לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק ז

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ז

[עריכה]

אלמנה לכ"ג גרושה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו ואלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אע"פ שהוא חייב במזונותן לא יאכלו בתרומה ואלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל וחייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה:

גמ' איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כליי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי רב יהודה אמר הדין עמה רבי אמי אמר הדין עמו רב יהודה אמר הדין עמה משום שבח בית אביה דידה הוו רבי אמי אמר הדין עמו דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו ברשותיה קיימי וכדידיה דאמו תניא כוותיה דרב יהודה ותניא כוותיה דרבי אמי תניא כוותיה דרבי אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה תניא כוותיה דרב יהודה המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהן לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן גמליאל ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה ודייקי רבוואתא מדקתני במתניתין בעבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ולא קתני אם פחתו פחתו לו דוקא כעין מתו ממש דלא משמשי מעין מלאכתן כלל דכמאן דליתנהו דאמי הוא דחייב באחריותן ומשלם דמים אבל אי איתנהו אף על גב דבלו טובא ופחתו אי משמשי מעין מלאכתן נוטלתן האשה ואינו משלם דמים שדין עבדי צאן ברזל ודין נכסי צאן ברזל אחד הוא כדין אלו כך דין אלו ואנן לא חזינן להאי

(דף רי"ף כב.)


דיוקא דהא מקשינן בגמרא למאן דאמר כל היכא דמיהייב באחריותן אכלי בתרומה מהא דתנן כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה בכרשיני תרומה וקא מפרקינן ותיסברא נהי דמחייב באונסיה בכחישה וביתרות דמיה מי מחייב מדקא מפרקי' הכי גבי שכירות פרה מכלל דלגבי צאן ברזל מיחייב אפילו בכחישה וביתרות דמים ולהכי אכלי בתרומה ושמעת מינה דליתא להאי דיוקא דדקו קמאי ז"ל אלא מיהו אע"ג דדינא דגמרא הכי לא מחייבינן ליה לבעל השתא בכחישה וביתרות דמים דכיון דלא נהגי עלמא הכי כל מאן דמקבל לנכסי צאן ברזל וכתב להו עליה אדעתא דמנהגא הוא דמקבל להו עליה הילכך לא מיחייב אלא לפום מנהגא והאי מכרו שניהן לפרנסה דקאמר רשב"ג הבעל מוציא מיד הלקוחות לא איפשיטא שפיר דנעבד בה מעשה ההיא איתתא דעיילא ליה לגברא איצטלא דמילתא בכתובתה שכיב שקלוה יתמי פרסוה אמיתנא

(דף רי"ף כב:)


אמר רבא קנייה מיתנא אמר ליה נאני בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא והאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה אמר ליה מי לא מודה רב יהודה דמחוסר גוביינא אילו מיגניב לאו יורשים חייבין לשלומי כיון דאילו מיגניב יורשים חייבין לשלומי ברשותייהו קיימי רבא לטעמיה דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד גרסינן בסנהדרין בפרק נגמר הדין (דף מח.) היו אביו ואמו מזרקין לו כלים מצוה על אחרים להצילן אמר רשב"ג בד"א שלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורין ודוקא דנגעו במטה הנקברת עמו משום דמיחלפא בתכריכי המת:

אמר רב יהודה הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על שני אלפים זוז אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו משום שבח בית אביה

(דף רי"ף כג.)


וכן הלכתא:

מתני' בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג ובין עבדי צ"ב הרי אלו יאכלו בתרומה (ב"ת ישרא"ל שנשא"ת לכה"ן ומ"ת והניח"ה מעובר"ת וכ"ן) בת כהן שנשאת לישראל והכניסה בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו לא יאכלו בתרומה:

בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי אמרו לו מאחר שהעדת בנו על בת ישראל לכהן אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר:

גמ' העובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי דקסבר דעובר במעי זרה זר הוא ואית ליה קנייה ולפיכך פוסל בעבדים מלאכול בתרומה בשביל היורשים מפני חלקו שהוא זר ולית הלכתא כוותיה אלא כרבנן דאמרי אין לעובר קנייה ואין לו חלק עד שיולד הילכך אפי' במעי גרושה לא פסיל להו לעבדים עד שיולד ותנן נמי בפרק יוצא דופן (דף מג:) תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה. פירוש בן גרושה שהוא חלל אינו פוסל את העבדים מלאכול בתרומה בשביל הבנים הכשרים עד שיהא בן יום א' אבל עובר במעי גרושה לא פסיל דלית ליה קנייה בגוייהו וכן הלכתא:

מתני' העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן ט' שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו בן תשע שנים ויום אחד ספק שהביא שתי שערות ספק לא הביא נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע אי זה מת ראשון צרתה חולצת ולא מתיבמת:

גמ' האי עובר אי בת כהן לישראל הוא פוסל לה בנעוריה פרט למעוברת אי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל לה ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל והיבם אי בת כהן לישראל היא פוסל לה ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם אי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל לה קנין בספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא:

והאירוסין אי בת כהן לישראל היא פסיל לה דקני דכי תהיה אמר רחמנא והא קניה בהא הויה אי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל מאי טעמא משום דעולא דאמר דבר תורה ארוסה בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה ומה טעם אמרו אינה אוכלת בתרומה שמא ימזגו לה כוס בבית (צ"ל אביה וכ"ה בס"י ) חמיה ותשקה לאחיה ולאחיותיה:

והחרש אי בת כהן לישראל היא פסל לה דהא קנייה בתקנתא דרבנן אי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל לה קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו בר קנין הוא:

בן תשע שנים ויום אחד קא סלקא דעתין ביבם בן תשע למאי אי למיפסל קטן בן יומו נמי פסיל אי להאכיל גדול נמי לא מאכיל אמר רבא בן תשע שנים ויום אחד דהנך פסולין קתני דפסלי בביאתן כדתניא בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל פסלוה והא מדקתני סיפא אם אינן ראויין לבא בישראל הרי אלו פסולין מכלל דרישא לאו בפסולין עסקינן רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל פירוש קתני רישא להני פסולין גבי העובר והיבם וחביריו לפסול את הכהנות מן התרומה וקתני להו סיפא לפסול את הקהל מלינשא לכהונה:

גופא בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני וכו' מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא (ויקרא, כב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה אשכחן כהנת לויה וישראלית מנא לן מבת ובת אשכחן לתרומה לכהונה מנא לן קל וחומר מגרושה ומה גרושה שמותרת בתרומה פסולה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה וכי מזהירין מן הדין גלויי מילתא בעלמא הוא וכותי ועבד פסלי מדר' יוחנן דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל מניין לכותי ועבד שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל שפסלוה שנאמר שם ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצאו

(דף רי"ף כג:)


כותי ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה אשכחן כהנת לויה ובת ישראל מניין נמי מהכא בת ובת:

מתני' האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין ואם אינן ראויין לבא בקהל הרי אלו פוסלין כיצד היה ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל נתחתך העובר במעיה תאכל היה כהן הבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל נמצא כחו של בן גדול משל אב:

גמ' והשוטה תנינא להא דתנו רבנן שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי איכא דאמרי בבא כ"ע לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה אלא כי איתמר הכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי האי שמעתא קא הוינן בה בפרק עשרה יוחסין (דף עה.) ואסיקנא הכי רב דאמר הולד ממזר לאו ממזר ודאי הוי אלא ספק ממזר הוי ואסור בממזרת ושתוקי דאמר שמואל בדוקי הוא דבדקינן לה לאימי' ואי אמרה לכשר נבעלתי דהוא ארוס נאמנת והלכתא כהא כשמואל דקם ליה כאבא שאול דתנן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ואמרינן מאי בדוקי דבדקינן לה לאימיה ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואף על גב דרוב פסולין אצלה ואמר רבא הלכה כאבא שאול הילכך הלכתא כשמואל דקאי כותיה אבל ודאי אי בדקינן לה ואמרה דלא ידענא הולד ספק ממזר הוי ובהא לא פליג שמואל:

גרסינן בכתובות (דף יג:) ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף הוא אמר מינאי והיא אמרה מיניה אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא הא קא מודי ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל דאמר נאמנת א"ל אביי ובהא כי לא מודי מי מכשר ר"ג והאמר שמואל לרב יהודה שיננא הילכתא כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה והכא רוב פסולין אצלה ולטעמיך תיקשי לך היא גופה הלכה ואת לא תעביד עובדא אלא הא לכתחילה והא דיעבד והכא כדיעבד היא:

מתני' העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש

(דף רי"ף כד.)


על השפחה וילדה ממנו בן הדי זה עבד היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה:

גמ' מאי טעמא אמר קרא (שמות, כא) האשה וילדיה תהיה לאדוניה:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רי%22ף_על_הש%22ס/יבמות/פרק_ז"