ירושלמי יבמות ד

יבמות פרק ד: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ד >>

מתוך: ירושלמי יבמות ד א (עריכה)

הלכה א משנה

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהוולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה בזמן שאין הוולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה

הלכה א גמרא

בשעבר הא בתחילה לא די מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים ותחלוץ מיד מה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה רבי זעירה רבי חייה בשם רבי בון בשם רבי יוחנן שלא תהא צריכה כרוז לכהונה רבי בא רבי יעקב בר אידי בשם ר' הושעיה שלא תהא צריכה כרוז לכהונה תני ר' הושעיה (דברים כה) את שאומרין לו ייבם אומרים לו חלוץ ואת שאין אומרין לו ייבם אין אומרים לו חלוץ מה נפק מן ביניהון היתה כשירה ונתחללה כגון אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט מאן דאמר שלא תהא צריכה כרוז לכהונה וזו הואיל ואינה צריכה כרוז לכהונה חולצת מאן דאמר את שאומרים לו ייבם אומרים לו חלוץ אינה חולצת חלץ בתוך שלשה חדשים מהו שתהא צריכה לאחר שלשה חדשים נישמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה רבי מנא אמר לה סתם רבי יצחק בריה דרבי חייה מטי בה בשם רבי יוחנן דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית כמה דאת אמר תמן אף על פי שחלצה חולצת והכא נמי אף על פי שחלצה חולצת רבי יודן בעי חלץ לה מעוברת והפילה נישמעינה מן הדא הרי שמת והניח את אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם תלמוד לומר (שם) ולא ימחה שמו מישראל את ששמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול תהא מותרת להנשא תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל עד שתדע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא יכול אף אשת סריס תהא צריכה לייבום תלמוד לומר ולא ימחה שמו מישראל את שאין שמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול אומר צרתה מותרת להינשא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר צרתה לא תינשא עד שתדע כמה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה אף בחלוצה כן חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר בביאה כך את מר בחליצה שמואל אמר זכין בעוברין רבי לעזר אמר אין זכין בעוברין אמר ר' יוסי אף על גב דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו בחיים די מתניתא החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר תמן כאן הוא למפרע לא נגעה בה חליצה והכא כן הוא למפרע והוא שיזכה תמן תנינן האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אם נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים רבי לעזר אמר לא אמר אלא בנו הא אחר לא רבי יוסה אמר אפי' אחר על דעתיה דרבי לעזר ובלבד שכיב מרע הא בריא לא בלבד מטלטלין הא קרקעות לא מתניתא פליגא על ר' לעזר גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו ונודע שיש לו בן במדינת הים או שהיתה עיברה הכל חייבין להחזיר מה עבד לה ר' לעזר שנייה היא הכא שהוא בנו וסיפא פליגא על שמואל מן הדא דרבי יוסה החזירו הכל אח"כ מת הבן או שהפילה כל הקודם באחרונה זכה בראשונה לא זכה אפילו בראשונה לא יזכה לא כן אמר רבי יוסה אף על דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים הרי אינו בן קיימא אמר ר' יצחק בר אלעזר משום ייאוש רבנן דקיסרין רבי חייה בר ווא בשם רבי אבא בר נתן חזר בה רבי נתן מן מתניתא אם זכר מנה אם נקבה מאתים ונקבה גבה לא בעניין כאחד הוא תני בר קפרא בן יומו זכין לו

מתוך: ירושלמי יבמות ד ב (עריכה)

הלכה ב משנה

הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהוולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן ואם אין הוולד של קיימא יקיים ספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין באשם תלוי

הלכה ב גמרא

אמר רבי יוסי כל שאיפשר לך לעמוד על וודאו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי היך עבידא היו לפניו שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן וחבירו מונח בתיבה ואמר מאחר שאילו אמצא את המפתח יכול אני לעמוד על וודאו מהו שיהו חייבין על ספיקו אשם תלוי נישמעינה מן הדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת עד שלא יוודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא מביא הדא אמר' שאינו מביא רב אמר כל שאיפשר לו לעמוד על וודייו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי היך עבידא היו לפניו שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ובא עורב ואכל את השני מאחר שאינו יכול לעמוד על וודייו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי אבל אם אכל עורב תחילה ואחר כך אכל הוא מאחר שהוא יכול לעמוד על וודייו חייבין על ספיקו אשם תלוי לא כן אמר רב והוא שיוכיח לפניו חלב ברור אף על גב דרב אמר והוא שיוכיח לפניו חלב ברור מידה הוא הכא שיכול לעמוד על וודאו מתניתא פליגא על רב כוי רבי לעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי מה עבד רב פתר לה חלוקין על דברי ר' לעזר מתניתא פליגא על רב חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחת מהן ואין ידוע את אי זה מהן אכל מביא אשם תלוי אכל את השנייה מביא אשם וודאי אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ניחא ראשון מבי' אשם תלוי שני למה אמר רבי יוסה תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה מתניתא פליגא על רב חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחת מהן ואין ידוע את אי זה מהן אכל מביא אשם תלוי אכל את השנייה מביא אשם וודאי אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ניחא ראשון מבי' אשם תלוי שני למה אמר רבי יוסה תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה מתניתא פליגא על רב ספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין אשם תלוי הרי אפשר לך לעמוד על וודייו וחייבין על ספיקו אשם תלוי אמר רבי יוסה קיימה רבי זעירא קומי רבי חייה רב ווא ר' חזקיה רב חייה בר בא קיימ' ר' זעורה קמינן מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא במשהו יכול לעמוד על וודייו מה אנן קיימין אם בשבא עליה לאחר מיתת בעלה מיד הוכר עוברה לאחר שני חדשים ניתני בן ט' לזה ולזה בן ז' לזה ולזה אלא כן אנן קיימין בשבא עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר ג' חדשים ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר ג' חדשים ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום הרי יש כאן שלימין לראשון ומקוטעין לשני שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים שלימים מקוטעים את שמע מינה שהן שתי יצירות את שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין את שמע מינה שהאשה מעוברת וחוזרת ומתעברת את שמע מינה שהאשה אינה מתעברת משני בני אדם כאחת ופליגא על דרבנן דאגדתא דרבנן דאגדתא אומרים (שמואלא יז) ויצא איש הביניים ממערכות פלשתים ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאת ערלות פלשתים אמר רבי מתנייה ולא פליגין עד שלא נסרח הזרע האשה מעוברת משני בני אדם כאחת משנסרח הזרע אין האשה מעוברת משני בני אדם כאחת מניין שתי יצירות רבי זעירא בשם רבי הונא (בראשית יב) וייצר יצירה לשבעה ויצירה לתשעה נוצר לז' ונולד לשמונה חיי כל שכן לתשעה נוצר לתשעה ונולד לשמונה אינו חיי נוצר לתשעה ונולד לשמנה לשבעה איתא חמי אם לשמונה אינו חייה לא כ"ש לשבעה בעון קומי ר' אבהו מניין לבן שבעה שהוא חייה אמר לון מדידכון אנא יהב לכון זוטא אבטא זוטא אבטא בא הספק ליטול את חלקו של אביו אמרין ליה הני אביך בא היבם ליטול חלקו של אחיו א"ל הני בריה הא כיצד עושין שיפיות ביניהן ומחלקין נכסי המת נמצאת אומר שיפיות לאחין הפסד לאחין תחרות באחין שכר באחין מת הזקן הרי יש באים בנים בוודאי ובין בן בספק מת הספק הרי יש בן אחי אב בוודאי ואם בספק מת אחד מן האחין הרי יש כן אח בודאי ובן אח בספק מתה אמו של ספק הרי יש כאן בן בודאי ובעל בספק מת הספק ואח"כ מתה אמו הרי יש בן אחי אם בוודאי ובעל בספק מת הייבם ובא הספק ליטול חלקו של אביו אי הוה קדמייא מיסכן אמרין ליה הני אבוך אי הוה עתיר אמרין ליה כולן אחין בני אחין בואו ונירש חלקו של אבינו וחלקו של אחי אבינו תני הראשון ראוי להיות כהן גדול והשני ממזר בספק רבי ליעזר בן יעקב אומר אין ממזר בספק מודי ר' ליעזר בן יעקב בספק כותים ובספק חללים כההיא דתנינן תמן עשרה יוחסין עלו מבבל על דעתיה דר' ליעזר בן יעקב שמונה על דעתיה דרבן גמליאל ורבי ליעזר תשעה על דעתיה דרבנן עשרה

מתוך: ירושלמי יבמות ד ג (עריכה)

הלכה ג משנה

שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודין בית שמאי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ובית הלל אומרים הנכסי' בחזקתן כתובתה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב

הלכה ג גמרא

הכא את אמר מוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה והכא את אמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב אמר רבי יוסי בן חנינה הן דאת אמר מוכרת ונותנת וקיים כשנפלו לה עד שלא היתה שומרת יבם והא דאת אמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב כשנפלו לה משנעשית שומרת יבם נפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם ועשו פירות משנעשית שומרת יבם כמי שנפלו לה משנעשית שומרת יבם אמר רבי זעירא ההן יבם דהכא צריכא דבית שמאי כבעל הוא או אינו כבעל אין כבעל הוא יורש את הכל אם אינו כבעל לא יורש כלום מספק יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב בית הלל פשיטא ליה כבעל ויורש את הכל שכן אפילו אחיו אין לו אלא אכילת פירות בלבד תני רבי הושעיה ירשו היורשין את כתובתה חייבין בקבורת' אמר רבי יוסה אילולי דתניתה רבי הושעיה הוות צריכא לן מאחר שאין לה כתובה אין לה קבורה וקשיא אילו אשה שאין לה כתובה שמא אין לה קבורה אשה אף על פי שאין לה כתובה יש לה קבורה ברם הכא אם יש לה כתובה יש לה קבורה אם אין לה כתובה אין לה קבורה

מתוך: ירושלמי יבמות ד ד (עריכה)

הלכה ד משנה

כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על ניכסי בעלה הראשון

הלכה ד גמרא

כיצד הוא עושה כונס ומגרש ומחזיר והיא שוברת על כתובתה אמר רבי יוסה לצדדין היא מתניתא או שוברת לו על כתובתה רבי זעירא בשם רב המנונא כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה כתובתה על נכסיו ואם לאו כתובתה על ניכסי בעלה הראשון ר' יוסי אמר בשם רב חסדא מתניתא אמרה כן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה סוף עד שיכניס ויגרש ויחזיר דרובא אתא מימר לך אפי' כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה על נכסיו ואם לאו כתובתה על ניכסי בעלה הראשון רבי זעורה בשם רבי המנונא אמר ארוסה שמתה אין לה כתובה שלא הותרה להינשא לשוק שלא תאמר יעשה כמי שגירש ויהא לה כתובה לפום כן צריך מימר אין לה כתובה

מתוך: ירושלמי יבמות ד ה (עריכה)

הלכה ה משנה

מצוה בגדול לייבם לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל הגדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם

מתוך: ירושלמי יבמות ד ו (עריכה)

הלכה ו משנה

תלה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבוא ממדינת הים ובחרש ובשוטה אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם

מתוך: ירושלמי יבמות ד ז (עריכה)

הלכה ז משנה

החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה אם יש שם אב הנכסים של אב הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו רבי יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסים של אב

הלכה ז גמרא

שלא תאמר חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר הכונס את יבמתו זכה בניכסי אחיו ודכוותה החולץ ליבמתו זכה בנכסי אחיו לפום כן צריך מימר הרי הוא כאחד מכל האחין לנחלה רב יהודה אמר בשם שמואל העושה מאמר ביבמתו לא זכה בניכסי אחיו ואף בית שמאי מודיי בה ואף רבי שמעון מודיי בה ולא כרבי לעזר בן ערך דרבי לעזר בן ערך אומר המאמר קונה קניין גמור ביבמה היו שתי יבמות עשה מאמר בזו ובעל לזו מה נפשך אם במאמר יזכה אם בביאה יזכה אמר רבי יוסה מאחר שאינו יכול לקיים את אחת מהן לא זכה בניכסי אחיו רבי יצחק בר טבליי בשם רבי לעזר טעמא דרבי יהודה (דברים כה) והיה הבכור אשר תלד מקישו לבכור מה הבכור אינו יורש בחיי אביו אף זה אינו יורש בחיי אביו אי מה בכור יורש לאחר מיתת אביו אף זה יורש לאחר מיתת אביו אמר רבי זעורה מינה מה הבכור לא יורש בשעה שהוא ראוי לירש אף זה אינו יורש בשעה שהוא ראוי לירש עוד אינו יורש רבי אבא בר כהנא רבי חייה בר אשי בשם רב הלכה כרבי יהודה רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יודה רבי אבהו רבי לעזר בשם רבי הושעיה הלכה כרבי יודה אמר רבי יוחנן זימנין סגי יתבית קומי רבי הושעיה ולא שמעית מיניה הדא מילתא אמר ליה ולית בר נש דו שמע מילה ולית חבריה שמיע ליה

