רי"ף על הש"ס/יבמות/דף יג עמוד ב
או לא בערוה דאורייתא גזרו בה רבנן בחלוצה דרבנן לא גזרו או דלמא לא שנא ומסקנא דגזרו שניות בחלוצה:
מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו מ"ש רישא ומ"ש סיפא הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בה רבנן והאי דלא אזלא בהדה לבי דינא לא גזרו בה רבנן פירוש כיון דאזלא אחתה בהדה לבי דינא בעידן חליצה אתו לאיחלופי בהדדי ולא ידעי הי מינייהו דחלצה ואי שרית לה לצרת אחותה סברי צרת חלוצה היא ואתו למישרי צרת חלוצה דעלמא הלכך גזרו רבנן למיסר צרת קרובת חלוצתו דלא ליתו למיטעי בצרת חלוצתו אבל צרת חלוצתו דלא אזלא בהדי חלוצתו לבי דינא לא גזרו רבנן באחותה דכיון דלא אזלא צרתה בהדה לבי דינא לא אתו למטעי:
אמר רב טבי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא ולית' להא דשמואל דגרסינן בפירקא קמא (דף י:) איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אינו חייב על חלוצה כרת והאחים חייבין על חלוצה כרת ובין הוא ובין אחין חייבין על צרה כרת ורבי יוחנן אמר בין הוא ובין אחין אין חייבין על חלוצה כרת ולא על צרה כרת ואמרינן מאי טעמא דריש לקיש אמר קרא (דברים, כה) אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה איהו הוא דקאי בלא יבנה הא אחין באיסור אשת אח כדקיימי קיימי ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימא קיימא ור' יוחנן מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי מיבם ואי בעי להאי מיבם והשתא קאי עלה בכרת אלא הוא שליחותא דאחים קעביד איהי נמי שליחותא דצרה קעבדה ואמרינן תו איתמר הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת מ"ד בעשה כרבי יוחנן ומאן דאמר בכרת כריש לקיש וקי"ל דכל היכא דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן (יבמות לו, א) בר מהני תלתא דמנינן וכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא (פסחים עד, ב) הלכה כדברי המיקל וכל שכן הכא דקאי רבי יוחנן כוותיה הלכך ליתא לדשמואל דאמר הולד ממזר:
מתני' החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום:
גמ' וכן ס"ד אימא אבל המגרש את אשתו וכו' אמר רבי שמעון בן לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה אסורה מדברי תורה אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים:
מתני' שומרת יבם שקידש אחיו אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשח חלצו אחים או כנסו יכנוס את אשתו מתה היבמה יכנוס את אשתו מת היבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה:
גמ' אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה איבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ורבי חנינא אמרי מתה אשתו מותר ביבמתו שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו מתה אשתו אסור ביבמתו אמר רבא מאי טעמא דרב משום דהויא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון והלכתא כוותיה דרב חדא דרב ושמואל הלכה כרב באיסורין ועוד דר' יוחנן קאי כוותיה דא"ר הונא אמר רב שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד חלץ לראשונה הותרה לשניה הותרה מתה הראשונה מותר בשניה ואין צריך לומר מתה שניה שמותר בראשונה משום דהויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון ור' יוחנן אמר מתה שניה מותר בראשונה משום דהויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון אבל מתה ראשונה אינו מותר בשניה שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה וקיימי רב ור' יוחנן תרוייהו בחדא טעמא לענין יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה
נימוקי יוסף
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)