טור יורה דעה תא
<< | טור · יורה דעה · סימן תא (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
אין מניחין המטה ברחוב בחול המועד.
ולא קורעין בו אלא קרובים של מת הראוים להתאבל עליו, פירוש, לאפוקי מי שרוצה לקרוע בשביל כבודו של מת, אבל מי שצריכין לקרוע עליו בשביל חכמתו, או שהוא אדם כשר או רבו, או עומד עליו בשעת יציאת נשמה, קורעין על כל אחד כדינו במועד כדפרישית לעיל בדין קריעה.
ואין חולצין כתף במועד.
ואין מברין בו אלא קרוביו של מת. אבל הקרובים מיהא מברין. ואף כשמברין אין מברין אלא על מטות זקופות, ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקטלא, לא בקנון ולא בסלים.
ואין בו ברכת אבלים שאומרים ברחבה, אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים.
נשים בחול המועד - מענות. פירוש שכולם עונות כאחת, אבל לא מטפחות להכות כף אל כף. בראש חדש חנוכה ופורים - מענות ומטפחות.
והני מילי לאיניש דעלמא, אבל לתלמיד חכם - בין בחול המועד בין בראש חדש חנוכה ופורים מענות ומקוננות כדרכן בחול. והני מילי בפניו, אבל שלא בפניו לא.
כתוב בתשובת הגאונים: וששאלתם היכא שמספידין בראש חדש מהו שיאמרו צידוק הדין. כך שנינו נשים במועד מענות אבל לא מטפחות, הילכך צידוק הדין אם עונין כולן כאחד מותר, ואם אחד מדבר וכולן עונין אחריו אסור.
וכתב רב האי: מנהגינו לומר קדיש על המת ביום טוב, ולומר "כן תתכלא חרבא", ולשאול בו שלום כחול.
לשון אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ועל צידוק הדין לאומרו בראש חדש חנוכה ופורים, נחלקו בו חכמי אשכנז. חכמי גרמיז"א אומרים דרך הילוך, וחכמי מגנצ"א אין אומרים אותו אלא על חכם גדול. וכן השיב רבינו משולם בן רבי משה: שנינו אין מניחין המטה ברחוב שלא להרגיל ההספד, ומתוך צידוק הדין נמי ירגיל את ההספד, וכיון שאין צידוק הדין אין קדיש, ודי לאדם מופלא שמספידין בחול המועד שאומרים צידוק הדין וקדיש. ובחילוף מנהגים שבין בני בבל ובני ארץ ישראל כתב שלדברי שניהם אין אומרים צידוק הדין בחול המועד. והרי"ץ גיאות כתב: אנו מנהגינו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צידוק הדין אחר המת בראש חדש חנוכה ופורים, דלא עדיף צידוק הדין דהדיוט מצידוק הדין דמשה רבינו דמסלקינן ליה בשבת שחל להיות במועד, ואפילו בראש חדש וחנוכה שחלו להיות בשבת, דהללו יומי שמחה נינהו דכתיב "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם", ובכל חדא אומרים בו הלל "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", לפיכך מבטלין בו צידוק הדין. ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאומרים על המת צידוק הדין וקדיש בחולו של מועד, שאין זה הספד וחילול יום טוב אלא הודאה וקבלת דין שמים. עד כאן.
וכן כתב הרמב"ם שאומרים בחולו של מועד צידוק הדין וקדיש כדרכן, וכן ביום טוב שני, אבל ביום טוב ראשון כיון שאין מתעסקין במת אין אומרים כלום.
כתב בשאלתות שאם מת לו מת בפורים - אסור להספיד ולנהוג בו אבילות. ואם מת קודם פורים ופגע בו האבילות בתוך ז' - בטלה ממנו גזירת ז'. ודוקא פורים, אבל חנוכה וראש חדש אין מבטלין האבילות אלא שאין מספידין בהם. והרמב"ם כתב שנוהגין בפורים כל דין אבילות. והר"מ מרוטנבורק כתב שגם פורים אין מבטל האבילות, ומכל מקום אין אבילות נוהג בו לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעה נוהגין, ולאחר שיתפללו בבית האבל בלילה ילך לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה, וחייב לשלוח מנות, אע"פ שאינו מתאבל בהן עולין לו ומשלים אבלותו אחר כך. ויש אומרים שאינו הולך לבית הכנסת. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כדברי הר"מ מרוטנבור"ק.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין מניחין המטה ברחוב בחה"מ משנה שם [כח:] ויהיב במתני' טעמא שלא להרגיל את ההספד וכתב נ"י ובחש"מ אסור להרגיל ההספד אלא לכבוד ת"ח לפיכך אין מוליכין המת לבית הקברות כשהוא מת במועד עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן:
ומ"ש ולא קורעין בו אלא קרוביו של מת ג"ז משנה שם:
ומ"ש אבל מי שצריך לקרוע עליו בשביל חכמתו או שהוא אדם כשר וכו' שם בגמרא:
ומ"ש כדפרישית לעיל בדין קריעה סי' ש"מ. כתב רבינו ירוחם שמועה קרובה ששמעה בח"ה קורע וכ"כ הראב"ד ובה"ג כתב דמי ששמע שמועה קרובה ברגל דאסור לקרוע ואחר הרגל קורע ונוהג אבילות. וראשון נראה עיקר וכ"כ ר"מ עכ"ל. וגם המרדכי כתב שכן נראה עיקר וכן משמע בירושלמי וכ"כ הגה"מ פי"א והכי נקטינן:
ומ"ש ואין חולצין כתף במועד ואין מברין אלא קרוביו של מת ג"ז שם במשנה:
ומ"ש אבל קרובים מיהא מברין לאפוקי מהר"מ מארץ האי וסמ"ג וסמ"ק שכתבו דאין עושין הבראה בח"ה והביאו ראיות מהירושלמי והרא"ש בפרק אלו מגלחין סתר דבריו וראייתו והעלה שעושין הבראה במועד לקרובים וכ"כ הרמב"ן בת"ה. וכן כתב הרמב"ם בפי"א והגהות כתבו שכן נראה להר"מ וכתב עוד הרמב"ם אבל בי"ט אפילו בי"ט שני אין קורעין ולא חולצין ולא מברין. וכתב עוד מברין הכל על החכם בת"ה לתוך הרחבה כדרך שמברין את האבילים שהכל אבילים עליו והוא פשוט שם בגמרא כתב סמ"ג בהל' ח"ה בחנוכה ור"ת משמע דלדברי הכל מברין:
ומ"ש רבינו ואף כשמברין אין מברין אלא על מטות זקופות וכו' עד לא מענות ולא מטפחות שם במשנה וכתב הרמב"ן אהא דאין מוליכין לבית האבל לא בטבלא וכו' הא נמי במועד קתני ואצ"ל בחול אלא דקתני דאפילו במועד דלא נהגו אבילות לא יוליך אלא בסלים בתקנתא דרבנן שלא לבייש את מי שאין לו:
ומ"ש וה"מ לאיניש דעלמא אבל לת"ח בין בח"ה בין בר"ח חנוכה ופורים מענות ומקוננות וכו' שם [כז:] א"ר אין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים וה"מ בפניו אבל שלא בפניו לא ומקשינן בגמרא והא רב כהנא ספדיה לרב זביד מנהרדעא בפום נהרא בחולא דמועדא ופרקינן יום שמועה הוה דיום שמועה כבפניו דמי. וכתב הרמב"ם בפי"א דאפי' שמועה רחוקה נמי כבפניו דמי ונ"י כתב י"מ דיום שמועה דהתם הוה יום מיתה וקבורה דפום נהרא ונהרדעא קרובים הם ובו ביום הגידוהו:
כתוב בתשובת הגאונים וששאלתם היכא שמספידין בר"ח מהו שיאמרו צידוק הדין וכו':
לשון א"א הרא"ש ז"ל ועל צ"ה לאומרו בר"ח חנוכה ופורים נחלקו בו חכמי אשכנז וכו' בסוף מ"ק וכתבוהו ג"כ הגה"מ בפי"א וטעם האומרים אותו דרך הילוך נראה שהוא משום דכל שהוא דרך הילוך דמי לעונין שכולן עונים כאחת דשרי במתני'. ומ"ש בשם הרמב"ן שאומרין בחש"מ צידוק הדין וקדיש כדרכן וכן בי"ט ב' וכו' בת"ה. והכלבו כתב יש שכתבו שאין אומרים צידוק הדין במועד ולא קדיש שהרי אינו אלא בשביל פסוקי צידוק הדין: כתבו הגה"מ פי"א ובהגה"א פרק אלו מגלחין בשם א"ז בניסן א"א כל החדש צידוק הדין אלא דרך הליכה וכן בסיון עד יום טבוח שהוא אסרו חג ורבינו יואל הלוי לא אמרו כל ז' ימים אחר עצרת כ"א דרך הליכה כי עצרת יש לו תשלומין כל ז' וכתב עוד בהגה"א שם מעי"ה עד ר"ח מרחשון מצדיקין דרך הליכה ושוב אומרים קדיש אחר קבורתו ונהגו שבע"פ אין מצדיקין עכ"ל. וכתב בתשב"ץ שאין אומרים צידוק הדין על המת בט"ב משום דכתיב קרא עלי מועד ואנו נוהגין לומר צ"ה בכל אלו הימים ואין אנו נמנעים כי אם בימים טובים :
כתב בשאלתות שאם מת לו מת בפורים אסור להספיד ולנהוג בו אבילות ואם מת קודם פורים ופגע בו אבילות בתוך ז' בטלה ממנו גזירת ז' ודוקא פורים וכו' כ"כ הרא"ש בסוף מ"ק בשם ספר המקצועות והשאלתות נתן טעם מידי דהוה ארגלים ורגלים מפסיקים ואינם עולים מ"ט דשמחה כתיב בהו (דברים טז) ושמחת בחגך פורים נמי שמחה כתיב ביה (אסתר ט') ועשה אותו יום משתה ושמחה:
ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפרק י"א וז"ל אין מספידין את המת בחנוכה ופורים ולא בראשי חדשים אבל נוהגים בהם כל דברי אבילות וכ"כ המרדכי במ"ק בשם ר"ג:
ומ"ש בשם הר"מ מרוטנבור"ק בפסקי הרא"ש סוף מ"ק כתוב שהקשה הר"מ על דברי השאלתות והורה שלא יתאבל כלל בפורים דימי משתה קביל עלייהו אבל דברים של צינעא נוהג דלא עדיף משבת ולאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב הורה לו שילך לב"ה בעת קריאת המגילה דאפילו עבודה דקרבן צבור שדוחה שבת קריאת מגילה דוחה אותה כ"ש אבילות דרבנן וחייב לשלוח מנות דאבל חייב בכל מצות האמורות בתורה וביום ט"ו נמי אינו מתאבל כדאמרי' פ"ב דתענית [יח.] יום י"ד וט"ו יומי פוריא דלא למספד בהון ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואע"ג דלא מתאבל בהו עולין לו מידי דהוה אשבת ואח"כ משלים אבילותו עכ"ל. ויש לתמוה עליה מה הוצרך להתיר לאבל לילך לב"ה בליל פורים אותם שהתפללו בביתו יקראו שם המגילה ונראה שהטעם משום דבב"ה איכא פרסומי ניסא טפי דברב עם הדרת מלך:
ומ"ש וי"א שאינו הולך לב"ה כ"כ בתשובת הגה"מ דשייכי להלכות אבל בשם הרוקח דאין לו לצאת מפתח ביתו אפי' לילך לב"ה בשעת מגילה אלא יקרא בביתו בין המתפללים שם עמו או ביחיד אבל פורים שחל להיות במוצ"ש כיון שבלא"ה הוא בב"ה התיר לו לישאר שם עד לאחר קריאת המגילה ע"כ וכתבו עוד הגהות הנזכר מורי רבינו הנהיג שינעול האבל מנעליו וילך לב"ה לשמוע מגילה וכשיצא מב"ה יחזור לאבילותו. ורבי' ירוחם כ' נראה דבפורים אינו נוהג אבילות כלל ואפילו תוך ג' ימים מותר לילך לשמוע המגילה ומ"מ יום ראשון של אבילות נוהג ביום פורים דלא עדיף מי"ט שני. ולענין הלכה נקטינן דאין פורים מבטל האבילות וכמו שהסכימו הרמב"ם והר"מ והרא"ש ולנהוג בה אבילות נקטינן כדברי הר"מ והרא"ש דלגבי הרמב"ם רבים נינהו ובתראי ומקילים באבל:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין מניחין וכו' משנה בפרק אלו מגלחין [דף כ"ז]. אין מניחין את המטה ברחוב להרגיל את ההספד ולא קורעין וכו' משנה שם [סוף דף כ"ד ]:
ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא וכו' פי' בכלים חשובים של כסף וזהב שלא יתביישו העניים אלא שמוליכין בסלים ולפיכך אפילו במועד אסור ומכל שכן בחול:
ולשאול בו טעם בחול כצ"ל ועיין פירושו בסימן שע"ו סעיף ד':
כתב בשאלתות שאם מת לו מת בפורים וכו' לשון מהרש"ל וכתב מהרא"ק בהגה"ה וז"ל אבילות נוהג בר"ח חנוכה ופורים ובדבר זה שוין רבינו גרשום ומיימוני וספר המצות שלא מנו חכמים ימים שאין אבילות נוהג בהן אלא שבת ורגלים וראש השנה ויה"כ אבל ר"ח חנוכה ופורים לא תנן ומהר"ם הנהיג ברוטנבור"ק לאבל שינעול מנעליו וילך לבהכ"נ לשמוע מגילה ערבית ושחרית ובצאתו יחזור לאבילתו אבל הוא חייב לשלוח מנות לב' או לג' בני אדם כי הוא חיוב בכל המצות וכך העיד עליו בספר הפרנס ולא כי"ד שהעיד עליו שלא לנהוג אבילות בפורים ועוד כתב לשם שכך הורה מהר"ש הלכה למעשה וכך הורה מהרי"ל וכן המנהג ואל תשגיח במנהג מהר"א וכן קבלה שלא לנהוג בזה כמותו ומ"מ אם טעה אחד ולא נהג בהו א"צ להשלים אלא עולין לו מן המנין אפי' הזיד בכך דלא אמרינן דאינו עולה אלא כשאינו נוהג אבילות כל ז' אבל במקצת לא איכפת לן כדלעיל בסימן שצ"ו:
דרכי משה[עריכה]
(א) וכ"כ מהר"ר אייזיק טירגא במנהגים וכן אין אנו נוהנין לומר צידוק הדין אם נקבר בע"ש או עי"ט אחר חצות וע"ל סימן שע"ו שא"א צידוק הדין בלילה:
(ב) ומ"ש מוהר"א האבל שולח מנות הוא שלא כדברי הג"ה אלפסי פא"מ דכתב דפטור משלוח מנות ואפי' לאחר ז' שולח בצינעא לאחד מקרוביו כו' ועיין בא"ח סימן תרצ"ו: