ירושלמי יבמות ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק ד · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהוולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה בזמן שאין הוולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה

הלכה א גמרא[עריכה]

בשעבר הא בתחילה לא די מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים ותחלוץ מיד מה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה רבי זעירה רבי חייה בשם רבי בון בשם רבי יוחנן שלא תהא צריכה כרוז לכהונה רבי בא רבי יעקב בר אידי בשם ר' הושעיה שלא תהא צריכה כרוז לכהונה תני ר' הושעיה (דברים כה) את שאומרין לו ייבם אומרים לו חלוץ ואת שאין אומרין לו ייבם אין אומרים לו חלוץ מה נפק מן ביניהון היתה כשירה ונתחללה כגון אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט מאן דאמר שלא תהא צריכה כרוז לכהונה וזו הואיל ואינה צריכה כרוז לכהונה חולצת מאן דאמר את שאומרים לו ייבם אומרים לו חלוץ אינה חולצת חלץ בתוך שלשה חדשים מהו שתהא צריכה לאחר שלשה חדשים נישמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה רבי מנא אמר לה סתם רבי יצחק בריה דרבי חייה מטי בה בשם רבי יוחנן דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית כמה דאת אמר תמן אף על פי שחלצה חולצת והכא נמי אף על פי שחלצה חולצת רבי יודן בעי חלץ לה מעוברת והפילה נישמעינה מן הדא הרי שמת והניח את אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם תלמוד לומר (שם) ולא ימחה שמו מישראל את ששמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול תהא מותרת להנשא תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל עד שתדע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא יכול אף אשת סריס תהא צריכה לייבום תלמוד לומר ולא ימחה שמו מישראל את שאין שמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול אומר צרתה מותרת להינשא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר צרתה לא תינשא עד שתדע כמה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה אף בחלוצה כן חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר בביאה כך את מר בחליצה שמואל אמר זכין בעוברין רבי לעזר אמר אין זכין בעוברין אמר ר' יוסי אף על גב דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו בחיים די מתניתא החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר תמן כאן הוא למפרע לא נגעה בה חליצה והכא כן הוא למפרע והוא שיזכה תמן תנינן האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אם נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים רבי לעזר אמר לא אמר אלא בנו הא אחר לא רבי יוסה אמר אפי' אחר על דעתיה דרבי לעזר ובלבד שכיב מרע הא בריא לא בלבד מטלטלין הא קרקעות לא מתניתא פליגא על ר' לעזר גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו ונודע שיש לו בן במדינת הים או שהיתה עיברה הכל חייבין להחזיר מה עבד לה ר' לעזר שנייה היא הכא שהוא בנו וסיפא פליגא על שמואל מן הדא דרבי יוסה החזירו הכל אח"כ מת הבן או שהפילה כל הקודם באחרונה זכה בראשונה לא זכה אפילו בראשונה לא יזכה לא כן אמר רבי יוסה אף על דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים הרי אינו בן קיימא אמר ר' יצחק בר אלעזר משום ייאוש רבנן דקיסרין רבי חייה בר ווא בשם רבי אבא בר נתן חזר בה רבי נתן מן מתניתא אם זכר מנה אם נקבה מאתים ונקבה גבה לא בעניין כאחד הוא תני בר קפרא בן יומו זכין לו