טור יורה דעה
ספר ארבעה טורים
טור יורה דעה
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
חִבְּרוֹ הגאון מורינו ורבינו יעקב בן רבינו אשר זללה"ה הנקרא בעל הטורים.
עם פירוש וחידושי הגאון עין העדה, החכם השלם, ריש מתיבתא בעיר צפת תבנה ותכונן, מוהר"ר יוסף קארו זלה"ה.
ואופן סדר ביאורו חידושיו על מה אדניהם הטבעו רשום בהקדמתו, וממנה ישמע חכם ויוסיף לקח, ונקרא שמו בישראל
בית יוסף
צריך עדיין להוסיף: בדק הבית, ב"ח, דרישה ופרישה... נא לעזור בהשלמת כתיבתה של תבנית השער לטור ולמפרשיו![1]
תוכן · הקדמת המחבר · מידע על הספר · מידע על מהדורה זו · מהדורת דפוס חלק א', חלק ב'
יצא לאור לראשונה בחיי המחבר: ויניציאה שכ"ה-שכ"ו
מהדורת ויקיטקסט מבוססת על מהדורות הדפוס הישנות ועל מהדורות הצילום שנעשו מהן, עם תיקונים והוספות
מלאכת העריכה החלה בחודש אייר, תשס"ה
מודל לעיצובו של סימן בטור ביחד עם נושא כליו • ויקיטקסט:ארבעה טורים
תוכן
[עריכה]הלכות שחיטה | הלכות כיסוי הדם | הלכות טריפות | הלכות דם | הלכות בשר בחלב | הלכות תערובות | הלכות מאכלי גויים | הלכות ריבית | הלכות נדה | הלכות מקוואות | הלכות תלמוד תורה | הלכות צדקה
רשימת המספרים לכל סימני יורה דעה
[עריכה]א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז • סח • סט • ע • עא • עב • עג • עד • עה • עו • עז • עח • עט • פ • פא • פב • פג • פד • פה • פו • פז • פח • פט • צ • צא • צב • צג • צד • צה • צו • צז • צח • צט • ק • קא • קב • קג • קד • קה • קו • קז • קח • קט • קי • קיא • קיב • קיג • קיד • קטו • קטז • קיז • קיח • קיט • קכ • קכא • קכב • קכג • קכד • קכה • קכו • קכז • קכח • קכט • קל • קלא • קלב • קלג • קלד • קלה • קלו • קלז • קלח • קלט • קמ • קמא • קמב • קמג • קמד • קמה • קמו • קמז • קמח • קמט • קנ • קנא • קנב • קנג • קנד • קנה • קנו • קנז • קנח • קנט • קס1 • קסא • קסב • קסג • קסד • קסה • קסו • קסז • קסח • קסט • קע • קעא • קעב • קעג • קעד • קעה • קעו • קעז • קעח • קעט • קפ • קפא • קפב • קפג • קפד • קפה • קפו • קפז • קפח • קפט • קצ • קצא • קצב • קצג • קצד • קצה • קצו • קצז • קצח • קצט • ר • רא • רב • רג • רד • רה • רו • רז • רח • רט • רי • ריא • ריב • ריג • ריד • רטו • רטז • ריז • ריח • ריט • רכ • רכא • רכב • רכג • רכד • רכה • רכו • רכז • רכח • רכט • רל • רלא • רלב • רלג • רלד • רלה • רלו • רלז • רלח • רלט • רמ • רמא • רמב • רמג • רמד • רמה • רמו • רמז • רמח • רמט • רנ • רנא • רנב • רנג • רנד • רנה • רנו • רנז • רנח • רנט • רס • רסא • רסב • רסג • רסד • רסה • רסו • רסז • רסח • רסט • ער • רעא • ערב • רעג • רעד • ערה • רעו • רעז • רעח • רעט • רפ • רפא • רפב • רפג • רפד • רפה • רפו • רפז • רפח • רפט • רצ • רצא • רצב • רצג • רצד • רצה • רצו • רצז • רצח • רצט • ש • שא • שב • שג • שד • שה • שו • שז • שח • שט • שי • שיא • שיב • שיג • שיד • שטו • שטז • שיז • שיח • שיט • שכ • שכא • שכב • שכג • שכד • שכה • שכו • שכז • שכח • שכט • של • שלא • שלב • שלג • שלד • שלה • שלו • שלז • שלח • שלט • שמ • שמא • שמב • שמג • שדמ • שמה • שמו • שמז • שמח • שמט • שנ • שנא • שנב • שנג • שנד • שנה • שנו • שנז • שנח • שנט • שס • שסא • שסב • שסג • שסד • שסה • שסו • שסז • שסח • שסט • שע • שעא • שעב • שעג • שעד • שעה • שעו • שעז • שעח • שעט • שפ • שפא • שפב • שפג • שפד • שפה • שפו • שפז • שפח • שפט • שצ • שצא • שצב • שצג • שצד • שצה • שצו • שצז • שצח • שצט • ת • תא • תב • תג
הלכות שחיטה
[עריכה]- א – מי הם הכשרים לשחוט
- ב – אם שחיטת עובד כוכבים ומומר וכו' כשרה
- ג – שחיטה אינה צריכה כוונה
- ד – השוחט לשם עבודת כוכבים או לשם דבר אחר מה דינו
- ה – השוחט לשם קדשים מה דינו
- ו – במה שוחטין
- ז – הקובע סכין בגלגל אם מותר לשחוט בו
- ח – שיעור סכין של שחיטה
- ט – השוחט בסכין מלובנת
- י – יתר דיני סכין
- יא – באיזה זמן שוחטין, ודין השוחט בתוך המים
- יב – שלא לשחוט בתוך גומא
- יג – בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה
- יד – דין עובר במעי בהמה
- טו – שלא לשחוט בהמה עד יום שמיני ללידתה
- טז – דין אותו ואת בנו
- יז – דין השוחט בהמה המסוכנת למות
- יח – דין בדיקת הסכין ופגימותיו
- יט – דין ברכת השחיטה
- כ – מקום השחיטה בצוואר
- כא – שיעור השחיטה בכמותה
- כב – באיזו מין צריך לשחוט הוורידין
- כג – דיני שהייה בשחיטה
- כד – דיני דרסה וחלדה הגרמה ועיקור
- כה – שצריך לבדוק אחר השחיטה
- כו – דין נקב בוושט או בבני מעיים קודם השחיטה
- כז – שלא לחתוך אבר מהבהמה בעודה מפרכסת
הלכות כיסוי הדם
[עריכה]הלכות טריפות
[עריכה]- כט – שמונה מיני טריפות וסימנם
- ל – דין מכה בעצם הגולגולת
- לא – דין נקיבת המוח וקרומיו
- לב – דין מכה בחוט השדרה
- לג – דין אם ניטל הלחי, ומכה בוושט
- לד – דין מכת הגרגרת
- לה – דין טריפות הריאה ואונותיה
- לו – כמה דיני טריפות בריאה
- לז – דיני אבעבועות וסרכות הריאה
- לח – דיני מראות הריאה
- לט – דיני בדיקת הריאה
- מ – דיני טריפות הלב וקנה שבו
- מא – דיני טריפות הכבד
- מב – דיני טריפות המרה
- מג – דיני טריפות בטחול
- מד – דיני טריפות בכליות
- מה – דין אם ניטל השיליא
- מו – דיני טריפות בבני מעיים
- מז – דין אם נמצאו בני מעיים יתרים
- מח – דיני טריפות בקיבה ובכרס
- מט – דיני טריפות בקורקבן
- נ – דינים כלליים בנקיבת האברים
- נא – דין מחט או קוץ שנמצא בבהמה
- נב – דין עוף שנפל לאור, ושינוי מראה באיברים
- נג – דין שבר או מכה בבהמה ובעוף
- נד – דיני טרפות בצלעותיה
- נה – דיני טריפות ברגל ובפרקיו
- נו – דיני טריפות בצומת הגידים
- נז – דין בהמה דרוסה מחיה הדורסת
- נח – דין בהמה נפולה
- נט – דין בהמה שנפשטה בחייה
- ס – דין בהמה שאכלה סם המות
הלכות מתנות כהונה
[עריכה]הלכות אבר מן החי
[עריכה]הלכות בשר שנתעלם מן העין
[עריכה]הלכות חֵלֶב
[עריכה]הלכות דם
[עריכה]- סה – חוטין האסורים משום דם ומשום חלב ודיני גיד הנשה
- סו – דברים האסורים משום דם
- סז – כמה דברים האסורים משום דם
- סח – דיני מליגת הראש והעופות
הלכות מליחה
[עריכה]- סט – דיני מליחה והדחה
- ע – דין מליחת בשר ביחד
- עא – דין מליחת הראש והטלפים והמוח
- עב – דין מליחת הלב והריאה
- עג – דין צליית הכבד
- עד – הטחול דינו כשאר בשר
- עה – דין מליחת המעיים
- עו – דין בשר לצלי
- עז – עופות שנמלאו בשר שלא נמלח
- עח – דין שלא לדבק בצק בבשר שלא נמלח
הלכות בהמות וחיות טהורות
[עריכה]הלכות דברים היוצאים מן החי
[עריכה]הלכות סימני העוף
[עריכה]הלכות דגים
[עריכה]הלכות תולעים
[עריכה]הלכות ביצים
[עריכה]הלכות בשר בחלב
[עריכה]- פז – באיזה בשר נוהג דין בשר בחלב, והיאך נקרא בישול
- פח – שלא להעלות בשר על השולחן כשאוכלין גבינה
- פט – שלא לאכול גבינה אחר בשר
- צ – דיני כחל
- צא – דין בשר וחלב שנתערבו
- צב – דינים אם נפל חלב לקדירה של בשר
- צג – קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב
- צד – דין התוחב כף חולבת בקדירה של בשר
- צה – דגים וביצה שנתבשלו בקדירה של בשר אם מותר לאוכלן עם גבינה
- צו – דין מאכל חריף שנחתך בסכין של בשר
- צז – שלא ללוש עיסה בחלב
הלכות תערובות
[עריכה]- צח – דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו
- צט – דין העצמות אם מצטרפין לבטל איסור, ושלא לבטל איסור לכתחילה
- ק – בריה אפילו באלף לא בטיל
- קא – דין חתיכה הראויה להתכבד
- קב – דין דבר שיש לו מתירין
- קג – דין נותן טעם לפגם
- קד – דין עכבר שנמצא ביין או בשכר
- קה – דין איסור שנפל לתוך היתר
- קז – דין היאך מבטלין בשישים
- קז – דין המבשל ביצה, ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל
- קח – שלא לאפות היתר ואיסור בתנור אחד
- קט – דין יבש ביבש שנתערב
- קי – דין ספק טריפות שאירע בבשר
- קיא – דין כלים טריפות שנתערבו בכשרות
הלכות מאכלי גויים
[עריכה]- קיב – דיני פת של גויים
- קיג – דיני בישולי גויים
- קיד – דיני שכר ושאר משקים
- קטו – דין חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, וגבינה וחמאה
- קטז – דברים האסורים משום גילוי
- קיז – שלא לעשות סחורה מדבר איסור
- קיח – דין חתיכת בשר או דבר מאכל הנשלח על ידי גוי
- קיט – החשוד לדבר איסור אין לסמוך עליו בדברים הנאכלים
- קכ – דיני טבילת הכלים
- קכא – סדר הכשר כלים הנקנים מן הגויים
- קכב – דין נותן טעם לפגם בכלים
הלכות יין נסך
[עריכה]- קכג – כמה דינין מיין נסך
- קכד – מי הוא העושה יין נסך, ודיני נגיעת הגוי בחבית
- קכה – דין יין הבא מכוח גוי וכוח כחו
