מ"ג אסתר ט ה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכׇל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מה ההבדל בין אויביהם לשונאיהם, ועיין לקמן פסוק ט"ז :
מדרש רבה
פרק ט/פסוק ה
ויכו היהודים (אסתר ט, ה) פירוש מה שכתוב מכת חרב והרג ואבדן פירש שהכו אותם בחרב מכה שאפשר שימות או שבאו בסוף לידי מיתה בודאי וזה נקרא מכת חרב רק שלא היה מיתה מיד והרג הוא הריגה ממש מכל מקום אפשר לומר כי נשאר הגוף ובא הגוף אל הקבר ואבדן פירוש עד שיהיה נאבד לגמרי ולא בא אל הקבר כי לא נשאר דבר מן הגוף ואחר כך מוסיף ויעשו בהם כרצונם והיינו כל מיתה שרצו ואפילו היא מיתה מגונה גם כן עשו בהם וזה ויעשו בשונאיהם כרצונם (שם) שכל כך היו שולטין היהודים בשונאיהם שעשו בהם כרצונם ובזה היו היהודים שולטים לגמרי על שונאיהם ולפיכך אמר אחר כך ובשושן הבירה הרגו ואבד חמש מאות איש ולא זכר מכת חרב כי מכת אינו מיתה מיד וכאן בא להזכיר כמה נהרגו ונאבדו לכך לא זכר מכת חרב שאין מכת חרב משמע מיתה גמורה מיד רק מכה בלבד.