מתוך: ירושלמי יבמות ד ח (עריכה)

הלכה ח משנה

החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באמה ואם אמה ואם אמה ואם אביה בבתה בבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת האחין מותרין והיא אסורה באביו באבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסר בצרת קרובת חלוצתו

הלכה ח גמרא

מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר רבי אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם רבי לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה לו זיקתה והכא כיון שמת בטלה זיקתו רבי אבון שמע לה מן דבתרה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחים לא כמתה היא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו ובאחיו ובן אחיו הדא אמרה שניתנו שניות לחולץ והיידא אמרה דא בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו הדא אמרה שניתנו שניות לחולץ כיני מתניתא מותר הוא אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו הדא מסייעא לההיא דאמר רבי הילא בשם ר' אבינא קל וחומר מה אחות חלוצתו שהיא מדבריהן נתנו לה חכמים צרה כאן שיש כאן איסור אחיו לא כל שכן

מתוך: ירושלמי יבמות ד ט (עריכה)

הלכה ט משנה

החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת הרי זו פטורה

הלכה ט גמרא

שמעון בר בא בעא קומי רבי יוחנן מה בין חולץ מה בין מגרש אמר ליה מה את סבור חליצה קניין אינה אלא פטור אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ אבל חייבין עליה משום אשתו של מת

מתוך: ירושלמי יבמות ד י (עריכה)

הלכה י משנה

שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אמר לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה חלצו לה אחין או כנסו יכנוס את אשתו מתה היבמה יכנוס מת היבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה

הלכה י גמרא

לא אמרו אלא מתה יבמתו מותר באשתו אבל אם מתה אשתו אסור ביבמתו אמר רבי יוחנן זו דברי רבי לעזר אבל דברי חכמים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו אמר רבי יוחנן דברי חכמים כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור ודברי ר' לעזר אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו

מתוך: ירושלמי יבמות ד יא (עריכה)

הלכה יא משנה

היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים אחת בתולות ואחת בעולות אחת אלמנות ואחת גרושות אחת ארוסות ואחת נשואות רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסה שביהודה מפני שליבו גס בה רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול

הלכה יא גמרא

עד כמה הכרת העובר סומכוס אומר משום רבי מאיר עד שלשה חדשים אע"פ שאין ראיי' לדבר זכר לדבר שנא' (בראשית לח) ויהי כמשלש חדשים אמר רבי יודן אפילו מעוברת רוח (ישעיהו לג) הרינו חלנו כמו ילדנו רוח (שם) תהרו חשש תלדו קש רבי זעירא רבי בא בר זוטרא אמר ר' חנינה בשם רבי חייה רבה אפילו רובו של ראשון ורובו של אחרון והאמצעי שלם ר' אסי אמר תשעים יום שלימין שמואל אמר הן עיבוריהן אתא עובדא קומי רבנן דתמן דלא ידעין אם שלשה עשר מן הראשון ושבעה עשר מן האחרון או שבעה עשר מן האחרון ושלשה עשר מן הראשון וחמשה שלימין באמצע וביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזירות אמר לון רב נחמן בר יעקב כההין עובדא אתא קומי רבה בר בא ואכשרו אבא בר ווא פליג על שמואל בריה אמר רבא שנייא היא הכרת העובר שנייה היא לידתו הכרת העובר לחדשים שלימין ולידתו לחדשים מקוטעין תמן תנינן וכמה היא קישויה ר' מאיר אומר אפילו ארבעים חמשים יום רבי יודה אומר דייה חדשה רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות ר' יוסה בשם רבי ווא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין דלכן ניתני שלשים יום ר' יוסה בי רבי בון בשם רבי ווא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלימין דתנינן דייה חדשה רבי יודן בעי סוף דבר עד שתלד לא אפילו הפילה אמר רבי מנא שמעית בשם שמואל היא הכרת העובר היא לידתו ולית אנא ידע מן שמעת אמר ר' בא בר כהן קומי רבי יוסי רבי ירמיה אמרה אמר ליה רבי חזקיה לא אמרה רבי ירמיה ואיקפד רבי יוסי לקיבלי' אמר ליה שכן אפילו יהושע שהיה קושר למשה לא אמר כן ואת אומרת כן חזר ואמר אין דאמרה אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עליה ואבא בר ווא פליג על שמואל בריה ר' ברכיה בשם שמואל לעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד או למאתים ושבעים ושנים או למאתים ושבעים ושלשה או למאתים ושבעים וארבעה א"ל ר' מנא מנן שמע ר' הדא מילתה א"ל מן ר' בא מחלפה שיטתיה דרבי בא תמן הוא אמר שנייא הוא הכרת העובר שנייא הוא לידתו והכא אמר הכין ר' אבא בר זוטרא בשם שמואל כל שהוא בה"י רבה באל"ף רבא רב חייה בר אשי הוה יתיב קומי דרב חמיתיה מבעת אמר ליה מהו כן אמר ליה חמרתי מעברה והיא בעיא מילד ואנא בעי מרבעתה עד דלא תצנן א"ל אימתי עלה עליה הזכר א"ל ביום פלן וחשב א"ל בעיא היא עד כדון ותני כן חמרתה פוחתת אינה פוחתת מימות הלבנה והמוספת אינה מוספת על ימות החמה מילתי' דרבי יהושע בן לוי פליגא דאמר ריב"ל בקורת משל מלכות עיברה והרביעו של בית רבי ממנה שוורים ויש מהן שילדו עכשיו ויש מהן שילדו לאחר זמן כאן בבהמה טהורה כאן בבהמה טמאה והא כתיב (איוב לט) הידעת עת לדת יעלי סלע וגו' תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה הידעת עת לדת חיה טהורה כבהמה טמאה רבי מאיר חשש לגיטין רבי יודה חשש לוולד ר' יוסי חשש לגיטין ולוולד אין תימר דלית רבי מאיר רבי יוסי חושש לגיטין דתנן ארוסות ינשאו מיד רבי זעורה בשם רבי גדולה ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה היוצאת בגט צריכה להמתין שלשה חדשים הדא מסייעא לר"מ דרבי מאיר חשש לגיטין ר' בא בשם ר' אבא בר ירמיה אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים מסייעא לרבי יוסי דרבי יוסי חשש לגיטין ולוולד תני הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר"י רבי יוסי אומר אינן צריכות להמתין ובדמים רבי יודה אומר מטמא מעת לעת רבי יוסי אומר דייה שעתה אמר רבי נראין דברי ר' יודה בדמים ודברי רבי יוסי בוולד אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו אבא הוה ליה עובד' ושלח שאל לרבי חייה ולרבי יוסי ולרבי אמי והורין ליה כרבי יוסי בוולד דלא כן מה אנן אמרין רבי יודה ורבי יוסה אין הלכה כרבי יוסי אלא בגין דאמר ר' נראין לא כן אמר רבי בא בשם רבי זעורה כל מקום ששנה רבי נראין עדיין המחלוקת במקומה חוץ מעיגול של דבילה דדין מודי לדין ודין מודה לדין אמר רבי יוסי קשייתה קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו אפילו דבר בריא שנבעלו אמר לו וסתם גויות לא כבעולות הן שמעון בר בא אמר אתא עובדא קומי רבי יוחנן והורי כרבי יוסי והוה רבי לעזר מצטער אמר שבקין סתמא ועבדין כיחידייא אשכח תני לה רבי חייה בשם רבי מאיר כרבי שמעון שמע לה דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר אמר יאות סבא ידע פירקי גיטא רבי מנא בעא קומי רבי יודן תמן אמר רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם משנה והכא את אמר הכין אמר ליה לא רבי דילמא חורן אמר מן מה הן דשנה רבי מתניתין מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם אתאי דלא אשכח רבי מתניתא מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ור' שנה סתם לא כל שכן תהא הלכה כסתם אתא רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא בשם רבי לעזר ואפילו שנו אחרים מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם ולמה הוא מורי ליה כיחידייא רבי שמואל בר אינייא בשם רבי אחא הדא דתימר כשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי אחא הדא דתימר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה סתם משניות דרבנן עד שיפרש לו רובו רשב"ל אומר כל סתם משניות דרבי מאיר עד שיפרש לו רובו אמר ר' זעירא קומי רבי יוסי לא דרשב"ל פליג אלא דו חמי רוב סתם משניות דרבי מאיר רבי זעירא בעא קומי רבי מנא הידינו רבה רבה דמתניתא רבה דאולפנה לית מילתא דרבי לעזר אמרה רבה דמתניתא כרבי שמעון דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר אמר יאות סבא ידע פירקי גיטא נאמר אולפן קביל מן רבה דמתניתה כד שמע דתני לה רבי חייה בשם ר' מאיר החולצת מונה משעת מיתה היוצאה בגט מונה משעת נתינת גיטה רבי חנינה אמר משעת נתינת גיטה רבי יוחנן אמר משעת כתיבה רב ושמואל רב כרבי חנינה ושמואל אמר כרבי יוחנן מתיב שמואל לרב על דעתך דאת אמר משעת נתינה משום מה את חושש משום שנתייחדה בנתים וניחוש לה לגט ישן מתיב רבי חנינה לרבי יוחנן על דעתך דאת אמר משעת כתיבה היו שני גיטין אחד נכתב עכשיו ואחד נכתב לאחר זמן וניתני שניהן ביום אחד לזו את אוסר ולזו את מתיר מן דהוה מותבה רב לשמואל התיב רבי חנינה לרבי יוחנן מאן דהוה רבי יוחנן מותבה לרבי חנינה התיב שמואל לרב והלכה מונה לגט משעת כתיבה אם לא נתייחד עמה חוץ מן האלמנה מפני האיבול וכמה הוא האיבול שלשים יום הדא דתימר בנשים אבל באנשים שלשה רגלים בשיש לו בנים אבל אם אין לו בנים מיד בשיש לו מי שישמשנו אבל אם אין לו מי שישמשנו מיד בשאין לו בניו קטנים אבל אם היו בניו קטנים מיד כהדא מעשה שמתה אשתו של רבי טרפון עד כשהוא בבית הקברות אמר לאחותה היכנסי וגדלי את בני אחותיך אעפ"כ כנסה ולא הכירה עד שעברו עליה ל' יום

מתוך: ירושלמי יבמות ד יב (עריכה)

הלכה יב משנה

ארבעה אחין נשואין לארבעה נשים ומתו אם רצה הגדול שבהם מייבם את כולן הרשות בידו היה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת כשירה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשירה

הלכה יב גמרא

ארבעה מאחין כו' דלמא תלת עשר אחין הויין ומתין תרין עשר דלא בנין אתיון בעיון מתייבמה קומי רבי אמר ליה רבי איזיל ייבם אמר ליה לית בחיילי והם אומרות כל חדא וחדא אנא מזייננא ירחי אמר ומאן זיין ההוא ירחא דעיבורא אמר רבי אנא זייננא ירחא דעיבורא וצלי עליהון ואזלון להון בתר תלת שנין אתון טעינין תלתין ושיתא מיינוקין אתון וקמנו להן קומי דרתה דרבי סלקין ואמרין ליה לרע קרייא דמיינוקין בעיין מישאל בשלמא אודיק ר' מן כוותא וחמתון אמר לון מה עיסקיכון אמרין ליה אנן בעיין תיתין לן ההוא ירחא דעיבורא ויהיב להון ההוא ירחא דעיבורא כתיב (שמואל ב ו) וישב ארון יי עם עובד אדום בביתו שלשה חדשים ויברך יי וגו' במה בירכו בבנים הדא הוא דכתיב (דברי הימים א כו) כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים וגו' דהוות כל חדא מינהן ילדה תריי בכל ירחא הא כיצד טמאה שבעה וטהרה ז' וילדת טמאה ז' וטהרה ז' וילדת שית עשר לכל ירח לתלתא ירחין הא ארבעין ותמניי' והוא אשתין הא חמשין וארבעה ותמנותיהון הא אשתין ותריי הדא היא דכתיב ששים ושנים לעובד אדום א"ר בא בר זבדא כתיב (דברים כה) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל בית שהוא ניתר בחליצה אחת אף בביאה כן חליצה פוטר וביאה פוטר כמה דאת אמר בחליצה כן את אמר בביאה ומהו להערים וכי רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא הערים קידש שלש מאות נשים בימי רעבון על מנת להאכילן בתרומה תמן אין כל אחת ואחת ראויה לוכל בתרומה ברם הכא כל אחד ואחד ראוי לייבם ר' יודן בי רבי ישמעאל עבדין ליה כן

מתוך: ירושלמי יבמות ד יג (עריכה)

הלכה יג משנה

המחזיר את גרושתו והנושא את חלוצתו והנושא את קרובת חלוצתו יוציא והוולד ממזר דברי רבי עקיבה וחכ"א אין הוולד ממזר ומודים בנושא את קרובת גרושתו שהוולד ממזר

הלכה יג גמרא

ר' חייה בשם ר' יוחנן המחזיר את גרושתו משנישאת פסלה מן הכהונה בלא כך אינה פסולה מן הכהונה אלא פסולה מלוכל בתרומה רבי זעירה ר' חייה בשם ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנישאת בתה כשירה לכהונה ומאי טעמא (דברים כד) כי תועבה היא היא תועבה ואין הוולד תועבה

מתוך: ירושלמי יבמות ד יד (עריכה)

הלכה יד משנה

ואי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבוא דברי ר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת ב"ד

מתוך: ירושלמי יבמות ד טו (עריכה)

הלכה טו משנה

אמר שמעון בן עזאי מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי ר' יהושע

הלכה טו גמרא

ר' יוסי בן חנינה אומר וכולהם מאשת אב למדו (דברים כג) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו ר"ע דורש מה אשת אביו מיוחדת שהיא בלא יבוא הוולד ממזר אף כל שהוא בלא יבא הולד ממזר התיבון הרי אלמנה לכ"ג שנייא היא שפירש בה חלל שמעון התימני דרש מה אשת אב מיוחדת שחייבין עליה כרת בידי שמים הוולד ממזר אף כל שחייבין עליה כרת בידי שמים הוולד ממזר התיבון הרי נידה שנייא היא שאין כתוב בה שאר בשר רבי יהושע דרש מה אשת אב מיוחדת שחייבין עליה מיתת ב"ד והוולד ממזר אף כל שחייבין עליה מיתת ב"ד הוולד ממזר אע"ג דרבי יהושע אמר הבא על אחות חלוצתו הוולד כשר מודה שאם היתה הוולד נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה אע"ג דרבי שמעון בן יהודה משום ר' שמעון גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר מודי שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה חדי בר נש אתא לנכת רב אמר בגין דילידת אמה דההוא גברא ארמאי אמר ליה כשר אמר ליה רב חמא בר גוריא הן דעיימך רגליך עד דלא ייתי שמואל ויפסלינך אע"ג דרב אמר גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר מודי שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה ומה ראוי לומר הלכה כר"ש התימני אמר ר' יוסי בי רבי חנינא מקום שנכללו כל העריות להיכרת יצאת אשת אב ללמדך על הממזר מחלפה שיטתיה דרבי יוסי בי רבי חנינא תמן הוא יליף ליה מכללא והכא הוא יליף ליה מפרטה דתני (ויקרא ד) מצות ה' הייתי אומר אף אוכלי שקצים ורמשים בכלל הרי את דן לומר נאמר כאן (שם) מעיני ונאמר להלן (במדבר טו) מעיני מה עיני שנאמר להלן דבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו כרת אף מעיני שנאמר כאן חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אי מה עיני שנא' להלן שיש בו מיתת ב"ד אמר רבי יוסי בי רבי חנינה מקום שיצאת עבודה זרה ללמד על מחוייבין כריתות לא יצא עמם כרת אלא כרת בלבד אבל מיתה ממקום אחר באת מחלפה שיטתיה דרבי יוסי ברבי חנינה תמן הוא יליף לה מכללא והכא הוא יליף לה מפרטה תמן נכללו כל העריות לקרבן יצאת עבודה זרה ללמד על מחוייבי קרבנות אית לך מימר הכא נכללו כל העריות לממזר יצאת אשת אב ללמד על הממזר

מתוך: ירושלמי יבמות ד טז (עריכה)

הלכה טז משנה

אשתו שמתה מותר באחותה גירשה ומתה מותר באחותה נישאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נישאת לאחר ומתה מותר באחותה

הלכה טז גמרא

הא באמה אסור לא כן א"ר יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה אלא בגין דתנינן חלץ לה ומתה מותר באחותה הא באמה אסור לפום כן תנא אחותה