- קכו – דין יין שנתערב ביין נסך, ודין ניצוק
- קכז – אם נאמן האדם לאסור יינו של חבירו
- קכח – דין מקום שיש בו יין ונתייחד גוי שמה
- קכט – דין המניח יין ביד גוי וישראל יוצא ונכנס
- קל – דין חתימת היין
- קלא – דין יין כשר שנעשה ברשות גוי
- קלב – שלא ליהנות מיין נסך
- קלג – שלא להשתכר ביין נסך ולא לעשות ממנו סחורה
- קלד – דין יין שנתנסך ונתערב
- קלה – באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך
- קלו – השולח כלי יין ביד גוי צריך לחותמו
- קלז – דין יין כשר שהושם לתוך כלי שלא נכשר
- קלח – דיני הכשר כלי היין
הלכות עבודה זרה
[עריכה]- קלט – דין עבודה זרה וביטולה ומשמשיה
- קמ – דין תקרובת עבודה זרה שנתערבה
- קמא – דין הצלמים והצורות
- קמב – שהעבודה זרה ותשמישיה אסורים בהנאה
- קמג – שלא לבנות ביתו סמוך לבית עבודה זרה ובאיזה אופן מותר ליהנות מעבודה זרה
- קמד – דמי עבודה זרה מה דינם
- קמה – איזו עבודה זרה המותרת בהנאה
- קמו – איזו עבודה זרה יש לה ביטול ואיזו אין לה ביטול
- קמז – שלא להישבע בשם עבודה זרה, ודיני הזכרת שמה
- קמח – דיני חגי הגויים
- קמט – דיני יריד מעבודה זרה
- קנ – להתרחק מדרך עבודה זרה ושלא לשחות בפניה
- קנא – דברים המוצרכים לעבודה זרה אסור לישראל למוכרם
- קנב – שלא יאכל הישראל עם הגוי, אף על פי שאוכל משלו
- קנג – דיני יחוד ישראל וישראלית עם גוי
- קנד – דיני מיילדת גויה וישראלית
- קנה – אם מותר להתרפאות מגוי
- קנו – אם מותר להסתפר מגוי
- קנז – על איזה עבירות יהרג ואל יעבור
- קנח – דין עובדי עבודה זרה להצילם מהמוות
הלכות ריבית
[עריכה]- קנט – שמותר להלוות לגוי ולמשומד בריבית
- 1קס –גודל איסור הריבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו
- קסא – דין אבק ריבית ואיזו נקרא ריבית דאורייתא
- קסב – שלא להלוות סאה בסאה
- קסג – דין הפוסק חיטין לחייבו כשער של עכשיו
- קסד – הממשכן שדה לא יחכירנו
- קסה – דין המלווה על המטבע והוסיפו עליו
- קסו – המלווה לחבירו לא יעשה מלאכה בעבדו ולא ידור בחצרו
- קסז – באיזה אופן מותר להלוות מעות בתנאי שיתעסק בו לריווח
- קסח-קסט – כמה דיני ריבית הנעשות באמצעות הגוי
- קע – שלא יוכל ישראל להיות ערב לישראל שלווה מן הגוי בריבית
- קעא – דין גוי שהלווה בריבית ונתגייר
- קעב – דין הממשכן בית או שדה על מנת שיאכל פירות
- קעג – הרבה פרטי דיני ריבית
- קעד – דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר
- קעה – דין הפוסק על הפירות כפי השער
- קעו – איזהו השכרה מותרת ואיזו אסורה
- קעז – שלא לקבל צאן ברזל מישראל, וכמה דיני משא ומתן האסורים משום ריבית
הלכות חוקות הגויים וכישוף
[עריכה]- קעח – שלא ללבוש כמלבושי גויים
- קעט – שלא לכשף, לעונן ולנחש
- קפ – איסור כתובת קעקע וקריחה על מת
- קפא – איסור גילוח הפאות
- קפב – דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת אשה
הלכות נדה
[עריכה]- קפג – אשה שרואה טיפת דם צריכה לישב שבעה נקיים
- קפד – שצריך לפרוש מהאשה עונה קודם לווסתה
- קפה – דין אשה שאמרה טמאה אני ואחר כך אמרה טהורה אני
- קפו – דיני בדיקת אשה בין לפני תשמיש בין לאחר תשמיש
- קפז – דיני אשה הרואה דם מחמת תשמיש
- קפח – דיני מראות הדם
- קפט – דיני אשה שיש לה וסת קבוע ושאין לה וסת קבוע
- קצ – דיני כתמים ובדיקת האשה
- קצא – דין אשה שמצאה דם בהשתנה
- קצב – דיני כלה הנכנסת לחופה
- קצג – דין דם בתולים
- קצד – דיני יולדת ומפלת
- קצה – דברים האסורים בזמן נדותה
- קצו – דיני לבישת הלבון ובדיקתה
- קצז – דין שלא תטבול האשה ביום
- קצח – דיני טבילה וחציצתה
- קצט – שצריכה האשה לבדוק בית הסתרים ודיני חפיפה בשבת ובחול
- ר –אימתי תעשה ברכת הטבילה
הלכות מקוואות
[עריכה]הלכות נדרים
[עריכה]- רג – איזה נדרים משובחים ואיזה הם מגונים
- רד – דין המתפיס בנדר
- רה – דין האוסר דבר עליו באיסור תורה
- רו – דיני ידות הנדרים
- רז – דין כינוי נדרים
- רח – דיני סתם נדרים והנודר בחרם
- רט – השומע שחבירו נודר ואמר אמן
- רי – שצריך לפרוט הנדר בשפתיו
- ריא – המתנה שנדריו לא יהיו נדרים
- ריב – דין הנודר בתורה
- ריג – שאין הנדרים חלים על דבר שאין בו ממש
- ריד – לעבור על מנהג צריך התרה
- רטו – שהנדרים חלים על דבר מצווה
- רטז – חילוק בין האומר "פירות אלו" או לא אמר "אלו", ודין הנודר מן המבושל
- ריז – דין הנודר מהמבושל, מהמליח, ממעשה קדירה, ודומיהם, וכיצד הולכין בנדרים אחר לשון בני אדם
- ריח – כיצד הולכין אחר כוונת הנודר
- ריט – הנודר בלא קביעות זמן
- רכ – חלוק שבין קונם יין להיום או לזמן, ודין הנודר על דבר שאינו קבוע
- רכא – דיני הנודר הנאה מחבירו
- רכב – מי שחתנו מודר הנאה ממנו ורוצה ליתן מעות לבתו
- רכג – דין המדיר בנו לתלמוד תורה
- רכד – מי שאמר נכסיך עלי חרם
- רכה – דין האוסר פירות פלוני על חבירו
- רכו – שותפים שהדירו זה את זה
- רכז – דין מי שאסר עצמו מכל ישראל
- רכח – דיני התרת נדרים, וההבדל שבין פתח לחרטה, והיאך נקרא דעת רבים
- רכט – דין נדר שהותר מקצתו, או מי שנדר על דבר אחד שני פעמים
- רל – שמתירין שבועות ונדרים אפילו נשבע בהזכרת השם
- רלא – הנודר על תנאי, או שתולה נדרו בדעת אחרים
- רלב – דין נדרי זירוזין והבאי ושגגות ואונסין
- רלג – עונות נדרים לזכר ולנקבה
- רלד – מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד
- רלה – המדיר אשתו מתשמיש או שלא תלך לבית אביה ודומיו
הלכות שבועות
[עריכה]- רלו – מה היא שבועת ביטוי ושבועת שווא
- רלז – הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי
- רלח – דין שבועה שלא אוכל, סתם, או אם פירש
- רלט – נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצווה
הלכות כיבוד אב ואם
[עריכה]הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם
[עריכה]הלכות תלמיד חכם
[עריכה]הלכות תלמוד תורה
[עריכה]הלכות צדקה
[עריכה]- רמז – גודל שכר צדקה, ואם כופין עליה
- רמח – מי חייב בה ומי ראוי לקבלה
- רמט – כמה חייב ליתן וכיצד יתננה
- רנ – כמה ראוי ליתן לכל אחד
- רנא – למי נותנין הצדקה ואיזה קודם לחבירו
- רנב – דין פדיון שבויים וכיצד פודין אותם
- רנג – דין מי הוא הראוי ליטול צדקה
- רנד – שלא לקבל צדקה מן הגויים
- רנה – להרחיק מקבלתה
- רנו – קופה ותמחוי היאך נגבים ומתחלקים
- רנז – סדר גביית הצדקה ושלא לאחרה
- רנח – דין המתפיס בצדקה
- רנט – דין אם מותר לשנות צדקה, והנהגת הגבאי עם הצדקה, והממונה עליה
הלכות מילה
[עריכה]- רס – מצוות עשה למול את בנו
- רסא – דין אם לא מל האב את בנו
- רסב – זמן מילה לבריא, לחולה, ולאנדרוגינוס
- רסג – ילד שהוא אדום או ירוק, ומי שבניו מתים מחמת מילה
- רסד – מי ראוי למול, ובמה מלין, וכיצד מלין
- רסה – סדר ברכת המילה, ודין מילה ביום התענית
- רסו – איזה מילה דוחה שבת ויום טוב
הלכות עבדים
[עריכה]הלכות גרים
[עריכה]הלכות ספר תורה
[עריכה]- ער – שכר מצות כתיבת ספר תורה
- רעא – העור שנכתבה עליו ושרטוטה, ודין הדיו
- ערב – דין רוחב הדפין
- רעג – שיעור הגליון, ורווח בין שיטה לשיטה ובין דף לדף
- רעד – שצריך לכתוב אותה לשמה, ודין תיקון האותיות וזיונן
- ערה – צורת פרשה פתוחה וסתומה וצורת השירה
- רעו – דין תליית הדילוג, ודין הטועה בכתיבת השם
- רעז – שלא להפוך היריעה על פניה
- רעח – דין תפירת ספר תורה
- רעט – דיני הגהת ספר תורה ושלא ישהנו מוטעה
- רפ – נקרעה היריעה לאחר תפירתה
- רפא – מי כשר לכתיבת ספר תורה, ואם אמר הסופר שלא כתב האזכרות לשמן
- רפב – לנהוג כבוד בספר תורה, ודין תשמישיה
- רפג – שיכול לדבק תורה נביאים וכתובים יחד
- רפד – שלא לכתוב בלא שרטוט
הלכות מזוזה
[עריכה]- רפה – שכר מצות מזוזה
- רפו – מקומות החייבים במזוזה
- רפז – איזה פתח חייב במזוזה
- רפח – במה והיאך נכתבת
- רפט – מקום קביעותה וכיצד נקבעת וברכתה
- רצ – שלא לכתוב אותה על גיליון ספר תורה
- רצא – מזוזה מתי נבדקת ומי חייב בה
הלכות שילוח הקן
[עריכה]הלכות חדש
[עריכה]הלכות ערלה
[עריכה]הלכות כלאים
[עריכה]- רצה – דיני הרכבת האילן
- רצו – דיני כלאי הכרם וכלאי זרעים
- רצז – דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה
- רצח – דברים האסורים משום כלאי בגדים
- רצט – באיזו מינים נוהג בהם כלאים
- ש – איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן
- שא – אם מותר להציע כלאים תחתיו, ודין מרדעת ותכריכים
- שב – דין בגד שאבד בו כלאים
- שג – לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק
- דש – כלאי בגדים מותר לעשותן ולקיימן
הלכות פדיון בכור
[עריכה]- שה – מי חייב בפדיון בכור, ומתי ראוי לפדיון, וכל דיניו
- שו – דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג
- שז – דין הבכור אחר שחיטה, ושצריך להשהותו ולגדלו עד שיפול בו מום
- שח – איסור עבודת הבכור ואיסור גיזתו
- שט – דיני בכור בזמן הזה
- שי – דין בכור שנשחט שלא על פי חכם
- שיא – דין החשוד למכור הבכור
- שיב – דין הנוטל שכר לראות בכור
- שיג – שלא להטיל מום בבכור
- שיד – מי נאמן על הטלת מום בבכור
- שטו – דין ספק בכור ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס
- שטז – דין הלוקח בהמה מן הגוי ואינו יודע אם ביכרה
- שיז – דין בכור שנתערב ומת אחד מהבהמות
- שיח – כמה ספקות בדיני בכור בהמה
- שיט – דין חתוך אבר הבכור ויתר דיני בכור
- שכ – מי הם החייבים בבכור בהמה טהורה, ודיני שותפות גוי
- שכא – בכור בהמה טמאה במה ובמי ובאיזה מקום נוהג, וכן פדיונו ועריפתו
הלכות חלה
[עריכה]- שכב – הפרש חלה שיש בין חלת ארץ ישראל לחלת חוצה לארץ
- שכג – חלה דרבנן היאך ניתנת ונאכלת, ודין תערובתה בחולין
- שכד – שיעור חיוב חלה ומינים המצטרפים, ודין פת פטור שנתערב בחיוב
- שכה – דין שתי עיסות שאין בהן כשיעור
- שכו – אחד שלש שתי עיסות, ואין בשום אחת מהם כשיעור, ונתערבו
- שכז – מתי חל על העיסה חיוב חלה
- שכח – דין ברכת חלה ומי ראוי להפרישה
- שכט – איזה פת חייב בחלה
- של – דין עיסת גוי ושותפין והפקר וכלבים
הלכות תרומות ומעשרות
[עריכה]הלכות מתנות עניים וכהונה
[עריכה]הלכות נידוי וחרם
[עריכה]הלכות ביקור חולים
[עריכה]- שלה – מתי מבקרין החולה, ואיזה חולים מבקרין, וכיצד מתפללין עליו
- שלו – דין הרופא
- שלז – חולה שמת לו מת
- שלח – וידוי החולה וכיצד אומרים לו
- שלט – דיני הגוסס ואמירת צידוק הדין
הלכות קריעה
[עריכה]הלכות אונן קבורה וטומאת כהנים
[עריכה]- שמא – מי שמתו מוטל לפניו בשבת או ביום טוב, ודיני האונן
- שמב – מי שהכין צרכי חופתו ומת לו מת שחייב עליו אבילות
- שמג – מצות הלוויית המת
- שדמ – חיוב ההספד וגודל שכרו, וכיצד ועל מי מספידין
- שמה – דין המאבד עצמו לדעת, ומנודה, והפורשין מן הצבור
- שמו – מי שקרובו צלוב בעיר לא ידור בה
- שמז – שלא לעורר על מתו שלשים יום לפני הרגל
- שמח – דין שרפה על המת, והאומר: אל תקברוני
- שמט – איסור הנאה במת ובתכריכיו
- שנ – דברים העשויים למת ואין בו משום דרכי האמורי
- שנא – דין כלאים וציצית למת
- שנב – באיזו בגדים קוברין, ואין האיש מלביש את האשה
- שנג – היאך מוציאין מת גדול או קטן, ובאיזו מטה
- שנד – עיר שיש בה שני מתים, איזה קודם
- שנה – דברים שמשנים באשה יותר מבאיש
- שנו – אם גבו לצורך המת והותירו
- שנז – איסור הלנת המת, ומתי מותר להלינו
- שנח – נושאי המטה פטורים מקריאת שמע ומתפילה
- שנט – מקום יציאת המת והאבלים
- שס – מת וכלה ומילה, איזה קודם
- שסא – הלוויית המת ובטול תלמוד תורה להלווייתו
- שסב – לקבור בקרקע, ואם קוברים שני מתים יחד
- שסג – איסור פינוי המת והעצמות ממקומן
- שסד – איסור הנאה של קבר והאבן והבנין
- שסה – החופר קבר פטור מקריאת שמע, וכמה מרחיקין הקברות מהעיר
- שסו – דין המוכר קבר, ואשה שירשה קבר ממשפחתה
- שסז – קוברים מתי גויים, ושלא יהלך בבית הקברות בתפילין וציצית
- שסח – שלא לנהוג קלות ראש בבית הקברות
- שסט – על איזה טומאה הכהן מוזהר
- שע – מי הוא החשוב כמת אף על פי שעודנו חי
- שעא – דין אהל היאך מביא הטומאה
- שעב – היתר טומאה במקום מצווה, ודין קברי גויים
- שעג – איזה כהן מוזהר על הטומאה, ולאיזה מתים מטמא, ועד מתי מטמא
- שעד – טומאת כהן למת מצווה, לנשיא ולרבו, ועל איזה מת מתאבלין
הלכות אבילות
[עריכה]- שעה – אימתי מתחיל האבילות, ולמי שמפנין מקבר לקבר
- שעו – מנהג המנחמין, ודין מת שאין לו מנחמים
- שעז – דין עבדים ושפחות ומנודה שיש להם אבילות
- שעח – דיני סעודת הבראה לאיש ולאשה
- שעט – דין ברכת המזון בבית האבל
- שפ – דברים שהאבל אסור בהם
- שפא – איסור רחיצה וסיכה לאבל
- שפב – איסור נעילת הסנדל לאבל
- שפג – איסור תשמיש המטה לאבל
- שפד – האבל אסור בתלמוד תורה
- שפה – דין שאלת שלום באבל
- שפו – עטיפת הראש באבל
- שפז – דיני כפיית המטה
- שפח – אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין
- שפט – אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ
- שצ – דיני גילוח וסריקה באבל
- שצא – אבל אסור בכל מיני שמחה
- שצב – אבל אסור כל שלושים יום לישא אשה
- שצג – מתי האבל יכול לצאת מביתו
- שצד – שלא להתקשות על המת יותר מדאי
- שצה – מקצת יום השבעה והשלשים ככולו
- שצו – דין אבל שלא נהג אבלותו כל שבעה
- שצז – דיני עדות לנהוג אבילות על פיהם
- שצח – אבילות יום ראשון דאורייתא
- שצט – דיני אבילות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות
- ת – דיני אבלות בשבת
- תא – דברים הנוהגים בחול המועד
- תב – דין שמועה קרובה ורחוקה
- תג – דיני המלקט עצמות
הערות
[עריכה]- הערה 1: במהדורת הטור שהדפיס בעל בית יוסף, חסר להלן סימן קסז. כדי לסדר בעיה זו, בחלק מהדפוסים הראשונים במקום זה סיימו את סימן קס ומתחיל סימן קסא. בדפוסים שלנו מחובר כאן לסימן אחד, והסימן הבא שהוא קסב במהדורה ההיא נקרא אצלינו קסא, וכך עד סימן קסט המקורי, שאצלינו קראו לו המדפיסים קסח-קסט, ומסימן קע חזרו הסימנים בכל המהדורות לסימונם הנכון. [וכך הוא גם בשולחן ערוך שלפנינו]. עם זאת אין אפשרות לתקן זאת, מאחר שהרבה ספרים הדנים בדברי הטור והשו"ע מציינים לקבוצת סימנים זו לפי מה שהיה לפניהם בטעות, על כן טעות לא זזה ממקומה. יש ספרים רבים שציינו בסימנים אלו לפי החלוקות האחרות שהיו לפניהם. ראה במבוא לטור מהדורת המאור שהאריכו מאד בנושא זה בכלל. [הערת החוקר ישראל ש.].
- ^ נוסח השער המובא כאן בהשראת שערים שבדפוסים הישנים, כגון דפוסי אויגשבורג וורשה ודפוס הנובר. יש להשתמש גם בדפוסים הראשונים של בית יוסף ובדק הבית.