רי"ף על הש"ס/קידושין/דף לא עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · קידושין · דף לא עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

גמ' (דף עג: ע"ש) אמר רב יהודה אמר רב אסופי כל זמן שהוא בשוק אביו ואמו נאמנין עליו נאסף מן השוק אין אביו ואמו נאמנין עליו אמר רבא ובשני רעבון אף על פי שנאסף מן השוק נאמנין עליו:

תנו רבנן נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר במה דברים אמורים שלא קרא עליו ערער אפי' חד אבל קרא עליו ערער אפי' חד אינה נאמנת ואע"ג דאמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים ה"מ היכא דאית ליה חזקה דכשרות אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות חד נמי נאמן:

נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי במה דברים אמורים בזמן שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן ונחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כרחאי נאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי במה דברים אמורים בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן ולחזי זכוותא מאן נקיט להו לא צריכא דקריען זכוותא ונהדר ונדיינינהו בשודא דדייני:

אמר רב נחמן שלשה נאמנין על הבכור ואלו הן חיה ואמו ואביו חיה לאלתר דתניא נאמנת חיה לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני במה דברים אמורים שלא יצאה וחזרה אבל יצאה וחזרה אינה נאמנת אמו כל שבעה אביו לעולם:

אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי:

מאי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואף על גב דאיכא רוב פסולין אצלה אמר רבא הלכה כאבא שאול:

מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה ר' יהודה אוסר ר' אליעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספקן וספקן בודאן וספקן בספקן אסור ואלו הן הספקות שתוקי ואסופי וכותי:

רבנו ניסים (הר"ן)

אסופי כל זמן שהוא בשוק אביו ואמו נאמנין עליו. לומר בננו הוא כלומר אביו או אמו והכי איתא בירושלמי:

נאסף מן השוק אין אביו ואמו נאמנין עליו: ויהבינן טעמא בגמ' הואיל ויצא עליו שם אסופי:

ובשני רעבון: שהרבה נשלכים לא רצו חכמים לפוסלן מפני יציאת קול:

נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי: ארבע נשים שילדו בבית אחד אשת כהן ולוי ונתין וממזר ולא מדינא אלא דהימנוה רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר:

שלא קרא עליו ערער: שלא יצא מעורר על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר:

אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות: שלא הוחזק אלא בעדות אשה זו ואע"ג דהימנוה רבנן ואמרי' [יבמות דף פח ב] דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים היינו כשהדבר בענין שראוי להאמין בו עד אחד במילתא דעבידא לאגלויי אבל הכא אין החיה נאמנת אלא מפני שעל הרוב אי אפשר בלאו הכי הלכך כל שבא עד אחד ומכחישה אפילו לאחר שהעידה אינה נאמנת:

נאמן בעל מקח לומר לזה מכרתי וכו': אם שנים מעוררים על המקח:

במה דברים אמורים בזמן שהמקח תחת ידו: דרמיא עליה למידק שלא יחזור בו מזה ולהחזיר לו דמיו ויתן המקח למי שלא נמכר לו דקם ליה במי שפרע הלכך מידק דאיק:

אבל בזמן שאין מקחו בידו: דשניהם מוחזקין בו:

אינו נאמן: דכיון דלאו עליה רמיא תו לא דאיק לזכור מי הוא:

ופרכינן ונחזי זוזי ממי נקט: דקס"ד שלא קבל המעות אלא מא' מהם והא ודאי מדכר דכיר ליה וכי תימא וכי דכיר ליה מאי הוי בשלמא בזמן שמקחו בידו איכא מגו דאיבעי יהיב ליה לחד מינייהו אבל כי אין מקחו בידו אפילו דדכיר ליה מאי הוי והא ליתיה אלא כעד אחד דעלמא יש לומר דהכי קאמר [כשם שהאמינו חיה מפני שברוב הפעמים אי אפשר בלאו הכי והאמינו ג"כ דיין] בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אע"ג דליכא מגו משום דזמנין טובא דליכא סהדי להימניה נמי למוכר אפילו בזמן שאין מקחו בידו מהאי טעמא:

ומהדרינן לא צריכא דנקט זוזי מתרוייהו ואמר מחד מדעתאי ומחד בעל כרחאי: דכיון דמתרוייהו שקל [זוזי לא דכיר שפיר מהי מדעתיה ומהי בע"כ אבל היכא דלא שקיל] זוזי אלא מחד הכי נמי דמהימן אף על פי שאין מקחו בידו ומיהו מסתברא דדוקא כשהלוקחין עומדין לפניו אבל הלכו להם אינו נאמן כדאמרי' בדיין בסמוך זו היא שיטת רש"י ז"ל ויש כאן שיטות אחרות וכתבתים בריש בבא מציעא בס"ד:

נאמן דיין וכו' בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו: שעדיין לא יצאו משם משגמר את דינם נאמן לומר איש פלוני זכאי איש פלוני חייב אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למדכר:

ונחזי זכותא מאן נקט: ביד אי זה מהם פסק דין של זכות:

ונהדר ונדיינינהו: למה לי כולי האי למימר אינו נאמן מה לנו ולנאמנותו ליהדר הוא בעצמו או אחר וידונם לפי טענותיהם:

בשודא דדייני: בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל לפי לבו של דיין כי ההיא דכתובות (דף פה ב) דאמר כל נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם שכניו שניהם קרוביו ואמרי' שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר ולזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר לפיכך אין רוצין לחזור ולדון שמא יטנו לבו לצד שני:

אמו כל שבעה: שעדיין אין אביו מכיר בו כל שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר:

מאי בדוקי שבודקין את אמו וכו' פרשתיה במשנתינו:

מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה: כגון ממזרת בשתוקי ואע"פ שזה ודאי וזה ספק ואיכא למימר שמא כשר הוא אפ"ה שרי כדילפינן לעיל בגמ' בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא ובגמ' פריך הא תנא ליה רישא ומפרש לה:

ר' יהודה אוסר: בגמ' מפרש לה:

ודאן בודאן מותר: כמו ממזר בנתינה:

ודאן בספקן: כגון ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי:

ספקן בודאן: שתוקי ואסופי בממזרי ונתיני:

ספקן בספקן: שתוקי בשתוקית ואסופי באסופית ואסופי בשתוקית:

אסור: שמא זה כשר וזה פסול: וכותיים בגמרא מפרש מאי ספקייהו כך כתב רש"י ז"ל אבל הר"ם במז"ל בפט"ו מהלכות אסורי ביאה התיר שתוקי ואסופי בנתינים והוא תמוה ואפשר דלטעמיה אזיל שכתב בפרק י"ב שאיסור הנתינים אינו אלא מדבריהם ולפיכך הורה להקל בשתוקי ואסופי שתולין לומר ממזרים הם ומותרים בנתינים. ור"א ורבנן בהא פליגי דרבנן סברי דכיון דשתוקי ואסופי מדינא שרו ולא אסירי אלא משום מעלה בעלמא כמו שכתוב למעלה כי עבוד מעלה בכשרים כלומר למפסלינהו בישראל אבל זה בזה מותרין ור"א סבר דאפילו בהני עבוד מעלה וקי"ל כוותיה:

גרסי' בגמרא [דף עד ב] תנו רבנן בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל פסלוה: כלומר בן תשע שנים ויום אחד שהוא גר עמוני וכו' דבכי הא חזי לביאה פסלוה לכהנת מן התרומה ומן הכהונה ולויה וישראלית מלינשא עוד לכהן ואיתא בפרק אלמנה לכהן גדול (דף סח א) והתם מפיק לה מדכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ולויה וישראלית יליף מבת ובת וכל הני בר מחלל כהן הבא עליה אחר כך חייב משום זונה דמשום חלל ליכא דאין חללה אלא מפסולי כהונה כדאמרינן לקמן [אבל] חלל משוי לה חללה דאע"ג דאפילו בכהנת אין ביאתו בעבירה דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין התם בפרק אלמנה [דף סט א] יליף לה מדכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו מה הוא פוסל בביאתו אף זרעו פוסל אבל הר"ם במז"ל כתב בפרק י"ח מהלכות אסורי ביאה שאף החלל עושה אותה זונה והוא תמוה כיון שאין ביאתו בעבירה:

תנן בפירקין [דף עו א] הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמונה אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואמה אם אביה ואמה ואם אבי אביה ואמה לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת: זו היא גרסת רש"י ז"ל. ופי' הנושא אשה כהנת כלומר ממשפחות כהנים בודק בדורותיה ד' אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמונה לפי שכל אחת אמה עמה ונקט האי לישנא לפי שמפני בדיקת הארבע צריך לבדוק האחרות שאין הארבע נבדקות יפה אלא אם כן הוא בודק שלמעלה מהן ולפיכך בודק אמה ואם אמה שלא היו ממזרות או אחת מפסולות לקהל ואם אבי אמה של אשה זו שהוא נושא ואמה של אם אבי אמה ואם אביה של זו שהוא נושא ואמה של אם אביה ואם אבי אביה של זו שהוא נושא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט