מ"ג שיר השירים ב יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


<< · מ"ג שיר השירים ב · יג · >>

מקרא

כתיב: התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי [לך] רעיתי יפתי ולכי לך

מנוקד: הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לכי [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.

עם טעמים: הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃

תרגום (כל הפרק)

כנשתא דישראל דמתילא לביכורי תאנים פתחת פומה ואמרת שירתא על ימא דסוף ואף עולמיא וינקיא שבחו למרי עלמא בלישנהון מן יד אמר להון מרי עלמא קומי לך כנשתא דישראל רחימתי ושפירתי איזילי מכא לארעא דקימית לאבהתך:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"התאנה חנטה פגיה" - כמשמעו

"והגפנים סמדר" - כשנופל הפרח והענבים מובדלים זה מזה ונכרים כל ענבה לעצמה קרויה סמדר כל הענין הזה פשוטו לשון חבת פתוי שבחור מרצה את ארוסתו לילך אחריו כן עשה לי דודי

"ענה דודי" - על ידי משה

"ואמר לי" - על ידי אהרן

"קומי לך" - זרזי עצמך (שמות יא) וישאלו איש מאת רעהו

"כי הנה הסתיו עבר" - אלו ארבע מאות שנה דלגתים למנותם משנולד יצחק

"הגשם" - שהוא טרחותו של סתיו חלף והלך לו כלומר שמנים ושש שנה של קושי השעבוד נגזרו עליכם והלכו להם משנולדה מרים הקשו המצריים שעבוד על ישראל ולכך נקראת מרים על שמררום

"הנצנים נראו בארץ" - הרי משה ואהרן מוכנים לכם לכל צרכיכם

"עת הזמיר הגיע" - שאתם עתידי' לומר שירה על הים

"וקול התור" - קול התייר הגדול דבר אחר קול התור קול שהגיע זמן יציאתכם ממצרים

"התאנה חנטה פגיה" - הגיע זמן של בכורים לקרב שתכנסו לארץ

"והגפנים סמדר" - קרב זמן נסכי היין דבר אחר כשרים שבכם חנטו והנצו לפני מעשים טובים והריחו ריח טוב

"קומי לכי" - כתיב יוד יתירה קומי לך לקבל עשרת הדברות דבר אחר התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שכלו בשלשת ימי אפילה

"והגפנים סמדר נתנו ריח" - אלו הנשארים מהם עשו תשובה ונתקבלו כך נדרש בפסיקתא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(יג) "התאנה". מוסיף כי גם התאנה חנטה פגיה, וגם הגפנים כי כבר הגיע ירח זיו שבו זיו לאילנות. וא"כ קומי לך רעיתי, ור"ל שתחלה אמר קומי לך שאין יראת נזק מפני הסתיו שכבר עבר, ועתה מוסיף קומי מפני התועלת שתקבל מן האביב והקיץ:

מליצה:

(יג) "התאנה". ר"ל כי הזרועים הקדושים הצפונים בנשמת האדם יש בהם שני מדרגות, יש שהם בה בכח ולא בפועל והם דומים לזרעים שבימי הסתיו יתעלמו לגמרי ולא נשאר מהם רק זרעם הטמון באדמה ומוכן לצאת אל הפועל עת יזרח שמש וכן יתעלמו הכחות האלה בעת תרדמת הנפש בהחלט. ויש שהם בה בפועל ונעשו לה קנין והם דומים לעצים נושאי פרי שגם בימי הסתיו לא יתעלמו בהחלט רק יעמדו מלדת ולשאת פרי אבל בכ"ז מצבת בם. וכן הכחות האלה לא יתעלמו גם בעת תרדמת הנפש רק לא ישאו אז פרי ותנובה והם ישנים שנת החורף ובכ"ז זרע קדש מצבתה. ובזה הוסיף במליצתו כי גם הכחות האלה שהם בנפש בפועל אשר עד עתה לא עשו פרי קדש הלולים עתה ישאו פרים. והנה התאנה משל אל כחות השכל והבינה צורף דבש אמרי נועם והגפן משל אל הכח המוכן אל הנבואה ורוה"ק שכבר בארנו שהיין המוזכר בספר הזה רומז אל הנבואה. אומר כי הכוחות האלה הוציאו ציצים ופרחים ומוכנים לשאת פרים וא"כ קומי לכי רעיתי וצאי מן הגויה להדבק בעליון. ותחילה אמר קומי לכי כי אין עוד יראת נזק כי הסתיו עבר ואין מעכב בפני הנפש ועתה הוסיף שצריך שתצא אחר שהכל פורח ונושא פריו והיא מוכנת אל התועלת הגדול שישפוך ה' את רוחו עליה. והמשורר לקח מליצותיו מן הזמן שאז היה הדבור הזה שהיה בחדש זיו בשנה הרביעית לשלמה (כמ"ש מ"א ו') ולקח משל מן השנויים שיעשה הירח הזה בתולדות האדמה אל השנויים שיעשה הגלות זיו ה' והדרו על הנפש ותולדותיה:

מדרש רבה (כל הפסוק)


יג.

התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל, שמתו בשלשה ימי אפילה. שנאמר: (שמות י') ויהי חושך וגו' לא ראו איש את אחיו. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים, שעשו תשובה ונגאלו. אתא משה לגבן אמר לון: כל הדין ריחא טבא אית גביכון, ואתון יתיבין הכא?! קומי לך רעיתי יפתי.

דבר אחר: ענה דודי ואמר לי אמר ר' עזריה: לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה על ידי משה ואמר לי, על ידי אהרן. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר אלו מ' שנה, שעשו ישראל במדבר. הגשם חלף הלך לו אלו ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין במדבר ולא היה הדבור מדבר עם משה עד שתמו כל אותו הדור, הדא הוא דכתיב: (דברים ב') והימים אשר הלכנו מקדש ברנע וגו'. (שם) וגם יד ה' הייתה בם. ויהי כאשר תמו, מיד ויאמר ה' אלי לאמר: הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ, אלו הנשיאים. שנאמר: (במדבר לד) ונשיא אחד נשיא אחד. עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר. הגיע זמנן של כנענים שיזמרו. הגיע זמנה של ארץ ישראל להחלק לישראל. שנאמר: (במדבר כ"ו) לאלה תחלק הארץ. וקול התור נשמע בארצנו. אמר רבי יוחנן: קול תייר טב נשמע בארצנו, זה קולו של יהושע, בשעה שאמר עברו בקרב המחנה. התאנה חנטה פגיה אלו סלי הבכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנסכים.

דבר אחר: ענה דודי ואמר לי ענה לי, על ידי דניאל ואמר לי, על ידי עזרא. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר אלו שבעים שנה, שעשו ישראל בגולה. הגשם חלף הלך לו אלו חמישים ושתים שנה, משחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים. ולא שבעים שנה הן?! אמר רבי לוי: צא מהן שמונה עשרה שנה, שהיתה בת קול מפוצצת ואומרת לנבוכדנצר: עבדא בישא סוק חרוב ביתא דמרך, דבנוי דמרך לא שמעון ליה! הנצנים נראו בארץ כגון מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע הגיע זמן של ערלה שתזמר, הגיע זמן של רשעים שישברו. שנאמר: (ישעיה י"ד) שבר ה' מטה רשעים. הגיע זמן של בבליים להשמד, הגיע זמן בית המקדש שיבנה. שנאמר: (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון. וכתיב: (חגי ב') גדול יהיה כבוד הבית הזה. וקול התור נשמע בארצנו. אמר ר' יוחנן: קול תייר טב נשמע בארצנו. אי זה זה? זה קולו של כורש. הדא הוא דכתיב: (עזרא א') כה אמר כורש מלך פרס וגו'. כל ממלכות הארץ וגו' מי בכם מכל עמו. התאנה חנטה פגיה אלו הסלים של בכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנסכים.

דבר אחר: ענה דודי ואמר לי לי על ידי אליהו. ואמר לי על ידי מלך המשיח. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. אמר ר' עזריה: כי הנה הסתו עבר זו מלכות כותים, שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה. היך מה דאת אמר: (דברים י"ג) כי יסיתך אחיך בן אמך. הגשם חלף הלך לו זה השעבוד. הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ. מי הם? רבי ברכיה בשם ר' יצחק: כתיב: (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים ואלו הן: אליהו. ומלך המשיח. ומלכי צדק. ומשוח מלחמה. עת הזמיר הגיע הגיע זמנן של ישראל להגאל. הגיע זמנה של ערלה להזמר. הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה. הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה. שנאמר: (שם י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ. וקול התור נשמע בארצנו איזה זה? זה קולו של מלך המשיח, המכריז ואומר: (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. התאנה חנטה פגיה. אמר רבי חייא בר אבא: סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים. ועליהם נאמר: (שם ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם. אמר ר' יוחנן: שבוע שבן דוד בא: שנה ראשונה מתקיים מה שנאמר: (עמוס ד') והמטרתי על עיר אחת. בשניה חצי רעב משתלחין בה. בשלישית רעב גדול ומתים בו אנשים ונשים וטף. וחסידים ואנשי מעשה מתמעטים והתורה משתכחת מישראל. ברביעית רעב ולא רעב שובע ולא שובע. בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחים. והתורה חוזרת לחדושה ומתחדשת לישראל. בששית קולות. בשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא. אמר אביי: כמה שבועין אתת כהדא ולא אתא! ולא אתי, אלא כההיא, דאמר ריש לקיש: דור שבן דוד בא: בית הוועד יהיה לזנות. והגליל יחרב. והגבלן ישום. ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו. וחכמת הסופרים תסרח. ויראי חטא ואנשי חסד נאספים. והאמת נעדרת. ופני הדור כפני הכלב. ומנין שאמת נעדרת? שנאמר: (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל. להיכן הולכת? דבי ר' ינאי אומר: הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר. ורבנן אמרי: דור שבן דוד בא: חכמי הדור מתים. והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה. וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור. וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות. עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה. אמר ר' נהוראי: דור שבן דוד בא: הנערים ילבינו לזקנים. ויעמדו הזקנים בפני הנערים. בת קמה באמה כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. ובן אינו מתבייש מאביו. ר' נחמיה אומר: קודם ימות המשיח: עניות ירבה. ויוקר הווה. והגפן תתן פריה והיין יסריח. והמלכות כלה תהפך למינות. ואין תוכחות. אמר ר' אבא בר כהנא: אין בן דוד בא, אלא בדור שפניו דומין לכלב. אמר רבי לוי: אין בן דוד בא, אלא בדור שפניו חצופות וחייב כלייה. אמר ר' ינאי: אם תראה דור אחר דור, מחרף ומגדף, צפה לרגלי מלך המשיח. הדא הוא דכתיב: (תהילים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך. מה כתיב בתריה? ברוך ה' לעולם אמן ואמן.