ביאור:שיר השירים ב

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

" א אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן יש המזהים אותה עם חבצלת החוף , שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ככל הנראה הכונה לנרקיס . "

" ב כְּשׁוֹשַׁנָּה (הדוד ממשיך בעניין שבו היא סיימה)
הכוונה כנראה לשושן צחור בֵּין הַחוֹחִים הקוצים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. "

" ג כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים, בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי חמדתי לשבת, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. ד הֱבִיאַנִי אני מרגישה שיכורה מאהבה כאילו הוא הביא אותי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ ומבטו עָלַי אַהֲבָה מעורר בי אהבה. ה סַמְּכוּנִי עשו לי סמך, משענת, על ידי שתיתנו לי לאכול בָּאֲשִׁישׁוֹת עדשים, רַפְּדוּנִי הציעו לי מיטה לשכב עליה בַּתַּפּוּחִים בתפוחים, שלריחם יש סגולות רפואיות, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. ו שְׂמֹאלוֹ יד שמאל שלו (כך היא מדמיינת) תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. ז הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם בִּצְבָאוֹת (צבי ואילה מסמלים אהבה) אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם שלא (לשון של שבועה) תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה אותי מחלומות האהבה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ שתרצה (כביכול האהבה) להתעורר. {ס}"

" ח קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מתקרב אלי, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת. ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מאחורי הקיר של הבית שלי, מַשְׁגִּיחַ מסתכל לתוך הבית ומנסה לראות אותי מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים. י עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי: "

" קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ מביתך ובואי איתי. יא כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הסתיימה עונת הסתיו, ומזג האויר כעת יפה בחוץ, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר סוג של יונה - עיין בערך "תור" נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה הוציאה פַגֶּיהָ את הפרחים הקטנטנים ההופכים לפרי התאנה , וְהַגְּפָנִים סְמָדַר חנטו, הוציאו את פריחתם (ראה בויקימילון), נָתְנוּ רֵיחַ, קוּמִי (לכי) לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ. {ס}"

" יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע במסתרי הַסֶּלַע (היא התחבאה בסלע ולכן הוא קורא לה לצאת), בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה מדרגת סלע, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. {ס}"

" טו אֶחֱזוּ תיפסו לָנוּ שֻׁעָלִים — שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים — וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר מתחילים להצמיח פירות, ובגלל שעליה לשמור על הכרמים (ראה א, ו) היא לא יכולה ללכת איתו. אך כדי שלא ירתע, היא מדגישה:. טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה הרועה את עדרו בין ה- בַּשּׁוֹשַׁנִּים. יז עַד שֶׁיָּפוּחַ שתנשוב הרוח החמה של הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים ולא יהיה צל (באמצע היום, כשהשמש בדיוק מלמעלה), ויהיה חם מכדי לרעות את הצאן, סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר הרים מבותרים, חתוכים בגאיות. {ס}"

<< · ביאור:שיר השירים · ב · >>

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

"כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר" (פסוק ג) - התפוח מוזכר מספר פעמים בספר, כאחד מעצי היער- ולא כעץ בוסתן בין עצי הפרי. ואכן, התפוח של ימינו לא היה קיים בארץ בתקופת המקרא. לכן יש כאלו שמזהים את התפוח המקראי, עם עץ העוזרר. העוזרר הוא עץ בר שגדל בחורש הארצישראלי, ממש בין עצי היער, פריו כתום-אדום, והוא טעים ומתוק (עד היום הדרוזים בגולן מוכרים את הפירות היפים של העוזרר האדום שנחשבים למעדן. הם קוראים לו- "התפוח הקטן"). אבל במה בולט התפוח בין עצי היער? בימי הקיץ התפוח נראה סתם שיח קטן ולא מרשים בין עצי היער הגדולים והחזקים. אולם יש לזכור שרוב מגילת שיר השירים מדברת על תופעות האביב (למשל- הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ). והנה פלא: בתקופת האביב פריחת העוזרר היא הבולטת ביותר בין כל עצי היער.

אני חבצלת השרון... כשושנה בין החוחים... כתפוח בעצי היער... מים רבים, לחן של יהודה יוסף, בביצוע יהודה יוסף

"הַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ" (פסוק יג) - בתקופת המקרא, אם היינו מהלכים באביב, היינו מריחים ריח משכר של פרחי הגפן, הסמדר. אלא שאם תהלכו בכרמים כיום, צפויה לכם אכזבה: אין להם ריח. מיכה ארז באחד ממסעותיו בסיני, הריח לפתע ריח משכר, כמו יסמין מתקתק. הוא התקדם וראה סוכת גפנים עם פרחי גפן קטנים ולבנים, שמפיצים ריחם לכל עבר. מתברר שבהרי סיני המבודדים, השתמרו זני הגפן העתיקים, הודות לרציפות ההתישבות של הנוצרים במנזרי ג'בל מוסא. לעומת זאת בארץ, עקב האיסור המוסלמי לשתות יין, נכחדו הזנים הקדומים שהפיצו ריח. מיכה הביא מייחורי הגפן הקדומה לארץ, נטע אותה בביתו במדבר, והוא משתדל להפיצה ולהחזיר את ריח הסמדר המתוק לארצנו. (הערה זאת, והקודמת, ע"פ נתנאל אלינסון)