קטגוריה:אסתר ט ו

אסתר רבה ט ו

אחרי הריגה מה נשאר עוד לעשות מחוץ לבזוי המת ומשפחתו?

המילה בשורשיה מופיעה:

1. (אסתר ט ה): "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם"
2. (אסתר ט ו): "וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה, הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת, אִישׁ"
3. (אסתר ט יב): "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ"
4. (המילה "אבד" חסרה) (אסתר ט י): "עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם"
5. (המילה "אבד" חסרה) (אסתר ט טו): "וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן, גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ"
6. (המילה "אבד" חסרה) (אסתר ט טז): "וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף"

בני המן נהרגו אבל לא אבדו, לבטח בני המן, צורר היהודים, קיבלו את העונש המכסימלי, כלומר לאבד זה עונש שונה וקטן יותר מהריגה.

מכאן שאבדו פרושו - נעלמו, ברחו, נעדרים או מקום המצאם לא ידוע, אבל הם לא בהכרח מתים.
היהודים רצו לנקום באויביהם והכינו רשימות של אנשים להענשה אולם חלק מהאנשים הללו התחבאו, ברחו, ולא נמצאו. לפי זה ביום הראשון הרגו את עשרת בני המן ועוד מספר אנשים, והסכום הכללי של המתים והנעדרים היה חמש מאות איש. מספר המתים בלבד, לא דווח למלך.

בצורה זו נרמז למלך שלא כל האנשים החייבים במוות נהרגו, המלך הודיע זאת לאסתר, ואסתר בקשה יום נוסף להרוג את המתחבאים שאבדו. ביום השני נהרגו (ולא אבדו) שלוש מאות איש: חלק מכל האובדים, וגם אנשים נוספים, שעשו צרות ביום הראשון, נתפסו והומתו.