ביאור:רות ב ב
רות ב ב: "וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי: אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים, אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו. וַתֹּאמֶר לָהּ: לְכִי בִתִּי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב ב.
אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים
[עריכה]וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי
[עריכה]התקופה היתה "בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים" (ביאור:רות א כב). נעמי ורות הגיעו לעיר. היתה מהומה גדולה, ונעמי ורות מצאו מקום לגור בתוך העיר. היתה אפשרות שרות תחכה שבני משפחת אלימלך יבאו לדבר בה, או בני משפחת נעמי יבואו לעזור להן. קציר השעורים כבר התחיל, ורות החליטה לעשות משהו ולא לחכות.
רות פותחת בדברים. נעמי היא מאוד שקטה. היא לא אמרה לכלותיה דבר כאשר היא קמה לשוב ליהודה (ביאור:רות א ו). היא חיכתה לראות מה הכלות יעשו כאשר היא תקום. גם כאן נעמי חיכתה לראות מה תעשה רות - נעמי בודקת האם רות באמת חושבת כדבריה: "וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין. עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (ביאור:רות א טז), ועלי מוטלת האחריות לדאוג לך.
רות עברה את הנסיון הזה בהצלחה, והיא מתחילה לדבר.
אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים
[עריכה]בדומה עשתה דינה, אבל בלי לבקש רשות, ככתוב: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה ... לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית לד א), במטרה שהיא תראה ותראה לאנשי המקום, ואכן שכם ראה אותה. כאן, רות מודיעה את תוכניתה לנעמי ומבקשת ממנה רשות: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים". קיימת סכנה לאישה יפה זרה להסתובב בשדות. אולם סביר שאנשים הבינו שהיא שייכת לנעמי ממשפחת אלימלך ולמרות שאין גברים שיגנו עליה, הם יזהרו מלפגוע בנערה של נעמי.
מצוות הלקט, כפי שמשה כתב: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם: לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט. לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט ט-י). רות הופיעה כענייה או כגרה, שהיתה לה זכות ללקט בשדה. למעשה המלקטים לא לקחו מבעל האדמה אלא מציפורים ועכברים. זאת היתה עבודה קשה וכפופה.
וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים
[עריכה]"וַאֲלַקֳּטָה" - לאסוף, לקבץ.
רות לא נשמעת כאילו שהיא מבקשת רשות לעבוד קשה ולאסוף כמות גדולה של שיבולים. היא רק תאסוף מעט שיבולים כאשר היא הולכת בין השיבולים בשדה. למעשה רות עבדה קשה מאוד, ואספה כמות גדולה של גרעינים. היא עבדה מהבוקר על הערב בחריצות מריבית, אפילו לאחר שבועז ראה אותה, דיבר איתה יפה, ואישר לה זכויות יתר. היא לא הפסיקה לעבוד קשה אלא המשיכה במלוא המרץ להדגים את רצונה לשמור על נעמי, למנוע מהן חרפת רעב, וירידה לזנות.
אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו
[עריכה]רות מודיעה שהיא הולכת לעבוד. ייתכן שהן היו רעבות והיו צריכות אוכל, אבל המשך המשפט מודיע לנו: "אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו", וסביר שלא היה להן חוסר אוכל, ורות לא היתה חלשה מרעב.
"אַחַר אֲשֶׁר" - כדי ש...
"אֶמְצָא חֵן" - הזמנה, נסיון לרכך, הכנה לבקשה, כדברי אסתר למלך (שלוש פעמים): "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ה ח).
לא ברור למי הכוונה "בְּעֵינָיו":
- אחר כל איש שאמצא חן בעיניו, מסביר רש"י.
- אחר בעל השדה או הנצב על הקוצרים, אדם בעל סמכות. כלומר היא מחפשת בעל חזק.
- אחר הגואל, אדם שייבם אותה, ויגאל את נחלת אלימלך לבנה העתידי, והיא תהיה לו לאישה.
ניתן לראות שרות יוצאת להמצא. יש לה תוכנית לעבוד ולהרשים את האנשים בסביבתה בחריצותה וביופיה.
וַתֹּאמֶר לָהּ: לְכִי בִתִּי
[עריכה]נעמי באהבה גדולה מאשרת לה ללכת. נעמי מבינה את בקשתה של רות. היא מודעת לסכנה ולסיבוך האפשרי, במידה ואדם יתאהב בה ויגרום צרות לאפשרות היבום. אולם באותו הזמן, זה יגרום גם לגואל לקנא ולהתערב בענין כדי לא להפסיד את נחלתו של אלימלך. קנאה זה דחף רציני ביותר ביחסי בני אדם.
נעמי מעודדת אותה וקוראת לה "בתי", את שלי, למרות שזה לא נעשה בפומבי, יש כאן אימוץ של הכלה כבת. לפי חוקי חמורבי מרגע זה רות היא ממש הבת של נעמי, ולא רק הכלה של בנה. במידה מסוימת רות חדלה להיות בת מואב, והיא בת ישראל.
במידה ורות הופכת לבתה של נעמי, אז נוצר מצב שלאלימלך יש רק בת, וייתכן שחוקי בנות צלופחד חלות עליה. בנוסף נשאלת השאלה, האם נעמי יכולה לתת לבתה לקבל ייבום כנציגתה, הן הרי הגואל חייב להיות ממשפחת אלימלך, והאישה היא רק הכלי שעוזר לאלימלך לזכות בגאולה, ולכן השכנות אומרות: "כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים" (ביאור:רות ד טו) ומכריזות: "יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי" (ביאור:רות ד יז).
נעמי מאשרת לרות לענות שהיא רות בתה של נעמי, ולא רות המואביה. אולם נראה שרות החליטה להמשיך להציג את עצמה כרות המואביה, כי כך היא קיבלה הגנה נוספת מפני אנשים אלימים, שיזהרו לפגוע בכבודם של אנשי מואב, שהיו ידועים כלוחמים אמיצים ונוקמים. ייתכן שמזה עלה הרעיון שרות המואביה למעשה היתה בת מלך מואב, אישה מכובדת ותקיפה. אולם אין נראה שרות היתה נסיכה, הן היא עבדה בשדה כמו אישה חזקה עם נסיון בעבודת השדה.
רות המואביה נזהרה לא לברך או להודות
[עריכה]במשך כל הסיפור לרות היו הזדמנויות רבות לברך ולהודות לבני שבט יהודה על תמיכתם בה, אולם היא נמנעה.
- כאשר נעמי הסכימה שהיא תבוא איתה ליהודה (ביאור:רות א יח), רות לא מברכת את בני ישראל ואת אלוהים.
- כאשר נעמי קוראת לה "בִתִּי", היא לא מגיבה ויוצאת ללקט בשדה.
- כאשר בועז מזמין אותה לעבוד בשדה שלו ולהיות תחת חסותו, היא רק שואלת: "מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי, וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה" (ביאור:רות ב י).
- כאשר בועז מהלל אותה שהיא באה לחסות תחת כנפי אלוהי ישראל, היא רק עונה מה היא קיבלה "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי, וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ" (ביאור:רות ב יג).
- כאשר בועז נותן לה לשבת ולאכול איתו, היא לא מברכת אותו או מודה לו.
- כאשר רות שבה עם איפת שעורים היא לא מודה לאלוהים שהעניק לה הצלחה בעבודה.
- כאשר נעמי מגלה לה שבועז הוא קרוב וגואל, רות לא מודה ולא מברכת את בועז, ישראל או אלוהים.
- כאשר בועז מהלל אותה שהיא לא יצאה עם הבחורים ושמח שהיא תשאר איתו בלילה, היא לא מודה ולא מברכת אותו.
- כאשר בבוקר בועז נותן לה שש שעורים, היא לא מודה לו.
- כאשר בועז לוקח אותה לאישה היא לא אמרת דבר, וגם כאשר נולד לה בן היא לא אומרת דבר.
אפשר לחשוב שהיא אישה קרה, אבל לפי דבריה לנעמי והמסירות שהיא הראתה: "בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר" (ביאור:רות א יז), ניתן להבין שהיא אישה חמה ומסורה שיודעת להביע את רגשותיה.
אז למה רות המואביה, למשפחת לוט לא מודה ומברכת את בני ישראל שקיבלו אותה בזרועות פתוחות?
צריך לזכור שאברם אמר ללוט, שהיה ביחד עם אנשי סדום: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג), וזה כלל גם את האיסור לברך או להודות לאברם על שהוא הציל את לוט, כדי שבני לוט לא יוכלו להגיד שבזכות ברכתם אברם הצליח. אברם שילם ללוט בשלל שהוא הציל עבורו, תמורת חלקתו של לוט בארץ כנען, שלוט השאיר לאברם כשיצא לסדום.
ניתן להבין שנשארה טינה בין בני לוט לבני ישראל, שאברם גרש אותם מעליו, והעליב אותם. כך רות מאוד נזהרת לא לברך את בני ישראל ואת אלוהי ישראל שלא יגידו שברכתה העשירה את בני ישראל.