טור אבן העזר קעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קעד | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

יבמה שהיא אסורה ליבם בלאו או בעשה או באיסור שניות דרבנן, היא חולצת, וצרתה או חולצת או מתייבמת, ואין חליצתה פוטרת צרתה, אבל חליצת צרתה פוטרת אותה כדפרישית לעיל.

ואם עבר ובא עליה, קנאה ונפטרת צרתה ומוציאה בגט.

היתה אסורה לבעלה באיסור לאו או עשה או איסור דרבנן ומותרת ליבם, הרי היא זקוקה לו, דכיון שלא היתה אסורה לבעלה אלא בלאו תפסי בה קידושין, וכיון שמותרת ליבם יכול לייבם אותה, חוץ ממחזיר גרושתו משניסת, שאם החזיר אחיו גרושתו משניסת ומת, חולצת ולא מתייבמת.

אחות חלוצה אסורה מדרבנן. לפיכך נפלה לפני יבם, חולצת ולא מתיבמת.

מי שיש עליה זיקת שני יבמין, היא וצרתה חולצות ולא מתייבמות.

כיצד, ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות, ומת אחד מהם ועשה אחד מהנשארין מאמר ביבמתו ומת קודם שכנסה, בין שיש לה צרה או אין לה צרה, היא או צרתה חולצת ולא מתייבמת. נתן לה גט ופירש שהוא למאמרו, הרי בטל המאמר שעשה ואין עליה אלא זיקת יבם אחד ומתייבמת. אבל אם נתן הגט סתם, אסורה.

קטן שבא על יבמתו ומת, חולצת ולא מתייבמת, שאין ביאתו קונה קנין גמור ויש עליה זיקת שני יבמין.

מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן, ונשתחררה וקדשה שמעון אחיו, ומתו שניהם ונפלה לפני לוי אחיהם, מתייבמת לו שאינה אשת שני מתים, שאם קדושי ראובן קידושין אין קידושי שמעון כלום, ואם קידושי שמעון קידושין אין קידושי ראובן כלום.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יבמה שהיא אסורה ליבם בלאו או בעשה או באיסור שניות דרבנן היא חולצת כו' משנה בפ"ב דיבמות (דף כ.) כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה שניות מדברי סופרים. איסור קדושה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר ופירש"י שניות שניות לעריות שגזרו סופרים עליהם: אלמנה לכ"ג. שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו: גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. שעבר אחיו המת ונשא חלוצה וגרושה וכשמת צריכה חליצה שהרי קידושין תופסין לו בה דקידושין תופסין בחייבי לאווין אבל יבומי לא שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן ואפטורי בלא כלום לא דלא אלים לאו למיפטרה דילפינן מאחות אשה בפ"ק עכ"ל:


ומ"ש רבינו וצרתה או חולצת או מתייבמת כ"כ נ"י אמתני' וז"ל איסור מצוה ואיסור קדושה כו' דוקא היא אבל צרתה מתייבמת שאין צרה פטורה אלא מערוה וכדנפקא לן בפ"ק (ג:) מאחות אשה דכתיב בה לצרור וכן איתא בירושלמי להדיא עכ"ל:


ומ"ש ואין חליצתה פוטרת צרתה אבל חליצת צרתה פוטרת אותה כדפרישית לעיל בסימן ק"ע כ"כ בשם הרמב"ם ז"ל ושם נתבאר. ומ"ש ואם עבר ובא עליה קנאה ונפטרה צרתה ומוציאה בגט בפ"ב דיבמות (דף כ:) תניא פצוע דכא וכרות שפכה שמתו אחיהם ועמדו הם ובעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא פירש"י אם בעלו קנו ויוצאת בגט בלא חליצה.


ומ"ש רבי' שנפטרה צרתה פשוט הוא דכיון שאם בעלו קנו ויוצאת בגט בלא חליצה א"כ בביאה זו נעקרה זיקה לגמרי מבית זה ופשיטא דנפטרה צרתה וכך מפורש שם בברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה והא דקתני דאם חלץ לה שפוטרת צרתה ורבינו כתב בסמוך שאם חלץ לה לא נפטרה צרתה כבר נתבאר בדברי ה"ה שכתבתי בסימן ק"ע ז"ל הרמב"ם בפ"ג היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה או שהיתה שנייה הרי זו חולצת ולא מתייבמת ומפני מה צריכה חליצה מפני שיש בה לקוחין הואיל וקידושין תופסין בהן הרי הן זקוקות לייבם ומן הדין היה שיתייבמו שהייבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבא עשה וידחה את לא תעשה אבל חכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי לאווין ולא שניות גזירה שמא יבא עליה פעם שנייה והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה שאין מ"ע אלא ביאה ראשונה בלבד לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה ואצ"ל שנייה ה"ז קנה קנין גמור ומוציאה בגט והיא וכל צרותיה מותרות לזר שהרי נפטרו עכ"ל וטעם זה שכתב שהוא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה הוא מסקנא דרבא בפרק כיצד (שם) היתה אסורה לבעלה באיסור לאו או עשה או איסור דרבנן ומותרת לייבם הרי היא זקוקה לו דכיון שלא היתה אסורה לבעלה אלא בלאו תפסי בה קידושין וכיון שמותרת ליבם יכול לייבם אותה מבואר במשנה פרק יש מותרות (דף פד.):


ומ"ש חוץ ממחזיר גרושתו משניסת שאם החזיר אחיו גרושתו משניסת ומת חולצת ולא מתייבמת בפ"ק דיבמות (דף יא:) בעי ר"י המחזיר גרושתו משניסת צרתה מהו ת"ש המחזיר גרושתו משניסת היא וצרתה חולצת היא וצרתה ס"ד אלא או היא או צרתה ולאו תירוצי קא מתרצת לה תריץ הכי הוא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל ומסקנא כי האי תירוצא בתרא דאמרי' כי אתא רבין א"ר יוחנן אחת צרת ממאנת פי' ממאנת ביבם ואחת צרת איילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו משנישאת כולן מותרות ודוקא צרותיהן אבל אינהו גופייהו בדליכא בהדייהו צרות כל חדא מינייהו אית לה דינא באפי נפשה ממאנת ביבם אע"ג דלגבי יבם דמיאנה בו לאו בת חליצה ויבום היא לגבי אחיו של יבם שריא וחולצת או מתייבמת דאמר שמואל מיאנה בזה מותרת בזה ואיילונית לא חולצת ולא מתייבמת ומחזיר גרושתו משנישאת ומת חולצת ולא מתייבמת וכתב ה"ה בפ"ו מפורש בפ"ק ומסקנא שהיא חולצת ולא מתייבמת וצרתה או חולצת או מתייבמת פירוש והיא נפטרת בחליצתה או בביאתה וצרתה נפטרת בחליצתה של זו אבל לא בביאתה אם עבר ובא עליה כדין אלמנה מן הנישואין לכ"ג וכ"כ הרשב"א ז"ל דממעטי לה מההיא דרב גידל דלעיל וזהו שלא הזכיר רבינו איסור בצרתה עכ"ל: ומ"ש מההוא דרב גידל היינו דבפרק כיצד (כ.) אהא דתנא שאם היתה היבמה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חולצת ולא מתייבמת הקשו בגמרא קא פסיק ותנא ל"ש אלמנה מן הנישואין ול"ש מן האירוסין בשלמא מן הנישואין אין עשה דייבום דוחה את לא תעשה דאלמנה לא יקח ועשה דוהוא אשה בבתוליה בתולה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה אלא אלמנה מן האירוסין אמאי יבא עשה וידחה את לא תעשה ותירץ רב גידל בשם רב דאמר קרא ואם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו ועלתה יבמתו כו' שאין ת"ל יבמתו מה ת"ל יבמתו יש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואי זו זו חייבי לאוין והקשו ע"ז מן הברייתא דקתני גבי חייבי לאוין ואם בעלו קנו ואסור לקיימה ואי ס"ד מדאורייתא חייבי לאוין לחליצה רמייה לייבום לא רמייה אמאי אם בעלו קנו ואסיקו דלאו מדאוריי' אלא מדרבנן אמרו שאינן עולות לייבום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה ולפיכך אם בעלו קנו וכתב ה"ה שם כל זה על דברי הרמב"ם ז"ל וכתב עוד וז"ל וכתב בה"ג והא דרב גידל א"ר מיקיימא באלמנה מן הנישואין דאע"ג דמדאורייתא לאו בת ייבום היא רבייה רחמנא לחליצה עכ"ל. ונרא' מדברי ה"ה דמחזיר גרושתו עובר בעשה ול"ת מדמדמי לה לאלמנה לכ"ג מן הנישואין ומייתי לה מדרב גידל ואיני יודע מנין לו שאיני מוצא בה אלא לאו בלבד ועוד יש לתמוה עליו שכתב וצרתה של זו נפטרת בחליצה של זו אבל לא בביאתה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז יראה לי שכך הדין בב' יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה וצ"ע:


אחות חלוצה אסורה מדרבנן לפיכך נפלה לפני יבם חולצת ולא מתייבמת וכן צרתה אסורה מדרבנן וחולצת ולא מתייבמת כך כתוב בספרי רבינו המדוייקים ובקצת ספרים חסר כל בבא זו והוא ט"ס שהרי דין זה הוא מבואר בפרק החולץ (דף מא.) דתנן התם החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת ובגמרא (שם) אמר ר"ל כאן שנה רבי אחות חלוצה מד"ס ומשמע נמי התם במתני' דאסור אדם בצרת קרובת חלוצתו דגם צרת חלוצה אסורה מד"ס:


מי שיש עליה זיקת ב' יבמין היא וצרתה חולצות ולא מתייבמות כיצד ג' אחים נשואים לג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה אחד מהנשארים מאמר ביבמתו ומת קודם שכנסה כו' משנה פ' ד' אחין (דף לא:) ג' אחים נשואים ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמים ובגמרא (שם) ואי זיקת ב' יבמים דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי אלא מדרבנן וגזירה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות ולייבם לחדא ונחלוץ לחדא גזירה שמא יאמרו בית אחד מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמייבם והדר חליץ ה"נ אלא גזירה דילמא חליץ והדר מייבם וקם ליה באשר לא יבנה ורחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה ופירש"י מקצתו חלוץ. ואתו למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד חדא מתייבמת ואחרת חלצה. וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל הא דאמרינן בזיקת ב' יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא ה"מ היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה אלא אפילו היכא דליכא אלא חדא יבמה ואיכא עלה זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה כדתנן בפרק האשה רבה (צו:) בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת ואמר רבא עלה הא דאמרי רבנן זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא ה"מ היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה דהא הכא דליכא צרה מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה:


נתן לה גט ופירש שהוא למאמרו הרי ביטל המאמר שעשה כו' שם (ד' לב.) אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה משום דמיחלפא בבעלת הגט איכא דאמרי אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפילו היא מאי טעמא מאי דעביד בה שקליה ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו כלישנא בתרא וכ"פ הרא"ש ז"ל ופירש"י הותרה אפילו היא. לשלישי כשימות שני: מאי דעבד שקליה. והוה ליה כמי שלא עשה בה מאמר ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון ודוקא שפירט למאמרו ולא לזיקתו קאמר אבל סתמא קאי בלא יבנה אכולהו אחים והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק ר"ג (נב:) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר וכ"כ הרא"ש ז"ל והכי דייק לישנא דהרמב"ם ז"ל:


קטן שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שאין ביאתו קונה קנין גמור ויש עליה זיקת ב' יבמים משנה וגמרא בס"פ האשה רבה (דף צו:) וכתבתיו בסמוך:


מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וקדשה שמעון אחיו ומתו שניהם ונפלה לפני לוי אחיהם מתייבמת לו שאינה אשת ב' מתים וכו' מימרא דרב חסדא בפ' השולח (מג.):

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יבמה וכו' וצרתה או חולצת או מתייבמת ירושלמי הביאו הרי"ף והרא"ש פ"ב דיבמות תחלתו תני בר קפרא וכו' עד צרת שנייה או חולצת או מתייבמת ומשמע דה"ה בחייבי לאווין ועשה שהרי במתניתין השוו מדותיהם כלל אמרו ביבמה כו' וכ"כ בנ"י פ"ק דיבמות:

ומ"ש ואין חליצתה וכו' כדפי' לעיל ע"ל בסימן ק"ע סי"ג כתבתי דמדרבנן הוא דמחמרינן דחליצתה אינה פוטרת אבל ד"ת כי היכי דאם בא עליה קנאה ונפטרה צרתה ה"ה חלץ לה כדתניא להדיא פ"ב (דף כ) ע"ש:

היתה אסורה לבעלה וכו' חוץ ממחזיר גרושתו וכו' בפ"ק (ריש ד' י"ב) אסיקנא תריץ הכי מחזיר גרושתו משניסת היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת וכך פסקו הרי"ף והרא"ש לשם ואע"ג דליכא בה שום איסור לאו ועשה על היבם אפילו הכי מתייבמת מק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש ומ"מ לא אלים האי ק"ו למיפטרה מחליצה היא גופה אבל צרתה אף לייבום דאין זו צרת ערוה דטומאה דכתיב בה מוקים לה בסוטה ודאי ואיתעקר ממחזיר גרושתו כאילו לא כתב בה טומאה וכדמוכח בסוגיא ועיין במ"ש לעיל סי' קע"ב ס"ח: כתב הרמב"ם בפ"ו יבמה שהיא אלמנה מן הנישואין ובא עליה כ"ג לא נפטר צרתה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה והואיל דלא קנה מן התורה קנין גמור לא הותרה צרתה לזר עד שתחלץ עכ"ל וטעמו דפסק כרב גידל בפ"ב (דף כ) דדריש יבמתו יתירא דחייבי לאווין עולה לחליצה ואינו עולה לייבום ואע"ג דדחינן דח"ל מדאורייתא שריא אף לייבום היינו ח"ל גרידא אבל אלמנה מן הנישואין לכ"ג דאיכא ל"ת ועשה אינה עולה לייבום ד"ת ואפ"ה עולה לחליצה ולפ"ז אם עבר כ"ג ובעל לא נפטרה צרתה וכ"כ ה"ה לשם בשם בה"ג ולמד ה"ה מכאן דבמחזיר גרושתו משניסת נמי אם עבר ובא עליה היבם לא נפטרה הצרה הואיל ולא קנאה מן התורה מק"ו דלעיל אבל הב"י כאן וכן בכ"מ השיג על ה"ה וז"ל ונראה מדברי ה"ה דמחזיר גרושתו משניסת עובר בעשה ול"ת מדמדמי ליה לאלמנה לכ"ג מן הנישואין ואיני יודע מניין לו שאינו מוצא בה אלא לאו בלבד עכ"ל ושרי ליה מאריה דהא באלמנה לכ"ג איסור לאו ועשה על היבם היא ובמחזיר גרושתו משניסת אין שם לאו ולא שום איסור עשה על היבם אלא מק"ו הוא נלמד וכאילו כתב קרא בפי' דאינו עולה לייבום והלכך אין צרתה נפטרת בביאתה ולא דמי לח"ל דקי"ל דעשה דוחה ל"ת ולפ"ז ספק סוטה נמי דמק"ו הוא נלמד אין צרתה נפטרת בביאתה. עוד כתב ה"ה דצרת מחזיר גרושתו משניסת נפטרת בחליצה והחשה עליו ב"י לשם ממ"ש הרמב"ם פ"ז דב' יבמות מבית א' והאחד מהן שנייה על היבם או ח"ל או חייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה וצ"ע עכ"ל וגם זה אינו קשה כלל דהא מעיקרא קס"ד דאו היא או צרתה חולצת וכל אחת נפטרה בחליצת חבירתה דלאו חליצה פסולה היא השתא ודאי דגם למאי דמסיק היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת מ"מ הא דצרתה נפטרה בחליצתה לא אידחיא לה וכ"כ התו' לשם ובר"פ ד' אחין בד"ה וחליצה פסולה דמחזיר גרושתו משניסת אף ע"ג דאסורה להתייבם כיון שהזיקה שלימה פוטרת ואינו דומה לשאר חליצה פסולה ואף להרמב"ם דבח"ל ועשה ושניות הויא נמי חליצה פסולה אף על פי דהזיקה שלימה מ"מ לא דמי למחזיר גרושתו משניסת דדוקא ח"ל ועשה ושנייה כיון דד"ת עולה לייבום אלא דרבנן עבוד תקנתא דלא ליבומי גזירה ביאה ראשונה אטו שנייה ומ"ה הו"ל חליצה פחותה ופסולה הדור עבוד רבנן תקנתא דלחזור על כל האחין אף על פי שהזיקה שלימה אבל מחזיר גרושתו משניסת דד"ת אינה עולה לייבום מח"ו ולחליצה עולה ד"ת מקרא דיבמתו ופטרה צרתה כיון שהזיקה שלימה אם כן חליצה מעולה ד"ת היא אף על פי שאינה עולה לייבום אין להם לרבנן למיעבד תקנתא בכדי דלחזור על כל האחים ולהוסיף על התורה וכן בספק סוטה דמדאורייתא אינו עולה לייבום נפטרה צרתה בחליצתה אבל סוטה דרבנן דמדאורייתא עולה לייבום אלא דרבנן גזרו שלא תתייבם הו"ל חליצה פסולה כמ"ש התוס' בשם הירושלמי ר"פ ד' אחין בדבור הנזכר וה"ה הביא הירושלמי פ"ח מה' יבום ע"ש ומ"מ קשה מאין למד ה"ה מדברי הרמב"ם דבמחזיר גרושתו משניסת נפטרה צרתה בחליצתה שזה לא נשמע מדברי הרב ואפשר דס"ל להחמיר דלא נפטרה צרתה כיון דבעיא זו לא נפשטא בגמרא וצ"ל דס"ל לה"ה כיון דהרי"ף פסק להקל מסתמא הוא גם דעת הרמב"ם ודו"ק:

אחות חלוצה אסורה מדרבנן וכו' משנה וגמרא פרק החולץ ריש (דף מ"א) ולעיל סי' קע"ג כתב רבינו דאף ספק אחות חלוצה אסורה לכתחילה ע"ש:

מי שיש עליה זיקת שני יבמין היא. וצרתה חולצות ולא מתייבמות כיצד וכו' משנה וגמרא פ' ד' אחין ריש (דף ל"ב) והכי פי' מדאורייתא מאמר לא קני והו"ל ב' יבמות מב' בתים ותרווייהו מצי ליבומי ורבנן הוא דגזרו שלא יאמרו כיון דעשה בה מאמר גם זו אשתו היא וא"כ מייבם ב' יבמות הבאות מבית אחד וצריך לחלוץ לשתיהן כיון דמשתי בתים הם באים: ומ"ש בספרי רבינו בסמוך היא או צרתה חולצת וכו' ט"ס הוא וצ"ל היא וצרתה חולצות כמ"ש בתחילה וקאמר בגמרא דאפי' חליץ לאחת מהן אסור גזירה וכו' והרי"ף והרא"ש כתבו עוד דאפי' לית לה צרה דליכא גזירה אפ"ה לא פלוג רבנן בתקנתם וא"ת מאי איריא דעשה בה מאמר אפי' כנסה ליבמה ומת נמי נימא דאיכא עליה זיקת ב' יבמין וי"ל דבכנסה פקעה זיקה דקמא וכי מיית לא הוי עלה אלא זיקת שני וכן אי לא עבד בה מאמר לא הוי עלה אלא זיקת ראשון אבל אי עבד בה מאמר ומת הוי עלה זיקת ב' יבמין:

ומ"ש נשואין ג' נשים נכריות כתבו התוס' ה"מ למינקט ואחד מופנה:

ומ"ש בין יש לה צרה כלומר בין יש לה צרה כגון ג' אחים נשואין ג' נשים נכריות שכתב בסמוך בין אין לה צרה כגון שלשה אחים אחד נשוי אשה ושנים פנויים אי נמי כגון קטן שבא על יבמתו דבסמוך:

דרכי משה[עריכה]

(א) וצ"ע דהוא היפך משאר איסורים שאם עבר היבם וקנאן נפטרות הצרות ואינן נפטרות בחליצה וצ"ע שם ובספר שלנו אינו נמצא מ"מ בפרק ההוא: