קטגוריה:שיר השירים ב יד

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(יד) "יונתי" [רואה הוא כי הרעיה לא תוכל עתה להתרחק מן העיר, כי לא יצאה עמו אל המדבר רק אל הכרמים] ממשיל אותה ליונה החבואה בימי הסתיו בחגוי הסלע, וגם אין משוררת אז בקולה כי היא בסתר המדרגה, כאילו מחבאת גופה לבל יתראה וקולה לבל ישמע, מבקש הראיני את מראיך והשמיעני קול שירתך, ומפרש כי קולך ערב. ר"ל אם לא תצאי אל המדבר עכ"פ צאי מן המחבא למען אראך ואשמע קולך:

מליצה:

(יד) "יונתי". כבר בארנו במבוא המחברת שהדבור הזה לא היה נבואה גמורה במראה ובחזיון רק הערה נבואיית והנפש לא התפשטה אז מן הגוף לגמרי וע"ז ממשיל אותה ליונה החבואה בחגוי הסלע כי נשארה מלובשת בגופה. והנה הדבור שדבר ה' אז אל שלמה הוא הבית אשר אתה בונה אם תלך בחקתי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם וכו'. והיה הבדל בינו ובין הדבור הראשון שדבר אליו בחלום הלילה בגבעון שאז בקש שלמה את החכמה ונתן לו חכמה ולב מבין ובדבור הזה הזהירו על שמירת המצות, לפ"ז בדבור הראשון השפיע עליו שפע חכמה ותבונה על שכלו העיוני ובדבור הזה השפיע עליו שפע יראת ה' ואהבתו על שכלו המעשי. וידוע ששכל העיוני והמעשי הם צריכים זל"ז כמ"ש אם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראה כי החכמה קודם אל היראה קדימת הסבה כי לא עם הארץ חסיד וצריך שיקדים בשכלו העיוני לדעת את מי הוא ירא ואת החקים אשר יעשה האדם וחי בהם. אמנם היראה קודמת אל החכמה קדימת התכלית אל האמצעיים כי תכלית החכמה היא יראת ה' כמ"ש תכלית חכמה תשובה ומע"ט. ואחר שבדבור הראשון השפיע עליו חכמה ודעת בא בדבור זה להזהירו על יראת ה' ועשות מצותיו שהיא התכלית. והנה מראה הנפש הוא השכל העיוני וקולה הוא השכל המעשי. רצוני שמראה הנפש שזה מורה על עצמותה הנה עצמות הנפש היא ההשכלה שכן נקראת בפי החכמה נפש השכליית. וא"כ ע"י השכל העיוני תראה הנפש את מראה והשכל העיוני הוא ישפוט על הדברים כמו שהם נמצאים להכיר בין האמת והשקר אמנם השכל המעשי הוא ישפוט על הדברים כמו שהם ראוים להיות מה יעשה ומה לא יעשה להכיר בין טוב לרע, וזה קול הנפש כי בזה תשמיע קולה אל כל כחות הגויה לצוות אותה ולהזהירם על הטוב והרע על המצוה ועל העבירה, שע"י הקול יגלה האדם את רצונו וע"י המראה יגלה את עצמותו מה הוא, אמר ה' אל נפש שלמה הנה את כלואה בחגוי הסלע מסתרת את מראיך ובסתר המדרגה בלתי משמעת את קולך הראיני את מראיך ע"י שתשכיל בשכל העיוני אשר כבר השפיע ה' עליך חכמה בדבור הראשון וגם השמיעני את קולך ע"י שתצוה אל כחות גופך לשמור מצות ה' וחקותיו בשכל המעשי שזה הזהירו בדבור הזה ולכן הקדים הראיני את מראיך שהוא קודם בזמן אולם כאשר פירש חשיבותם הקדים כי קולך ערב, כי היראה קודמת אל החכמה בחשיבות כי היא התכלית:

יד.    [ עריכה ]
יונתי בחגוי הסלע מהו יונתיבחגוי הסלע? אמר ר' יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: קורא אני לישראל יונה, דכתיב: (הושע ז') ויהי אפרים כיונה פותה אין לב. אצלי הם כיונה, אבל אצל אומות העולם כמין חיות. דכתיב: (בראשית מ"ט) גור אריה יהודה. נפתלי אילה שלוחה. יהי דן נחש עלי דרך. בנימין זאב יטרף. וכל י"ב שבטים משולים כחיות, לפי שהאומות נלחמים לישראל ואומרים לישראל: מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה? והקדוש ברוך הוא מגבירן לישראל ונעשין בפני האומות כחיות, להכניען לפני הקדוש ברוך הוא ולפני ישראל. אבל אצל הקדוש ברוך הוא, נעשים כיונה תמה ושומעין לו. הדא הוא דכתיב: (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה! את עומד וצועק, כבר שמעתי ישראל וצעקתם. הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) מה תצעק אלי. אין בני ישראל צריכין לך, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: יונתי בחגוי הסלע. אמר רבי יהודה ברבי סימון: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אצלי הם תמימים כיונים, אבל באומות העולם, הם ערומים כנחשים. הדא הוא דכתיב: (דניאל ג') ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר. אין למלכא, למה נבוכדנצר? ואין נבוכדנצר, למה מלכא? אלא, כך אמרו לו: אם לפסים וגולגליות ודימוסיות וארנוניות מלך את עלינו, הדא הוא דכתיב: למלכא נבוכדנצר. ואם לדבר זה שאת אומר לנו להשתחוות לצלמך, נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך! הוא גברא וחד נבו עלינו כחדא, נבוכדנצר נבח ככלבא, נפיח כקולתה נצר כצרצרה. מיד נבח ככלבא. ואתעבד ככדא. ונצר כצרצרה. כתיב: (קהלת ח') אני פי מלך שמור! אמר רבי לוי: אני פי מלך מלכי המלכים אשמור, אותו הפה שאמר לנו בסיני, (שמות כ') אנכי ה' אלהיך. (קהלת ח') ועל דברת שבועת אלהים. על שם, לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא.

תני דבי ר' ישמעאל: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים ולא הייתה יכולה להיכנס, שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחורה, לא תהי יכולה, שהנץ עומד בחוץ. מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה, כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה. כך היו ישראל דומים על הים. לירד לים לא היו יכולין, שעדיין לא נקרע להם הים לחזור לאחוריהם לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב. מה עשו? וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. מיד, (שמות י"ד) ויושע ה' ביום ההוא. ר' יהודה בשם ר' חמא דכפר תחומין משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה. מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל עמא יפקון לקמפון. כשיצאו, מה עשה? רמז לעבדיו ונפלו לה פתאום בליסטין, והתחילה צווחת, אבא, אבא, הצילני! אמר לה: אילו לא עשיתי לך כך, לא היית צווחת ואומרת: אבא הצילני! כך, כשהיו ישראל במצרים, היו המצריים משעבדין אותם, והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב: (שם ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים. ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'. מיד וישמע אלוהים את נאקתם. שמע הקדוש ברוך הוא לתפלתן והוציאן, ביד חזקה ובזרוע נטויה. והיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לשמוע קולן ולא היו רוצין, מה עשה הקדוש ברוך הוא? חיזק לבו של פרעה ורדף אחריהם. הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף וגו'. וכתיב: ופרעה הקריב. מהו הקריב? שהקריב את ישראל לתשובה. כיון שראו אותם, תלו עיניהם להקדוש ברוך הוא ויצעקו לפניו, שנאמר: וישאו בני ישראל את עיניהם. והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל אל ה', כאותה צעקה שצעקו במצרים. כיון ששמע הקדוש ברוך הוא,אמר להם: אילולי שעשיתי לכם כן, לא שמעתי את קולכם. על אותה שעה אמר: יונתי בחגוי הסלע השמיעני את הקול אין כתיב כאן, אלא קולך שכבר שמעתי במצרים, וכשצעקו בני ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, מיד, ויושע ה' ביום ההוא.

ר' אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויים בסתרו של ים. הראיני את מראיך הדא הוא דכתיב: (שם) התיצבו וראו את ישועת ה'. השמיעני את קולך זו השירה שנאמר: אז ישיר משה. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים: זה אלי ואנוהו.

רבי עקיבא פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו לפני הר סיני. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתרו של סיני. הראיני את מראיך שנאמר: וכל העם רואים את הקולות. השמיעני את קולך זה קול שלפני הדברות שנאמר: (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כי קולך ערב זה קול שלאחר הדברות. שנאמר: (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו' הטיבו כל אשר דברו. מהו הטיבו? כל אשר דברו. חייא בר אדא ובר קפרא חד אמר: הטבה, כהטבת הנרות. וחד אמר: הטבה, כהטבת הקטורת. ומראך נאוה שנאמר: (שמות כ') וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק.

רבי יוסי הגלילי פתר קרייה במלכיות יונתי בחגוי הסלע שחבויין בסתרן של מלכיות. הראיני את מראיך זה התלמוד. השמיעני את קולך זה מעשה הטוב. וכבר נמנו פעם אחת בבית עליית ערים בלוד. ואמרו: מי גדול התלמוד או המעשה? ר' טרפון אומר: גדול הוא המעשה. ר' עקיבא אומר: גדול הוא התלמוד. נמנו וגמרו גדול הוא התלמוד, שמביא לידי מעשה. כי קולך ערב זה התלמוד. ומראך נאוה זה מעשה הטוב.

רבי הונא ור' אחא בשם רבי אחא בר חנינא, פתרי קרייה על דעתיה דרבי מאיר באהל מועד יונתי בחגוי הסלע שחבויין בסתר אהל מועד. הראיני את מראיך שנאמר: (ויקרא ח') ותקהל העדה אל פתח אהל מועד. השמיעני את קולך (שם ט') וירא כל העם וירונו שירה נאה, אמרו: על ידי שראו דבר חדש, לפיכך אמרו שירה חדשה. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה היך מה דאת אמר: (שם) ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'. אמר ר' תנחומא: אינון פתרון לה על דעתיה דר' מאיר באהל מועד, אף אנא נפתרינה על דעתיה דרבנן בבית העולמים. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתר בית עולמים. הראיני את מראיך היך מה דאת אמר: (מלכים א' ח') אז יקהל שלמה. השמיעני את קולך היך מה דאת אמר: (ד"ה ב' ה') ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים קול אחד. ר' אבין בשם ר' אבא כוהן בן דליה אמר: כתיב: (שמות י"ט) ויענו כל העם יחדיו. וכתיב: (שם כ"ד) ויען כל העם קול אחד ויאמרו: עד איכן עמד להם אותו הקול ? עד ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים, להשמיע קול אחד. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה אלו הקרבנות. היך מה דאת אמר: (מלכים א' ח') ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו', בקר, אי זה בקר? את ארבע העגלות ואת שמונת הבקר.

ר' אליהו פתר קרייה בעולי רגלים. הראיני את מראיך אלו עולי רגלים. שנאמר: (דברים ט"ז) שלוש פעמים בשנה יראה וגו'. השמיעני את קולך זה קריאת ההלל בנועם בשעה שישראל קורין את ההלל, קולן עולה למרום. מתלא אמר: פסחא בבייתא והלילא מתברא אברייאה. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה זה הדוכן.

ר' יהודה בן סימון בשם ר' שמעון בן אלעזר אמר: מפני מה נתעקרה רבקה? כדי שלא יהיו אומות העולם אומרים: תפלתנו עשתה פירות, שאמרו לה: (בראשית כ"ד) אחותנו את היי לאלפי רבבה. עד שהתפלל עליה יצחק ונפקדה. הדא הוא דכתיב: (שם כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. רבי עזריה בשם ר' חנינא בר פפא אמר: מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שלא יהו מתרפקות על בעליהן בנויין. ר' הונא ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר: מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיצאו רוב שנים בלא שעבוד. רבי חוניי בשם ר' מאיר מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיהנו בעליהן בנויין. שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתעובת. תדע לך שהוא כן, שכל השנים שהיתה שרה אמנו עקרה, הייתה יושבת בתוך ביתה, ככלה בתוך חופתה, כיון שעיברה נשתנה זיוה. היך מה דאת אמר: (בראשית ג') בעצב תלדי בנים. רבי לוי בשם רבי שילא מכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן: מפני מה נתעקרו אמהות? בשביל שהיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לשמוע שיחתן. אמר להם: יונתי אומר לכן, מפני מה העקרתי אתכן? שהייתי מתאווה לשמוע שיחתכן. הדא הוא דכתיב: כי קולך ערב ומראך נאוה