שולחן ערוך אבן העזר קעד א
שולחן ערוך אבן העזר · קעד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
יבמה שהיא אסורה ליבם בלאו או בעשה או באיסור שניות דרבנן, היא חולצת ולא מתיבמת, וצרתה - או חולצת או מתיבמת. ואין חליצתה פוטרת צרתה, אבל חליצת צרתה פוטרת אותה. ואם עבר ובא עליה -- קנאה, ונפטרת צרתה. ואם רצה להוציאה, מוציאה בגט:
מפרשים
(א) חולצת ולא מתייבמ': עיין בסוגיא דף ך' מדאוריית' חזיא ליבום דקי"ל עשה דיבום דוחה ל"ת של הלאו לכן אם בא עליה פוטרת את צרתה אלא חז"ל גזרו ביאה הראשונ' אטו ביאה שניה שאין מצות יבום אלא בביאה הראשונ' וכתבו תוס' ל"ד אלא אפילו גמר הביאה נמי אסור כי היבמה נקנית בתחלת הביא' וכתבו תוס' שם מדביאה הראשונ' מותרת ביבם אפילו מן הארוסין אף על גב דקי"ל אין אשה מתעבר' מביאה ראשונ' ש"מ דלא בעינן שתהי' ראוי' להקמת שם אלא כשהם ראוים להקמת שם לאפוקי איילונית וסריס, מכאן נראה ה"ה אם רוצה רק לבעול פ"א ולגרש אותה מיד ג"כ מותר, ומה קשה מכאן למ"ש בסי' ק"ע כתבתי שם וע"ש ואם היא אלמנה מן הנשואין ובא עלי' כ"ג לא נפטרה צרתה דאין עשה דוחה את ל"ת ועשה של אלמנה לכ"ג שם ורמב"ם שם:
(ב) או מתייבמו': כ"כ הטור והנ"י והש"ג שאין צרתה פטורה אלא מערוה שהיא חייבי כריתות או ח"מ כדנפקא לן מאחות אשה דכתב בה לצרור וכן הוא בירושלמי:
(ג) קנאה ונפטרת צרתה: כמ"ש בס"ק א' הטעם, ולכאור' תימא ע"פ סוגיא שם משום דעשה דוחה ל"ת מ"ה חזי' לביאה וקונה אותה בביאה ונפטרה צרתה ונדחה שם תירוץ של רבא דאמר דלא דחי' עשה את ל"ת מאחר דיכול לקיים שניהם העשה ואת ל"ת וליתן חליצה ונדחה שם מטעם דקיי"ל חליצה במקום יבום לאו מצוה היא, א"כ להני פוסקים דפסקו מצות חליצה קודם כמ"ש בסימן קס"ה א"כ אין העשה דוחה את הל"ת כמימרא דרבא דהא מצות חליצה יותר מצוה א"כ תירוץ של רבא עיקר לפ"ז לא דחי' את הל"ת ולא נפטרה הצרה דלא קיימא לביאה כקושי' הש"ס שם, וצ"ל מצות חליצה קודם דרבנן אבל מדאורייתא מצות יבום לכ"ע קודם ודחי' את הל"ת וכן הוא בנ"י כמה שהבאתי לעיל, אלא צריך ישוב הש"ס דף ל"ט דמשמע דפליגי אם איכא א"ד דהא חכמים דפליגי על אבא שאול למדו מקרא יבמה יבא עליה ואם א"ש מדרבנן קאמר איך מייתו רבנן קרא מדאורייתא, וי"ל רבנן ס"ל אפי' אם נושא לשם דבר אחר ליכא איסור דאורייתא מ"ה אם נושא סתם וא"י אם נושא לשם ד"א לא גזרי' דרבנן לכן הביאו קרא יבמה יבא עליה כלו' כיון דאורייתא ליכא איסור לא גזרי חז"ל בנושא סתם, ואבא שאול ס"ל אם נושא לשם ד"א איכא א"ד מ"ה ס"ל אם נושא סתם אסור והא דקאמר מח"ק היינו כיון דמח"ק מ"ה גזרו חז"ל אם א"י אם נושא לשם ד"א דאל ישא אותה כנ"ל למ"ש הנ"י עוד מוכח בסוגיא זו כל שאינה עולה ליבום מדאורייתא אינה פוטרת את צרתה בביא' שלה וגם אתה עצמה אינה פוטרת בביאה זו דהא הקשה שם מבריי' אם בא עליה הפצוע קנאה ושם לא איירי דיש לה צרה ולכאור' קשה למה כתב הרמב"ם פ"ו אם בא על אלמנה מן נשואין לא נפטרה הצרה ת"ל היא עצמה ג"כ אינה פטורה ויש ליישב:
(א) דרבנן: קטלנית או מייבמת ע"ל סימן מ' מש"ש.