לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/יבמות/דף לט עמוד ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

אחד נדריו נבדקין בן שלש עשרה שנה ויום אחד גדריו קיימין ובודקים כל שלש עשרה קודם לזמן הזה אע"פ שאמרו יודעים אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יורעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדר והקדישן הקדש:

גמ' איבעיא להו תוך זמן שהוא שנת שתים עשרה לתינוקות ושנת שלש עשרה לתינוק כלפני זמן או כלאחר זמן ואסקה רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן תניא (נדה מו, א) בן תשע שנים ויום א' שהביא שתי שערות שומא. מבן תשע שנים ועד בן שתים עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ועדיין בו שומא ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן בן שלש עשרה שנה ויום א' דברי הכל סימן אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת אינה ממאנת אלמא גדולה היא ואי גדולה היא תחלוץ וכי תימא מספקא ליה והא אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין הני מילי בסתמא אבל היכא דבדקנא ולא אשכחן שתי שערות לא אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו הניחא למאן דאמר חוששין אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר אפי' למאן דאמר אין חוששין הני מילי לענין חליצה אבל לענין מיאון חיישינן מכלל דלמאן דאמר חוששין חלצה והא ווששין בעלמא קאמר אלא לעולם דלא בדקי ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא הזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו והני מילי דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהוי ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא:

מתני' משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה צמל כיון שבגרה אין לאביה בה רשות אי זה הוא סימניה ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד רבי עקיבא אומר משיטו הדדין בן עזאי אומר משתשחיר הפטומת ר' יוסי אומר כדי שיתן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור:

גמ' אמר שמואל לא שיעלה הקמט ממש אלא שתחזור ידה לאחוריה ונראית כמי שעלה הקמט תחת הדד שמואל בדק באמתיה ויהיב לה ארבע זוזי דמי בושתה שמואל לטעמיה דאמר שמואל (ויקרא, כה) לעולם בהם תעבודו לעבודה נתתים ולא לבושה שמואל מיחד להו בהדי עבדי רב מחליף להו קמייהו כי היכי דיהבי עינייהו עלייהו רב ששת מסר להו לערבאי ואמר להו הזהרו מישראל:

רבי יוסי אומר כדי שיתן ידו על העוקץ כו':

אמר שמואל עוקצו של דד. תנו רבנן אלו הן סימני בגרות רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משיתקשקשו הדדין רבי יוחנן בן ברוקא אומר משיכסיף ראש החוטם משיכסיף אזקינה לה אלא אמר רב אשי משיפצל

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף