קטגוריה:רות ב כא

לפתע העורך לא קורא לרות "חֲמוֹתָהּ" (ביאור:רות ב יט), או "לְכַלָּתָהּ" (ביאור:רות ב כ), אלא קורא לה שם מעליב ומתועב: "רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה". כנראה להזכיר לנו שיש פה בעיה. הענין לא כל כך פשוט שבועז הוא גואל וכל הבעיה נפתרה: היא מצאה חן בעייניו, הוא ישא אותה ושלום על ישראל. לא כל כך מהר - היא עדיין "רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה".

מעניין שרות סיפרה את מה שקרה לה עם בועז, אבל השמיטה את דבריו: "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה; וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי" (ביאור:רות ב ח), ורק עכשו, לאחר שנעמי הכריזה שבועז הוא מהגואלים שלהן, רק אז היא מוסיפה "עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי". התוספת "גַּם" מעידה שזה תוספת שלא נאמרה קודם לכן.

רות שינתה את דברי בועז 'מנערות' 'לנערים'. בועז אמר: "וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי" (ביאור:רות ב ח), ורות אמרה לנעמי שהוא אמר לה לדבוק בנערים. השינוי הזה העיד שהיא כועסת על בועז ומנסה להגיד שהוא היה רע לב אליה. היא שאלה אותו למה היא מוצאת חן בעיניו (ביאור:רות ב י) והזר הזה פקד עליה להמשיך להתענות בליקוט שיבולים בשדה למשך כל תקופת הקציר. עכשו שהיא שמעה שהוא קרוב וגואל, היא כעסה עוד יותר, כי הוא לא אמר לה שהוא גואל, ולא הזמין אותה בכבוד לביתו, אלא רצה לענות אותה בעבודת פרך ממושכת. למעשה היא מבקשת מנעמי למצוא גואל אחר. בועז לא מצא חן בעיניה - תקיף מדי.

בועז לא אמר את המילים האלה.
רות טוענת שבועז פקד עליה לבוא לשדה שלו בלבד, וללקט בכל תקופת הקציר עד שיגמרו את הקציר בכל שדותיו, שדות השעורה והחיטה, כדבריה: "עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי".

ייתכן שזה מה שרות רצתה לשמוע, כאשר בועז הזמין אותה לדבוק בנערותיו ולא ללכת לשדה של איש אחר. כמובן שבאמצע היום היא לא תלך לשדה אחר, לכן ניתן להבין שהוא דיבר על העתיד, בימים הבאים. אולם אם הוא לא גואל מה יש לה לבוא לשדות שלו עוד פעם? אמנם בועז אמר: "וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה" (ביאור:רות ב יב), אבל מזה להבין שהוא הזמין אותה לכל הקציר, עוד הדרך ארוכה. כמובן כענייה וגרה, היא היתה רשאית לבוא לשדה שלו בלי לבקש או לקבל רשות, כך שהיה מותר לה להצהיר שהיא תבוא עד סוף הקציר לכל השדות שלו, למרות שהוא למעשה לא אמר את זה. אולם היא הצהירה את זה בשמו, וזה לא היה מדויק.

לאחר שבועז דיבר איתה ובקש שתדבק בנערותיו ואיחל לה הצלחה מאלוהים, רות ענתה לו: "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי, כִּי נִחַמְתָּנִי, וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ; וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג).
ההצהרה שלה לנעמי מבהירה את דבריה לבועז. יש מספר אפשרויות:

1. היא הודתה לבועז, שלמרות שהיא לא שפחתו, הוא הזמין אותה ללקט בכל השדות שלו בכל תקופת הקציר. אולם אם זאת היתה כוונתה וטון הדיבור שלה, היה צפוי שבועז יודה לה, ובזה תיגמר השיחה והפגישה ללא צורך באכילה משותפת.
2. היא כעסה על בועז, שמרשה לעצמו לפקוד עליה לבוא רק לשדה שלו, ומחייב אותה לעבוד בפרך עד סוף קציר השעורים והחיטים, כל תקופת ספירת העומר, ולכן היא עונה לו: 'תודה, אבל תדע שאני לא שפחתך, אתה תקיף מדי לטעמי ואני אהיה תקיפה איתך.' בועז לא ענה לה, כי אז היה נוצר ויכוח, מה הוא התכוון, מה היא הבינה, למה היא כועסת. אולם כדי לרצות אותה ולהראות לכולם שהיא לא שפחתו, הוא הזמין אותה לאכול איתו בשולחנו, לאכל מצלחתו, והאכיל אותה קלי בשפע. אולם אפשרי שהוא נבהל ממנה וחשב שהיא לא רוצה להתחתן איתו (מתועב בעיניה), ולכן הוא לא ברך אותה כשהוא עזב את השדה, כפי שהוא ברך בבואו (ביאור:רות ב ד), לא שב לשדה לפגוש אותה במשך כל ספירת העומר, לא הזמין אותה למשתה סוף-הקציר, ואם היא לא היתה באה אליו, הוא לא היה נושא אותה.

נעמי שמעה את המירמור בדברי רות, כאילו שרות אמרה שהיא לא רוצה ללכת לשדה של בועז עד סוף הקציר, אולי היא רוצה גואל אחר, שאינו כל כך תקיף "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:רות ב א), שמצווה כל הזמן. ולכן נעמי מיד מתקנת ומרגיעה אותה: "טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו, וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר" (ביאור:רות ב כב). נעמי תיקנה שהיא לא חייבת להדבק לנערים, רק לנערות, ואם היא יוצאת ללקט בשדות (כי הן עניות) אז עדיף בשדה של בועז שהראה שהוא ישמור עליה בשדה שלו.