ביאור:רות ב ד
רות ב ד: "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם. וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: יְהוָה עִמָּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ: יְבָרֶכְךָ יְהוָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב ד.
וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם[עריכה]
וְהִנֵּה בֹעַז בָּא[עריכה]
האם גם זה מקרה?
- סביר שבעל אדמה אחראי, יבוא לשדה לראות את הפועלים בעבודתם. כך הוא מוודא שהכל מתנהל כשורה, מתכנן את המשך העבודה: כמות היבול, השימוש בו, הזמנת קונים, וכו.
- סביר שנעמי הדליפה לו על תוכניתה כדי להפגיש בינו ורות. ניתן לראות זאת כאשר הוא אמר: "הֻגֵּד הֻגַּד לִי" (ביאור:רות ב יא) ללא ציון המקור, וידע שנעמי היא חמותה של רות, ושבעלה של רות מת (ביאור:רות ב יא), למרות שלא נאמר שנעמי סיפקה מידע זה לנשים ששאלו "הֲזֹאת נָעֳמִי"? (ביאור:רות א יט), והאלמוני פלוני לא ידע שיש כלה מואביה צעירה ליבום, ולכן הוא שינה את תשובתו החיובית לשלילית (ביאור:רות ד ו).
להפתעתנו בועז נשאר לאכול בשדה עם הפועלים, וכך הוא מזמין את רות לאכול איתו. לא ברור המנהג האם בעלי אדמה נשארו שעות עם הקוצרים ואכלו איתם. גם לבן וגם יהודה עלו לרועים לגז, אולם אין תאור של היחסים בינהם לרועים. אולם כאן לבועז היתה סיבה לשהות זמן רב כדי לראות איך רות מתנהגת, ולהעתיר עליה תשומת חן.
זאת הפעם היחידה שכתוב שבועז בא לשדה עד סוף הקציר והזריה בגורן. לא נראה שהוא נהג לבוא ולאכול כל פעם עם הקוצרים. ייתכן שזה היה היום הראשון והוא רצה לראות שהכל כשורה, או שהוא בא במטרה אחת - לפגוש ולדבר עם רות, אם היא בשדה שלו.
בָּא מִבֵּית לֶחֶם[עריכה]
העורך מדגיש שבועז היה בעיר, הודלף לו שנעמי שבה עם כלתה המואביה, שאלימלך ובניו מתו בנכר, ונעמי וכלתה צריכות יבום ומחפשות גואל. אילו בועז היה בא ממקום אחר אז היתה בעיה להסביר איך הוא ידע כל כך הרבה על נעמי וכלתה.
וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: יְהוָה עִמָּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ: יְבָרֶכְךָ יְהוָה[עריכה]
בועז מקדם ברכה לעובדים שלו, ומעניק להם ברכה שאלוהים ישמור עליהם.
העורך מדגיש שבועז ברך רק את הקוצרים. אין ספק שהשימוש בחרמש הוא מסוכן מאוד, (לכן הכלי של מלאך המוות הוא חרמש) ורבים האנשים שנפגעים ממנו. בועז מעוניין למנוע תאונות כאלה. העורך אמר שבועז ברך את רק את הקוצרים - למעשה הוא ברך את כל מי ששמע, או ראה את שפתיו, או ראה אותו מניף את ידיו בברכה.
ניתן להבין שבועז שמח בחלקו, מרוצה מנחלתו, ואולי מודע שהוא עומד לפגוש את רות ומברך גם אותה בעקיפין. בהמשך הפגישה הוא יברך אותה ישירות "יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ" (ביאור:רות ב יב).
סביר שהקוצרים עצרו מעבודתם לכבוד המעסיק שלהם. יש אנשים שכאשר המנהל בא הם מתחילים לעבוד במרץ כדי שהאדון יחשוב שכך הם עובדים כל הזמן. אולם תגובת הקוצרים היא הנכונה, במיוחד שהם חייבים כולם לעבוד בקצב אחיד ומסודר כדי לא לפגוע אחד בשני.
הקוצרים ענו לבועז: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה". הוא כבר בורך בנחלה פוריה. בכל אופן אדם צריך את ברכת אלוהים לשמור על מה שיש לו ולהשלים את מה שחסר לו. מהסיפור משתמע שלבועז חסרה אישה ויורש לנחלתו שלו. גם לפועלים חשוב שאלוהים יברך את בועז, והוא ימשיך לזרוע בזמן, אלוהים ישקה את שדותיו ויביא לו יבול טוב, כדי שתהיה להם עבודה ופרנסה.
אהבה מתוסכלת[עריכה]
בועז בא שמח מהעיר לשדה, לכבוד תחילת קציר השעורים (ביאור:רות א כב) וברך את אנשיו. ייתכן שהוא ידע (מנעמי בעיר) שרות בשדה שלו, והוא שמח לפגוש אותה ולהציג לה את עצמו במיטב הופעתו.
הוא דיבר איתה, ברך ושיבח אותה, אולם רות קיבלה את הרושם שהוא כופה עליה לעבוד בשדה שלו בליקוט (עבודת פרך), בכל תקופת הקציר (ספירת העומר), והיא מצהירה לו: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג). הוא ניסה להתקרב אליה והזמין אותה לאכול איתו מצלחתו. היא אכלה אבל סרבה להודות לו, קמה ושבה ללקט. הוא כעס ועזב את השדה בלי לברך את אנשיו. ניתן לראות מדבריה לנעמי, לאחר שובה בערב מהשדה, שכך היא חשבה באומרה: "גַּם כִּי אָמַר אֵלַי, עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי" (ביאור:רות ב כא). ונעמי מעודדת אותה לעשות כפי שרות חשבה שבועז אמר (ביאור:רות ב כב) ומתקנת שהיא צריכה לדבוק בנערות, לא בנערים. וכך סיפור האהבה הופך לאהבה מתוסכלת, כאשר היא לא מבינה למה הוא מענה אותה, והוא לא מבין למה היא כועסת עליו. בסוף היא באה לשכב לידו (מזכיר את בת לוט אימו של מואב), הוא מבין שהיא אוהבת אותו מאוד, והוא תמיד אהב אותה וכך הם מתחתנים.
בגלל העבודה הקשה שהיא עבדה, כדי להראות לו את מסירותה ונאמנותה לנעמי ולו, היא קראה לבנה "עוֹבֵד" (ביאור:רות ד יז).