מתה אשתו מותר ביבמתו שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו מתה אשתו אסור ביבמתו אמר רבא מאי טעמא דרב משום דהויא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון והלכתא כוותיה דרב חדא דרב ושמואל הלכה כרב באיסורין ועוד דר' יוחנן קאי כוותיה דא"ר הונא אמר רב שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד חלץ לראשונה הותרה לשניה הותרה מתה הראשונה מותר בשניה ואין צריך לומר מתה שניה שמותר בראשונה משום דהויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון ור' יוחנן אמר מתה שניה מותר בראשונה משום דהויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון אבל מתה ראשונה אינו מותר בשניה שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה וקיימי רב ור' יוחנן תרוייהו בחדא טעמא לענין יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה

(דף רי"ף יד.)


הראשון והלכתא כוותייהו:

מתני' היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה שלשה חדשים וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן ג' חדשים אחד בתולות ואחד בעולות ואחד אלמנות ואחד גרושות ואחד נשואות ואחד ארוסות ר' יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסה שביהודה מפני שלבו גס בה רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול:

גמ' תניא מעשה באחד שבא לפני רבי יוסי אמר לו מהו לחלוץ בתוך שלשה אמר לו לא תחלוץ ותחלוץ ומה בכך קרא עליו המקרא הזה (דברים, כה) אם לא יחפוץ האיש הא חפץ מיבם כל העולה ליבום עולה לחליצה ושאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ת"ר היבמה שלשה חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם עמד בדין וברח ניזונת משל יבם נפלה לפני יבם קטן מאי מיבם לית לה מבעל מאי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר אית לה וחד אמר לית לה והלכתא לית לה משמיא קנסוה:

ירושלמי חלה כמי שברח הלך למדינת הים כמי שברח ת"ר יבמה שחלצו לה בתוך ג' צריכה להמתין ג' חדשים אחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין ג' חדשים וג' חדשים שאמרו משעת מיתת בעל ולא משעת חליצת יבם ומאי שנא מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה אמר רבא ק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כל שכן:

וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים מ"ט לא אמר רב יהודה אמר שמואל אמר קרא (בראשית, יז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני וגר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה רבא אמר היינו טעמא דכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק פי' אם לא תמתין האשה אחר בעלה ג' חדשים אפשר שתהא מעוברת מבעלה הראשון ואומרים בנו של אחרון הוא ופעמים שישא בתו של ראשון שלא מאמו ונמצא שנשא אחותו מאביו ואפשר שימות בנו של אחרון בלא זרע ומיבם זה אשתו בחזקת שהוא אחיו מאביו והוא אינו אלא אחיו מאמו ואפשר שימות זה האחרון בלא בנים ואשתו זקוקה ליבום ומדמין שזה בנו הוא ומוציא את אמו לשוק בלא חליצה וגם אפשר שימות בנו של ראשון בלא זרע ואין לו אח אחר מן האב אלא זה והן מדמין שזה בנו של אחרון הוא ואין לאותו המת אח ליבם את אשתו ונמצאת יבמתו נפטרת לשוק בלא חליצה:

אחד בעולות ואחד נשואות:

ר' אלעזר לא על לבי מדרשא אשכחיה לרב אסי א"ל מאי אמור האידנא בבי מדרשא א"ל הכי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה מכלל דיחידאה פליג עליה אין דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס עם בעלה או שהיתה חולה או שהיה בעלה חולה או זקן או עקרה או קטנה או אילונית או זקנה או שאינה ראויה לילד פירוש כגון שנשאת בת ארבעים דאמר רב חסדא נשאת בת ארבעים שוב אינה יולדת או ששהתה

(דף רי"ף יד:)


אחר בעלה עשר שנים ולא היה בדעתה לינשא הני אינן ראויות לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי רבי מאיר ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד אמר ר' חייא בר אבא חזר בו רבי יוחנן אמר רב יוסף ממתניתא דכרמא הדר ביה דתניא אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא כך שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין ג' חדשים והלכה כר"מ דהא רבי יוחנן דאמר הלכה כרבי יהודה הדר ביה ועוד דקי"ל דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו כדגרסינן בפרק אע"פ אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו:

אמימר שרא ליארס ביום צ' א"ל רב אשי לאמימר והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה כו א"ל ההוא לענין מניקה איתמר דרב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו והלכתא צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנתארסה כו וחוץ מיום שנולד בו וצריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו:

רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו כו' תנא וכמה איבול שלה שלשים יום:

מתני' ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו ורצה הגדול שבאחין ליבם את כולן הרשות בידו מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת מהן כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם לכשרה:

גמ' הרשות בידו ושבקינן ליה והתניא וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן ודברו אליו שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה בתוך ביתך הכא במאי עסקינן בדאפשר ליה ואי אפשר ליה מאי איריא ארבע אפילו טובא נמי אלא עצה טובה קא משמע לן ארבע אין טפי לא כי היכי דנימטי להו עונה בחדש:

מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה ונייבם לתרוייהו אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא (דברים, כה) אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים וניחלוץ לתרוייהו אמר מר זוטרא בר טוביא אמר קרא שם בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ לשני בתים וניחלוץ לחדא ונייבם לחדא אמר קרא (דברים, כה) ואם לא יחפוץ האיש הא חפץ מיבם העולה ליבום עולה לחליצה ושאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ועוד כדי שלא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמייבם והדר חליץ ה"נ אלא גזירה דלמא אתו ליבומי אחר חליצה ורחמנא אמר אשר

(דף רי"ף טו.)


לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

היתה אחת כשירה ואחת פסולה וכו':

אמר רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו:

מתני' המחזיר גרושתו והנושא את חלוצתו והנושא את קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אין הולד ממזר ומודים בנושא את קרובת גרושתו שהולד ממזר:

גמ' אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הכל מודים בעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל שהולד ממזר מאן הכל מודים שמעון התימני דאע"ג דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי לאוין הני מילי בחייבי לאוין דתפסי בהו קידושין אבל בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתות דאמו ואותבינן עליה דר' יוחנן ושקלינן וטרינן בה טובא ואסיקנא לבסוף והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש:

ואיכא מרבוואתא דמסיימי בה דהאי דאמרינן הולד כשר הנ"מ לישראל אבל לכהונה הולד פגום דאי ברתא היא אסורה לכהן מדאמרינן מיקמי האי פיסקא וכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה ק"ו מאלמנה ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום וכי תימא איכא למיפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון דבא עליה עשאה חללה דאמר רבי יוחנן מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל שפסלוה שנאמר (ויקרא, כב) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצאו עובד כוכבים ועבד שאין להן אלמנות וגירושין בה וחזינן לרבוואתא אחריני דפסקי והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא מסיימי שהולד פגום ואנן מספקא לן אי הוי פגום אי לא מדחזינן לגמרא בתר שקלא וטריא דפסק והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא אמר והלכתא הולד פגום:

שלחו ליה בני בי מיכסא לרבא ילמדנו רבינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל הולד מהו שלח להו השתא בעבד כולו אמרת כשר בעבד חציו מיבעיא אמר רב יוסף מרא דשמעתא מנו רב יהודה והאמר רב יהודה מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל אותו ולד אין לו תקנה ואסיקנא כי איתמר דרב יהודה כגון שבא על אשת איש שנמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש רב אשי אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל ואע"ג דאמר מר כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך כיון דאימיה מישראל מקרב אחיך קרינא ביה:

עבדיה דרב חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת

(דף רי"ף טו:)


כוכבים לשם אינתתא אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה בה כדרב אסי דאמר מי לא טבלה לנדתה בברתה דאמר רבי יהושע בן לוי עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא אמר רב אסי מי לא טבלה לנדתה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאי אמר רבי יהושע בן לוי מי לא טבל לשם קריו סוגיא דשמעתא הכין הוא ואי קשיא לך ההיא דרבי יוחנן דאמר גר צריך שלשה מ"ט (במדבר, טז) משפט כתיב ביה וקי"ל דהלכתא היא לא קשיא הא דרב אסי ודרבי יהושע בן לוי דיעבד הוא דלא פסלינן לבריה הואיל וטבל לשם קריו דאי לאו גיורא הוא לא הוה טבל לשם קריו והא דר' יוחנן לכתחלה דלא נהגינן ביה מנהג גר ולא מנסבינן ליה בת ישראל עד דטביל בפני ג' אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלוקח עבד מן העובד כוכבים וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין מ"ט דעובד כוכבים גופא לא קני מעשה ידיו הוא דקני ומאי דקני הוא דמקני ליה לישראל וכיון דקדים וטבל לשם בן חורין אפקעיה לשעבודיה מיניה כדרבא דאמר רבא הקדש וחמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ואותיב רב חסדא מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה ושפחותיה וטבלו לפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמם בני חורין טעמא דבפניה הא שלא בפניה לא קנו אמר ליה רבא בפניה בין בסתם בין במפרש שלא בפניה במפרש אין בסתם לא אמר רב אויא לא שנו אלא בלוקח עבד מן העובד כוכבים אבל עובד כוכבים גופיה קני דכתיב (ויקרא, כה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונין מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונין זה את זה ולא הם קונין מכם למאי אילימא למעשה ידיו אלא עובד כוכבים לא קני ליה לישראל למעשה ידיו אלא לאו לגופיה וקאמר רחמנא אתם קונין מהם גופיה ואע"ג דפריך רב אחאי אימא בכספא ובטבילה הלכתא כרב אויא:

אמר שמואל צריך לתקפו במים פירוש כדי שתעלה לו טבילה:

ת"ר גר שמל ולא טבל ר' אליעזר אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל רבי יהושע אומר ה"ז גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו וחכ"א טבל ולא מל מל ולא

(דף רי"ף טז.)


טבל אינו גר עד שימול ויטבול אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה לעולם אינו גר עד שימול ויטבול אמר רבא הוה עובדא בי רבי חייא ברבי ורב יוסף מתני רב הושעיא ברבי ורב ספרא מתני רב הושעיא בריה דרבי חייא אייתו לקמיה גר שמל ולא טבל אמר ליה שהי כאן ונטבלינך למחר ש"מ תלת ש"מ גר צריך שלשה וש"מ לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וש"מ אין מטבילין את הגר בלילה וכן הלכתא והיכא דאתא עובד כוכבים ואמר כבר נתגיירתי וטבלתי בבית דינו של פלוני לא מהימן עד דמייתי סהדי דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה בין בארץ בין בחוצה לארץ גר צריך להביא ראיה תנו רבנן ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו מכאן א"ר יהודה גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר בינו לבין עצמו אינו גר ומעשה באחד שבא לפני רבי יהודה אמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים אמר לו לאו יש לך בנים אמר לו הין אמר לו נאמן אתה לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך מ"ט דלדבריו עובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים וכן הלכתא ת"ר גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דויים דחופין ומסוחפין ומטורפים ויסורין באין עליהן אם אמר יודע אני ואיני כדי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט ושכחה ופיאה ומעשר עני ומודיעין אותו עונשן של מצות ואומרין לו הוי יודע שעד שלא באתה למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו שבאת למדה זו אכלת חלב אתה ענוש כרת חללת שבת אתה ענוש סקילה וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן של מצות אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינן יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו קיבל מלין אותו מיד ואם נשתיירו בו ציצין שמעכבין את המילה חוזרין ומלין אותו פעם שניה נתרפא מטבילין אותו מיד ושני

(דף רי"ף טז:)


תלמידי חכמים עומדין לו על גבו שמודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו ואשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ שמודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות אחד גר ואחד עבד משוחרר ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרד ובנדה מודיעין אותו עונשן של מצות מ"ט דאי פריש נפרוש דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה מ"ט א"ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו דאמר קרא (רות, א) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה קיבל מלין אותו מיד מ"ט דשהויי מצוה לא משהינן נתרפא מטבילין אותו מיד נתרפא אין לא נתרפא לא מ"ט דמיא מרזו מכה:

ושני תלמידי חכמים עומדין לו על גביו והאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן גר צריך שלשה האמר ליה ר"י לתנא תני שלשה:

טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא אמר רבי יוסי בר חנינא דאי הדר ביה כישראל מומר הוי ואי קדיש בת ישראל קידושיו קידושין:

אחד גר ואחד עבד משוחרר. אסקה רב פפא לענין טבילה אבל לקבל אינו צריך דכבר קבל עליה מעיקרא דתניא אחד גר ואחד לקוח מן העובד כוכבים צריך לקבל הא לקוח מישראל אינו צריך לקבל:

ת"ר (דברים, כא) וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה רבי אליעזר אומר תקוץ ר' עקיבא אומר תגדל וראיה לדרבי אליעזר ש"ב יט ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו הא עשייה העברה היא:

ת"ר (דברים, כא) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים במה דברים אמורים שלא קבלה עליה אבל קבלה עליה מטבילה ומותר בה מיד:

גרסינן בפרק בתולה נישאת דף יא. ע"ש בר"ן ד"ה ולענין הלכה אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו והא דקיימא לן דעובד כוכבים בהפקרא ניחא ליה הנ"מ גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו:

ת"ר מקיימין עבדים שאין מולין דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין מקיימין אמר לו רבי ישמעאל הרי הוא אומר (שמות, כג) וינפש בן אמתך והגר אמר לו ר' עקיבא בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר וכו' אמר רבי יהושע בן לוי הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו שנים עשר חדש וחוזר ומוכרו לעובד כוכבים אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי עקיבא דאי כר"ע האמר אין מקיימין א"ל רב פפא אפילו תימא רבי עקיבא עד כאן לא קאמר ר"ע התם אלא היכא דלא פסקה למילתיה אבל היכא דפסקה פסקה שלח רבין משמיה דר' אילעאי כל רבותי אמרו לי משמו אי זה הוא עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כר"ע דאי ר"ע הא אמר אין מקיימין אמר להו רב פפא אפילו תימא ר"ע ה"מ היכא דלא אתני בהדיה אבל היכא דאתני בהדיה אתני והאי דלא שני ליה ר"ע לרבי ישמעאל הכי חד מתרי ותלתא טעמי נקט:

מתני' אי זה הוא ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין אמר ר' שמעון בן עזאי מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי ר' יהושע:

גמ' טעמיה דר' יהושע חזינן ביה לרבואתא תרי פירושי וחד מיניה דכתב בעל הלכות גדולות ועייננא בהו וליכא בחד מינייהו מששא דלא איתברר להו מה הוא מלא יקח ועד לא יגלה ושינו לישנא דגמרא ושונים מלא יקח ולא יגלה ושבקוה לועד ולהכי חזינן לפרושיה ולברוריה שפיר והכין פירושיה ורבי יהושע כלומר ור' יהושע דפליג על רבי עקיבא ועל שמעון התימני מאי עביד להני טעמי דידהו ומהדרינן אמר לך רבי יהושע אי סלקא דעתך כדקאמרינן לשמעון התימני ליכתוב רחמנא (דברים, כ) לא יקח איש את אשת אביו ולא בעי ולא יגלה כנף אביו ואנא אמינא הואיל וערות אשת אב כתיבא בפרשת עריות למאי הלכתא שנה בה הכתוב הכא אלא לחדש בה דבר כדאמרינן כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה למיסמכה ללא יבא ממזר לומר לך דמעריות הוי ממזר דהויא לה אשת אב דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא למאי הלכתא

(דף רי"ף יז.)


כתב רחמנא לא יגלה והלא הוא בכלל פרשת עריות ולר' עקיבא דסבר דמחייבי לאוין הוי ממזר למה לי דכתב רחמנא לא יקח ליכתוב רחמנא לא יגלה כנף אביו דהוא מחייבי לאוין גרידא ואנא ידענא דכל שכן לאו שיש בו כרת למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לתרוייהו אלא לומר לך דמלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר:

פירוש עד ולא עד בכלל כלומר מלא יקח איש את אשת אביו לחודיה את גמר דהוא חייבי מיתות בית דין והוה ליה דבר שהיה בכלל חייבי מיתות בית דין ויצא מכללם ללמד על כולן ולא תיליף מלא יגלה דהוה לשמעון התימני חייב כרת ולרבי עקיבא בלאו דלא כתב רחמנא לא יגלה אלא דלא לילף מיניה והיינו דאמרינן מלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר זה פירוש מלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר ואי קשיא לך הא איכא פצוע דכא דפסיק ביני ביני פצוע דכא לא פסיק משום דאינו מוליד ולא אתי מיניה לא ממזר ולא כשר הלכך לא פסיק הדין הוא פירושא בלא קושיא ובלא ספק והלכה כשמעון התימני ולא משום דתנן והלכה כדבריו דהא בהדיא קי"ל דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי תלמוד אלא משום דתני לה גבי הלכתא פסיקתא דתנן בקדושין כל מקום שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וגרסינן בפירקא קמא אמר רבי אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת:

תניא הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר:

סליקו להו החולץ
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רי%22ף_על_הש%22ס/יבמות/פרק_ד"