קטגוריה:אסתר ט א

מ"ג אסתר · ט · א · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃

ובתרי עסר לירחא הוא ירחא דאדר בתלת עסר יומין ביה דקריבו פתגמוי דמלכא וגזירתיה למתעבדא ביומא דסבירו בעלי דבביהון דיהודאי למישלט בהון ביה ביומא אתהפיכו יהודאי ושליטו בשנאיהון.

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

השאלות:

מלת המה מיותר :

ובשנים, עד עתה סיפר איך ניצולו ישראל מן הרעה עד בוא זמן המוגבל, שלולא האיגרות האחרונות היו נתונים למשיסה ועל ידי האיגרות האחרונות נפל פחדם על כל העמים, כי עד בוא יום המוגבל לא היה שום פקודה מתנגדת אליהם, כי פתשגן הגלוי שנכתב על ידי המן לא נזכר בו שום דבר, ופתשגן הגלוי של מרדכי נזכר בביאור שיד היהודים רמה, ועתה מספר איך היו ענינם בעת הגיע תור המוגבל שאז נפתחו שני ספרים החתומים, ועל זה אמר אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות, שאז נגלה גם הדת שהוא הכתוב בהספרים החתומים, וזאת שנית שהיה הזמן להיעשות, שלא היה אפשר להיות באותו היום בשב ואל תעשה, שיתפשרו שני הצדדים ולא יהרוגו לא זה בזה ולא זה בזה, כי דבר המלך היה מוכרח להיעשות ללחום ולהילחם. אבל כבר צמח מזל אותו יום לתשועת ישראל ונראה בו ההשגחה הנפלאת הדבקה בעם קדושו, כי על פי המזל היה כוכב ישראל אז בתכלית השפלות, ונגד זה כוכב עמלק בתכלית המעלה, ולכן בחר המן באותו יום, ועל זה אמר ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם שהיום היה גורם אשר שבר לתפוס ממשלה על ישראל ועתה הראה ה' מה יד ההשגחה עושה, כי לא לבד שלא התגברו הצוררים עליהם, נהפך הדבר מהיפך אל היפך, שירדו הצוררים מתכלית גדולתם אל עמקי בור, וישראל עלו משאול תחתית אל רום ההצלחה, וזה נס האחד הכולל שעל זה אמר ונהפוך הוא שנתהפך הדבר מהיפך אל היפך, והנס השני, שלא היה הדבר בדרך הטבע, שכבר יקרה שמי שמזלו בתכלית השפלות יתגבר אם יעזרהו וישתתף עמו איש שמזלו מצליח, ושהצלחת שותפו מכריע רוע מזלו לטוב על ידי שהוא משותף עמו, אבל פה לא היה זה רק אשר ישלטו היהודים המה בעצמם בלי שום עזר וסיוע :

אסתר רבה ט א 

ובשנים עשר חודש (אסתר ט, א) וגומר כבר פרשנו למעלה מדברי חכמים מה שנפל הפור בחודש האחרון כי חודש זה יש לו בחינה שיהיה לישראל תכלית וסוף ח"ו להם וזה כמו שהחודש הזה הוא סוף החדשים וכך יהיה ח"ו סוף להם אבל יש כאן ג"כ צד בחינה שיש להם הקיום הנצחי כי מצד הסוף שלהם הם אל הש"י ומצד הש"י יש להם הקיום הנצחי מצד הסוף וכאשר דבר אחד כמו זה שהוא סוף בחדשים יש לו שתי בחינות מחולקות כמו שיש לחודש אדר שיש לו בחינה כי יש ח"ו סוף לישראל וזה מצד עצמם אבל מצד הש"י אדרבא מצד הסוף יש להם קיום כמו שנתבאר למעלה לכך כאשר היה המן בא מצד הבחינה הראשונה שיש לישראל מצד הסוף ונהפך הדבר כי מצד הסוף יש להם הקיום הרי הסוף עצמו מהפך הדבר ולכך כל אשר היה מחשבת המן על ישראל מצד הסוף נהפך בעצמו עליו ולכך אמר יום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם נהפך עליהם והבן זה ותבין סוד ענין המגילה הזאת ויש לך לדעת כי ישראל נקראו ראשית דכתיב (ירמיה ב, ג) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה ועמלק ג"כ נקרא ראשית שנאמר (במדבר כד, כ) ראשית גוים עמלק והמן כי אמר ראשית שלו הוא יותר מה שנקרא ראשית גוים אבל ישראל נקראו ראשית תבואה והתבואה היא נאכלת מידי שנה בשנה ולכך אמר כי ישראל שנקראים ראשית תבואתו יהיו נאכלים משונאיהם שיהיו אוכלים אותם ולכך אמר כי ישראל יצאו ממצרים בחודש הראשון הוא חודש ניסן ודבר זה היה התחלת ישראל כאשר יצאו ממצרים וזה מפני כי נקראו ראשית תבואתו וראשית התבואה הוא בחודש ניסן ונקרא חודש האביב, אבל עמלק נקראו ראשית גוים שאין שייך בהם דבר זה ואינם לאכילה לכן נקראו ראשית וכאשר נפל הגורל שמח המן ואמר כי כשם שהיה ראשית התחלתם בניסן כך סופם יהיה באדר שהוא אחרון בחדשים וגם התבואה אחרית שלה באדר שהרי בניסן תבואה חדשה וסוף ותכלית אכילתה הוא באדר שהרי בניסן תבואה אחרת וכל זה היה טעות המן ישראל נקראו ראשית מפני שהם ראשית המחשבה כמו מי שזרע תבואה ראשית מחשבתו הוא בשביל התבואה לא בשביל הקש ולכך אמרו במדרש (בראשית רבה א) מחשבתן של ישראל קדמה לכל העולם שנאמר בראשית (ספר אור חדש עמוד רד) ברא אלקים ואין ראשית אלא ישראל שנאמר (ירמיה ב, ג) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כלומר האדם שהוא זורע מחשבתו על התבואה לא על הקש כי הקש אחר שהוציא את התבואה זורק את הקש ונותן את התבואה באוצר וכך הש"י שברא את העולם בראו בשביל ישראל ובשבילם העולם קיים וכיון שבשבילם קיים ג"כ הם קיימים כל ימי העולם אבל עמלק הוא קש כדכתיב (עובדיה, יח) ובית עשו לקש בשביל שהוא ראשית הוא נאבד כדכתיב (במדבר כד, כ) ואחריתו עדי אבד, וזה כי הקש הוא גדל תחלה קודם התבואה אבל לענין האבדון תחלה כי אחר שהוציא התבואה משליך הקש לאבדון ולכך היה נאבד עמלק באחרית לאבדון החדשה כי באדר אין נמצא הקש כי מכאן ואילך התבואה נתנה באוצר והבן הדברים כי הם עמוקים.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט א.