ביאור:רות ב יט
רות ב יט: "וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ: אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם, וְאָנָה עָשִׂית, יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ. וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ, וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם, בֹּעַז."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב יט.
אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם, וְאָנָה עָשִׂית, יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ[עריכה]
אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם[עריכה]
נעמי דאגה כל היום. רות אמרה שהיא יוצאת ללקט בשיבולים (ביאור:רות ב ב). נעמי לא ידעה לאיזה שדה רות הלכה. נעמי ראתה את הכמות האדירה של שעורה - שק של 39.3 ליטר ששוקל מעל 20 קילוגרם. נעמי חששה שרות עבדה בזנות. אין ספק שנעמי לא חשבה שרות גנבה את שק השעורים ממגורה או אסם של מישהו.
נעמי מגבילה את הליקוט ליום אחד "הַיּוֹם". נראה שנעמי חושבת שרות אספה את השק הזה במשך מספר ימים, אבל היום היא הביאה אותו לביתן.
אולם כדי להסתיר את חששה, נעמי שואלת את רות "אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם"? כאילו שהשאלה היחידה היא 'איפה?' הן רות אמרה שהיא תלקט, אז סביר שהיא ליקטה.
גם המשך השאלה פונה למקום "וְאָנָה עָשִׂית", אבל משמיט את המילה 'ללקט', כלומר נעמי פותחת אפשרות שרות היתה במקום אחר, וזכתה בשק בלי ללקט בשיבולים.
יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ[עריכה]
נעמי חוששת שרות זכתה בשק בדרך שונה מליקוט בשדה. מאוד קשה לאסוף כל כך הרבה, ובעל השדה לא ירשה לעני אחד לקחת שק שלם, שזה אוכל למשפחה גדולה לזמן רב. למרות שנעמי חוששת שרות עבדה בזנות, היא מברכת את האדון שהעניק לרות את שק האוכל, ואומרת: "יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ", לא חשוב מי הוא ואיך קרה שקיבלת.
וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ[עריכה]
רות סיפרה לנעמי מה קרה בשדה. היא סיפרה שהניצב על הקוצרים דיבר איתה. שהיא סיפרה לו שהיא מואביה ששבה עם נעמי. היא סיפרה על האדון שבא במקרה לשדה, ראה אותה, דיבר עם הניצב, דיבר איתה, האכיל אותה, הרשה לה ללכת אחרי הקוצרים ולפני הנערות, וכך היא אספה שק שלם.
המשפט לא כל כך מדויק: "אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ" נשמע כמו זנות - רות לא עשתה עימו דבר, מלבד להיות בנוכחותו ולאכול מצלחתו, וליקטה בשדה שלו. רות לא אמרה את המילים האלה, העורך כתב את זה כדי לתאר מה קרה בשדה, ולהכין אותנו לעתיד, בו רות תעשה עימו (ביאור:רות ג ו).
וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם, בֹּעַז[עריכה]
רק בשלב האחרון מודיעה רות לנעמי את שם האיש - בועז, כדי ליצור מתח בסיפור.
למעשה בועז לא אמר לה את שמו. הוא קרא לה בתי, האכיל אותה והורה לנערים לא לגעור ולא להכלים אותה, אבל את שמו הוא לא אמר לה. קשה לדעת מי גילה לרות את שם האדון. אולי היא שאלה את הניצב על הקוצרים, אולי שם בעל השדה היה כתוב על שער הכניסה, אולי חיות העבודה נשאו את הסימן של בועז, אולי היא שאלה והנערות או הנערים סיפרו לה.
אין פיסוק וניקוד במקור, כך שאנו לא יודעים האם נכתב:
- וַתֹּאמֶר: "שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם [הוא] בֹּעַז." - וכך גם רות אומרת שהיא היתה עם איש ועשתה עמו במשך היום, ושם האיש הוא בועז.
- וַתֹּאמֶר [את] שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי [עשתה] עִמּוֹ הַיּוֹם: "בֹּעַז" - וכך העורך חוזר בשנית על הצורה המשונה שלהיות בשדה שלו זה 'לעשות עימו'.
כך או כך, אנו מבינים ששם האיש שעזר לה הוא בועז, והיא, בעתיד, 'תעשה עימו' ממש.