ביאור:רות ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: a2902

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י     (מהדורות נוספות של רות ב)


רות מלקטת שיבולים בשדהו של בועז
Julius Schnorr von Carolsfeld- Ruth im Feld des Boaz.jpg
"רות בשדה בעז", ציור מאת Julius Schnorr von Carolsfeld

א וּלְנָעֳמִי (מידע) מוֹדַע קרוב משפחה לְאִישָׁהּ לבעלה אלימלך, אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ, וּשְׁמוֹ בֹּעַז. ב וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אחרי הקוצר (כדי לאסוף את מה שנופל לו, על פי מצוות "לקט") אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו", וַתֹּאמֶר לָהּ: "לְכִי בִתִּי". ג וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים, וַיִּקֶר מִקְרֶהָ והזדמן המקרה שהיא הגיעה ל- חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז ששייכת לבועז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ. ד וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: "יְהוָה עִמָּכֶם!", וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה!". ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב הממונה עַל הַקּוֹצְרִים: "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?". ו וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר: "נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵה מוֹאָב. ז וַתֹּאמֶר 'אֲלַקֳטָה נָּא אני מבקשת רשות ללקט את השיבולים שנופלים לקוצרים וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים ואאגוד את השיבולים שליקטתי לחבילות (עיין ערך עמר בוויקימילון) אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים', וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה, זֶה רק עכשיו שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט ישבה לנוח במבנה שליד השדה קצת". ח וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת: "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי: אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה תעברי מהמקום הזה בשדה (אלא תמיד תהיי בשדה יחד עם הקוצרים שלי), וְכֹה וכאן תִדְבָּקִין תתחברי עִם נַעֲרֹתָי הקוצרות. ט עֵינַיִךְ תביטי רק בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, הֲלוֹא אין מה לחשוש, כי הרי צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ, וְצָמִת ואם תהיי צמאה וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים". י וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי להפלות אותי לטובה, וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה זרה (מבנות מואב שאסור להם להתערב בעם ישראל.- דברים כג ד‎)?". יא וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ: "הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת עִם חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ, וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. יב יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ גמול טוב למעשייך, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה שכרך גדול מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו". יג וַתֹּאמֶר: "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי, וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ, וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ אין אני ראויה להיות כאחת שפחותיך". יד וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז: "לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם לכאן, וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ בתבשיל שהתבשל בחומץ יין", וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ אחז בשבילה והגיש לה קָלִי גרגירי דגן קלויים באש וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר. טו וַתָּקָם לְלַקֵּט, וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו, לֵאמֹר: "גַּם בֵּין הָעֳמָרִים באיזור בו מניחים את חבילות השיבולים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ אל תביישו אותה בכך שתבדקו אם היא גונבת מהעומרים. טז וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ תפילו (בכוונה) לָהּ בשבילה מִן הַצְּבָתִים עומרים קטנים, וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ". יז וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב, וַתַּחְבֹּט ותדוש (הוציאה את הגרגרים מהקליפות) אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה, וַיְהִי כְּאֵיפָה מידה נפח (איפה מספיקה לאדם לאכילה ל10 ימים) שְׂעֹרִים.

יח וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר, וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה, וַתּוֹצֵא רות מתרמילה (את אשר נשאר לה מהקָלִי - פסוק יד) וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ. יט וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ: "אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם? וְאָנָה עָשִׂית איפה עבדת? יְהִי מַכִּירֵךְ בעל השדה, שהכיר, העדיף אותך לטובה בָּרוּךְ!", וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ את תכונותיו של האיש שליקטה בשדהו, וַתֹּאמֶר: "שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז". כ וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ: "בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ ה' לא הפסיק לעשות חסד אֶת הַחַיִּים עם נעמי ורות וְאֶת הַמֵּתִים מחלון וכליון (שבועז יעשה איתם חסד ע"י שייבם את רות)", וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי: "קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ מקרובי משפחתינו שמצווה עליו לעזור לנו (ראה ויקרא כה, כה) הוּא". כא וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה: "גַּם כִּי ובנוסף הוא גם אָמַר אֵלַי: עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין תתחברי, עַד אִם כִּלּוּ אשר יגמרו אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי". כב וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ: "טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו, וְלֹא יִפְגְּעוּ יגעו בך לרעה בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר". כג וַתִּדְבַּק ותתחבר בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים, וַתֵּשֶׁב אֶת עִם חֲמוֹתָהּ.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "ולנעמי מודע לאשה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז" (פסוק א) - חז"ל מפרטים את מבנה המשפחה כך (בבא בתרא צא א): לאלימלך בעל נעמי היו שלשה אחים: טוב (הגואל), שלמון ואבי נעמי (נעמי היתה נשואה לדודה, אלימלך). לשלמון היה בן ששמו בועז. בועז הוא השופט אבצן המוזכר בשופטים יב ח "וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם".
  • "אֲלַקֳטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים" (פסוק ז) - ההלכה היא שאחת או שתי שיבולים שנופלים בשעת קצירה מהקוצרים, נחשבות "לקט" ושייכות לעניים. ואם שכחו לאסוף את העומרים הם נחשבים "שכחה", ושייכים לעניים (דוקא עומרים קטנים כמבואר בהערה הבאה).
  • "וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ (תפילו) לָהּ (בשבילה) מִן הַצְּבָתִים" (פסוק טז) - הדין הוא: שכחה בעומרים היא דווקא בעומרים קטנים פחות מסאתיים. לכן בועז אמר לקוצרים לשכוח עמרים קטנים כיון שגדולים רות לא תיקח.