קידושין עד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וניחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כורחי ולא ידיע הי מדעתו והי לא מדעתו אנאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי במה דברים אמורים שבעלי דינים עומדים לפניו אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אינו נאמן וניחזי זכותא מאן נקיט לא צריכא דקריע זכותייהו וניהדר ונידיינינהו בבשודא דדייני אמר רב נחמן גשלשה נאמנין על הבכור אלו הן חיה אביו ואמו חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם כדתניא (דברים כא, יז) יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור דוכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן:
אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי:
מאי בדוקי אילימא השבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת כמאן כרבן גמליאל תנינא חדא זימנא דתנן היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה אמרה להם מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין ואמר רב יהודה אמר שמואל והלכה כרבן גמליאל זחדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה הניחא למאן דאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל דאי מהתם ה"א התם דרוב כשרין אצלה אבל היכא דרוב פסולין אצלה אימא לא צריכא אמר רבא חהלכה כאבא שאול:
מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה רבי יהודה אוסר רבי אליעזר אומר טודאן בודאן מותר ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור יואלו הן הספיקות שתוקי אסופי וכותי:
גמ' מאי כל האסורין לבא בקהל אילימא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי הא תנא ליה רישא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה ותו ר' יהודה אוסר אהייא אילימא אודאן בספיקן הא מדקתני סיפא ר"א אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן וספיקן בספיקן אסור מכלל דר' יהודה לא סבירא ליה וכי תימא ר"י אוסר אגר בממזרת מידי גר בממזרת קתני כל האסורין לבא בקהל קתני אמר רב יהודה
רש"י
[עריכה]
וניחזי זוזי ממאן נקט - קא ס"ד שלא קיבל מעות אלא מאחד מהם הא ודאי מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל:
ולא ידיע - אין ידוע לנו:
בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו - רמיא עליה למדכר שעדיין לא יצאו משם משגמרו את דינם ואומר איש פלוני זכאי איש פלוני חייב שאין בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למידכר:
וניחזי זכותא מאן נקט - ביד איזהו מהם פסק דין של זכות:
וניהדר ונידיינינהו - למה לי כולי האי למימר אינו נאמן מה לנו ולאמונתו נהדר הוא עצמו או אחר וידונם לפי טענותם:
בשודא דדייני - בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל בפיו של דיין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דאמר נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמרינן שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר לזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר ולפיכך אין רוצין לחזור מדין שמא יטנו לבו לצד השני:
כל שבעה - שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר:
וחכמים אומרים אינו נאמן - אבן גרושה וחלוצה הוא דפליגי:
שבודקין את אמו ונאמנת כמאן כרבן גמליאל - בתמיה למה ליה לרבי למיתנייה לפלוגתא בתרי דוכתי ליתני הא דאבא שאול התם וכן היה אבא שאול אומר כדבריו:
וכהן הוא - כלומר מיוחס הוא:
חדא להכשיר בה - ר"ג דלא האמינה אלא לעצמה שלא נתחללה מן התרומה אבל לא להכשיר אותו עובר שאם בת היא לא תינשא לכהן אבא שאול מכשיר אף בבתה דהא מתניתין אף בולד קאי שהוא שתוקי:
הניחא למאן דאמר כו' - בפ"ק דכתובות (דף יג:):
דאי מהתם ה"א הני מילי היכא דרוב כשרים אצלה - כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולין אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס הוא או פנויה ואין רוב העיר משיאין לכהונה:
מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה - כגון ממזרי בשתוקי ואע"ג שזה ודאי וזה ספק ואיכא למימר שמא כשר הוא אפ"ה שרי כדילפינן לעיל (דף עג.) בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא ובגמרא פריך הא תנא ליה רישא:
ורבי יהודה אוסר - בגמרא מפרש לה:
ודאן בודאן מותר - כגון ממזרים בנתינים:
ודאן בספיקן - כגון ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי:
ספיקן בודאן - שתוקי ואסופי בממזרי ונתיני:
ספיקן בספיקן - שתוקי בשתוקית אסופי באסופית אסופי בשתוקית:
אסור - שמא זה כשר וזה פסול:
וכותי - בגמ' מפרש מאי ספיקייהו וכותים אותם שהושיב סנחריב בערי שומרון כדכתיב (מלכים ב יז) ויבא מלך אשור (אנשים מספרויים) ומכותה וגו' ועל שם שהביאם מכותה נקראו כותים ונתגיירו מאימת האריות כדכתיב (שם) וישלח (בם את) האריות וגו' וכולה עניניה במלכים:
גמ' וכי תימא ר' יהודה אוסר אגר בממזרת - דשמעינן ליה דאמר הכי לעיל (דף עב.) רבי יהודה אומר גר לא ישא ממזרת ובמידי אחרינא לא שמעינן דפליג לענין יוחסין:
מידי גר בממזרת קתני - לעיל דאתי רבי יהודה לאפלוגי עליה:
כל האסורין לבא בקהל - וגר לאו מן האסורין הוא:
תוספות
[עריכה]
שודא דדייני. פי' בקונטרס בדין שאין תלוי בטעם אלא הכל לפי ראות עיני הדיינין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דההוא דאמר נכסיי לטוביה ואתו תרי טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמר שודא דדייני פירוש למי שמתנדב לב הדיין לומר שזה היה אוהבו יותר מזה לזה נתן וקשה לר"ת דאי בסברא תליא מילתא כדפי' בקונטרס אמאי לא אמרינן דנהדר ונידייניה דמסתמא לא יהפוך סברתו ראשונה ועוד פ"ק דגיטין (דף יד:) אמרינן הילך מנה לפלוני כו' תני חדא הלך ומצאו שמת יחזרו ליורשי המשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו ומסיק כאן אמרו שודא עדיף והתם אי אפשר לפרש פי' הקונטרס לכך פר"ת שודא דדייני דכל מה שירצה הדיין לעשות יעשה דהפקר ב"ד היה הפקר ושודא לשון השלכה כמו רמה בים דמתרגמינן שדי בימא (שמות טו) וראיה לפר"ת מההיא דפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צד:) גבי שני שטרות שהיו ביום אחד אתו תרוייהו קמיה דרב ששת ואגבי רב ששת לחד מנייהו הדר אתו לקמיה דרב נחמן ואגבייה לאידך אתא קמיה דרב ששת אמר ליה מ"ט עבד מר הכי אמר ליה משום דקדים פי' שאחד מן השטרות נכתב בבקר והאחד בערב ואמר ליה אטו בירושלים יתבינן דכתבי שעי ואמר ליה ואת מאי דעתך אמר ליה שודא דדייני אמר ליה אנא נמי שודא דדייני אמר ליה אנא דיינא ומר לאו דיינא והשתא לפר"ת ניחא הא דקאמר אנא דיינא ומר לאו דיינא דצריך דיין קבוע לומר דהפקר ב"ד היה הפקר ורב נחמן היה דיין קבוע אבל לפי' הקונטרס דפי' דבסברא תליא מילתא מה לנו דיין קבוע פשיטא דסברת רב נחמן לא הוה עדיפא מסברת רב ששת: כשם שאדם נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה וחלוצה. וא"ת מנ"ל לר' יהודה הא דנאמן לומר זה בני בן גרושה וחלוצה בשלמא זה בני בכור דין הוא שיהא נאמן עליו משום דהוי טוב לולד שע"י כן יטול פי שנים אבל לפוסלו אמאי נאמן וי"ל דהא דנאמן לומר זה בני בכור מיירי בתינוק בין הבנים דאומר על קטן שבבניו שזה בכור ואפ"ה נאמן ואע"ג שע"י שהוא מעיד על זה שהוא בכור מחזיק את הגדולים לממזרים ורבינו אליהו מפרש דהיינו טעמא דנאמן משום דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר ואמרינן לעיל (דף סח.) שנואה בנישואיה כלומר שהיא בלאו וקאי יכיר אתרוייהו יכיר שהוא בכור ויכיר שהוא בן גרושה וחלוצה דשנואה בנישואיה וכן מצאתי בירושלמי [והא דקאמר כשם כו' משום דפשטיה דקרא משמע דקאי טפי אהכרת בכור. ת"י]:
אי מהתם ה"א ה"מ היכא דרוב כשרים אצלה. כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה וא"ת אמאי לא פריך למאן דאמר (כתובות דף יג:) דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין אצלה מאי אתא אבא שאול לאשמועינן הוה ליה למיתני מילתא דאבא שאול גבי האי מילתא דרבן גמליאל דכתובות (שם.) כדפריך בסמוך למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וי"ל דמתני' דהתם לא אשמעינן רבן גמליאל מידי אפי' ברוב פסולין כי אם מברייתא דמייתי התם זו עדות שהאשה כשירה לה כו' ולכך איצטריך לאשמועינן הכא מילתא דאבא שאול אלא לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה שמעינן שפיר ממשנה דהתם מדקתני ראוה מדברת והיתה מעוברת חד להכשיר בה וחד להכשיר בבתה כדאיתא התם:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק ד (עריכה)
לו א ב טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ג:
לז ג מיי' פ"ב מהל' נחלות הלכה י"ד, סמג עשין צ, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ז סעיף י"ב:
לח ד מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ז, סמג לאוין קכא:
לט ה מיי' פ"ו מהל' איסורי ביאה הלכה י"ז, וסמג לאוין קכא, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ו:
מ ו ז ח מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה י"א, ומיי' פי"ח מהל' איסורי ביאה הלכה י"ד, סמג לאוין קכא, טור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעיף י"ז:
מא ט מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה כ"א, סמג לאוין קיז, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ד:
מב י מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ו וסעיף לא:
ראשונים נוספים
והא דאקשינן וליחזי זוזי ממאן נקט. הכי פירושו: קס"ד לאוקמ' בדליכא עדים שמכר ונטל דמים דא"כ פשיטא שיכול לומר לזה לא מכרתי ולזה מכרתי הוי כמו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי אלא ע"כ בשהיו שם עדים שמכר ונטל דמים ואם כן למה לי נאמנותו של מוכר יבואו עדי' ויעידו בין בריש' ובין בסיפא ולא קס"ד לאוקמא כשלא ידעו ממי נטל דמי' דסהדי עבידי דדייקי וידעי וכיוצא בה בפרק חזקת הבתי' (בבא בתרא דף מ"ה ע"ב) דאקשי' אי דאיכא עדים לחזי עדי' מאי קאמרי ולא קס"ד לאוקמ' דחזו בהא ולא חזו בהא כ"ש הכא דעדיפא מינה מתרץ לה לא צריכה דנקיט זוזי מתרוייהו ואמר מחד מדעתו ומחד בע"כ וקמ"ל דאע"ג דאיכא עדים שנטלו ואלו חזר בהם חייב לקבל מי שפרע נאמן הוא כל זמן שמקחו בידו והוא הדין להיכא שנטל מא' ואמר מזה נטלתי אלא אורחא דמלתא כדפרישית. אבל אין מקחו בידו אינו נאמן לומ' מהאי מדעתא וה"ה לומ' מזה נטלתי ולא מזה.
ור"ת ז"ל כתב נאמן בעל המקח לומ' לזה מכרתי ולזה לא מכרתי כל זמן שמקרו בידו וכגון דנק' זוזי מתרוייהו ואמר להאי זבנית מדעתאי והאי שדינהו זוזי גבאי דידי אם יצא המקח מידו אינו נאמן לומ' מזה נטלתי ולא מזה והוא עול' כפי מה שפירשנו אנו ולא כפי מה שעלה על דעת רבים לומר דאפי' בזמן שמקחו בידו אינו נאמן לומר מזה נטלתי ולא מזה וקושיא ארישא דוקא. דכ"ש ודאי שהוא נאמן דטפי ידיע ליה הא.
ורש"י מפרש קושיא אסיפא אפי' בזמן שאין מקחו בידו להמניה ומפרק כגון דשקיל מתרוייהו ולא ידיע הי מדעתיה כלו' אינו מדקדק בו כל כך לפיכך אינו נאמן אלא כעד א' הוא אבל אם אמר מזה נטלתי ולא מזה נאמן אפי' בזמן שאין מקחו בידו ותמהני מנא ליה למקשה האי סברא דמוכר דייק ממאן שקל ומהימן דקא קשי ליה וניחזי זוזי ממאן נקט ואפשר שהיה סבור כל זמן שעומדי' לפניו יהיה נאמן אעפ"י שאין שם מיגו כדאמרינן בדיין בסמוך:
אי מהתם הוה אמינא התם הוא דרוב כשרים אצלה אבל הכא דרוב פסולין אצלה לא צריכא. איכא למיפרך הניחא למאן דאמר התם ברוב כשרים אלא למאן דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין מאי איכא למימר וליכא למימר דאבא שאול קמ"ל פי' דר"ג אלא ודאי מדלא תנייה התם לדאבא שאול שמע מינה מלתא אחריתי קא משמע לן כדפרש"י ז"ל.
ונראה לי דלמאן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה רוצה לומר שזה שאמר רבן גמליאל נאמנת עליה ועל בתה אמרה והיינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת וכיון שכן קשיא ליתנייהו לדאבא שאול התם גבי מעוברת אבל לדברי האומר לדברי המכשי' בה מכשיר אפי' ברוב פסולים לא שיהא בכלל דברי ר"ג דר"ג במעוברת איירי ורוב כשרים אצלה אבל הוא סובר דהה"נ שיאמר ר"ג ברוב פסולין. וכיון שעיקר משנתנו דר"ג ברוב כשרי' ולא נשנית שם משנה בפי' לרבות רוב פסולין דאבא שאול ברוב פסולין משנה אחרת היא ולא ערבוה באותה משנה של רבי אליעזר ורבן גמליאל:
ונחזי זכותא ממאן נקט. פי' לאו אסיפא קאי דכיון דלא מהימן מנפשיה אמאי מהימן משום זכותא דנקיט האי ומאי ראיה איכא להמניה טפי אי סמכינן אזכותא דנקיט לחוד בלאו דידיה אלא ארישא פרכינן למה לן לנאמנותו של דיין נחזי זכותא מאן נקיט ונסמוך עליה ופרקינן דקרעי' זכותא ופרכינן ונהדר ונודינהו פי' אמאי מהימן כיון דאפשר לן למחזי דינא היכי הוה נודינהו אנן ופרקינן לשודא דדייני וכ"ת למה ליה לאוקמה בשודא דדייט נימא דחיישינן לחלופי טענתא שיחזור אחד מהם לטעון טענת אחרת שיזכה בהם וא"ל דהב"ע דשטרי טענת' קיימין בידי סופרי הדיינין כסתמא דמילתא דליכא למיחש להכי והיינו דאקשינן ונהדר ונודינהו על טענתייהו ופרקינן דקרעי' זכותא דאלו קרעינן שטרי טענתא אפילו בדינא דלאו שודא ל"ל דנהדר ונודינהו אלא הדיין נאמן כ"ז שהבעלי דינין עומדין לפניו או אחרי כן אם הם שנים מקובלים או ג' והם ב"ד ואי לא המע"ה והדר דינא ואם טען אחד מהם לחברו העמדתיך בדין ונתחייבת לי ממון פלוני כפר לו ישבע לו כשאר תביעות ממון כדמוכח בריש פ' נערה שנתפתתה כנ"ל:
