קטגוריה:רות ב ד

<< | ספר רות • פרק ב' • פסוק ד' | >>

והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים יהוה עמכם ויאמרו לו יברכך יהוה.

וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהֹוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה.

וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהֹוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָֽה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְהִנֵּה וְ - ו' החיבור
הִנֵּה - מילית, הצבעה

צורת יסוד: c/2009
מורפ': HC/Tm־בֹ֗עַז בֹ֗עַז - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 1162
מורפ': HNp בָּ֚א בָּ֚א - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 935
מורפ': HVqrmsa מִבֵּ֣ית מִ - מילת יחס
בֵּ֣ית - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: m/1035+
מורפ': HR/Np לֶ֔חֶם לֶ֔חֶם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 1035
מורפ': HNp וַיֹּ֥אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֥אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms לַקּוֹצְרִ֖ים לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
קּוֹצְרִ֖ים - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: l/7114 b
מורפ': HRd/Vqrmpa יְהוָ֣ה יְהוָ֣ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp עִמָּכֶ֑ם עִמָּ - מילת יחס
כֶ֑ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 5973 a
מורפ': HR/Sp2mp וַיֹּ֥אמְרוּ וַ - ו' החיבור
יֹּ֥אמְרוּ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3mp ל֖וֹ ל֖ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms יְבָרֶכְךָ֥ יְבָרֶכְ - פועל, פיעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
ךָ֥ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1288
מורפ': HVpi3ms/Sp2ms יְהוָֽה יְהוָֽה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):

וְהִנֵּה־בֹ֗עַז רביעי (משנה, דרגא 3)

בָּ֚א יתיב (משנה, דרגא 3)

מִבֵּ֣ית מונח (משרת, דרגא 5) לֶ֔חֶם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַיֹּ֥אמֶר מרכא (משרת, דרגא 5) לַקּוֹצְרִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)

יְהוָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) עִמָּכֶ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַיֹּ֥אמְרוּ מרכא (משרת, דרגא 5) ל֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

יְבָרֶכְךָ֥ מרכא (משרת, דרגא 5) יְהוָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: "יְהוָה עִמָּכֶם!", וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה!".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום (כל הפרק)

וְהָא בוֹעַז אֲתָא מִבֵּית לֶחֶם וַאֲמַר לְחָצוֹדַיָּא יְהֵי מֵימְרָא דַּיָי בְּסַעְדְּכוֹן וַאֲמַרוּ לֵיהּ יְבָרְכִינָּךְ יְיָ:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ד) "והנה בועז בא", כ"מ שנאמר והנה מורה דבר חדש, שבועז לא היה רגיל לבא אל השדה והיה גם זה מקרה חדש בהשגחת ה' שבועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים ה' עמכם, חז"ל אמרו שבועז ובית דינו תקנו שיהיו שואלים שלום חברו בשם, והיה בעצת הסנהדרין כמ"ש בברכות (דף סג) וכי תימא בועז מדעתא דנפשיה עביד וכו' כי אין להזכיר ש"ש לבטלה וכמ"ש בספרא (ויקרא סי' יד) דלא לימא לה' קרבן וכו', אך בראותם אז שהי' ביניהם גזל משפט וצדק וגם אל שופטיהם לא שמעו כמ"ש ויהי בימי שפוט השופטים, וכאשר נתמנה בועז לשופט תקן שיהיו שואלים שלום חברו בשם, לקבוע בלבם כי ה' משמים משקיף עליהם ועל שלומם, ושלום הקבוץ משתתף עם השגחת ה' עד שה' הנקרא שלום משתתף עם שלום שבין אדם לחברו, וגם התעוררות שישוו ה' לנגדם תמיד וגם בדברים שבינם לבין רעיהם ודרישת שלומם וטובתם, ועז"א והנה בועז בא מבית לחם שמספר שנעשה דבר חדש בבית לחם במושב הזקנים שע"ז מורה מלת והנה, ובועז בא משם בדבר החדש שאמר לקוצרים ה' עמכם, ועפ"ז הזכירו גם הם ש"ש שיברכהו ה', וכמ"ש ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם וכו' וכמש"פ שם: