שולחן ערוך אבן העזר ד כו

פנויה שנתעברה וילדה, אם אינה לפנינו לבדקה, או שהיא שוטה או אילמת, ואפילו אם אומרת: של פלוני הוא, ואנו מכירים באותו פלוני שהוא ממזר, אין זה הולד אלא ספק, אפילו אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו, שכשם שזינתה עם זה כך זנתה עם אחר. ואם אותו פלוני הוא כשר, הולד כשר. ומכל מקום אין אנו מחזיקים אותו בבנו ודאי ליורשו, אם אינו מודה שהוא בנו. (ואפילו היתה מיוחדת לו, אינה נאמנת עליו) (ר"ן). (ואפילו עד אחד נאמן עליו כשמכחישו) (גם זה שם). אבל חוששין לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני:

הגה: ודוקא פנויה. אבל אם זנתה תחת הבעל, אפילו אומרת: של פלוני הוא, והוא ממזר, אין חוששין לדבריה, דתולין רוב בעילותיה בבעל, וכשר, ומותר בקרובי אותו פלוני שאומרת עליו:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(כה) אפי' אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו: זה לשון הרמב"ם (פט"ו מהא"ב) ולא חילק הרב בין אם דיימא מעלמא או לא (דיימא מעלמא חשודה מאחרים דליכא לאכשורי כשאר בני דומה שהם כשרים רש"י ביבמות דס"ט ע"ב) ומשמע דאפי' פנויה שלא יצא עלי' קול זנות מעלמא רק פתאום נמצא' כריסה בין שיניה ואומרת לאיש הזה אני הרה והוא מודה שבא עליה אפ"ה (אין זה) הולד (אלא ספק ואפשר לומר (הטעם) הואיל (על מי שאומר' שבא עליה) הוא ממזר לא חיישינן לדבריה הואיל והוא נגד החזקה דאמרי' דאשה בודקת ומזנה דוקא עם כשר אף על גב דבגמ' בכתובות די"ד ע"א קאמר לה דרך תימא (הכי השתא התם אשה נשאת בודקת ונשאת הכא אשה מזנה בודקת ומזנה פרש"י בתמיה) ועיין בתשובת הרא"ש כלל פ"ב, ומ"מ קשה בסיפא כתב ואפי' אם היתה מיוחדת לו כלומר שהיא פלגשו ובודאי בא עליה הרבה פעמים אפ"ה הוא ספק ובגמרא (ביבמות ד"ע ע"ב) מסיק דכל היכא דלא דיימא מעלמא וא' מודה שבא עליה הוא בנו ודאי ואוכל בתרומה ומשמש על המזבח ואף על גב דדיימא מעלמא מ"מ (בתר' דידיה שדינן) הואיל והוא מודה שבא עליה מכ"ש במיוחדת לו שבא עליה הרבה פעמים תלינן ברוב ביאות דידיה וכבר האריך הרא"ש בתשובה כלל פ"ב והרשב"א סי' תר"י גם המגיד משנה פ"ג מהלכות יבום דפשיטא היכא דלא דיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה וא"כ יש לתמוה על הרב שהשמיט דברי האחרונים אלו אשר דבריהם מיוסדים על סוגיית התלמוד וגם דברי הרמב"ם (דפסק דלא שדינן בתר דידיה על מי שהוא מודה עליו ואף שהוא ממזר אין הולד אלא ספק) אפשר לפרש דוקא בדדיימ' מעלמא (וכלישנא קמא דיבמות) כלומר דאיתא התם ארוס הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ומפרש רבא מילתא דרב בדדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתר דידיה שדינן (פי' והולד כשר) ואביי פליג ומפרש דברי רב כל היכא דדיימ' מיניה אפי' לא דיימא מעלמא אפ"ה הולד ממזר מ"ט מדאפקר' נפשה לגבי ארוס אפקר' נפשה לעלמא זה הוא לישנא קמא וללישנא בתרא מפרש רבא דברי רב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא אבל דיימא מיניה אף על גב דדיימא מעלמא בתר' דידיה שדינן ואביי פליג וס"ל כל היכא דדיימא מעלמא אף על גב דדיימא מיניה הולד ממזר וא"כ מבואר דללישנא קמא דוקא דכי דיימא מעלמא לאו בתר דידיה שדינן וללישנא בתרא אף על גב דדיימא מעלמא כיון דדיימא גם מיניה בתר דידיה שדינן וק"ל) ועוד דדברי הרב בהג"ה כאן שכותב ואפי' היתה מיוחדת לו אינה נאמנת עליו הוא סותר למ"ש הרב סוף סי' ג' בשם תשובת הרא"ש (דכהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הבן כהן לכל דבר) ולא חיישינן שמא הפקירה עצמה לאחרים והתם בפנויה סתם מיירי ומכ"ש במיוחדת וכמבואר בארוכה בתשובת הרא"ש כלל פ"ב ולקמן סעיף כ"ח הזכיר הרב חילוק זה וכאן לא זכר אותו (וע' בס"ק שאחר זה):

(כו) אם אינו מודה שהוא בנו: אין זה לשון הרמב"ם רק הרב בב"י כ' דמיירי שאין אותו פלוני מודה שהוא בנו אף על פי שמודה שנבעלה לו וכבר כתבתי בשם האחרונים (בס"ק שלפני זה) שכל שמודה שנבעלה לו ולא דיימא מעלמא פשיטא שהוא בנו לכל דבר ואף בדדיימא אין הלכה כאביי:

(כז) אבל אם זנתה תחת הבעל: דין זה הזכיר לקמן סעיף כ"ט שאשת איש אינה נאמנת לפסול העובר רק הרב הוסיף בכאן שאפי' יש עדים שזנתה והיא אומרת שברי לה שנתעברה מאחר אפ"ה תולין ברוב (עיין לעיל ס"ק ט"ז):

בית שמואל

עריכה

(לט) אין זה הולד אלא ספק: משום בלא דיבורה היה הולד ספק ממזר וכשר מדאוריית' לבוא בקהל מ"ה נאמנת להכשיר דהא מדאוריית' כשר אבל אם אומרת שהוא ממזר אינה נאמנת כי דוקא לאב נתנה התורה נאמנות לפסול בניו אבל היא אינה נאמנת לפסול בניה לכן הוי כאלו לא אמרה כלום והולד הוא ספק ממזר כ"כ המגיד והר"ן ורוב הפוסקים ולא כש"ג סוף כתובות שכתב דהיא נאמנת לומר ממזר הוא הואיל שהיא זנתה, ומבואר בש"ס אפילו אם איכ' רוב פסולים נאמנת היא להכשיר הולד ולכאורה קשה למה היא נאמנת להכשיר ברוב פסולים דהא הטעם הוא משום בלא דיבור' היה ספק ממזר וכשר מדאוריית' מ"ה נאמנת להכשיר וטעם זה לא שייך ברוב פסולים דהא ברוב פסולים אזלינן אחר הרוב והוא ממזר ודאי ועיין בסוגי' דף ע"ג שם מבואר דוקא ברוב כשירים או מחצה על מחצה אז מדאוריית' כשר הולד, וי"ל אפי' אם איכא רוב פסולים מ"מ אכתי ספק ממזר הוא בלא דיבורה משום די"ל היא אזלה להבועל והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי ואם ידעינן בודאי דאזל הבועל אצלה ואיכ' רוב פסולים י"ל דאינה נאמנת, אף על גב דכתב הטור סס"י דאמרי' מסתמא הלך הבועל אצלה שם אמרינן לקולא כן אבל כאן לא אמרי' בודאי הלך הבועל אצלה והוא ממזר ודאי ואינו אלא ספק לכן היא נאמנת אפי' ברוב פסולים, ובסי' ו' מבואר אפילו אם איכא רוב כשירים אם א"א לבדוק אותה ממי נתעברה הולד ספק ממזר הוא, והיינו דוק' דאיכ' בעיר זו ממזר אפילו ממזר א' אבל אם ליכא שום ממזר ליכא חשש כלל ובסמוך כתבתי תשו' מהרי"ו ושם ראיה לזה, מיהו קשה לדברי הר"ן והמגיד הנ"ל למה היא נאמנת להכשיר הולד ואינה נאמנת לומר ממזר הוא דהא כשם דנאמנת להכשיר משום בלא דיבורה הוא ספק ממזר וכשר מדאוריית' לבוא בקהל לכן נאמנת להכשירו כן הוא בלא דיבורה ספק ממזר מדאוריית' יכול לישא לממזר דהא בספק קהל יבוא א"כ למה אינה נאמנת לעשותו לממזר ודאי לישא ממזרת ומ"ש להכשירו ומ"ש לפוסלו, וא"ל הטעם הוא דאינה נאמנת לעשותו ממזר ודאי משום דיש לחוש שישא שפחה ואיכ' איסור דאוריית' לדעת כמה פוסקים דהא הרמב"ם ס"ל בשפחה ליכא א"ד כמ"ש בסי' ט"ז א"כ לישא שפחה ליכא א"ד ולמה אינה נאמנת והמגיד כתב דאינה נאמנת לעשות אותו לממזר ודאי שמא ישא ממזר ודאי ואיכ' קולא באיסור דאוריית' ודבריו תמוהים וראיתי בפרישה דהרגיש בזה וכתב דאינה נאמנת לעשותו אותו לממזר שמא ישא ממזרת וירבה ממזרים בישראל ודוחק וצל"ע:

(מ) אפילו אם מודה: כן פסק הרמב"ם שם וכן פסק ה"ג ה' יבום דחיישינן שמא זנתה עם אחר ג"כ כמ"ש לקמן סי' קנ"ו ומשמע אפילו לא דיימ' מאחר מ"מ חיישינן שמא זנתה עם אחרים גם כן אלא קשה למה פסק פרק ח' ה' תרומות דלא חיישינן שמא זנתה עם אחר ג"כ וכן הקשה עליו המגיד, גם הקשה מסוגיא ס"פ אלמנה לכ"ג דס"ל לרבא כהן הבא על ב"י אוכלת בתרומה ולא חיישינן שמא זנתה עם אחר, וב"ח בסימן קנ"ו תירץ דוקא בחשש איסור דאוריית' חייש הרמב"ם שמא זנתה עם אחר אבל לא באיסור דרבנן מ"ה ביבום דאיכא א"ד חייש שמא זנתה עם אחר אבל בה' תרומות איירי בתרומה דרבנן לא חיישי אבל אכתי אינו מיושב למה חיישינן כאן שמא זנתה עם אחר דהא ליכא כאן א"ד כמ"ש בסמוך, ובתשובות מהרי"ו לא ס"ל החילוק של ב"ח כי כתב בסי' ע"ג לרמב"ם אפי' באיסור דרבנן חיישינן שמא זנתה עם אחר דהא עובדא דידיה היה איסור דרבנן וע"ש מיהו לפסק הלכה נראה באיסור דרבנן לא חיישינן דהא הרא"ש והרשב"א ס"ל אפילו בא"ד לא חיישינן כמ"ש בתשובות הרא"ש כלל פ"ג והרשב"א בתשובות סי' תר"י מיהו כאן יש חשש א"ד לכמה פוסקים שמא ישא שפחה, גם נ"ל אם ידוע דזנתה עם כשר ויש כאן רוב כשירים לא חיישינן שמא זנתה עם אחר אפי' לדעת הרמב"ם אף על גב בעלמא ס"ל דבעינן תרי רובי מ"מ כה"ג אין צריך תרי רובא ובח"מ הקשה למה פסק בהג"ה סס"ג כהן הבא על הפנויה לא חיישינן שמא זנתה עם אחר ואף לחילוק של הב"ח אינו מיושב דהא שם איכ' א"ד אם הוא זר ונושא כפיו כמ"ש פ"ב דכתובות כה תברכו אתם ולא זרים והרא"ש שפסק שם דלא חיישינן משום דס"ל אפי' בא"ד לא חיישינן כמ"ש בסמוך, ואפשר אף על גב דהרא"ש בתשו' מכשיר אפילו במקום דאיכ' ישראלים מ"מ הרב רמ"א לא הביא דבריו אלא לענין אם כולם כהנים לא חיישינן שמא זנתה עם אחר להשתיק אותו מכהונה כיון דליכא א"ד ודבר הנלמד מענינו הוא:

(מא) שכשם שזנתה וכו': ואם אחת תבעה לו דהולד ממנו ויתן מזונות להולד והוא כופר פטור אפילו משבועה עיין תשובת ריב"ש סימן מ' מ"א והבאתיו ריש סימן כ"ב:

(מב) מיוחדת לו: בח"מ הבין דאיירי כשהוא מודה לדברי' ומ"מ חיישינן שמא זנתה עם אחר וליתא כי בכה"ג לא חיישינן כמ"ש בסי' קנ"ו אלא קאי על אם אינו מודה:

(מג) וכשר: היינו כשבעלה אצלה כ"כ שם בפסקיו, כתב בד"מ בשם תשו' מהרי"ו סי' ע"ד אשה שנתגרשה וילדה מכשירים הולד משום ס"ס הוא שמא אחר גרושין זנתה ואת"ל קודם גרושין שמא זנתה עם עכו"ם ואם היא אומרת שזנתה קודם הגרושין נאמנת לשווי' הוולד לספק ממזר, ופי' בד"מ דאיירי דבעלה לא הי' אצלה דאל"כ תלינן בבעל, ולכאורה קשה אף את"ל דזנתה אחר הגרושין מ"מ ספק ממזר הוא דהא קי"ל פנויה שזנתה אם לא בדקו אותו הולד ספק ממזר הוא, וצ"ל דוקא כשיש ממזר באותו מקום אז חיישינן שמא זנתה עם ממזר אבל היכ' דליכ' שום ממזר הולד כשר אלא עדיין קשה אם יש צד לתלות שזנתה עם כותי אם כן פרוצה ביותר נמי יש ס"ס שמא הולד מבעלה ושמא מכותי וי"ל מהרי"ו לטעמו דס"ל פרוצה ביותר ליכא חשש ממזר כמ"ש לעיל, ובפסקי מהרא"י דס"ל פרוצה איכ' חשש ממזר לא ס"ל דתלינן בכותי ובסמוך כתבתי דפליגי בזה הרמב"ם והטור:

באר היטב

עריכה

(כט) אחר: אפי' אי לא דיימי מעלמ' מ"מ חוששין שמא זנתה עם אחרים וח"מ חולק היכי דלא דיימי מעלמ' ואחד מודה שבא עליה הוא בנו ודאי הואיל והוא מודה שבא עליה ומכ"ש במיוחדת לו שבא עליה הרבה פעמים תלינן ברוב ביאות דידיה. ודברי הרב בהג"ה כאן שכותב ואפי' היתה מיוחדת לו אינה נאמנת עליו הוא סותר למ"ש ס"ס ג' דכהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הבן כהן לכל דבר ולא חיישינן שמא הפקירה עצמה לאחרים והתם בפנויה סתם מיירי ומכ"ש במיוחדת ח"מ וב"ש הסכים עם הח"מ במיוחדת לו והודה לדבריה דהוי בנו וכתב מ"ש רמ"א ואפי' היתה מיוחדת לו אינה נאמנת זה קאי על אם אינו מודה לה אבל אינה מיוחדת אפי' מודה שנבעלה לו ואפי' לא דיימי מעלמ' חוששין שזנתה עם אחר. ועל קושית הח"מ תירץ הב"ש דלעיל איירי אם כולם כהנים דליכ' איסור דאוריית' ע"ש. ובתשו' כנסת יחזקאל שאלה נ"ו תירץ קושית הח"מ באופן אחר ע"ש. ובח"י תירץ הכא איירי שהבועל הוא ממזר ודאי וא"כ אמרינן לקולא שזנתה עם אחרים אפי' הוא מודה והראי' שכתב אם פלוני כשר הולד כשר ולחומר' לא אמרינן שזנתה עם אחרים וא"כ לעיל גבי כהן הבועל הוא כשר לא אמרינן כשם שהפקירה וכו' ע"ש. ועיין בהרמב"ם פ"ג מהלכות יבום דין ד' ועיין ב"ש.

(ל) בנו: אם אשה א' תובעה לאחד ואמרה דהולד ממנו ויתן לה מזונות והוא כופר פטור אפי' משבועה. אע"ג אם תובע אותו שיתן לה האתנן חייב שבועה מ"מ על הולד הוא נאמן בלא שבועה ריב"ש סימן מ"א ועיין סימן קע"ז סעיף ה' בהג"ה וע"ל סימן כ"ב ס"ק ד'. וכ"כ בה"י ע"ש ועיין בתשובת חכם צבי שאלה קמ"ה קמ"ו.

(לא) מיוחדת: עיין ס"ק כ"ט מש"ש.

(לב) וכשר: היינו כשהבעל אצלה. בתשובת מהר"י ווייל סימן ע"ד פסק אשה שנתגרשה וילדה דהולד כשר משום ספק ספיקא שמא אחר גירושין זנתה ואת"ל קודם גירושין שמא זנתה עם עכו"ם ואם היא אומרת שזנתה קודם גירושין נאמנת לשוויה הולד לספק ממזר עכ"ל: וכתב ד"מ עליו דאיירי דבעלה לא היה אצלה דאל"כ תלינן בבעל ועיין מ"ש הב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}