רי"ף על הש"ס/קידושין/פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ד[עריכה]

עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי ישראלי חללי גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי כהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה לויי וישראלי חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה:

גמ' (דף ע: ע"ש) אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה מעיד על השבטים אין מעיד עליו שנאמר תהלים קכב ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל אמר רב חמא בר חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אותה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנאמר ירמיה לא בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל:

תנו רבנן ממזרים ונתינין טהורין לעתיד לבא דברי רבי יוסי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי תנו רבנן (דף רי"ף ל' ע"ב) >גר נושא ממזרת והולד ממזר דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר גר לא ישא ממזרת אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותר בכהנת:

והלכתא גר מותר בכהנת ומותר בממזרת מותר בכהנת לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ומותר בממזרת כר' יוסי:

אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה ואמר שמואל אין משתמשין באשה בין גדולה בין קטנה ואמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו על ידי שליח:

תניא כל הפוסל פסול ואמר שמואל במומו פוסל:

אמר רב שתיקותא היינו מיחסותא כי הא דאמרי במערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מיניהו קדים ושתיק הוא מיוחס טפי:

מתני' אי זהו שתוקי כל שמכיר את אמו ואין מכיר את אביו ואי זהו אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי:


(דף רי"ף ל"א ע"א) גמ' (דף עג: ע"ש) אמר רב יהודה אמר רב אסופי כל זמן שהוא בשוק אביו ואמו נאמנין עליו נאסף מן השוק אין אביו ואמו נאמנין עליו אמר רבא ובשני רעבון אף על פי שנאסף מן השוק נאמנין עליו:

תנו רבנן נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר במה דברים אמורים שלא קרא עליו ערער אפי' חד אבל קרא עליו ערער אפי' חד אינה נאמנת ואע"ג דאמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים ה"מ היכא דאית ליה חזקה דכשרות אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות חד נמי נאמן:

נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי במה דברים אמורים בזמן שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן ונחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כרחאי נאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי במה דברים אמורים בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן ולחזי זכוותא מאן נקיט להו לא צריכא דקריען זכוותא ונהדר ונדיינינהו בשודא דדייני:

אמר רב נחמן שלשה נאמנין על הבכור ואלו הן חיה ואמו ואביו חיה לאלתר דתניא נאמנת חיה לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני במה דברים אמורים שלא יצאה וחזרה אבל יצאה וחזרה אינה נאמנת אמו כל שבעה אביו לעולם:

אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי:

מאי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואף על גב דאיכא רוב פסולין אצלה אמר רבא הלכה כאבא שאול:

מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה ר' יהודה אוסר ר' אליעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספקן וספקן בודאן וספקן בספקן אסור ואלו הן הספקות שתוקי ואסופי וכותי:


(דף רי"ף ל"א ע"ב) גמ' אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אליעזר:

מתני' בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה מן הכהונה ר' יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר:

גמ' מאי לעולם מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי מה להלן לאחר שלשה דורות אף כאן לאחר שלשה דורות קא משמע לן דלעולם:

תנו רבנן אי זו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין מאי פסולין אילימא פסולה לו הרי מחזיר גרושתו דפסולה לו ובניה כשרים דכתיב (דברים, כד) כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אלא כשרים אמר רב יהודה הכי קאמר אי זו היא חללה כל שנולדה מפסולי כהונה נולדה אין לא נולדה לא והרי אלמנה וגרושה דלא נולדה וקא הויא חללה אמר רב יצחק הכי קאמר אי זו היא חללה שעיקרה מדברי תורה ואין צריך לפרש מדברי סופרים כל שנולדה מן הפסולין שבכהונה א"ל רב פפא לאביי ישראל שבא על אחותו זונה משוי לה חללה משוי לה או לא משוי לה מי אמרינן קל וחומר מחייבי לאוין הויא חללה מחייבי כריתות לא כל שכן או דלמא אין חללה אלא מאיסור כהונה אמר ליה אין חללה אלא מאיסור כהונה אמר רבא מנא הא מילתא דאמור רבנן אין חללה אלא מאיסור כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכהן גדול ותיתי בקל וחומר מכהן הדיוט ואנא אמינא השתא ומה לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול מיבעיא למה נאמרה אלא לומר לך (דף רי"ף ל"ב ע"א) כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה בכהן גדול חללה אין חללה אלא מאיסור כהונה זונה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן עושה זרעו חולין אף להלן עושה זרעו חולין אמר רב אשי הלכך כהן הבא על אחותו בביאה ראשונה עשאה זונה חזר ובא עליה עשאה חללה:

מתני' רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה אחד גרים וא' עבדים משוחררים אפילו עד עשרה דורות עד שתהא אמן מישראל רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה:

גמ' אמר רב המנונא משמיה דעולא הלכה כר' יוסי וכן אמר רבה בר בר חנה הלכה כרבי יוסי ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול בעצמן כר' אליעזר בן יעקב אמר רב נחמן בא לימלך מורין לו כר' אליעזר בן יעקב נשא אין מוציאין ממנו כרבי יוסי:

מתני' האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם אמרו על העובר שבמעיה ממזר הוא אין נאמנין ר' יהודה אומר נאמנין:

גמ' מאי טעמא דר' יהודה דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שהוא נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה ובן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן ואפסיקא הלכתא בהדיא כר' יהודה בפרק יש נוחלין (דף קכח:) ובפרק החולץ ליבמתו (דף מז.) נמי אמרינן מעשה באחד שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים אמר לו לא יש לך בנים אמר לו הן אמר לו נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך ואקשינן ואבנים לא מהימן והתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמר לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה ובן חלוצה אמר רב נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך עובד כוכבים אתה ואין עדות לעובד כוכבים והלכה כר"נ בר יצחק דאמר משום דעובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים אבל ישראל מהימן והני מילי אבנו אבל אבן בנו לא מהימן כדתניא (יבמות שם) ר' יהודה אומר נאמן הוא על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן וכן הלכתא:

מתני' מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך האב וקדשה אם שלו קדמו קדושיו קדושין ואם של שלוחו קדמו קדושיו קידושין אין ידוע (כאן דף עט.) שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קדושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין אין ידוע שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:

גמ' איתמר קדשה (דף רי"ף ל"ב ע"ב) אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת לפנינו רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקדושי שניהם אימת אילימא תוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה ואלא לאחר ששה בהא נימא שמואל חיישינן לקדושי שניהם והא אמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא והא בלבד קאמר לא צריכא בההוא יומא דמשלם שיתא רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת ושמואל אמר השתא אייתיאת סימנים והלכה כוותיה דרב:

מתני' מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאה עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו הן בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו ואלו בניה מביא ראיה על האשה ואינו מביא ראיה על הבנים מתה ואלו הן בניה מביא ראיה על האשה ועל הבנים:

גמ' אמר (נ"א רבא) רבה בר רב הונא מתני' דקתני אינו מביא ראיה על הבנים בכרוכים אחריה:

ת"ר מביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על הקטנים במה דברים אמורים באשה אחת אבל בשתי נשים מביא ראיה על האשה ומביא ראיה על הבנים על הגדולים ומביא ראיה על הקטנים אמר ריש לקיש לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ביוחסין לא ור' יוחנן אמר אפי' ביוחסין ואזדא ר"י לטעמיה דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מלקין על החזקות ושורפין וסוקלין על החזקות מלקין על החזקות כדרב יהודה דאמר ר"י הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה שורפין וסוקלין על החזקות כדרבין בר רב הונא דאמר רבין בר רב הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זה על זה אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא מעשה באשה אחת שבאה לירושלים ותינוק מורכב על כתפה והגדילתו ובא עליה והביאוה לבית דין וסקלוה לא מפני שהיה בנה אלא מפני שהיה כרוך אחריה:

מתני' לא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ר"ש אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים:

גמ' לא יתייחד אדם עם שתי נשים מאי טעמא תנא דבי אליהו הואיל ונשים דעתן קלה עליהן מנא הני מילי אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל רמז לייחוד מן התורה מנין שנאמר (דברים, יג) כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה וייחוד דפנויה נמי אסור מבית דינו של דוד דגרסי' בפרק אין מעמידין (דף לו:) אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו על ייחוד של פנויה וייחוד דעובדת כוכבים נמי אסור מגזרת שמאי והלל דאמר (דף לו.) באלי אמר אבימי משמיה דרב פתן ושמנן ויינן ובנותיהן כולן משמנה עשר דבר הן:

אבל אשה אחת (דף רי"ף ל"ג ע"א) מתייחדת עם שני אנשים: אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו עשרה נמי אסור ומעשה היה והוציאוה עשרה במטה אמר רב יוסף תדע דמחברי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי:

אמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד אמר רב אשי לא שנו אלא ייחוד דפנויה אבל ייחוד דאשת איש נמצא מוציא לעז על בניה אמר רב מלקין על לא טובה השמועה שנאמר (ש"א, ב) אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע:

אמר (צ"ל רבה) רבא בעלה בעיר אין חוששין לה משום ייחוד אמר רב יוסף פתח פתוח לר"ה אין חוששין לה משום ייחוד:

מתני' בזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהן בקירוב בשר הגדילו זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם בתו כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אסור להתייחד עם כל העריות שבתורה ואפי' עם בהמה אמר רבא מתייחד אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות ועם אשה (ס"א וחמותה) ויבמתה ועם אשה ובת בעלה ועם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה:

הגדילו זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה: וכמה אמר רב אחא בר רב עזא אט־ רב אשי תינוקת בת תשעה שנים ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד ואיכא דאמרי תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד וזה וזה עד דאיכא שדים נכונו ושערך צמח אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שאנו אלא שבושה לעמוד ערומה אבל לא בושה לעמוד ערומה לא אמר רבא לא אמרן אלא דמקדשה אבל לא מקדשה לית לן בה:

מתני' לא ילמד רוק סופרים ולא תלמד אשה סופרים רבי אליעזר אומר אף מי שאין עמו אשה לא ילמד סופרים רבי יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחד וחכמים מתירין כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים לא ילמד אדם את בנו אומנות בין (דף רי"ף ל"ג ע"ב) הנשים לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספן קדר חנוני ורועה מפני שאומנותן אומנות ליסטים:

גמ' לא ילמד רווק סופרים מאי טעמא אילימא משום חשדא דינוקי והתניא אמרו לרבי יהודה לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה אלא רווק משום אמהתא דינוקי אשה משום אבהתא:

ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה: תניא אמרו לו לרבי יהודה לא נחשדו ישראל על הזכור ולא על הבהמה:

תניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ומלמד את בני תורה שכל אומניות שבעולם עומדות לו לאדם בעת ילדותו ולעת זקנותו מת מוטל ברעב אבל תורה עומדת לו לאדם בילדותו ובזקנותו בילדותו הוא אומר (ישעיה, מ) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ובזקנותו הוא אומר תהלים צב עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:

הדרן עלך עשרה יוחסין וסליקא לה מסכת קדושין