הא דאמרינן אי מהתם ה"א התם הוא דרוב כשרים אצלם כגון פנויה אבל היכא דרוב פסולין כגון אתרא דרוב פסולין א"נ כגון ארוסה אימא לא קמ"ל איכא דק"ל ולמ"ד התם דר"ג דמכשיר אפילו ברוב פסולין מכשיר אבא שאול מאי אתא לאשמועינן הכא וכדפריכנן לעיל הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד מכשיר בבתה מאי א"ל ואמאי לא פרכינן הכא הכי ולאו קושי' היא דאנן לא קשיא לן כיון דאמרה רבן גמליאל אמאי אמרה אבא שאול ומאי קא משמע לן דהא אבא שאול תנא הוא וליכא למיפרך הכא אלא אנן הכי פרכינן דאלו איירי אבא שאול כדר"ג התם הוא א"ל ונימא ר"ג ורבי אליעזר ואבא שאול אומר נאמנת הלכך בהא דלעיל דאמרינן דר"ג מכשיר בבתה א"ל שפיר הניחא למ"ד כו' משום דלמ"ד דר"ג מכשיר בבתה בהדיא קתני לה ר"ג במשנתינו דלהכי קתני תרתי מדברת ומעוברת כדאתא התם וכיון דאיירי ר"ג בבתה אם איתא דאיירי אבא שאול נמי בה הוה תני לה התם כדאמרן אבל אידך דאיכא מ"ד דאכשיר ר"ג אפילו ברוב פסולין לאו למימר' דר"ג איירי בהא דודאי לא איירי ר"ג אלא ברוב כשרים אלא דקסבר האי אמור' דה"ה דמכשיר ברוב פסולין מ"מ כיון דלא איירי ביה במתטתין לא הוה מצי למתני הא דאבא שאול בהדי דר"ג דאבא שאול איירי ברוב פסולין ור"ג איירי ברוב כשרין ולהכי לא אקשינן הכא הניחא כדפרכינן לעיל והלכתא כמ"ד דר"ג מכשיר בבתה ומכשירה אפילו ברוב פסולין ולא תימא דוקא רוב פסולין אלא ה"ה כולן פסולין דכיון שנבעלה לדעתה מאמנין אותה במה שטוענת לכשר נבעלתי ואע"ג דבהאי דוכתא ליכא השתא חד דכשר דילמא ההיא שעתא איקרי ואשכחה כשר וראיה לדבר מדפרכינן התם משביה ותיפוק לי דהכא רוב פסולין אצלה והתם במדברת רוב כשרים אצלה ופרקי' לה מטעמא דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין וכי פוסל פוסל אפי' ברוב כשרים אצלה וסייעיניה מינה ואם איתא נימא דשאני שבויה דכולן פסולין אצלה אבל ברוב פסולין בלחוד דכולי עלמא כשר ומדלא אמרינן הכי שמעי' דלא שאני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין:
וכי תימא רב יהודה אוסר גר בממזרת. פירוש דשנו ליה תנא קמא בכללא דכל האסורין לבא בקהל והא כל האסורין לבא בקהל קתני ואלו גר אינו אסור לבא בקהל והיכא הוי בכלל משנתינו ותו הא מותר אסור. קשיא ליה לרבינו הגדול ז"ל מאי קושיא שהרי אין במשמע לשון התנא שלא יהא שם מי שהוא מותר לבא בקהל ואסור לבא זה בזה דאיהו הכי קתני שכל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה אבל מן המותרין לא בקהל אין כלם אסורים לבא זה בזה אלא יש מהם אסורים ויש מהם מותרים. ותו קשיא ליה בגר בכהנת היכי שייך ביה פסול כהני שהרי לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי כהונה ונקבות לאו קהל כהונה הן. ומסתבר לי דתלמודא לא פריך שיהא במשמע לשון התנא דגר שמותר בממזרת ומותר בכהנת דהא לא משמע הכי כלל אלא אנן הכי קשיא לן דמדלא קתני תנא דמותרין זה בזה אלא באסארין לבא בקהל כהונה משמע דתו ליכא דאית ליה האי היתירא דאי לא הוה אמר ליה בהדיא ולהכי קשיא לן דהא איכא אחרינא דהוה ליה למתני בהדיא והיינו גר שמותר בממזרת ודכותה דהא טובא בתלמודא:
מהדורות תנינא, תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק ד (עריכה)
ונחזי זוזוי ממאן נקט עיין זו השטה בקונטרסי בהלכתא קמייתי דבבא מציעא.
מתוך: תוספות ר"י הזקן/קידושין/פרק ד (עריכה)
ונחזי זוזי. קס"ד שלא קבל מעות אלא מאחד הילכך ודאי זכור הוא ממי קבל המעות הילכך נשאל ממי קבל דמים דודאי זכור הוא על זה ויהא נאמן לומר לזה מכרתי:
ולא ידיע. כתב ר"ש בריש מציעא ולא ידעי' גרסי' ולא ידע לא גרסי' אע"פ שהוא אומר לזה מכרתי וקבלתי המעות מדעתי אינו נאמן דאנן סהדי שאינו זכור כל כך משהלכו מלפניו. ופי' הכי לא צריכא. לעולם אם לא קבל מעות אלא מהאחד אע"פ שאין המקח בידו נאמן כשנים. והא דאמרינן שאין נאמן אפי' כאחד כשאין המקח יוצא מתחת ידו מיירי שלקח מעות משניהם ואומר לזה מכרתי וקבלתי המעות ברצוני הוא דאינו נאמן אפי' כאחד דאנן סהדי דלא דכיר ממי לקח ברצונו ואף לנו אין ידוע הילכך הו"ל דין שנים אוחזין בטלית. וזה תימה גדול כשהמקח יצא מידו ולא קבל מעות אלא מאחד אמאי יהא נאמן כשנים וכשקבל משנים ומעיד לזה מכרתי אמאי לא יהא נאמן כעד א' ועקר הפי' שמקחו בידו נאמן כשנים שהרי בידו ליתנו למי שירצה והוי אידך מוציא מחבירו ועליו הראיה הילכך נאמן כשנים אם לא יביא האחר עדים:
אינו נאמן. כשנים אפי' כעד א':
ומותיב ונחזי זוזי. כלומר יעיד ממי לקח המעות ויהא עדותו עדות כעד א' דודאי זכור הוא ממי לקח המעות:
לא צריכא. כלומר אע"פ שאין המקח בידו נאמן כעד אחד והכא מיירי שאינו זכור אף ממי שלקח המעות דמיירי שלקח משניהם ולא ידע גרסי' כלומר הוא אינו זכור ואינו נאמן דקאמר מטעם שאין שם עדות כלל הילכך הו"ל דין שנים אוחזים בטלית:
נאמן דיין. ומסתברא דביחיד שקבלוהו עליהם לדון להם זה הדין מיירי:
כשבעלי דינים עומדים לפניו עדיין הוא דיין ונאמן. [ונחזי] זכותא ביד איזה מהן. הוא פסק דין של זכות:
דקריע. שנתקרע:
שודא דדייני. כגון ההיא דכתובות דאמר נכסי' לטוביה ובאו שני טוביה. שניהם קרובים שניהם שכנים שודא דדייני ואפשר שיהפך לבו לא' (רצה) ליתן וכיון שפסק הדין לא' אם בא לחזור אינו חוזר לפי' אין רוצין לחזור מדין. ע"כ בר"ש. [והוא עיקר]:
ונהדר ודיינינהו. ואנו נראה לפי טענותם מי הוא שיזכה ומי הוא שחייב. ומשני שודא דדייני כדפרישנא וכל שכן אם לא נתקרע פסק דין שלו שאינו נאמן אלא שיראו הפסק דין אבל אם הדבר תלוי באומד דעתו של דיין ונתקרע פסק דינו אם היו עדיין עומדים לפניו נאמן שהרי עדיין בידו לפסוק הדין למי שירצה שעדיין הוא דיין על זה הואיל והם לפניו אבל הלכו להם [תו אין עליו] תורת דיין ואינו נאמן אלא או יחזרו ויקבלוהו עליהם לדון או יעשו דיין אחר. נאמנת והולד ראוי לבא בקהל אבל להשיאה לכהן לכתחלה בעינן תרי רובי שיהיה רוב העיר משיאין נשיהם וכו' ורוב סיעה כשרים כדאיתא ספ"ק דכתובות מיהו אם נשאת לא תצא:
רוב פסולים. שרוב העיר פסולים. אי נמי שהיא ארוסה ואמרה לארוס נבעלתי ואם לא בדק את אמו ומתה הולד שתוקי והוי ספק ממזר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה