שולחן ערוך אבן העזר קע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קע | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר
ובו עשרים סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטכ

סעיף א[עריכה]

היבמה שנתן לה היבם גט כריתות -- פסלה ופסל צרותיה עליו ועל שאר האחים, מדבריהם. וכל גט שפוסל אשתו מהכהונה, פוסל יבמתו מהיבום; ואינה מותרת לזר, עד שיחלוץ לה:

סעיף ב[עריכה]

וכן המאמר (פי' יבמה נקנית מדאוריתא בביאה, לא זולת, וחכמים תקנו שיקדשנה תחלה, וזהו הנקרא מאמר, פירוש מאמר חכמים), אינו קונה בה קנין גמור; שאם בא להוציאה אחר המאמר, צריכה גט למאמר, וחליצה להפקיע הזיקה:

סעיף ג[עריכה]

מאחר שאין מאמר קונה קנין גמור, ולא גט דוחה דחיה גמורה, לפיכך, מועיל המעשה שנעשה אחר כך, הן גט אחר גט, הן מאמר אחר מאמר, או גט וחליצה וביאה אחר המאמר, או מאמר וביאה וחליצה אחר גט, בין ביבם אחד ושתי יבמות, בין ביבמה אחת ושני יבמים, בין בשתי יבמות ושני יבמים:

סעיף ד[עריכה]

כיצד? יבם שנתן גט ליבמתו, וחזר ונתן גט לצרתה -- נאסר בקרובות שתיהן. או שני יבמין שנתנו שניהם גט ליבמה אחת זה אחר זה -- שניהם נאסרו בקרובותיה. או שני יבמים ושתי יבמות, כל אחד נתן גט לאחת -- כל אחד נאסר בקרובות של אותה שנתן לה גט:

סעיף ה[עריכה]

כשבאים להוציאה, למאן דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים, בשני יבמים ויבמה אחת צריכה חליצה מכל אחד ואחד. ויש מי שאומר, דהוא הדין ביבם אחד ושתי יבמות, ונתן גט לשתיהן, שצריך לחלוץ לשתיהן. ולמאן דאמר חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחים, אפילו בשני יבמים ויבמה אחת, די בחליצה אחת.

הגה: ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. והא דחליצה פסולה צריכה לחזור, היינו שהיתה זקוקה לגמרי, ונפסלה, שנקלשה הזיקה. אבל חליצה פסולה מעיקרא, אינה צריכה לחזור:

סעיף ו[עריכה]

וכן יש מאמר אחר מאמר, שאם עשה מאמר בזו ואחר כך בזו, או אחים עשו מאמר בה או בחברתה, כל אחת צריכה גט למאמר, וחליצה לאחת מהם לפטור את שתיהן. וכן אם עשה מאמר בזו, ואחר כך נתן גט, או חלץ לה או לצרתה, או שבא על צרתה, או שאחר המאמר שלו נתן לה אחיו גט, או חלץ לה או לצרתה, או שבא עליה או על צרתה, מועיל מה שנעשה אחר מאמר לאסור בעלת המאמר, ולאסור (בקרובותיה) [בקרובות] במעשה שנעשה אחר המאמר, ולהצריך גט למאמר וביאה שנעשה אחריו:

סעיף ז[עריכה]

וזה תקנתם:

  • עשה בה מאמר ונתן לה גט, צריכה חליצה.
  • עשה מאמר וחלץ, צריכה גט.
  • עשה מאמר בזו ונתן גט לזו, נותן גט לבעלת המאמר, והוא או אחיו חולצים לאחת מהן, ותפטר האחרת. ויש מי שאומר, ששתיהן צריכות חליצה:

סעיף ח[עריכה]

עשה מאמר בזו, ובעל הוא או אחיו לזו, בעלת המאמר צריכה גט, וכן השניה צריכה גט, וצריך לחלוץ לאחת מהן:

סעיף ט[עריכה]

וכן אם נתן לה גט, ואחר כך בא עליה או עשה בה מאמר או בחברתה, או שחלץ לחברתה, או שאחר הגט שלו עשה בה אחיו מאמר או בא עליה, או חלץ לה או לחברתה, מועיל מה שנעשה אחר הגט לאסור בקרובותיה ולהצריך גט למאמר שנעשה אחריו:

סעיף י[עריכה]

וזה תקנתם: נתן לה גט ואחר כך בא עליה או עשה בה מאמר, צריכה גט וחליצה:

סעיף יא[עריכה]

נתן לה גט, ואחר כך בא הוא או אחיו על צרתה, או שעשו בה מאמר, זו שבא עליה או שעשה בה מאמר, צריכה גט, וצריך חליצה לאחת מהן לפטר שתיהן:

סעיף יב[עריכה]

הבעילה קונה קנין גמור, וכן החליצה דוחה דחיה גמורה. לפיכך, אין המעשה שנעשה אחריהם, מועיל, לא לפסל את זו ולא לאסור בקרובותיה. כיצד? בא על יבמתו, וחזר הוא או אחיו וחלץ לה או לצרתה, אין אותה חליצה כלום. וכן אם אחיו חזר ונתן גט לה או לצרתה, אינו כלום. וכן אם חזר ועשה בה מאמר או בעל, אינו כלום. אבל אם בא הוא או אחיו על צרתה, או עשה בה מאמר, צריכה גט:

סעיף יג[עריכה]

וכן אם חלץ ליבמתו, וחזר הוא או אחיו וחלצו לצרתה, אין אותה חליצה כלום לאסור בקרובותיה. או שני יבמים שחלצו ליבמה אחת, זה אחר זה, אין חליצה אחרונה כלום, ומתר בקרובותיה. אבל אם אחר שחלץ ליבמתו, בעל, או קדש הוא או אחיו אותה או צרתה, תפסי להו קדושין בהם וצריכה גט, בין קדשה לשם אשות כגון שקדשה סתם, בין לשם יבמות כגון שאמר לה הרי את מקדשת לי לזיקת יבמים:

סעיף יד[עריכה]

הא דאין מעשה מועיל אחר ביאה, דוקא בביאה כשרה שלא קדם לה מעשה אחר. אבל ביאה פסולה, כגון שנתן גט לזו ובעל את זו, או עשה מאמר בזו ובעל את זו, מועיל מעשה שיעשו אחריה, שאם יחלץ הוא או אחיו לשלישית, יאסרו בקרובותיה, וגם היא לא סגי לה בגט, דאכתי נשאר בה זיקה. אבל חליצה, אפילו היא פסולה, שקדם לה מעשה אחר, כגון שנתן גט לזו או מאמר בזו, ואחר כך חלץ לה או לצרתה, אפילו הכי אין מועיל אחריה, אם חזר הוא או אחיו וחלץ לה או לצרתה; אבל אם בעל או קדש, תפסו בה:

סעיף טו[עריכה]

עשה מאמר ביבמתו ואחר כך נתן לה גט לזיקתה, פסלה עליו ועל כל האחין, וצריכה גט למאמרה וחליצה לזיקתה. ואם נתן לה גט סתם, הוי כאלו פרש לזיקתה. נתן לה גט למאמרה ולא לזיקתה, נשארה זקוקה כמו שהיתה, ואינה מותרת אלא לשאר אחים, אבל המגרש אסור בה. ויש אומרים שמותרת אף למגרש:

סעיף טז[עריכה]

ביאת בן תשעה כמאמר בגדול. לפיכך, בא על היבמה, פסלה על כל האחים. ואם אחר שבא עליה חזר אחיו הגדול ובא עליה או על צרתה, או עשה מאמר או נתן גט או חלץ לה או לצרתה, פסלה על הקטן. וכן אם חזר הקטן ובא על צרתה, או שאחיו בן ט' בא עליה או על צרתה, פסלה עליו כדין מאמר אחר מאמר. וכן אם עשה הגדול מאמר ביבמה, וחזר אחיו בן ט' ובא עליה או על צרתה, פסלה כדין מאמר אחר מאמר. ומאמר של בן ט' אינו חשוב כמאמר הגדול, ואינו מועיל אלא בתחלה, אבל לא בסוף. כיצד, עשה קטן מאמר, מועיל לפסלה על האחים. אבל אם עשה הגדול מאמר, וחזר בן ט' ועשה מאמר בה או בצרתה, אינו מועיל לפסלה על האח הגדול. אבל מאמרו של בן ט', אחר מאמר בן ט', אכא למימר שמועיל, כיון שמאמר הראשון מבן ט'. וגט וחליצה, אין לקטן כלל, לא בתחלה ולא בסוף:

סעיף יז[עריכה]

גדול שעשה מאמר ביבמה או נתן לה גט, ולה צרה, כשבא לחלוץ לאחת מהן ולהתירן, אין חליצת בעלת הגט או בעלת המאמר פוטרת הצרה. אבל חליצת הצרה פוטרת לבעלת הגט לגמרי, ולבעלת המאמר מחליצה, וצריכה עוד גט למאמרה. ואם עשה מאמר בזו ונתן גט לזו, חולץ לאיזו שירצה ופוטר השניה, כמו שנתבאר:

סעיף יח[עריכה]

מי שנפלו לפניו שתי יבמות מבית אחד, האחת שניה ליבם ואחרת מותרת, כשהוא מיבם מיבם לאחרת, כשהוא חולץ חולץ לשניה. ויש מי שאומר, שאם חלץ לאסורה, לא הותרה צרתה; חלץ לצרה, הותרה האסורה:

סעיף יט[עריכה]

יבמות רבות הבאות מבית אחד, כיון שנבעלה אחת מהן בעילה כשרה, או נחלצה חליצה מעלה, התרו הכל ונסתלקה זיקת היבם מעליהן. ואם נבעלה אחת מהן בעילה פסולה, או נתן לה מאמר פסול, נאסרו כלם ליבום, וצריכה גט זו שנבעלה או שנתן לה מאמר, וצריכה כל אחת מהן חליצה להתירה לזר, שאין זיקת היבום מסתלקת בבעילה פחותה. נחלצה אחת מהן חליצה פחותה, הותרה להנשא לזר אותה שנחלצה, אבל צרתה אסורה עד שתחלץ גם היא, או עד שיחלצו כל האחים לראשונה שנחלצה החליצה הפחותה, שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת יבום מבית זה, עד שתחזור על כל האחים, או עד שתחלץ כל אחת מהן. זהו דעת הרמב"ם (ח"ב קי"ח ב'), ונחלקו עליו כמו שהוא מפרש בדברי הטור:

סעיף כ[עריכה]

שני יבמים שיבמו שתי יבמות הבאות מבית אחד, ולא נודע מי יבם תחלה -- שניהם יוציאו בגט, ויותרו לזרים, ואסורות ליבמים. לפיכך, ראובן שהיו לו שתי נשים, אחת בעכו ואחת בצור, ושמעון ולוי אחיו, האחד בעכו והאחד בצור, ושמעו שמת ראובן -- לא ייבם אחד מהם עד שידע מה עשה אחיו. קדם אחד מהם ויבם, אין מוציאין מידו עד שיודע שאחיו יבם תחלה: