סמ"ג לאו קכא
הזהיר הכתוב בפרשת אמור שלא ישא כהן זונה, דכתיב "אשה זונה לא יקחו". ומה היא זונה?
שנינו בתורת כהנים (אמור פרק א') ומביאה ביבמות (דף סא:): זונה כשמה, פירוש שזנתה תחת בעלה, דברי רבי אליעזר בן יעקב. רבי עקיבא אומר: זונה זו מופקרת. רבי מתיא בן חרש אומר: אפילו הלך בעלה לבית דין הגדול והוליכה להשקותה מים המרים אחר שקינא לה ונסתרה והיא אסורה לבעלה עד שתשתה ובא עליה עשאה זונה ואם מת אסורה לכהן, שסובר שנעשית זונה בכל בעילת איסור. ורב יהודה אומר: זונה זו אילונית, היא אשה עקרה שאינה יולדת והרי היא אסורה לכהן, ומפרש שם הטעם [בגמ' דלעיל] דכתיב "הזנו ולא יפרצו" (הושע ד, י) כל ביאה שאין בה פריצה וריבוי אינה אלא בעילת זנות. וחכמים אומרים [בברייתא דלעיל] אין זונה אלא גיורת ומשוחררת פי' ואפילו נתגיירה פחותה מבת שלש שנים לפי שבאתה מן הגוים השטופים בזימה וכן מוכח ביבמות [דף ס'] גבי עיר אחת שהיתה בא"י [סיפא דחכמי' דלעיל] ושנבעלה בעילת זנות, פי' לאותן שאין קידושין תופסין בהן. כדאמר [בתמורה דף כ"ט] מה עריות דלא תפס בהן קידושין והויא זונה. עוד שם אומר רבא בהן הבא על הגויה לוקה עליה משום זונה דאורייתא [בברייתא דלעיל]. רבי אליעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. ומדאמר רב עמרם [שם] אין הלכה כרבי אליעזר ש"מ הא כדברי כולן הלכה וחוששין לדברי כולם להחמיר.
עוד שם [דף נ"ו] אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טמאה שנ' "לא יוכל בעלה הראשון וגו'" הכל בכלל זה שאם נבעלו נאסרו על בעליהן פרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שמותרת לבעלה שנ' והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת אבל אשת כהן באיסורא עומדת שהרי היא זונה. אמר רב ששת [שם] אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה אסורה היא לכהונה. כתוב בה"ג בהל' מיאון מה ששנינו בכתובות [דף י"ג] ראוה מדברת עם איש אחד ואומרים לה מה טיבו של זה ואמרה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת להשיאה לכהונה ומפרש בגמ' [שם] מאי מדברת זעירי אמר נסתרה ה"מ נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם הגוי הרי היא כשבויה ופסולה לכהונה עכ"ד.
אמרינן [שם ודף כ"ז ובכמה מקומות] שהשבויה שנפדית והיא בת שלש שנים ויום אחד או יותר אסורה לכהונה מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לגוי [שם] ואם יש לה עד אחד שלא נתייחדה עם הגוי הרי היא כשירה לכהונה [שם] ואפילו עבד או שפחה או קרוב נאמן לעדות זו [שם בדף כ"ג] ושתי שבויות שמעידות כל אחת מהן על חברתה הרי אלו נאמנות, הואיל וכל הספיקות מדברי סופרים לפיכך הקלו בשבויה. [שם בדף כ"ו במשנה] והאישה שנחבשה בידי גוים ע"י נפשות אסורה לבעלה פי' הרי"ץ [וכן בתו' שם] מדלא קאמר אסורה לכהונה ש"מ דאף לבעלה ישראל קאמר דחיישינן שמא נתרצית למצוא חן כשנחבשה על ידי נפשות וכשיד גוים תקפה אומר [שם בגמ'] דאף ע"י ממון אסורה לבעלה משמע לבעלה דומיא לבעלה דמתניתין או שמא אגב מתניתין נקטיה ודווקא לכהונה אסורה אבל מו' רבינו יהודה כתב בשם ר"י ור"ת והרב ר"י בן ר"מ שכולה ההיא דממון מדברת באשת כהן. הנה למדנו מכאן דאע"ג דרחמנ' אפקריה לזרעיה דעכו"ם ה"מ לעניין חיים אבל ביאת עכו"ם לא אפקריה ונאסרה לבעלה. אמרינן נמי בסוטה [דף כ"ו] דעכו"ם מקנאין על ידו ומאחר שאסורה לבעל אסורה לבועל אף אם יתגייר הגוי אחר כך, כך פסק רב אלפס ור"י בר ר' מרדכי.