מ"ג שיר השירים ב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


<< · מ"ג שיר השירים ב · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃

תרגום (כל הפרק)

ומשה ואהרן דמתילו ללולבי דתמר אתחזו למעבד נסין בארעא דמצרים ועידן קטוף בוכריא מטא וקל רוחא דקודשא דפורקנא דאמרית לאברהם אבוכון כבר שמעתון מה דאמרית ליה ואף ית עמא די ישתעבדו בהון דאין אנא ובתר כן יפקון בקנינא סגיא וכען צביתי למעבד מה דקימית ליה במימרי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנצנים נראו בארץ" - קרבו ימי החמה שהאילנות מוציאין פרחים והולכי דרכים מתענגים לראותם

"עת הזמיר הגיע" - שהעופות נותנין זמר וקול ערב להולכי דרכים

"וקול התור" - כמשמעו תורים ובני יונה דרך העופות להיות משוררים ומצפצפים בימי ניסן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(יב) "הנצנים". מוסיף לאמר שגם כבר יצאו הצמחים מן הארץ, הוסיף עוד שהגיע עת הזמיר שהעופות המשוררים יתנו זמירות בימי האביב, מוסיף עוד שגם התור [שהוא מעופות הנסיעה כמ"ש ותור וסוס ועגור שמרו את עת בואנה. שדרכה להתרחק בעת הסתיו לארצות החמים ואינה שבה עד תזרח שמש ומרפא בכנפיה], גם היא שבה וקולה נשמע בארצנו:

מליצה:

(יב) "הנצנים". מוסיף עוד שגם החלו הזרעים האלהיים אשר נזרעו בנפש בעת חול עליה הרוח (שבימי הסתיו ותרדמת הנפש התעלמו והיו בה בכח) להתגלות ולצאת אל הפועל עד שנראו בארץ, מוסיף עוד שעת הזמיר הגיע ר"ל כי הנפש האלהית יש בה שתי מדרגות, א) נשמה אשר בגוף הבלתי נפרדת ממנו כל ימי חייו, ב) מדרגה גבוהה הנקראה חיה ויחידה הבאה אליו ממרום לפי מעשיו וקדושתו והיא נפרדת ממנו בעת הסתיו ותרדמת הנפש (כמ"ש זכה יתיר יהבין לי' נשמתא וכו'). והנה הנשמה במדרגה הראשונה דומה כצפור הזמיר שבעת הסתיו אינו מזמר ובכ"ז לא יתרחק ממדינתו רק תשכון כיונה בעברי פי פחת בחגוי הסלע כן בעת תרדמת הנפש והשכל תשכון בגויה והיא נאלמה ולא תשורר ואמר כי עתה כי הקיצה הנפש מתרדמתה עת הזמיר הגיע כי תשיר את שיר ה' ותתנשא בנעים זמירות הנבואה וההשכלה שהוא שיר הנפש. ומוסיף לאמר שגם קול התור שהיא מדרגת חיה ויחידה הנשפעת ממרום שעד עתה התרחקה מפני הסתיו לארץ צלצל כנפים ולמעוני שחקים עתה נשמע קולה בארצנו כי שבה לשכון כבוד ע"י התעורר הרוח הקדוש:

מדרש רבה (כל הפסוק)


יב.

הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ. איזה זה? זה משה ואהרן. שנאמר: (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: עת הזמיר הגיע. הגיע זמנן של ישראל להגאל. הגיע זמנה של ערלה שתזמר. הגיע זמן של מצרים שיזמרו. הגיע זמן עבודת כוכבים שלהן שתעקר. שנאמר: (שם) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. הגיע זמן של ים שיבקעו מימיו שנאמר: (שם י"ד) ויבקעו המים. הגיע זמן של שירה שתאמר שנאמר: (שם ט"ו) אז ישיר משה. ר' תנחומא אמר: הגיע זמן, שתעשו זמירות להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם) עזי וזמרת יה זמירות יה. אמר ר' ביבי: (תהילים קי"ט) זמירות היו לי חוקיך. וקול התור נשמע בארצנו. אמר ר' יוחנן: קול תייר טב נשמע בארצנו, זה משה. בשעה שאמר: (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה.