ביאור:רות ב ח
רות ב ח: "וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת: הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה, וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב ח.
הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר[עריכה]
התוכנית[עריכה]
- סביר שנעמי בחרה את בועז ליבם את רות ולהשיב למשפחתה את נחלתו של אלימלך. בועז היה מבוגר מרות במספר שנים, הוא היה חזק, חכם ותקיף, הוא לא היה נשוי, וכבני משפחתו, גם הוא לא חשב שהמואבים הם מתועבים.
- ניתן להבין שנעמי דיברה עם בועז וסיכמה את התוכנית. היא זאת שסיפרה לו את כל הסיפור (ביאור:רות ב יא): איך בנה, מחלון, התחתן עם רות לאחר מות אביו, איך מחלון חלה ורות טיפלה בו במסירות עד מותו, ואחר כך טיפלה בנעמי במסירות.
- סביר שבועז היה מעוניין באישה לעצמו, והיה מעוניין לזכות בנחלתו של אלימלך לבניו, לדורי דורות, לפי חוק היובל וגאולת אדמות.
- סביר שבועז היה מעוניין לראות את רות, להעריך אותה, לנסות אותה בעבודה קשה וממושכת, ולבדוק אם היא תצא עם הבחורים, כדי לוודא אם היא ראויה להגאל.
- בועז רצה להרתיע את ערפה מלהופיע בבית לחם ולהתחיל לעבוד קשה עם רות כדי לזכות בגואל.
- בועז רצה להסתיר תחת חסותו את רות מהגואל, או להרתיע אותו שהמסכנה לבטח הולכת אחרי הבחורים, ואיבדה את זכותה לגאולה.
הנסיון[עריכה]
- כאשר נעמי שבה לבת לחם העיר התרגשה, אבל נעמי לא סיפרה את כל הסיפור לאנשי העיר. אנשי העיר רק ידעו שנעמי שבה עם משרתת יפה.
- אורגן שנעמי ורות יהיו במצוקה כלכלית. משפחת אלימלך ומשפחת נעמי לא באו לעזור לנעמי במגורים ואוכל. הן מצאו בית בעיר, אבל היה להן רק מעט אוכל. היתה אפשרות שרות תרצה לתת שרותי מין בעיר, כדי להתפרנס, אבל רות לא עשתה זאת.
- נעמי שבה בתחילת קציר השעורים, באביב, ולפי החוק עניים וגרים רשאים לאסוף בשדות. נעמי התכוונה שרות תמצא שדה של בועז ותלקט בו.
- בועז יראה את רות וישוחח איתה. יעניק לה זכיות לאסוף, ויבקש ממנה להשאר בשדה שלו בלבד, כדי להסתיר אותה מאחרים.
- בועז יזהיר אותה לדבוק בנערותיו, במשמעות של איסור לדבוק בנעריו או בגברים אחרים.
- כדי שרות תשאר עם בועז, נעמי גילתה לה שבועז הוא גואל שני, כלומר הוא יכול לעזור להן לקבל חזרה את נחלת אלימלך.
- בועז פקד/הורה לרות שהנסיון יהיה ארוך עד סוף הקציר ולא יום אחד פחות, כפי שרות מסבירה לנעמי: "גַּם כִּי אָמַר אֵלַי, עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי" (ביאור:רות ב כא),
- בועז בחן את רות לאורך כל ספירת העומר, מתחילת קציר השעורים עד סוף קציר החיטים, ככתוב: "עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים" (ביאור:רות ב כג), ובמשך הזמן הזה רות עבדה ואספה תבואה, כְּאֵיפָה ליום עבודה.
- כשם שבנות לוט, אבי מואב, שיכרו ושכבו עם אביהן, נעמי דחפה את רות ללכת ולישון למרגלות בועז ביום המשתה של סיום הקציר המוצלח. לא ברור עם בועז היה מודע לזה.
- בועז ראה את מסירותה ושיבח אותה שהיא לא ירדה לזנות, ככתוב: "לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים, אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר" (ביאור:רות ג י).
בשלב הזה בועז משתכנע שהוא אוהב אותה והיא אוהבת אותו. הוא הבין שהיא למדה להכיר ולאהוב אותו, את עבודתו, ואת נחלתו, ושהיא רוצה להיות אשתו. הוא ראה שהיא חרוצה, מסורה, וחזקה והוא הסכים לשאת אותה לאישה, לייבם אותה ולגאול את נחלת אלימלך עבור בנה.
וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת[עריכה]
המגילה מחסירה את הרגע הדרמטי הזה. איך הוא קרא לה, או הלך אליה? איך היא הביטה בו?
בכל אופן בועז ורות נפגשו בשדה. לבטח במרחק סביר מהעובדים, כדי שהעובדים לא ישמעו את דבריהם, אבל בכל זאת יראו אותם.
בועז לא התבייש במעשיו. סביר שהוא ידע שהוא בוחן ומנסה אותה, כדי לוודא אם היא מקבלת את עם ישראל ואלוהיו, ומוכנה לעבוד קשה ביותר למען נעמי.
הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי[עריכה]
מיד במשפט הראשון בועז מודיע לה, במילת החיבה "בִּתִּי", שהוא רואה בה את בתו, בת משפחתו, בת ביתו, אישה יקרה לנפשו, אישה שהוא ישמור עליה, אישה שהוא חייב לאשר את נשואיה לגואל.
כך גם פתח יוסף בדברים לנער בנימין: "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט). למעשה ברגע ההוא יוסף אימץ את בנימין לבנו ולקח חסות עליו.
בועז מקבל אותה בזרועות פתוחות. סביר שרות נדהמה לשמוע זאת אבל חיכתה לראות לאן זה יוביל, ולמה הוא חושב שמותר לו לקרוא לה "בִּתִּי".
צרוף המילים "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ", במשמעות 'אשר תשמעי', 'האם לא תשמעי', 'שמעי' - היא ציווי ובקשה כאחד, והמילה "בִּתִּי" מרככת את הפקודה. כך יפקוד אב על בנו ובתו, לעשות את רצונו, לטבתם.
המילה "שָׁמַעַתְּ" מופיעה בזמן עבר, כאילו שכבר בעבר נאמר לרות לבוא לשדה שלו, ולהשאר איתו, כפי שהוא ממשיך בדבריו. למעשה נעמי לא אמרה לרות לאיזה שדה ללכת, וזה כאילו קרה במקרה (ביאור:רות ב ג), אבל בועז שסיכם עם נעמי על התוכנית, חשב שרות הגיע אליו, כי היא שמעה בקול נעמי.
אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה[עריכה]
"אַל" - מילת אזהרה ואיסור חמור.
בועז לא יכול לכפות את רצונו על רות. היא אישה חופשיה: לא שייכת לאיש, או למשפחה. זכותה לבחור לה בעל לעצמה.
כל שבועז יכול לעשות זה לתת לה הטבות ולשכנע אותה, שלטובתה, עדיף לה להשאר בשדה שלו ולא של אחרים.
ניתן להבין שהיתה סכנה לנערה בודדה ללא גבר, מהנערים שעבדו בשדות, כפי שבועז מודיע לרות "הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ" (ביאור:רות ב ט), ומזהיר את נעריו: "וְלֹא תַכְלִימוּהָ" (ביאור:רות ב טו), וגם נעמי מאשרת את הסכנה באומרה: "טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו, וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר" (ביאור:רות ב כב).
וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי[עריכה]
"וְכֹה" - כך יהיה - מילת שבועה בעלת עוצמה, כדברי רות: "כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יוֹסִיף" (ביאור:רות א יז).
רות דבקה בנעמי (ביאור:רות א יד), והנה, פעם נוספת אנו נפגשים במילה "תִדְבָּקִין", וזאת כדי להזכיר לנו את אדם ואשתו: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (ביאור:בראשית ב כד). כך אנו שומעים את מחשבותיו ותקוותיו של בועז, שרות תדבק בו. נראה שהוא כבר דבק בה.
"נַעֲרֹתָי" לא ברור אם הנערות העובדות בשדה באיסוף השיבולים לעומרים הן שפחות הבית של בועז, או נערות הבאות עם הנערים כצוות עבודה בזמן הקציר. בכל אופן בועז מאמין שהנערות תשמורנה על רות מפני הנערים או זרים אחרים, כאשר היא בתוך הקבוצה.
לא ברור אם רות נעשתה חברה של הנערות. לא מסופר שהיא דיברה או נעזרה בהן. הן לא עזרו לה לסחוב את הלקט שלה לביתה, ולא נאמר שהן קיבלו אותה בשמחה כל יום. סביר שחלק מהן קינאו בה, שבעל האדמה מצא לנכון, מיד בבואה, לגשת למואביה ולדבר איתה בחום רב. אולם סביר שאחרי שהן ראו את העניין שהאדון הראה בה, הכבוד שהאדון נתן לה, הם הבינו שעדיף להיות חברה איתה.
וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי - למה?[עריכה]
בועז פקד על רות "אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר" וגם "וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי".
בועז חשש שערפה תבוא ליהודה ותדרוש שהוא יגאל אותה, במיוחד אם הגואל הראשון יקח את רות. לכן הוא התכונן להעביד את רות בליקוט, ואם ערפה תשמע מה קרה לרות, שהפכה למשרתת עניה ללא גואל וללא עתיד, היא תמנע מלשוב ליהודה.
כמו כן, בועז רצה ליצור את הרושם בגואל הראשון, שרות היה שיפחה חרופה, שלבטח שכבה עם הבחורים, ולכן אין צורך או אפשרות לגאול אותה.
בנוסף, בועז רצה לכסות שני נושאים עם רות:
- את חייבת לבוא לעבוד בפרך בשדה שלי תקופה ארוכה, כדי להוכיח שאת אשת חיל.
- אסור לך ללכת לחפש גואלים אחרים בשדות אחרים. את חייבת להדבק בשדה שלי לנערות שלי בלבד, אבל אסור לך (להדבק) להתעסק עם הנערים שלי.
שתי הפקודות האלה ביחד הרגיזו את רות. היא חשבה לעצמה: 'מה הזר הזה מרשה לעצמו לפקוד עלי? מי הוא, ומה הוא? אני חייבת למצוא גואל מתאים!'